כשביקש הקב"ה, ועלה ברצון לפניו, לברוא העולם, היה מסתכל בתורה וברא אותו. ובכל פעולה ופעולה, שברא הקב"ה בעולם, היה מסתכל בתורה ובְרָאָה, וכמ"ש, ואהיה אצלו אָמוֹן ואהיה שעשועים יום יום. אל תקרא אָמוֹן אלא אוֹמן, שהייתה כלי אומנותו.

כשרצה לברוא את האדם, אמרה התורה לפניו, אם יהיה נברא האדם ואח"כ יחטא, ואתה תדון אותו, למה יהיו מעשי ידיך לשווא, הרי לא יוכל לסבול את דינך. אמר לה הקב"ה, הרי בראתי תשובה מטרם שבראתי העולם. ואם יחטא, יוכל לעשות תשובה, ואמחול לו.

אמר הקב"ה לעולם, בשעה שברא אותו, וברא את האדם: עולם, אתה וטִבעך אינם עומדים אלא על התורה, ומשום זה בראתי בך אדם, כדי שיעסוק בתורה. ואם לא יעסוק בתורה, הרי אני מחזירך לתוהו ובוהו. והכול הוא בשביל האדם. והתורה עומדת ומכריזה לפני בני אדם, כדי שיעסקו וישתדלו בתורה, ואין מי שיטה אוזניו. (1-2)

~

כל מי שעוסק בתורה, הוא מקיים העולם ומקיים כל פעולה ופעולה שבעולם על תיקונו כראוי. ואין לך איבר הנמצא באדם, שלא תהיה כנגדו ברייה בעולם.

כי כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד, כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן תיתקנה, יהיו לגוף אחד ממש. והכול, הן האדם והן העולם, הוא כדמיון התורה, כי התורה כולה היא איברים ופרקים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר ייתקנו כולם, יֵעשו לגוף אחד.

בתורה כל סודות העליונים החתומים, שאין היכולת להשיגם. בתורה כל דברים העליונים המגולים ואינם מגולים. כלומר, שלרוב העמקות שבהם, הם נִגלים למְעיין בהם, ותכף נעלמים. ושוב נִגלים כרגע, וחוזרים ונעלמים. וכן חוזר חלילה תמיד לפני המעיינים בהם. בתורה הם כל הדברים שלמעלה שבעולמות העליונים ושל מטה. כל הדברים שבעוה"ז וכל הדברים שבעוה"ב הם בתורה. (3-4)

~

כל מה שהקב"ה עושה בארץ, הכול הוא בסוד החכמה, והכול הוא כדי להורות חכמה עליונה לבני אדם, כדי שילמדו מאותם המעשים סודות החכמה. והכול הוא כראוי להיות. ומעשיו כולם הם דרכי התורה, משום שדרכי התורה הם דרכיו של הקב"ה. ואין לך דבר קטן, שלא יהיו בו כמה דרכים ושבילים וסודות חכמה העליונה. (189)

~

כמה סודות התורה נמצאים בכל פעולה ופעולה שכתוב בתורה, ובכל מילה ומילה יש בה חכמה ותורת אמת. ועל כן מילות התורה מילות קדושות הן, להראות מהן נפלאות. כמ"ש, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. (190)

~

לא יבטח אדם ויאמר, הקב"ה יצילנו, או הקב"ה יעשה לי כך וכך. אלא ישׂים מִבטחו בהקב"ה, שיעזור לו כמו שצריך, כאשר ישתדל במצוות התורה, וישתדל ללכת בדרך האמת. וכיוון שאדם בא לטהר, עוזרים אותו בוודאי. ובזה יבטח בהקב"ה, שהוא יעזור אותו. ויבטח בו, ולא ישים מבטחו באחר זולתו.

ויעשה את ליבו כראוי, שלא יבוא בו הרהור זר. אלא כאותה מסילה, המתוקנת לעבור בה לכל מקום שצריכים, הן לימין והן לשמאל. וכן יהיה ליבו. כלומר, שבין אם הקב"ה יעשה עימו טובה או להיפך, יהיה ליבו מוכן ומתוקן, שלא יהרהר אחר הקב"ה בשום פנים שבעולם. (124)

~

ברכו את ה' כל עבדי ה'. מי הם הראויים לברך את הקב"ה? כל עבדי ה'. כי אע"פ שכל אדם בעולם מישראל, כולם ראויים לברך את הקב"ה. אבל ברכות, שבשבילם יתברכו עליונים ותחתונים, מי הם המברכים אותו? עבדי ה'. ומי הם שברכתם ברכה? העומדים בבית ה' בלילות. אלו הם הקמים בחצות לילה, ומתעוררים לקרוא בתורה. הם העומדים בבית ה' בלילות. ושניהם צריכים, שיהיו עבדי ה', ושיקומו בחצות לילה. כי אז הקב"ה בא להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן. (14)

