כתוב, הניצנים נראו בארץ.

כאשר ברא הקב"ה את העולם, נתן בארץ כל הכוח הראוי לה, אבל לא הוציאה פירות בעולם עד שנברא האדם. כיוון שנברא האדם הכול נראה בעולם, שהארץ גילתה פירותיה וכוחותיה שנפקדו בה. ואז נאמר, הניצנים נראו בארץ.

כעין זה, לא נתנו השמיים כוחות לארץ עד שבא אדם. כמ"ש, וכל שיח השדה טרם היה בארץ, כי לא המטיר, נסתרו בה כל אלו התולדות ולא נגלו, והשמיים נעצרו ולא המטירו על הארץ משום שאדם אין, שלא נמצא ועוד לא נברא, והכול נעכב מלהתגלות בסיבתו. כיוון שנראה אדם, מיד הניצנים נראו בארץ וכל הכוחות שנסתרו התגלו וניתנו בה.

עת הזמיר הגיע, שניתקן תיקון של שירוֹת ותשבחות לזמר לפני הקב"ה, מה שלא היה מטרם שנברא האדם. וקול התור נשמע בארצנו, זהו הדיבור של הקב"ה שלא היה נמצא בעולם מטרם שנברא האדם, כיוון שנמצא האדם נמצא הכול. (1-3)

~

הקב"ה גרם סיבות ומעשים בעולם, כדי לעשות הכול כראוי, והכול יוצא ונמשך למטה בעולם מן העיקר והשורש שלמעלה. (304)

~

מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו?

כל בני העולם אינם רואים על מה הם נמצאים בעולם, שאינם מסתכלים לדעת לאיזה מטרה הם חיים בעולם, והימים הולכים מבלי לשוב. וכל אלו הימים שבני אדם חיים בהם בעוה"ז עולים ועומדים לפני הקב"ה, כי כולם נבראו ויש להם מציאות ממשית.

כשהאדם בעוה"ז אינו משגיח ואינו מסתכל למה הוא חי, אלא כל יום ויום חשוב אצלו כאילו הולך בריקנות, וכאשר הנשמה יוצאת מעוה"ז אינה יודעת לאיזה דרך מעלים אותה. כי הדרך לעלות למעלה, למקום שהארות נשמות העליונות מאירות, שהוא גן עדן, לא ניתן לכל הנשמות. כי כמו שהוא ממשיך על עצמו בעוה"ז, כן נמשכת הנשמה ללכת לאחר שיצאה ממנו. (76-78)

~

אם האדם נמשך אחר הקב"ה והשתוקקותו אחריו בעוה"ז, אח"כ, כשנפטר מעוה"ז, הוא נמשך גם כן אחר הקב"ה ונותנים לו דרך לעלות למעלה, למקום שהנשמות מאירות אחר אותה המשיכה, שרצונו נמשך אחריה בכל יום בעוה"ז. (79)

~

כמה יש להם לבני אדם להסתכל במעשיו של הקב"ה ולעסוק בתורה יום ולילה. כי כל מי שעוסק בתורה, הקב"ה משתבח בו למעלה ומשתבח בו למטה. כי התורה היא עץ חיים לכל אלו העוסקים בה, לתת להם חיים בעוה"ז ולתת להם חיים בעוה"ב. (230)

~

כל זמן שעוסקים בתורה, השכינה באה ומתחברת. וכל שכן כשהולכים בדרך, שהשכינה מקדימה עצמה ובאה, והולכת לפני בני אדם, שזכו באמונתו של הקב"ה. (430)

~

נודע בשערים בעלה. הקב"ה מתעלה בכבודו, כי הוא גנוז וסתום בהעלאה גדולה.

אין בעולם, ולא היה מיום שנברא העולם מי שיוכל לעמוד על החכמה שלו. וע"כ לא יוכל מי לעמוד על חכמתו.

משום שהוא גנוז וסתום ונעלה למעלה למעלה. וכל העליונים והתחתונים אינם יכולים להשיגו, עד שכולם אומרים, ברוך כבוד ה' ממקומו.

התחתונים אומרים שהשכינה היא למעלה, כמ"ש, על השמיים כבודו. והעליונים אומרים, שהשכינה היא למטה, כמ"ש, על כל הארץ כבודך. עד שכל העליונים והתחתונים אומרים, ברוך כבוד ה' ממקומו, משום שלא נודע ולא היה מי שיכול לעמוד בו. ואיך נאמר, נודע בשערים בעלה?

אלא נודע בשערים בעלה, זהו הקב"ה, שנודע ומושג לפי מה שכל אחד משער בליבו כפי שיוכל להשיג ברוח החכמה, ולפי מה שמשער בליבו כך נודע בליבו. ומשום זה כתוב, נודע בשערים, באלו השיעורים שכל אחד משער בליבו. אבל שיהיה נודע כראוי, אין מי שיוכל להשיג ולדעת אותו.

