כמה חזק כוח התורה, וכמה היא עליונה על הכול. כי כל מי שעוסק בתורה אינו ירא מעליונים ותחתונים, ואינו ירא מהמקרים הרעים שבעולם, משום שהוא אחוז בעה"ח, התורה, ואוכל ממנו בכל יום.

כי התורה מלמדת את האדם ללכת בדרך האמת, מלמדת לו עצה איך לשוב לפני אדונו, ואפילו מוות נגזר עליו, הכול מתבטל ומסתלק ממנו, ואינו שורה עליו. וע״כ צריך לעסוק בתורה יומם ולילה, ולא יסור ממנה. כמ״ש, והגית בו יומם ולילה. ואם מסיר ממנו התורה, או שנפרד ממנה, הוא כאילו נפרד מן החיים. (1-2)

~

עתיד הקב״ה לפקוח עיניים, שלא היו חכמות, שיסתכלו בחכמה עליונה, ולהשיג מה שלא השיגו בעוה"ז, כדי שיכירו את ריבונם. אשריהם הצדיקים, שיזכו לחכמה ההיא, שאין חכמה כאותה החכמה, ואין ידיעה כאותה הידיעה, ואין דבקות כאותה הדבקות. (35)

~

מי שיודע סוד החכמה, יכול להשיג ולעשות מידות בכל הצדדים, עד שידע בסודות עליונים, בסודות אדונו, בסודות החכמה, כדי לדעת ולהשיג. מי שיודע ומסתכל, אשרי חלקו בעוה"ז ובעוה"ב. כי הכלל הזה יתקן רגליו של האדם, להיכנס במחיצת המלך, וללכת בדרך ישר. אשרי הוא בעוה"ז, ואשרי הוא בעוה"ב. (זוהר חדש, 93)

~

מידת התענוג היא לפי מידת הרצון לקבל. אלא שצריכים ליישר אותו, שיהיה מוגבל לקבל ע"מ להשפיע. וזה נעשה ע״י הארות הבינה. כי הרצון לקבל ייתקן ויתיישר, שתהיה קבלה ע"מ להשפיע. ואז לא יהיה הרצון לקבל מקולקל כמו בתחילה, שבזה הוא מתרפא מכל המומים שהיו בו. (197)

~

מי שאוהב את המלך, עושה חסד ביותר, עושה חסד עם הכול. חסד יותר, נקרא חסד של אמת, שאינו רוצה שכר בעד מעשיו, אלא עושה משום אהבת המלך, שאוהב אותו ביותר. וע״כ באהבת המלך תלוי חסד. וע״כ נקרא אברהם אוהבי, שמשום שאהב אותו ביותר, הִרבה חסד בעולם. (47)

~

בשעה שהאדם בא לייחד שם הקב״ה, כל צבאות השמיים, כולם עומדים שורות, להיתקן ושיתכללו כולם באותו הייחוד, לעמוד באחד בייחוד אחד. כולם מיתקנים בתיקונם, ע"י ייחוד הזה כראוי. (62)

~

מצווה, לאהבה. אהבת הקב״ה פירושו, שהאדם צריך לאהוב אותו אהבה רבה כאברהם, שאהב את הקב״ה באהבה רבה, ומסר גופו ונפשו אליו. מכאן למדנו, מי שאוהב את הקב״ה, הוא מקיים עשרה מאמרות, ע"ס, למעלה ולמטה. וע״כ כל אלו עשרה ניסיונות, שהתנסה בהם אברהם ועמד בכולם, הם כנגד עשרה מאמרות, כי כל ניסיון הוא מאמר אחד, ספירה אחת, שהתנסה במאמר ההוא ועמד בו.