~

הקב"ה אינו דן את האדם כפי מעשיו הרעים, שהוא עושה תמיד. כי אם היה עושה כן, לא היה העולם יכול להתקיים. אלא הקב"ה מאריך אפו עם הצדיקים ועם הרשעים. ועם הרשעים מאריך אפו עוד יותר מצדיקים, כדי שישובו בתשובה שלמה, שיתקיימו בעוה"ז ובעוה"ב. כי אם בשוב רשע מדרכו, וְחָיָה בעוה"ז ובעוה"ב. משום זה מאריך אפו להם תמיד. או מטעם, שיֵצא מהם בעולם גזע טוב, כמו שיצא אברהם מתרח, שהוא הוציא גזע ושורש טוב בעולם.

אבל הקב"ה מדקדק תמיד עם הצדיקים בכל מעשיהם שעושים, משום שיודע, שלא יטו לימין או לשמאל. וע"כ הוא מנסה אותם. ולא בשביל עצמו הקב"ה מנסה אותם, שהרי יודע יִצְרם ותוקף אמונתם, ואינו צריך לנסותם. אלא שמנסה אותם, כדי להרים ראשם בזכות הניסיונות. (86-87)

~

היצה"ר נצרך לעולם, כמו הגשם שנצרך לעולם. כי אלמלא יצה"ר, לא הייתה חדוות הלימוד בעולם. (57)

~

בִּרְצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים איתו.

שני מלאכים יש לאדם, שליחים מלמעלה להתחבר עימו. אחד לימין ואחד לשמאל. והם עדים על האדם. ובכל מה שהוא עושה, הם נמצאים שם. וקוראים אותם יצה"ט ויצה"ר.

בא האדם להיטהר ולהשתדל במצוות התורה, אותו יצה"ט שהתחבר בו, הוא כבר התגבר על יצה"ר, והשלים עימו, והיצה"ר נהפך לעבד ליצה"ט. וכשבא האדם להיטמא, אותו יצה"ר מתחזק ומתגבר על יצה"ט.

כשאותו האדם בא להיטהר, כמה הַגְבָּרות הוא צריך להתגבר, וכאשר מתגבר יצה"ט, אז, גם אויביו ישלים איתו. כי היצה"ר, שהוא אויביו, נכנע לפני יצה"ט. כשהולך האדם במצוות התורה, אז, אויביו ישלים איתו. זהו היצה"ר וכל הבאים מצידו, ישלימו איתו. (170-171)

~

עשרים שנה השתהה יצחק עם אשתו ולא ילדה. עד שהתפלל תפילתו. והוא משום שהקב"ה חפץ בתפילתם של צדיקים, בשעה שמבקשים מלפניו התפילה על מה שהם צריכים. מהו הטעם? כדי שיתגדל ויתווסף מִשחת קודש ע"י תפילת הצדיקים לכל מי שצריך. כי הצדיקים בתפילתם פותחים את הצינור העליון, ואז, אפילו אותם שאינם כדאים להיענות, נענים. (21)

~

ונודע, שבסיבת שבירת הכלים, נפלו ש"ך (320) ניצוצין מהקדושה אל הקליפות, שאח"כ תיקן המאציל חלק מהם. ובסיבת החטא דעצה"ד חזרו ונפלו לקליפות. וכל עבודתינו בתורה ומצוות הוא להוציא אלו ש"ך ניצוצין מן הקליפות ולהחזירם אל הקדושה. והם המ"ן, שאנו מעלים, הממשיכים כל המוחין שבמשך 6,000 שנות קיום העולם. וכשיתבררו כל ש"ך הניצוצין, ע"י המוחין הנמשכים מהם, אז יהיה גמה"ת. (147)

~

סעודה של הצדיקים לעת"ל, שתהיה מלוויתן ומשור הבר. אמרו חכמים לרוב העולם, שהם מוזמנים לסעודה זו. עתידים לאכול ולשמוח בסעודה גדולה, שעתיד הקב"ה לעשות להם. וע"כ רוב העולם סובלים הגלות בשביל אותו הסעודה. (44-45)

~

ביום שישמח ה' במעשיו, עתידים הצדיקים להשיג את הקב"ה בליבם, ויתרבה אז החכמה בליבם, כמו שהיו רואים אותו בעין. (40)