ויהי אור
קטעים נבחרים מספר הזוהר
כמה יש לאדם להסתכל בכבוד אדונו, כדי שיימצא ברייה שלמה לפני הקב"ה. כי כשברא הקב"ה את האדם, ברא אותו שלם. כמ"ש, אשר עשה האלקים את האדם ישר. (315)
~
הנה מה טוב ומה נעים שבֶת אחים גם יחד.
אשרי הם ישראל, שלא נתן אותם הקב"ה לשר או לשליח, אלא ישראל אחוזים בו, והוא אחוז בהם. ומאהבתם, קרא אותם הקב"ה, עבדים. כמ"ש, כי לי בני ישראל עבדים, עבדיי הם. אח"כ קרא אותם בנים, כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם. אח"כ קרא אותם אחים, כמ"ש, אחיי ורעיי. ומשום שקרא אותם אחים, רצה לשים שכינתו בהם ולא יסור מהם. אז כתוב, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. (99)
~
אין לך דבר בתורה שיהיה חלש או שבור, וכשתסתכל ותדע אותו, תמצא אותו חזק כפטיש יפוצץ סלע. ואם הוא חלש, ממך הוא. כמ"ש כי לא דבר רֵיק הוא מכם. שאם הוא רֵיק, מכם הוא. (88)
~
אשרי הם הצדיקים, שהקב"ה מלמד אותם סודות עמוקים של מעלה ושל מטה. והכול בשביל התורה. כי התורה, כל העוסק בה מתעטר בעטרות שמו הקדוש. כי התורה היא שם הקדוש, ומי שעוסק בה מתרשם ומתעטר בשם הקדוש. ואז יודע דרכים הסתומים וסודות העמוקים שלמעלה ושלמטה, ואינו מתיירא לעולם. (324)
~
אין כנ"י עומדת לפני המלך, ז"א, אלא בתורה. וכל זמן שישראל שבארץ עוסקים בתורה, כנ"י שורה עימהם. כשהתבטלו מדברי תורה, אין כנ"י יכולה להימצא עימהם אפילו שעה אחת. משום זה בשעה שכנ"י מתעוררת אל המלך בתורה של התחתונים, מתחזק כוחה, והמלך הקדוש שמח לקבל אותה.
וכל זמן שכנ"י באה לפני המלך, והתורה אינה נמצאת עימה, תש כוחה. אוי לאלו המחלישים כוח של מעלה. משום זה, אשרי הם מי שעוסקים בתורה. (373-374)
~
עִבדו את ה' בשמחה. כל עבודה שאדם רוצה לעבוד להקב"ה, צריכה להיות בשמחה, ברצון הלב, כדי שתימצא עבודתו בשלמות. (109)
~
אחר שמת משה, כתוב, וקם העם הזה וזנה. כך אוי לעולם כשיסתלק ממנו רבי שמעון, שמעיינות החכמה ייסתמו בעולם, ויבקש אדם דבר חכמה, ולא ימצא מי שיאמר, וישגה כל העולם בתורה, ולא ימצא מי שיעוררו בחכמה. על זמן ההוא כתוב, ואם כל עדת ישראל ישְׁגו. שאם ישגו בתורה, שלא ידעו דרכיה, במה הם, משום, ונעלם דבר מעיני הקהל, שלא יהיה נמצא מי שידע לגלות עמקות התורה ודרכיה. אוי לאלו הדורות, שיימצאו אז בעולם. (387)
~
עתיד הקב"ה לגלות סודות עמוקים בתורה בזמן מלך המשיח, משום, שמלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. וכתוב, ולא יְלָמדו עוד איש את אחיו ואיש את רעהו, לאמור דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. (388)
~
מי שמבקש בקשה מן המלך, צריך לייחד את השם הקדוש ברצונו, ממטה למעלה, ממלכות עד הכתר, וממעלה למטה, מכתר עד מלכות. ולקשור הכול בייחוד אחד בא"ס, בייחוד הזה יכלול בקשתו. מי הוא חכם לבקש בקשתו כדוד המלך, שהיה שומר פתח המלך, שהיה מרכבה למלכות, הנקראת פתח המלך. כך הוא, וע"כ התורה מלמדת אותנו דרכי המלך הקדוש, כדי שנדע ללכת אחריו, כמ"ש, אחרי ה' אלקיכם תלכו. (342)
~
התפילה וקול השופר, שמוציא הצדיק בשופר, היוצא מרוחו ונפשו, עולה למעלה. וביום ההוא עומדים ונמצאים מקטרגים למעלה. וכשעולה קול ההוא של השופר, כולם נדחים מפניו, ואינם יכולים להתקיים. אשרי חלקם של הצדיקים, שיודעים לכוון את הרצון לפני אדונם, ויודעים לתקן את העולם ביום ההוא בקול שופר. ע"כ כתוב, אשרי העם יודעי תרועה. יודעי, ולא תוקעי.
ביום הזה צריך העם לראות, שאדם שלם בכל, היודע דרכיו של מלך הקדוש, ויודע כבודו של המלך, שיתפלל עליהם את התפילה ביום הזה, ושיְזַמן קול שופר בכל העולמות בכוונת הלב, בחכמה, ברצון, בשלמות, כדי שיסתלק הדין על ידו מן העולם. (311-312)
~
ליבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם, בָרְכוּ ה'.
