צורתו של אדה"ר ויופיו, הייתה כזוהר הרקיע העליון על כל הרקיעים, וכאותו האור שגנז הקב"ה לצדיקים לעוה"ב. (40)

~

כמה מקומות מתוקנים יש לו להקב"ה בעולם ההוא. ובכולם יש בתי דירה לצדיקים, לכל אחד ואחד לפי מדרגתו כראוי לו. (123)

~

אשריהם הצדיקים, שצפוּן להם הרבה טוב לעולם ההוא. ואין מקום פנימי כל כך לכל אלו הצדיקים, כמו אותם היודעים סוד ריבונם, ויודעים להידבק בו בכל יום.

להבין דבר חכמה, ומחכים לה להבין בירורו של הדבר, ולדעת את ריבונם, אלו הם שריבונם משתבח בהם בכל יום, אלו הם הבאים בין עליונים הקדושים, ואלו נכנסים בכל שערים העליונים, ואין מי שיִמְחה בידיהם. אשרי חלקם בעוה"ז ובעוה"ב. (136-137)

~

גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך.

כמה הם שוטים בני אדם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים לעסוק בתורה. שהרי התורה הוא כל החיים, וכל חירות, וכל הטוב בעוה"ז ובעוה"ב. חיים הוא בעוה"ז, שיזכו לימים שלמים בעוה"ז, ויזכה לימים ארוכים בעוה"ב, בשביל שהם חיים שלמים, הם חיים של שמחה, חיים בלי עצבות, חיים שהם חיים, חירות בעוה"ז, חירות מכל. כי כל מי שעוסק בתורה לא יוכלו לשלוט עליו כל עמי העולם. (219)

~

אשריהם לבעלי תשובה שבשעה אחת, ביום אחד, ברגע אחד, הם קרבים אל הקב"ה. מה שלא היה כן אפילו לצדיקים גמורים, שהם התקרבו אל הקב"ה בכמה שנים. אברהם לא נכנס באלו הימים העליונים, עד שהיה זקן. וכן דוד, שכתוב, והמלך דוד זקן בא בימים. אבל בעל תשובה, מיד נכנס ומתדבק בהקב"ה.

במקום שבעלי תשובה עומדים בו, באותו העולם, אין לצדיקים גמורים רשות לעמוד בו. משום שהם קרובים אל המלך יותר מכולם. והם מושכים השפע מלמעלה עם יותר כוונת הלב, ועם כוח גדול ביותר להתקרב אל המלך. (121-122)

~

בעת שחכמי האמת מבארים סודות הכתובים, הנה אותן המדרגות שהכתובים מדברים מהן, באות בעצמן לאותם החכמים בעת ההוא, וממציאות את עצמן שיביאו אותן לגילוי. וזולת הסיוע שלהן, לא היה להם כוח לגלות שום סוד. (188)

~

אשרי חלקם של הצדיקים בעוה"ב, שכך הוא התורה בליבם כמו מעיין גדול, שאע"פ שסותמים אותו, מרוב המים יפרצו וייפתחו מעיינות הנובעים לכל עבר. (94)

~

כל מי שיודע שמו לאמיתו, יודע שהוא ושמו אחד. הוא, הקב"ה, ושמו אחד, השכינה. שכתוב, ה' אחד ושמו אחד. כלומר, השם, השכינה, והוּא, ז"א, אחד. (171)

~

אברהם התקרב אל הקב"ה. וכל ימיו היה תשוקתו בזה, שיתקרב אליו. ולא התקרב אברהם ביום אחד או בפעם אחת, אלא מעשיו הטובים הקריבו אותו בכל יום ויום ממדרגה למדרגה, עד שהתעלה במדרגתו.

כשהיה זקן ונכנס במדרגות העליונות כראוי, שכתוב, ואברהם זקן, אז בא בימים, בימים אלו העליונים, בימים אלו הידועים בסוד האמונה. וה' בירך את אברהם בכל. יסוד דאו"א עילאין הנקרא כל, שמשם יוצאות כל הברכות וכל טוב. כי שִׁפעו אינו נפסק לעולם. (119-120)

~

ולשעה שעתיד הקב"ה לפקוד את עמו, להוציאם מגלות, כנ"י, השכינה, תשוב תחילה מהגלות, ותלך לביהמ"ק, מטעם שביהמ"ק נבנה תחילה לקיבוץ גלויות, ששם השראת השכינה. וע"כ גם השכינה מקדימה לצאת מהגלות. ויאמר לה הקב"ה, קומי מעפר. והשכינה משיבה ואמרה, לאיזה מקום אלך, הרי ביתי חרב, היכלי נשרף באש? עד שהקב"ה יבנה ביהמ"ק מִתחילה, ויתקן ההיכל, ויבנה עיר ירושלים. ואחר זה יקים את השכינה מעפר. (270)

~

בשעה שעתיד הקב"ה להחיות המתים, כל אלו הנשמות שיתעוררו לפניו, תהיינה עומדות כולן לפניו צורות צורות, באותה הצורה ממש שהיו בעוה"ז. ויוריד אותן הקב"ה אל הגופים שלהם, ויקרא אותן בשמות, כמ"ש, לכולם בשם יקרא. וכל נשמה תיכנס למקומה בגוף, ויקומו לתחייה בעולם כראוי. ואז יהיה העולם שלם. (212)