אין הזוהר מדבר במקרים גשמיים כלל, אלא בעולמות עליונים, שאין שם סדר זמנים כמו בגשמיות. וזמנים הרוחניים מתבארים בשינוי צורות ומדרגות שהם למעלה ממקום וזמן. (139)

~

אמר רבי, כל הדברים יִכְלו והתורה לא תִכְלה, ואין דבר חביב לפני הקב״ה, כמו התורה ולומדיה. כל העוסק בתורה בכל יום יתחדשו לו סודות שלמעלה. (זוהר חדש, 40)

~

אשרי הם ישראל, שהקב"ה נתן להם תורת אמת, לעסוק בה יום ולילה, כי כל מי שעוסק בתורה, יש לו חירות מכל דבר, חירות מן המוות, שאינו יכול לשלוט עליו. כי כל מי שעוסק בתורה ונאחז בה, נאחז בעה"ח. ואם מרפה את עצמו מעה"ח, הרי עץ המוות שורה עליו ונאחז בו. (109)

~

אוי לרשעי עולם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים בדברי תורה, וכשהם מסתכלים בה, הנה משום שאין בהם תבונה, דברי תורה דומים בעיניהם, כאילו הכול היה דברים ריקניים ואין בהם תועלת. והכול הוא משום שהם ריקניים מדעת ותבונה, כי כל הדברים שבתורה כולם הם דברים עליונים ויקרים.

וכל הטיפשים אטומי הלב, כשרואים דברי תורה, לא די להם שאינם יודעים, אלא עוד שאומרים, שדברים נשחתים, דברים שאין בהם תועלת. אוי להם, כאשר ידרוש מהם הקב"ה על כלימתה של התורה, וייענשו בעונש הראוי למורד בריבונו.

כתוב בתורה, כי לא דבר ריק הוא. ואם הוא ריק, אך מכם הוא ריק. כי התורה כולה מלאה מכל אבנים טובות, מכל טוב שבעולם. (341-343)

~

כשהאדם אוחז בדרכי התורה, אהוב למעלה ואהוב למטה, ונעשה אהובו של הקב"ה, שהיה אהובו של הקב"ה ואהב אותו, וכאשר האדם נוטה מדרכי התורה, אז צר כוח, כ"ח, השכינה, שנעשתה צר ואויב שלו, והוא נעשה שונא שלה. ורע ההוא, יצה"ר, שולט עליו, עד שהוא מקטרג עליו בעוה"ז ובעוה"ב. (111)

~

אפילו שניים יושבים ועוסקים בתורה, נותנים גדולה ועוז ותפארת התורה אל הקב"ה. (276)

~

סודות התורה ניתנו לחכמים, לאותם שעוסקים תמיד בתורה.

כל מי שעוסק בתורה כל צורכו, מעלים את נשמתו למעלה בעת שישן בשנתו, ומלמדים אותו מעוֹמְקי התורה, וממנה דובבים ורוחשים שפתיו ביום. כמ״ש, דובב שפתֵי ישֵׁנים.

כל העוסק בתורה לשמה, בלילה כשהוא ישן, נשמתו עולה למעלה, ומראים לה אותם הדברים העתידים להיות בעולם. (זוהר חדש, 42-43)

~

דבקה נפשי אחריך.

דוד המלך היה מתדבק עצמו תמיד בהקב"ה, ולא דאג לדברים אחרים שבעולם, אלא להתדבק בו בנפשו ורצונו. וכיוון שהיה מתדבק בהקב"ה, היה תומך בו ולא עזבו. כמ"ש, בי תמכה ימינך. מכאן נשמע, כשבא אדם להתדבק בהקב"ה, הקב"ה אוחז בו ואינו עוזב אותו.

דבקה נפשי אחריך. בשביל שתתעטר מדרגתו למעלה, כי כשמדרגתו מתדבק במדרגות העליונות לעלות אחריהן, אז אוחז בו הימין, חסדים, להעלותו ולחַבְּרו עם הימין בחיבור אחד כראוי. כמ"ש, ותאחזני ימינך. וימינו תחבקני. בי תמכה ימינך.

