החכמה שהאדם צריך לדעת אותה:

לדעת ולהסתכל בסוד אדונו. ולדעת את עצמו, מי הוא, ואיך נברא, ומאין הוא בא, ולאן ילך, ותיקון הגוף איך מיתקן, ואיך הוא עתיד לבוא בדין לפני מלך הכול.

ולדעת ולהסתכל בסודות הנשמה. מה היא נפש זו שבו, ומאין באה, ועל מה היא באה בגוף הזה, שהוא מטיפה סרוחה, שהיום כאן ומחר בקבר. להסתכל בעוה"ז, ולדעת העולם שהוא נמצא בו, ועל מה ייתקן העולם. ואח"ז יסתכל בסודות העליונים של העולם העליון, לדעת את אדונו. וכל זה יסתכל האדם מתוך סודות התורה. (זוהר חדש, 482-483)

~

כשהקב״ה רוצה באדם, כל צעדיו וכל דרכיו מתוקנים לפניו, והוא מתקן אותם, כל אחד כראוי, ודרכו יחפץ, אפילו בדברי העוה"ז.

אם האדם ישים דעתו רצונו וליבו אל המלך הקדוש, ללכת בדרכיו, שעשה בעצמו, הקב״ה רוצה בו, כאילו אותם הדרכים היו שלו ממש.

(זוהר חדש, 632-633)

~

מושׁכֵני אחריך נרוצה. כתוב, ונתתי משכני בתוככם.

הקב״ה נתן שכינתו בין ישראל, שתהיה רובצת עליהם, כאם על הבנים, ולהגן עליהם בכל הצדדים. וכל זמן שהאם הקדושה, השכינה, יושבת על ישראל, בא הקב״ה לדור עימהם, משום שהקב״ה אינו עוזב את השכינה לעולם, וכל האהבה שלמעלה היא בה.

משום זה נתן אותה הקב״ה עירבון בתוך ישראל, שיידעו, שלא ישכח אותם, ולא יעזוב אותם לעולם, משום העירבון שבתוכם. והשכינה אומרת להקב״ה, עירבון הייתי בתחתונים, אהיה עירבון אצלך, כדי שלא תשכח את בניי, ולעלות כנגדך, ואני ובניי אחריך נרוצה. (זוהר חדש, 217-218)

~

אשריהם כל אלו העוסקים בתורה, לדעת חכמת אדונם, והם יודעים ומסתכלים בסודות עליונים. כי כשאדם יוצא מהעוה"ז, ועשה תשובה, ונשארו לו העבירות שרק המיתה מכפרת עליהן, ע"י המיתה מסתלקים ממנו כל הדינים שבעולם. ולא עוד, אלא שפותחים לו י״ג שערים מסודות האפרסמון הטהור, שחכמה עליונה תלויה בהם.

ולא עוד, אלא שהקב״ה חוקק אותו בבגד המלכות, שכל הצורות חקוקות שם, והקב״ה משתעשע עימו בגן עדן, ומנחיל לו ב׳ עולמות, את העוה"ז ואת העוה"ב. (זוהר חדש, 480-481)

~

ויאמר אלקים, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.

כשברא הקב״ה העולם העליון, ז״א, והעולם התחתון, המלכות, היו שניהם בצורה אחת, זה דומה לזה. כשרצה הקב״ה לברוא את האדם למטה, רצה לעשות אותו כעין שני העולמות, שתהיה צורתו דומה לב׳ העולמות.

וכל הסודות שלמעלה ושלמטה הכול הוא באדם. הגולגולת של הראש העומד על הגוף, הוא העולם העליון בתיקונים האלו שבראש. הגוף, הוא הגוף שלמעלה, שמדרגותיו עומדות באיברים תחת הראש, חג״ת. הירכיים והרגליים, נה״י, הכול במדרגות שלמטה, כראוי לו להיות כעין שלמעלה. כל הצורות העליונות והתחתונות כולן חקק הקב״ה באדם, שיהיה האדם שלם בכל. (זוהר חדש, 630-631)

~

הגידה לי. הנשמה אומרת להקב״ה, אמור לי סודות החכמה העליונה, איך אתה רועה ומנהיג בעולם העליון, למד אותי סודות החכמה, שלא ידעתי ולא למדתי עד הנה. כדי שלא אהיה בבושה בין אלו המדרגות העליונות שאני באה ביניהן. כי עד כאן עוד לא הסתכלתי בהן.