כל הרצון וכל הלב שצריך האדם להמשיך ברכות מלמעלה למטה, כדי לייחד השם הקדוש, הוא צריך להמשיך בתפילה להקב"ה ברצון ובכוונות הלב, מנחל עמוק, בינה, שכתוב, ממעמקים קראתיך ה', ששם עומק הכול בעומקים העליונים, שהם התחלה עליונה, שאו"א, חו"ב שבבינה, מזדווגים. אף כאן, ליבי לחוקקי ישראל, הם או"א, שהם מחוקקים, שנותנים מוחין לישראל הקדוש, ז"א, שנמשך מביניהם.
המתנדבים בעם. אלו הם האבות, חג"ת דז"א, הנקראים נדיבים, כמ"ש, נדיבי עמים, נאספו עַם אלקי אברהם. כלומר האבות הנמשכים מאברהם, חסד דז"א. אז, ברכו ה', להמשיך ממנו ברכות למטה ויימצאו ברכות בכל העולם. כי כשנמצאים בעוה"ז למטה, ברכות מלמעלה, הכול הוא בשמחה, הכול הוא בשלמות, כי אין שום אור נשלם אלא כשנמשך לעוה"ז. אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה משפיע להם ברכות ומקשיב תפילתם. ועליהם כתוב, פָּנה אל תפילת הערער ולא בָזָה את תפילתם. (448-449)
~
הזוהר מבאר עניין, ויקרא אל משה. ודאי קריאה זו אין לה שום דימיון לקריאה גשמית, אלא, כמ"ש, דיברה תורה כלשון בני אדם. וא"כ, צריכים להבין פירושה הפנימי של קריאה זו. (10)
~
אין מודיעים שבחו של אדם בפניו. שאין הקב"ה מגלה שבחה של המדרגה אל המשיג אותה, אלא אחר שכבר חלפה המדרגה וזכה למדרגה חדשה, אז מגלה לו שבחה ושלמותה של ראשונה. הרי שאין הקב"ה מגלה שבח המדרגה בפניה, בשעת מציאותה. (18)
~
מחשבה של הקב"ה ספירת החכמה, עליונה וראש הכול. כי פרצוף ז"א מתחיל מחכמה, והכתר שלו הוא מאמא. וממחשבה ההיא התפשטו אורחות ושבילים, להמציא השם הקדוש, ולתקן אותו בתיקוניו כראוי. וממחשבה ההיא נמשך ויוצא השיקוי של גן העדן להשקות הכול. וממחשבה ההיא מתקיימים עליונים ותחתונים. וממחשבה ההיא נאצלה תושב"כ, ז"א, ותשבע"פ, המלכות. (70)
~
וכשבני העולם מטיבים מעשיהם למטה, מתבשמים הדינים ומתעברים, והתעוררו הרחמים ושולטים על הרע ההוא שהתעורר מן דין הקשה. וכשמתעוררים הרחמים, שמחה וניחומים נמצאים, משום ששולטים על הרע ההוא, כמ"ש, ויינחם ה' על הרעה. ויינחם, משום שנכנע דין הקשה, והרחמים שולטים.
בשעה שהדינים מתבשמים והרחמים שולטים, כל ספירה וספירה שָׁבה לקיומה, ומתברכות כולם יחד. וכשחוזרת כל אחת ואחת למקומה, ומתברכות כולן יחד, ואמא מתבשמת בחיבור החקיקות שחזרו לבחינתה, אז נקראת תשובה שלמה ונתכפר העולם. כי אמא יושבת בשמחה שלמה, שכתוב, אם הבנים שמחה. (249-250)
~
כל זמן שכנ"י נמצאת עם הקב"ה, הקב"ה בשלמות, ורועה ברצון את עצמו ולאחרים.
לעצמו, שזן את עצמו מיניקת החלב של אמא עליונה, שמקבל שפע הבינה, ומאותה היניקה שינק, הוא משקה לכל שאר האחרים ומניק אותם. כל זמן שכנ"י נמצאת עם הקב"ה, הקב"ה בשלמות, בשמחה, ושורות בו ברכות, ויוצאות ממנו לכל שאר האחרים, לכל העולמות. וכל זמן שכנ"י אינה נמצאת עם הקב"ה, נמנעות ממנו הברכות ומכל שאר האחרים. (288)
~
בָרכו את ה' כל עבדי ה'. זה שבח הוא לכל אלו בני האמונה. הם אלו העוסקים בתורה ויודעים לייחד השם הקדוש כראוי. והשבח של אלו בני האמונה, הוא שעומדים בחצות לילה לעסוק בתורה, ומתדבקים בכנ"י, המלכות, לשבח את הקב"ה בדברי תורה.
בשעה שהאדם קם בחצות לילה לעסוק בתורה, ורוח צפונית, הארת השמאל, מתעוררת בחצות לילה, איילה, המלכות, עומדת ומשבחת להקב"ה, ז"א. ובשעה שהיא עומדת, כמה אלפים וכמה רבבות עומדים עימה בקיומם, וכולם מתחילים לשבח את המלך הקדוש. (200-201)
~
ברון יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים.
