כל הדברים שבעוה"ז תלויים למעלה. וכשמסתכמים למעלה תחילה, מסתכמים גם כן למטה. וכן אין ממשלה למטה, עד שניתנה הממשלה מלמעלה. וכן הכול תלוי זה בזה. שכל הנעשה בעוה"ז, תלוי במה שנעשה מלמעלה. (126)

~

יש בדברי תורה סודות עליונים, המשונים זה מזה, והכול הוא אחד. (121)

~

אשריהם ישראל, שהקב"ה רצה בהם, ונתן להם תורת אמת, כדי לזכות בה לחיי עולם. כי כל מי שעוסק בתורה, הקב"ה מושך עליו חיים עליונים, ומביאו לחיי העוה"ב, שכתוב, כי הוא חייך ואורך ימיך. (46)

~

כמה חביבים ישראל לפני הקב"ה, שאין לך אומה ולשון בכל אוה"ע עובדי עבודה זרה, שיהיו להם אלהים שיקבלו תפילתם, כמו שעתיד הקב"ה לקבל תפילתם ובקשתם של ישראל, בכל שעה שצריכים לקבלת התפילה, שהם מתפללים רק בשביל המדרגה שלהם, שהיא השכינה. כלומר, בכל שעה שתפילתם היא לתיקון השכינה. (164)

~

אדם צריך לסדר שבחו של ריבונו בתחילה, ואח"כ יתפלל תפילתו. (69)

~

תפילת כל אדם היא תפילה. אבל תפילת העני, היא תפילה העומדת לפני הקב"ה, שהיא שוברת שערים ופתחים, ונכנסת להתקבל לפניו. ולפני ה' ישפוך  שִׂיחוֹ. (65)

~

תפילה של רבים עולה לפני הקב"ה, והקב"ה מתעטר באותה התפילה. משום שהיא עולה בכמה אופנים, כי אחד שואל חסדים, והשני גבורות, והשלישי רחמים. ונכללת מכמה צדדים, מצד ימין שמאל ומאמצע. כי חסדים נמשכים מצד ימין, וגבורות מצד שמאל, ורחמים מהצד האמצעי. ומשום שנכללת מכמה אופנים וצדדים, נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי העולמים, יסוד, המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, וממנה לכל הציבור.

אבל תפילת יחיד אינה כלולה מכל הצדדים, והיא אינה אלא באופן אחד, או שמבקש חסדים, או גבורות, או רחמים. ועל כן תפילת יחיד אינה מתוקנת להתקבל כמו תפילת הרבים. כי אינה נכללת בכל ג' הקווים, כמו תפילת הרבים. (45)

~

בשעה שהאדם בא לעולם, מיד היצה"ר בא עימו, ומקטרג עליו תמיד, כמ"ש, לַפֶּתַח חטאת רובץ. חטאת רובץ, הוא היצה"ר. לַפֶּתַח, לְפֶתַח בית הרחם, כלומר, תכף עם היוולדו של האדם.

דוד קרא את היצה"ר בשם חטאת. כמ"ש, וחטאתי נגדי תמיד. משום שבכל יום עושה את האדם להחטיא לפני ריבונו. ויצה"ר זה אינו סר מן האדם מיום היוולדו עד עולם. והיצה"ט בא אל האדם מיום שבא להיטהר. (1-2)

~

מי שאינו הולך אחר היצה"ר, ואינו מתגאה כלל, ומשפיל רוחו וליבו ורצונו אל הקב"ה, אז היצה"ר מתהפך להיות עבד לו. שאינו יכול לשלוט עליו. ולהיפך, אותו האדם שולט עליו. (17)

~

ישראל, זה עה"ח, ז"א. ומשום שבני ישראל התדבקו בעה"ח, יהיו להם חיים, ויקומו מעפר, ויתקיימו בעולם, ויהיו לעם אחד לעבוד את הקב"ה. (254)

~

כל עמי העולם עובדי עכו"ם, נתן אותם הקב"ה תחת שרים ממונים ידועים. וכולם הולכים אחר אלהיהם. וכולם שופכי דמים ועושי מלחמה, גוזלים ומכים ומנאפים, ומתערבים בכל העושים מעשים להרע, ומתגברים תמיד בכוחם להרע.

וישראל, אין להם גבורה וכוח לנצח אותם, רק בפיהם, בתפילה. כמו תולעת, שאין לה גבורה וכוח, אלא בפה. ובפה היא שוברת הכול. וע"כ נקראים ישראל תולעת.

אל תיראי תולעת יעקב. אין לשום ברייה בעולם, כמו לתולעת הזו של טוִוית המשי, שממנה יוצאים כל לבושי כבוד, תלבושת המלכים. ולאחר טווייתה זורעת זרע ומתה. ואח"כ, מאותו זרע שנשאר ממנה, קמה לתחייה כמקודם לכן, ושוב היא חיה. כך הם ישראל, כאותה התולעת, שאע"פ שמתים, יחזרו ויחיו בעולם, כמקודם לכן.

וכן נאמר, כי כחומר ביד היוצר, כן אתם בְיָדִי בית ישראל. זהו חומר של אותה זכוכית, אשר אע"פ שנשברת, חוזרת ומיתקנת, ויש לה תקנה כמקודם לכן. כך ישראל, אע"פ שמתים, חוזרים לתחייה. (250-253)

~

בזמן שהקב"ה יקים ישראל ויוציאם מן הגלות, אז יפתח להם פתח אור דק וקטן מאד. ואח"כ יפתח להם פתח אחר, מעט גדול ממנו. עד שהקב"ה יפתח להם את השערים העליונים הפתוחים לארבע רוחות העולם. שלא תתגלה ישועתם בבת אחת. אלא בדומה אל שחר, שהולך ואור עד נכון היום.

וכל מה שעושה הקב"ה לישראל ולצדיקים שבהם, שמושיעם לאט לאט ולא בפעם אחת. בדומה לאדם הנתון בחושך. ותמיד בחושך היה משכנו. שבעת שרוצים להאיר לו, צריכים לפתוח לו תחילה אור קטן, כפתחו של מחט. ואח"כ מעט גדול ממנו. וכן בכל פעם יותר, עד שמאירים לו כל האור כראוי. (90-91)