וע״כ הם עשרה ניסיונות כנגד ע״ס, ובכולם עמד אברהם, משום שנקשר והתדבק בימינו של הקב״ה, שנקרא אהבה רבה, חסד דז״א. ונקרא אהבה רבה, משום שמי שעומד באהבה זו נקשר בעולם העליון, שהוא ז״א. אהבת עולם הוא עולם התחתון, מלכות, שאהבת הקב״ה נקשרת בה. והכול, אהבה רבה ואהבת עולם, אחד בלי פירוד ביניהם. האהבה עולה על כל עבודות שבעולם. באהבה מתכבד שמו של הקב״ה יותר מכל, ומתברך. (69-70)

~

מי שאוהב את הקב״ה, מתעטר בחסד מכל הצדדים, ועושה חסד עם כל, ואינו דואג על גופו ועל כספו. מאין לנו זה? מאברהם, שמשום אהבת ריבונו, לא חמל על ליבו, על נפשו, ועל כספו.

על ליבו. שאברהם לא השגיח על רצונו מחמת אהבת אדונו. על נפשו. שלא חמל על בנו ועל אשתו מחמת אהבת אדונו. על כספו. שהיה עומד בפרשת דרכים, ותיקן מזונות לכל העולם. משום זה התעטר בעטרה של ספירת חסד. כמ"ש, חסד לאברהם. ומי שנקשר באהבת אדונו זוכה לזה. ולא עוד, אלא שכל העולמות מתברכים בשבילו. כמ"ש, וחסידיך יברכוּכָה. אל תקרא יברכוכה, אלא יברכו-כה. שהחסידים, אותם שזכו לספירת חסד, יברכו השכינה, הנקראת כה. הרי שאפילו השכינה מתברכת בשבילם. (140-141)

~

כמה מדורים על מדורים יש לצדיקים בעולם ההוא, ומדור העליון מכולם הוא לאותם שאהבת אדונם נקשרת בהם, כי המדור שלהם נקשר בהיכל העולה על הכול, משום שהקב״ה מתעטר בזה באהבה.

היכל זה, העליון על הכול, נקרא אהבה, ועל אהבה עומד הכול. כמ"ש, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. והכול עומד באהבה. כי השם הקדוש הוי"ה נמצא כך. י׳ דהוי"ה, חכמה, אין נפרד ממנה לעולם הקוץ שלה של מעלה, הכתר, כי באהבה שורה עליה הכתר, ואינו נפרד ממנה לעולם. אות ה׳ של הוי"ה, בינה, שהי׳, חכמה, אינה נפרדת ממנה, ונמצאים יחד באהבה, ואינם נפרדים זה מזה, וכמו זה היא אות ה׳ דהוי"ה. כמ"ש, ונהר יוצא מעדן. שנהר, בינה, יוצא מעדן, חכמה, והבינה יוצאת תמיד מהחכמה, ומתדבקים לעולם באהבה.

ו״ה, ז"א ומלכות, כשהם מתדבקים זה בזה, מתדבקים באהבה יחד, חתן בכלה, שדרכם תמיד נמצא באהבה. נמצא, אשר י׳ בה"ר, ה"ר עם ו׳, ו׳ עם ה"ת, מתקשרים זה בזה באהבה. והכול נקרא אהבה. וע״כ מי שאוהב את המלך, נקשר באהבה ההיא. ומשום זה כתוב, ואהבת את ה׳ אלקיך. (145-147)

~

ומיום שגָלוּ ישראל מארצם, לא נמצאת שמחה לפני הקב״ה. וכל זה, בשביל אהבתם, שאהב אותם הקב״ה, כמ"ש, אהבתי אתכם אמר ה'. וע"כ כתוב, ואהבת את ה׳ אלקיך. ואהבת, שצריך האדם להתקשר בו באהבה עליונה, שכל עבודה שצריך האדם לעבוד להקב״ה, יעבוד באהבה. שאין לך עבודה כמו אהבת הקב״ה. (138)

~

בשעה שהאדם קם בחצות לילה ממיטתו לעסוק בתורה, כרוז קורא עליו ואומר, הנה ברכו את ה׳ כל עבדי ה׳ העומדים בבית ה׳ בלילות. ובבוקר, כשהוא עומד בתפילה לפני אדונו, הכרוז ההוא קורא עליו ואומר, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.