וכשהוא אוחז בהקב"ה, כתוב, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. והוא ייחוד אחד וחיבור אחד עם הקב"ה. וכשהוא חיבור אחד עימו, אז מתמלאת המדרגה שלו ומתברכת. (350-352)

~

אודה את ה' בכל לבב.

דוד, בסוד העליון של השם הקדוש הויה, רצה להודות אל הקב"ה. אודה ה' בכל לבב, ביצה"ט וביצה"ר, שהם ב' לבבות, בב' היצרים השוכנים בלב, בב' צדדים ימין ושמאל. (167)

~

בכל מקום שאדם מתפלל תפילתו, יכלול את עצמו בין הרבים, בתוך כלל הרבים.

שונמית, כשאמר לה אלישע, הֲיֵש לְדַבֶּר לך אל המלך או אל שר הצבא. היש לדבר לך אל המלך, כי אותו יום היה יום טוב של רה"ש, ואותו יום שמלכות, הרקיע, שולט לדון את העולם. והקב"ה נקרא באותו זמן מלך המשפט. ומשום זה אמר לה, היש לדבר לך אל המלך. שקרא את הקב"ה בשם מלך.

ותאמר, בתוך עמי אנכי יושבת. שאמרה, איני רוצה להיות מצוינת למעלה, אלא להכניס את ראשי בין הרבים, ולא לצאת מן הכלל. וכן צריך האדם להיכלל בכלל הרבים, ולא להתייחד בפני עצמו, כדי שלא יביטו עליו המקטרגים, להזכיר את חטאיו. (284-285)

~

עושה צדקה בכל עת. וכי בכל עת יכול האדם לעשות צדקה?

מי שהולך בדרכי התורה, ועושה צדקה עם אלו הצריכים צדקה, נבחן לעושה צדקה בכל עת, כי כל מי שעושה צדקה עם העני, הוא מרבה צדקה, הנוקבא, למעלה ולמטה. שגורם זיווג זו"ן למעלה, ושפע ברכות למטה. (119)

~

השכינה מתקשרת עם הולכי דרכים לשמרם.

כל מי שעוסק בדברי תורה, ומתאמץ בה, זוכה להמשיך אותה, ז"א שהוא תורה. ואז יתקשר בהם ז"א ונוקבא, שהיא השכינה, בייחוד אחד. (361)

~

שלמה המלך אמר, אם חָכַמְתָ חָכַמְתָ לָךְ. כי כשיתחכם האדם בתורה, התועלת שלו הוא, ולא של התורה, כי בתורה אינו יכול להוסיף אפילו אות אחת. ולַצְתָ, לבדך תישא, כי לא יגרע כלום, משום זה, משבחה של תורה. והליצנות שלו לבדו הוא, ונשאר בה, להאבידו מעוה"ז ומעוה"ב. (344)

~

אשרי הם ישראל, שהקב״ה נתן להם התורה, לגלות להם סודות עליונים.

מי שאוחז בתורה, התורה סומכת אותו ומחזיקה אותו על יְרֵכֶיהָ, נצח והוד, שלא יסור לימין ולשמאל, אלא בקו האמצעי, שהוא התורה. אשרי הם ישראל, שהקב״ה נתן להם התורה, לגלות להם סודות עליונים. עליהם כתוב, ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים כולכם היום. (זוהר חדש, 25)

~

אשרי שומרי משפט. השומרים אמונתו של הקב"ה. כי הקב"ה נקרא משפט, וצריך האדם לשמור עצמו, שלא יסור לדרך אחר, אלא שיהיה שומר משפט. משום שהקב"ה הוא משפט. שכל דרכיו משפט.

השם משפט, מורה על הכרעת דברים, הבאה אחר שמיעת ב' צדדים, ההפוכים זה לזה. כמו שופט, אחר ששמע היטב כל הטענות של שני הצדדים המריבים, הוא נותן את הכרעתו, ואומר פלוני, אתה זכאי, ופלוני, אתה חייב. והכרעה זו נקרא משפט. וזה קו האמצעי, שמכריע בין שני הקווים ימין ושמאל, ההפוכים זה לזה, באופן, שיאירו שניהם לצד הקדושה. ועל שם הכרעתו זו, הוא נקרא משפט. (118)

~

הרהור טוב העולה למעלה, נאחז בעה"ח, קו אמצעי, ומחזיק בענפיו ואוכל מפירותיו. כל הקדוּשות וכל הברכות יוצאות ממנו, ונוחֵל חיים לנפשו, ורפואה לעצמו. עליו נאמר, והיה כעץ שתול על מים ועל יובל.