כשהקב"ה בא להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, כל הדברים, המדרגות שבעולם התחתון, במלכות, וכל העליונים והתחתונים מתעוררים כנגדו. וכל האילנות, המדרגות, שבגן עדן, פותחים בשבחים כנגדו. כמ"ש, אז ירננו עצי יער מלפני ה', כי בא. ואפילו העופות שבארץ, כולם דובבות שבח לפניו. אז יוצאת שלהבת ומכה בכנפיו של התרנגול, וקורא ומשבח למלך הקדוש, וקורא לבני אדם שישתדלו בתורה, ובשבח אדונם ובעבודתו. אשרי חלקם של אותם הקמים ממיטתם לעסוק בתורה.
כשבא הבוקר, הפתחים שבדרום, החסד, נפתחים, ושערי רפואה יוצאים לעולם, ורוח מזרח, ז"א, מתעורר, ורחמים נמצאים, וכל אלו הכוכבים ומזלות, מדרגות, הממונים תחת ממשלתו של בוקר הזה, שהוא יסוד המאיר חסדים, כולם פותחים בשבח ובזמירות למלך העליון. (379-380)
~
וכשהתרנגול קורא, ובני אדם ישנים במיטותיהם ואינם מתעוררים, קורא התרנגול, מכה בכנפיו ואומר, אוי לפלוני, מְגוּדָף מאדונו, עזוּב מאדונו, שלא התעורר רוחו ולא הביט לכבוד המלך.
כשהאיר היום, כרוז קורא עליו ואומר. ולא אמר, אַיֵה אֶלוהָ עושָׂיי, נותן זמירות בלילה, כדי לעזור אותו באלו התשבחות, שיהיה הכול בעזרה אחת. שהמלכות נותנת זמירות בלילה, לז"א, כדי לעזור האדם, שיתעורר גם הוא באלו התשבחות. וכשהאדם משבח ועוסק בתורה, היא מעלה מ"ן, ועוזר את המלכות, ונמצאים שניהם בעזרה אחת. מהו עושיי? אלא בשעה שאדם קם בחצות לילה, ועוסק ברינה של תורה, כי רינה של תורה אינה נקראת אלא בלילה, כשהוא נמצא בעסק התורה. כשהאיר היום, הקב"ה וכנ"י מתקנים אותו בחוט אחד של חסד, שניצל מכל, ולהאיר אותו בין העליונים והתחתונים.
איה אלוה עושׂיי. עושה לי, היה צריך לומר. מהו עושיי? אלא בשעה שקם בחצות לילה ועוסק בתורה, כשהאיר היום, מתעורר אברהם בחוט של חסד שלו. והקב"ה וכנ"י מתקנים אותו, ועושים אותו בכל יום ברייה חדשה, כמ"ש, אלוה עושיי. (397-399)
~
כיוון שקנה רוח, רוח ההוא יוצא ומשבר הרים וסלעים, שהם כוחות החיצוניים, והוא עולה ומתפשט ונכנס בין מלאכים העליונים הקדושים, כי הרוח נמשך מעולם היצירה, ששם המלאכים, ושם יודע מה שיודע, ולומד מהם דברים, וחוזר למקומו. אז, זה הוא קשר של האדם בקדושה, עד שזוכה בנשמה וקונה אותה.
כיוון שקונה נשמה, היא עולה למעלה בעולם הבריאה, שמשם נמשכת הנשמה, ושומרי הפתחים אינם מעכבים אותה, והולכת ומתפשטת ועולה יותר למעלה, בין אלו הצדיקים הצרורים בצרור החיים, המלכות דאצילות, ושם רואה עונג המלך, ונהנה מזיו העליון.
וכשמתעוררת האיילה הקדושה, המלכות, ברוח צפון, בחצות לילה, היא יורדת, ואותו צדיק שקנה נשמה, קם ומתגבר, כאריה הגיבור, בתורה, עד שהאיר הבוקר, ואז הולך עם אותה איילה קדושה להיראות לפני המלך, לקבל ממנו חוט אחד של חסד, חוט של אברהם, אור החסד.
וכשבא אותו צדיק עם האיילה, המלכות, אז מתעטר עימה לפני המלך. (433-436)
~
בשעה שהקב"ה משגיח בעולם, ורואה מעשיהם של בני אדם למטה שהם כשרים, מתגלה עתיק, כתר, בז"א, ת"ת, ומסתכלים כל אלו הפנים דז"א, בפנים סתומים דעתיק, ומתברכים כולם, משום שמסתכלים אלו באלו בדרך ישר, בקו אמצעי, שאינו נוטה לימין ולא לשמאל. כמ"ש, ישר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ, שפניהם דעתיק וז"א מסתכלים אלו באלו בדרך ישר, בקו אמצעי. ואז מתברכים כולם, ומשקים זה לזה עד שמתברכים כל העולמות, ונמצאים כל העולמות כאחד. ואז נקרא ה' אחד ושמו אחד. (246)