אחר שגומר תפילתו ברצון לפני אדונו, שצריך למסור נפשו ברצון הלב למלכות. וכמה עצות יש לאדם בכל דבר. ובשעה שהוא נמצא בתפילה, כל אלו המילים שהאדם מוציא מפיו בתפילה ההיא, כולם עולים למעלה ובוקעים אווירים ורקיעים, עד שמגיעים למקום שמגיעים, ומתעטרות בראש המלך. ועושה מהם עטרה. (8-9)

~

יצה"ר למה הוא דומה? בשעה שבא להתחבר עם האדם, הוא כברזל מטרם שמביאים אותו באש. אחר שהתחמם, חזר כולו כמו אש.

יצה"ר, בשעה שבא להתחבר עם האדם, הוא דומה לאדם, הקָרֵב לפתח ורואה שאין מי בבית שיעכב בידו. נכנס לבית ונעשה שם אורח, ורואה שאין מי שיעכב בידו, שייצא משם לדרכו. כיוון שנכנס לבית ואין מי שיעכב בידו, הוא מתמנה על הבית, ונעשה בעל הבית, עד שנמצא שכל הבית עומד ברשותו. (150-151)

~

אין לך דבר שחביב לפני הקב״ה, כמי שאוהב אותו כראוי, כמ"ש, בכל לבבך. בכל, מהו פירושו? הרי היה צריך לומר, בלבבך. וכך, בנפשך, במאודך, מהו בכל לבבך? אלא בא לכלול ב׳ לבבות, אחד טוב ואחד רע. בכל נפשך, בב׳ נפשות, אחת טובה ואחת רעה. בכל מאודך, בין שנופל לו כסף בירושה, או מצד אחר, או בין שהוא הרוויח אותו. (139)

~

בכל מעשיו צריך האדם לשׂים כנגדו את הקב״ה.

כל מי שהולך בדרך, שמתיירא מפני ליסטים, יכוון לג' דברים, לדורון ולתפילה ולמלחמה. כמו יעקב, בשעה שהיה מתיירא מפני עשיו. והחשוב מהם תפילה. ואע״פ שהתפילה חשובה יותר, שני חברים או שלושה שעוסקים בדברי תורה, הוא עוד יותר חשוב מכל. כי אינם מתייראים מפני ליסטים, משום שהשכינה מחוברת עימהם מחמת שעוסקים בתורה. (32)

~

המילה אחד שבשמע ישראל.

ד׳ דאחד, עליונה וגדולה על האותיות האחרות. וכן ר׳ של אחר׳ ג״כ גדולה יותר מהאותיות האחרות, כדי לעשות היכר, שלא להחליף הקדוש העליון, אל אחד, ולכלול עימו הצד האחר, אל אחר. הסימן, אשר ע׳ ד׳ שבשמע ישראל הן גדולות, ע׳ של שמע וד׳ של אחד. הן אותיות עד, הרומז, שצריכים להעיד עדות על סודי הסודות, להוציא מידה אחת למדידה של האמונה. ומי שיודע הסוד הזה, יודע היסוד של ריבונו, ונוחל ב׳ עולמות, העוה"ז והעוה"ב. והמדד נקראת קו המידה.

וזה ניתן לחכמים העליונים הקדושים, היודעים סוד ריבונם, ומשתדלים בכבודו. ולא ניתן לרשעי עולם, שאינם יודעים, ואינם דואגים לכבוד אדונם. ואותם צדיקי אמת, שסוד האמונה העליונה בהם, להם ניתן לדעת ולהסתכל, משום שאינם נוטים לימין ולשמאל. אלא שדבוקים בקו האמצעי. (זוהר חדש, 11-13)

~

אשרי חלקם של אלו, שאהבת אדונם התדבקה בהם. לאלו, אין שיעור לחלקם בעולם ההוא. (144)