כל דברי העולם הולכים אחר המחשבה וההרהור. שכתוב, והתקדשתם והייתם קדושים. משום שכל הקדושות שבעולם הוא מוציא וממשיך עם הרהור טוב. (181-182)

~

אם ישים אליו ליבו, רוחו ונשמתו אליו יאסוף. כי הרצון והמחשבה מושך המשכה ועושה מעשה בכל מה שצריך. ועל כן בתפילה צריכים רצון והרהור לכוון בה. וכן בכל העבודות של הקב"ה, ההרהור והמחשבה עושה מעשה ומושך המשכה לכל מה שצריך. (189)

~

בנֵי עליון, קדושים עליונים.

ברוכי העולם בעלי מוח האגוז, הֵאספו לדעת, כי ציפור יורדת בכל יום, מתעוררת בגן, שלהבת אש בכנפיה. בידה ג' מַגרפות, כלומר יָעִים, חדות כחרב, מפתחות האוצרות ביד ימינה.

קוראת בכוח לצדיקים שבגן עדן, מי מכם שפניו מאירים, שזכה לחכמה, שנאמר, חכמת אדם תאיר פניו, שנכנס ויצא והתחזק בעה"ח, שזכה לג' קווים: נכנס בקו ימין, ויצא בקו שמאל, והתחזק בעה"ח, קו אמצעי. הגיע בענפיו, חג"ת נה"י דז"א, עה"ח וענפיו. ונאחז בשורשיו, ג"ר דז"א. אוכל מפירותיו המתוקים מדבש, הארת החכמה שבנוקבא דז"א, שזה פרי מתוק שלו. הנותן חיים לנפש ורפואה לעצמו, הגוף שלו. מכריזה ואומרת, מי הוא הזוכה לכל זה, הוא מי שנשמר מהרהור רע, מהרהור המשקר בעה"ח, מהרהור המטמא את הנהר והנחל, מקורו של ישראל, מהרהור הנותן מוות לנפש ושבירה לעצמו. (176-177)

~

על הנוקבא כתוב, ויינחם ה' ויתעצב. כי במקום זה תלויים הדינים והעיצבון. אבל בכל מה שלמעלה, בבינה, הכול הוא באור, וחיים לכל הצדדים. ואין עצבות לפני המקום, שמורה על הפנימיות, בינה, שרק בה אין עצבות, אבל החיצוניות, הנוקבא בה יש עצבות. וע"כ כתוב, עִבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה. עבדו את ה' בשמחה, כנגד עולם העליון. בואו לפניו ברננה, כנגד עולם התחתון. (340)

~

רבי אבא ורבי יוסי ישבו ועסקו בתורה עד חצות הלילה.

נרדם רבי אבא, ורבי יוסי היה יושב. ראה את רבי אבא, שפניו מתאדמים, והוא צוחק, וראה אור גדול בבית. אמר רבי יוסי, משמע מזה, שהשכינה היא כאן. השפיל עיניו, ישב שם עד שהייתה עולה השחרות שבבוקר, והאור היה מאיר בבית. בעוד שהיה נושא את עיניו, ראה את השחר ונחשך הבית.

נעור רבי אבא, ופניו היו מאירים, ועיניו צוחקות. אחז בו רבי יוסי. אמר רבי אבא, אני יודע מה שאתה רוצה. חייך, סודות עליונים ראיתי. ובשעה שמט"ט שר הפנים אחז בנשמה שלי, העלה אותה לחדרים גדולים ועליונים.

וראיתי נשמות שאר הצדיקים עולים שם. ושר הפנים אמר להם, אשריכם צדיקים, שבשבילכם אני נבנה בבניין קדוש של השם המכובד, שנמשכים לו אורות השם הקדוש, לענות, להשפיע, לצבאותיו של מלך העליון. וראיתי את תורתי, שלמדתי, שהייתה מונחת שם תִלֵי תִלים, כמגדל גדול. ומשום זה שמחתי בחלקי. ועיניי היו צוחקות. (זוהר חדש, 44-47)