אם לא תדעי לך היפה בנשים. הקב״ה משיב לנשמה, אם את באת, ולא הסתכלת בחכמה מטרם שבאת לכאן, ואינך יודעת את סודות העולם העליון. צאי לך, אין את ראויה להיכנס לכאן בלי ידיעה. צאי לך בעקבי הצאן, שתתגלגלי פעם שנייה לעולם, ותהיי יודעת בעקבי הצאן האלו, שהם בני אדם, שהאנשים דשים אותם בעקב, שמחזיקים אותם לשפלים, והם יודעים הסודות העליונים של אדונם, ובהם תדעי להסתכל ולדעת, שמהם תלמדי. (זוהר חדש, 485-486)

~

שמח רבי שמעון ואמר, בתחילה, מטרם שנאמרו והתגלו דברים אלו של שה"ש, בכיתי והייתי עצוב. ועתה, שהתגלו דברים אלו, אני שמח ואומר, אשרי חלקי שזכיתי למדרגות אלו, שדברים עליונים שלמעלה התגלו. (זוהר חדש, 515)

~

אמר אליהו לרבי שמעון, אשרי חלקך, שסתרי אדונך מאירים לפניך כאור השמש. ומשום זה, כל אלו הדברים שמפיך, כולם חקוקים למעלה. ואני שמח ששמעתי אותם מפיך. אשריך בעוה"ז, ואשריך בעוה"ב. סוד הדבר הזה היה תלוי לפני המלך הקדוש, שלא התגלה לכל הצבאות שלמעלה. מי הוא שגילה אותו עתה במקרא הזה. אתה הוא, אשרי חלקך בעוה"ז ובעוה"ב. (זוהר חדש, 496)

~

שה"ש הוא שבח השבחים למלך שהשלום שלו, בינה. משום שהוא המקום הצריך שמחה, שאין שם כעס ודין, כי העוה"ב, בינה, כולו שמחה, משמח את הכול. ומשום זה הוא שולח שמחה וחדווה לכל המדרגות.

כמו שאת התעוררות השמחה צריכים לעורר מהעוה"ז למעלה, כן צריכים לעורר חדווה ושמחה מעולם הלבנה, המלכות, אל העולם העליון, בינה. ומשום זה, העולמות עומדים באופן אחד, וההתעוררות אינה עולה אלא מלמטה למעלה. (זוהר חדש, 87-88)

~

בעל העיניים לוקט גחלי אש ואיברי אש, ונכנסים תוך ההיכל זְבוּל, היכל ששם מסתדרים כל השבחים לעלות למעלה. והוא היכל שיש בו 1,006 מדרגות העולות בשבחי התשבחות. ובתוך כולן יש מדרגה אחת פנימית מכולן, ששם מתבררת האהבה של השבח ההוא, בירורה של הנקודה התחתונה. וכשהתבררה מתוך כולם, עולה למעלה בשיר. ונקראת שה"ש, ועולה מכל אלו השבחים, ומתבררת מכולם. (זוהר חדש, 90)

~

כמה פעמים הוכיח הקב״ה לישראל להחזיר אותם בתשובה אליו, שילכו בדרך הישר, כדי להתעלות ביניהם. כי כשישראל הם זכאים, והולכים בדרך הישר, כביכול, התעלות היא להקב״ה עימהם, מכל אוה"ע. כי כשישראל הם זכאים, והולכים בדרך הישר, מעלה אותה הקב״ה על כל בני העולם, וכולם מודים ומשבחים לו. ולא הם בלבד, אלא אפילו העליונים למעלה, כולם מודים לו בשביל ישראל. ולא זה בלבד, אלא הוא מתעלה בכבודו ממש, בזכות ישראל. ולא זה בלבד, אלא אפילו ישראל ממש, מתעלים בכבודו של הקב״ה, למעלה ולמטה.