נודע בשערים בעלה. מהו שערים? כמ"ש, שׂאו שערים ראשיכם. ומכוח אלו השערים שהם מדרגות עליונות, בכוחם נודע הקב"ה, ואם לא היו אלו השערים לא היו יכולים להשיג בו. (151-154)

~

אין מי שיוכל לדעת נשמתו של אדם, אלא מכוח אלו איברי הגוף ואלו המדרגות של איברי הגוף המגלות פעולות הנשמה. משום זה הנשמה נודעת ואינה נודעת, נודעת ע"י איברי הגוף, ואינה נודעת ממהותה עצמה. כך הקב"ה נודע ואינו נודע, משום שהוא נשמה לנשמה רוח לרוח, גנוז ונעלם מכל. אבל לזוכה באלו השערים, המדרגות העליונות, שהם פתחים לנשמה, נודע לו הקב"ה. ונמצא שנודע ע"י מדרגות העליונות שהם פעולותיו, ואינו נודע מצד מהותו עצמו. (155)

~

בעולמות העליונים, אין שום גילוי מושפע לעולם, אלא ע"י בחינות סתומות. ולפי שיעור הסתימות שבמדרגה, כן שיעור הגילויים שבה, שמשפיעה לעולם. ואם אין בה סתימה, לא תוכל להשפיע כלום. (453)

~

יש פתח לפתח ומדרגה למדרגה, ומהם נודע כבודו של הקב"ה.

פתח האוהל זה פתח של צדק, המלכות, כמ"ש, פִּתחו לי שערי צדק. זהו פתח הראשון להיכנס בו בהשגה. ובפתח הזה נראים כל שאר פתחים העליונים. מי שזכה לפתח הזה, זכה להשיג אותו ואת כל שאר הפתחים עימו, משום שכולם שורים עליו.

ועתה שפתח התחתון, פתח האוהל, פתח הצדק, לא נודע, משום שישראל בגלות, כל הפתחים הסתלקו ממנו ואינם יכולים לדעת ולהשיג. אבל בזמן שיֵצאו ישראל מהגלות, עתידים כל המדרגות העליונות לשרות על פתח הצדק כראוי.

ואז ידעו העולם חכמה עליונה היקרה מה שלא ידעו מקודם לכן. כמ"ש, ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה. כולם עתידים לשרות על פתח התחתון, שהוא פתח האוהל, המלכות. וכולם עתידים לשרות על מלך המשיח כדי לדון העולם, כמ"ש, ושפט בצדק דלים. (156-158)

~

וכשיהיה קרוב לימות המשיח, אפילו תינוקות שבעולם עתידים למצוא סודות החכמה, ולדעת בהם קצים וחשבונות של הגאולה. ובאותו הזמן תתגלה לכל. (460)

~

כעין מה שהרצון של אדם מכוון בו בעוה"ז, כן ממשיך עליו רוח מלמעלה כעין אותו הרצון שהתדבק בו. אם רצונו כיוון בדבר עליון קדוש, הוא ממשיך עליו אותו הדבר מלמעלה למטה אליו.

ואם רצונו הוא להתדבק בס"א וכיוון בו, הוא ממשיך אותו הדבר מלמעלה למטה אליו.

והיו אומרים שכדי להמשיך דבר מלמעלה, עיקר הדבר תלוי בדיבור ובמעשה, וברצון להתדבק. ובזה נמשך ממעלה למטה אותו הצד שהתדבק בו. (81-82)

~

מי שרוצה להתדבק למעלה ברוח הקודש, הנה במעשה ובדיבור ולכוון באותו הדבר, בכוונת הלב תלוי הדבר, שיוכל להמשיך אליו מלמעלה למטה ולהתדבק בדבר.

במה שאדם נמשך בעוה"ז, כן מושכים אותו כשיוצא מהעוה"ז. ובמה שהתדבק ונמשך אחריו בעוה"ז, כן הוא מתדבק בו בעולם האמת, אם בקודש בקודש, אם בטומאה בטומאה.

אם בקודש, מושכים אותו לצד הקדושה והתדבק בו למעלה ונעשה ממונה משמש לשמש לפני הקב"ה, בין כל המלאכים. כל כך הוא מתדבק למעלה ועומד בין אלו הקדושים, שכתוב, ונתתי לך מַהלכים בין העומדים האלה.

כן כעין זה, אם בטומאה, התדבק בעוה"ז, מושכים אותו אל צד הטומאה, ונעשה כאחד מהם להתדבק בהם, והם נקראים מזיקי בני אדם. (84-87)

~

והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו לפועלם.

הקב"ה מסבב סיבות בעולם ומביא אורות משחיתים שיעשו מעשיו, ואח"כ מהפך אותם ועושה אותם באופן אחר. מדרך הקב"ה להביא תחילה אורות משחיתים, העושים מעשים של חורבן, ואח"כ מהפך אותם ומתקן אותם.

