הקב"ה עשה את האדם כעין של מעלה, הכול בחכמה. כי אין לך איבר ואיבר בבן אדם, שאינו עומד בחכמה העליונה, שכל איבר רומז על מדרגה מיוחדת. כי אחר שניתקן כל הגוף באיבריו כראוי, הקב"ה משתתף עימו, ומכניס בו נשמה קדושה, כדי ללמד האדם ללכת בדרכי התורה, ולשמור מצוותיו, כדי שיתוקן האדם כראוי, ע"ד הכתוב, נשמת האדם תלמדנו. (166)

~

כל נשמה מנשמות שבעולם, שהתקיימו בעוה"ז, והשתדלו לדעת את ריבונם בחכמה העליונה, היא עולה ומתקיימת במדרגה עליונה למעלה מכל אלו הנשמות, שלא השיגו ולא ידעו. והן עומדים תחילה לתחייה. (60)

~

צריך האדם להרבות הדמות של מלך העליון בעולם. וזה סוד, כי להיות אותו הנהר הנמשך ויוצא, שהוא יסוד העליון, מימיו אינם נפסקים לעולם, ע"כ צריך גם האדם, שלא יפסיק הנהר והמקור שלו, בעוה"ז. (157)

~

כמה הם כסילים בני אדם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים לדעת דרכיו של הקב"ה, כי כולם ישנים. שלא תָמוּש שינה מחורי עיניהם. (155)

~

תורת ה' תמימה משיבת נפש.

כמה יש להם לבני אדם, להשתדל בתורה, כי כל מי שמשתדל בתורה יהיה לו חיים בעוה"ז ובעוה"ב, והוא זוכה בשני עולמות. ואפילו מי שמשתדל בתורה ואינו משתדל בה כראוי, הוא זוכה לשכר טוב בעוה"ז, ואין דנים אותו בעולם האמת. (120)

~

שהאדם מתקרב לתורה, הנקראת טוב, אז מתקרב אל הקב״ה, הנקרא טוב. ואז מתקרב להיות צדיק, הנקרא טוב. וכשהוא צדיק, שורה עליו השכינה, ומלמדת אותו סודות עליונים בתורה, משום שהשכינה אינה מזדווגת אלא בטוב, שהוא צדיק. וצדיק וצדק, שהוא השכינה, הולכים יחד. (זוהר חדש, 9)

~

אחר שהגוף נשבר ע"י הפגם והקטנות של הנשמה, שנעשה בזה כלי לקבל גם את הגדלות של הנשמה, אז רוצה בהם הקב"ה. מה שאין כן בטרם שהגוף נשבר מחמת פגם הנשמה, אינו רוצה בהם הקב"ה, כי אינו ראוי לקבל אור הנשמה. (38)

~

כשהדין שורה על אדם צדיק, הוא משום אהבת הקב"ה אליו.

כאשר הקב"ה מרחם על האדם באהבה, לקרבהו אליו, מְשַׁבֵּר הגוף בשביל להשליט את הנשמה, ואז מתקרב האדם אליו באהבה, והנשמה שולטת באדם, והגוף נחלש. וצריך האדם לגוף חלש ולנפש חזקה, שתתגבר בגבורה. ואז הוא אוהבו של הקב"ה. הקב"ה נותן צער אל הצדיק בעוה"ז, בשביל לזכותו לעוה"ב. וכשהנשמה היא חלשה והגוף חזק, הוא שונאו של הקב"ה, שאינו חפץ בו, ואינו נותן לו צער בעוה"ז, אלא דרכיו ישרים, והוא בכל השלמות. משום, שאם עושה צדקה או מעשים טובים, הקב"ה משלם שכרו בעוה"ז, ולא יהיה לו חלק לעוה"ב. ומשום זה, צדיק השבור תמיד, הוא אוהבו של הקב"ה. והדברים אמורים, רק באם בדק ולא מצא בידו שום חטא שייענש על ידו. (26-28)