בשעה שישראל כשרים, כיסא הכבוד שלמעלה, מלכות, מתעלה למעלה למעלה, בכמה שמחות, בכמה אהבה, ומתחברים העולמות, ז״א ומלכות, בשמחה, וכולם מתברכים מעומק הנחלים, בינה, וכל העולמות מושקים ומתברכים ומתקדשים בכמה ברכות, בכמה קדושות, והקב״ה שמח עימהם בשמחה בשלמות. (זוהר חדש, 99-100)

~

בשעה שבנה שלמה את ביהמ"ק, ונשלם עולם התחתון, מלכות, כעין העולם העליון, בינה, היו ישראל כולם כשרים, והתעלו בכמה מדרגות עליונות. אז התעלה כיסא הכבוד, המלכות, בשמחה, בכמה שמחות ובכמה ערכים.

אז שיר השירים אשר לשלמה, עלו בשמחה וירדו בשמחה. וכל העולמות היו בשמחה, והחיבור היה בשמחה. שיר להקב״ה, שהמלכות משוררת להקב״ה. השירים, לעליונים ותחתונים, לחיבור ז"א ומלכות, ע״י היסוד, המייחדם זה בזה. אשר לשלמה, החיבור של כל העולמות בשמחה, למלך שהשלום כולו שלו, בינה. (זוהר חדש, 105-106)

~

בשעה שבא שלמה המלך ונבנה ביהמ"ק, והיו כל העולמות במשקל אחד למעלה ולמטה, שז״א ומלכות היו פב"פ, שווים זה לזה. אז אותו השש, המלכות, המקבל ומאסף לכל השישים העליונים האלו, חג״ת נה״י דז״א, נפתח.

נפתח שש, מלכות, בשעה שאלו השישים העליונים נפתחו, חג״ת נה״י דז״א. וכיוון שנפתח השש, המלכות, יוצאות ברכות לעולם. נפתח כשהסירו ממנו עקלתון אחד היושב לרגלו. נחש עקלתון, המקרא של ס"מ, מקור כל הקליפות והרע. וכיוון שזה עבר, השש נעשה שיר, ונפתח אוצר הטוב. שעליו כתוב, יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב, בכוח של מי נפתח. את השמיים, שאר שישים, חג״ת נה״י דז״א, הנקרא שמיים. השירים, חג״ת נה״י דז״א, שכולם נפתחו וניתקנו לתת מזון לכל העולמות.

אז כתוב, ויישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו. וכתוב, אוכלים ושותים ושמחים, כי שש, מלכות, ושישים, חג״ת נה״י דז״א, נפתחו, וכל המעדנים העליונים היו יורדים לכל העולמות, וכולם היו שמחים לעלות לעולם העליון, בינה, ללקוט ברכות ומעדנים לעולמות. אז, מתעוררת מהם אהבה למלך העליון, ז״א, שיהיה הכול אחד, ז"א ומלכות, בלי פירוד. אז השבח העולה על כל השבחים למלך שהשלום שלו, בינה, שיהיה הכול בשמחה למעלה ולמטה. (זוהר חדש, 114-117)

~

רבים כלולים בשם אלקים, והוא כולו שם אחד. כי כיוון שהשם הראשון, הוי"ה, ז״א, משך לשם האחרון, אלקים, מלכות, אז הכול הוא חיבור אחד לכל המדרגות העליונות, דז״א. והתחתונות, דמלכות, מתקשרות זו בזו, שיהיו כולם קשר אחד, וחיבור אחד, וייחוד אחד. (זוהר חדש, 363)