במה מהפך אותם? הקב"ה עושה תחבולות ומסבב סיבות להפך אותם עד שאינם כמו הקודמים. לפי פועלם של בני אדם, לפי המעשים שהם עושים, כך מהפך אותם המעשים. שמעשי בני אדם גורמים להפוך אותם המעשים בכל מה שהקב"ה מצווה אותם על פני תבל, שמקבלים כל מיני צורות שבעולם לפי ערך מעשיהם של בני אדם. (296-297)

~

ואלה הגויים, אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל.

מסתכל הייתי באותו העולם הנצחי, ואין העולם עומד, אלא על אלו הצדיקים המושלים על רצון ליבם. שנאמר עדות ביהוסף שמו. למה זכה יוסף לאותה המעלה והמלכות? בשביל שכבש יצרו. כי למדנו, כל הכובש את יצרו, מלכות שמיים ממתינה עליו. (239)

~

האדם נברא בכל רע ושפלות. כמ"ש, עַיר פרא אדם ייוולד. וכל כליו שבגופו, החושים והמידות ומכ"ש המחשבה, משמשים לו רק רע ואפסיות כל היום. והזוכה להידבק בו, אין ה' בורא לו כלים אחרים במקומם, שיהיו כדאיים וראויים לקבל בתוכם שפע הרוחני הנצחי המיועד לו, אלא אותם הכלים השפלים שתשמישם עד עתה היה רע ומתועב, מתהפכים ונעשים לו כלי קבלה לכל נועם ורוך הנצחי.

ולא עוד, אלא כל כלי שחסרונותיו היו גדולים ביותר, נעשו עתה לחשובים ביותר. כלומר שמידת גילויים גדולה ביותר. עד שאם היה לו איזה כלי בגופו בלי שום חיסרון, נעשה לו עתה כמו דבר מיותר שאינו משמש לו כלום. ודומה לכלי עץ וחרס, שככל שחסרונו, חקיקתו, גדול יותר, כן מידת קיבולו וחשיבותו גדולה יותר. (453)

~

מי שזוכה בצדקה עם בני אדם בשעה שהדין שורה בעולם, הקב"ה זוכר לו אותו צדקה שעשה, משום שבכל שעה שאדם זוכה, נכתב לו כן למעלה. וע"כ אפילו בשעה שהדין שורה בעולם, הקב"ה זוכר לו את הטוב שעשה וזכה עם בני אדם, כמ"ש, וצדקה תציל ממוות. (169)

~

כשחטא אדה"ר, חטא בעצה"ד טו"ר. והוא חטא בו וגרם מוות לכל העולם. כתוב, ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעה"ח ואכל וחי לעולם. וכשבא אברהם, תיקן את העולם בעץ האחר שהוא עה"ח, והודיע האמונה לכל בני העולם. (114)

~

ואברהם היֹה יהיה. יהיה בגי' שלושים.

יום אחד יצא רבי שמעון, וראה העולם שהוא חשוך ואפל ונסתם אורו. אמר לרבי אלעזר, בוא ונראה מה רוצה הקב״ה. הלכו ומצאו מלאך אחד, שהיה דומה להר גדול, והוציא שלושים להבות אש מפיו.

אמר לו רבי שמעון, מה אתה רוצה לעשות? אמר לו, אני רוצה להחריב העולם, משום שלא נמצאים שלושים צדיקים בדור. כי כך גזר הקב״ה על אברהם. ואברהם היֹה יהיה. יהיה בגי' שלושים. אמר לו רבי שמעון, בבקשה ממך, לך לפני הקב״ה ואמור לו, רבי שמעון נמצא בעולם, שזכותו גדולה כמו שלושים צדיקים.

הלך המלאך לפני הקב״ה, ואמר לו, ריבון העולם, גלוי לפניך מה שאמר לי רבי שמעון. אמר לו הקב״ה, לך החרב העולם, ואל תביט על רבי שמעון.

כשבא, ראה רבי שמעון את המלאך. אמר לו, אם לא תלך להקב״ה בשליחותי, אגזור עליך, שלא תיכנס לשמיים, ותהיה במקום עזא ועזאל, שהפיל אותם ה׳ משמיים לארץ. וכשתבוא לפני הקב״ה, תאמר לו, ואם אין שלושים צדיקים בעולם, יהיו עשרים. כי כך כתוב, לא אעשה בעבור העשרים. ואם אין עשרים, יהיו עשרה. כי אח״כ כתוב, לא אשחית בעבור העשרה. ואם אין עשרה, יהיו שניים, שהם אני ובני, כי כך כתוב, על פי שניים עדים יקום דבר. ואין דבר אלא העולם, שכתוב, בדבר ה׳ שמיים נעשו. ואם אין שניים, הרי יש אחד, ואני הוא, שכתוב, וצדיק יסוד עולם. בה בשעה יצא קול משמיים ואמר, אשרי חלקך רבי שמעון, שהקב״ה גוזר למעלה, ואתה מבטל למטה. עליך כתוב, רצון יראיו יעשה. (זוהר חדש, 1-4)