~

השכינה אינה שורה במקום עצבות, אלא במקום שיש בו שמחה. ואם אין בו שמחה, לא תשרה השכינה במקום ההוא. (29)

~

מי שמשתדל בתורה ובמעשים טובים, גורם לכנ"י, שהיא השכינה, להרים ראשה תוך הגלות. אשרי חלקם של המשתדלים בתורה יום ולילה. (252)

~

עיני כל אליך יְשַׂבֵּרו, שישברו לשמן המשחה העליון, הנוזל ממוח הסתום מכל סתומים, דא״א, הארת הג״ר, אל כל, יסוד, ואז, ואתה נותן להם את אוכלם בעיתו, במלכות, הנקראת עת שלו, כי כל, היסוד, כשמעורר את הכלה, כנ"י, המלכות, שנקראת כל ה׳, אז הוא מרחם על העולם, וכל העולמות בשמחה ושעשועים מהארת הג״ר. ואז כתוב, פותח את ידיך ומשׂביע לכל חי רצון. וזהו רצון הרצונות, היורד ממו"ס דא"א לכל, יסוד. וכיוון שכל מתברך, מתברכים כל העולמות. כמ״ש, צדיק ה׳ בכל. קרוב ה׳ לכל. (זוהר חדש, 11-12)

~

כשאדם רואה, שהרהורים רעים באים אליו, יעסוק בתורה, ואז יעברו ממנו. כשאותו צד הרע בא לפתות את האדם, ימשיך אותו אל התורה, וייפרד ממנו.

כאשר צד הרע הזה עומד לפני הקב"ה להשׂטין על העולם, על מעשים רעים שעשו, הקב"ה מרחם על העולם, ונותן עצה לבני אדם להינצל ממנו, שלא יוכל לשלוט עליהם, ולא על מעשיהם. ומהו העצה. הוא להשתדל בתורה, ויינצלו ממנו, שכתוב, כי נר מצווה ותורה אור. לשמורך מאשת רע מחֶלְקַת לשון נכרייה. הרי שהתורה משמרת מפני יצה"ר. (223-224)

~

כמה מקטרגים יש לאדם מיום שנתן לו הקב"ה נשמה בעוה"ז.

מכיוון שיצא האדם לאוויר העולם, מיד הזדמן יצה"ר להשתתף עימו, כמ"ש, לפתח חטאת רובץ, כי אז משתתף עימו היצה"ר. כי הבהמות, מיום שנולדו, כולן שומרות את עצמן ובורחות מאש מכל מקומות הרעים. והאדם, כשנולד, מיד בא להשליך עצמו לתוך האש, משום שיצה"ר שורה בתוכו, ומיד מסיתו לדרך רע. (1-2)

~

צדיק הוא מי שלא האמין לאותו רשע ערום, שהוא יצה"ר, משום שהקדים טענותיו מטרם שיבוא חברו, שהוא יצה"ט. שמקיים הב', ובא רעהו וחקרוֹ. ובדבר זה אנשים נכשלים מלזכות לעוה"ב. אבל צדיק, שירא את ריבונו, כמה רעות הוא סובל בעוה"ז, כדי שלא יאמין ולא ישתתף עם היצה"ר. והקב"ה מצילו מכולם. זהו שכתוב, רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'. רבות רעות לצדיק, לא כתוב, אלא, רבות רעות צדיק. שהסובל רבות רעות הוא צדיק, משום שהקב"ה חפץ בו. כי הרעות שסובל, מרחיקות אותו מן יצה"ר. ומשום זה הקב"ה חפץ באדם ההוא, ומציל אותו מכולם, בעוה"ז ובעוה"ב. אשרי חלקו. (10-11)

~

אשרי חלקם של ישראל, שהם מתדבקים בהקב"ה כראוי, ונותן להם עצה להינצל מכל צדדים אחרים שבעולם, משום שהם עם קדוש לנחלתו וחלקו. וע"כ נותן להם עצה בכל דבר ודבר. אשרי הם בעוה"ז ובעוה"ב. (228)