מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.

מה רב טובך. כמה עליון ונכבד אור העליון שנקרא, טוב. שכתוב, וירא אלקים את האור כי טוב. וזה הוא אור הגנוז, שבו עושה הקב״ה טוב בעולם, ואין מונע אותו בכל יום, ובו מתקיים העולם, ועומד עליו. אשר צפנת ליראיך. שאור עליון עשה הקב״ה כשברא העולם, וגנז אותו לצדיקים לעת"ל. יש ב׳ אורות:

א. אור הגנוז לצדיקים לעת"ל, ואינו מאיר בעולם,

ב. אור הנקרא טוב, הנמשך מן אור הגנוז, המאיר בעולם בכל יום, שהעולם עומד עליו. (3)

~

אשרי הם ישראל, שהקב״ה בחר בהם מכל העמים עכו"ם, ומתוך האהבה שלהם נתן להם תורת אמת, לדעת הדרך של מלך הקדוש. וכל מי שעוסק בתורה, הוא כמו שמשתדל בהקב״ה, כי כל התורה כולה הוא שמו של הקב״ה. ומשום זה, מי שעוסק בתורה, עוסק בשמו, ומי שמתרחק מתורה, מתרחק מן הקב״ה. (26)

~

כל העוסק בתורה בלילה, וקם בחצות לילה, בשעה שכנ"י, המלכות, מתעוררת לתקן בית המלך, להמשיך הארת חכמה בשבילו, בחכמה יבנה בית, איש הזה משתתף עימה, וזה נקרא שהוא מבית המלך, ונותנים לו כל יום מתיקוני בית האלו. (31)

~

הקב״ה אינו שורה אלא במקום שבור, בכלי שבור. מקום זה הוא שלם יותר מכל, משום שמשפיל עצמו, כדי שישרה עליו גאות כל, גאות העליון, וזה הוא שלם. כי מי שמשפיל עצמו, הקב״ה זוקף אותו. (46)

~

פתחי לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לך שערים העליונים.

פתחי לי אחותי, כי הפתח להיכנס אצלי הוא בך. שלא ייכנסו אצלי בניי אלא בך. אם את לא תפתח פתחך, הרי אני סגור, שלא ימצאו אותי. משום זה פתחי לי. פתחי לי. וע"כ דוד, כשרצה להיכנס אל המלך, אמר, פתחו לי שערי צדק, זה השער לה'. שערי צדק, המלכות, הוא פתח להיכנס אל המלך. זה השער לה', למצוא אותו ולהידבק בו. וע"כ, פתחי לי אחותי רעייתי. כדי להזדוג עימך ולהיות בשלום עימך לעולמים. (129)

~

אשרי הם ישראל בעוה"ז ובעוה"ב, שעליהם כתוב, ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי.

כמה נבדלים הם ישראל בקדושה מכל, לשמש להקב״ה. כמ״ש, והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה׳. (36)

~

לה׳ הישועה על עמך ברכתך סלה.

אשרי הם ישראל שבכל מקום שגלו, השכינה גלה עימהם. כשיצאו ישראל מן הגלות, למי תהיה הגאולה, לישראל או להקב״ה, כי גם השכינה תצא מן הגלות? אלא, לה׳ הישועה ודאי. מתי? בעת שעל עמך ברכתך סלה, בשעה שהקב״ה משגיח בברכות על ישראל, להוציאם מן הגלות ולהטיב להם. אז לה׳ הישועה ודאי. כי השכינה תצא מן הגלות. וע״כ, הקב״ה ישוב עם ישראל מן הגלות. כמ״ש, ושב ה׳ אלקיך את שְׁבוּתְךָ וריחמך. כי ושב, משמע שהוא ג״כ ישוב עם ישראל מן הגלות. (37)

~

ישראל עולים ממטה למעלה, שכתוב, והיה זרעך כעפר הארץ. ונמצאו עולים מעפר הארץ לכוכבי השמיים. ואח״כ עולים על הכול, ומתדבקים במקום עליון על הכל. כמ״ש, ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם. (70)

~

אשרי הם ישראל בעוה"ז ובעוה"ב, שהם יודעים להתדבק במלך הקדוש, ולעורר הכוח של מעלה, ולהמשיך קדושה של אדונם עליהם. משום זה כתוב, אשריך ישראל, מי כמוך. ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם, חיים כולכם היום. (83)

~

כתוב, ונקדשתי בתוך בני ישראל, בתחילה, שבני ישראל יעלו מ״ן לעורר למעלה ג׳ הקדושות. ואח״כ, אני ה׳ מְקַדשכם, שישראל מקבלים קדושה העליונה.

באיזה מקום יקדש אדם את עצמו בקדושה, לכלול עצמו בה? כשהאדם מגיע לה׳ צבאות, הנזכר אחר קדוש הג', נצח והוד, אני ה׳ מקדשכם. ואנו לאחר ג״פ קדוש אומרים, ה׳ צבאות בלבד, שאין מכלילים עצמנו שם. ואח״כ כשהאדם מגיע אל, מלוא כל הארץ כבודו, שאז נמשך הקדושה למלכות, אז יכלול את עצמו בקדושה, להתקדש למטה, תוך כבוד ההוא שלמטה, המלכות. כמ"ש, ונקדש בכבודי. ואח"כ יעשה בדרך פרט, בתחילה יכלול את עצמו במלכות, כבוד שלמטה, בכתוב, מלוא כל הארץ כבודו, שכולל כל הארץ וכל האומות.

ואח״כ יעשה המשכת הקדושה בדרך פרט, לישראל בלבד. שיתקדש הכול ומישראל תתפשט הקדושה לכל העולם. (91-92)

~

ז"א מצד עצמו בחסדים מכוסים מחכמה. והמלכות מצד עצמותה בחכמה בלי חסדים, ומכונה לילה, מפני שהחכמה אינה מאירה בלי חסדים. לפיכך אין שלמות השפע לגאולת ישראל, אלא ע"י זיווג ז"א ומלכות, כי אז נכללים החסדים דז"א בחכמה דמלכות, וישראל מקבלים שפע שלם מג"ר. (129)

~

חֲתוֹם תורה, חתימה של תושב"כ, ז״א. באיזה מקום היא? בלימודיי. אלו הם נביאים, הנקראים לימודי ה' נצח והוד, כמ"ש, ויקם את העמוד הימני ויקרא שמו יכין, שהוא נצח. ויקם את העמוד השמאלי, ויקרא שמו בועז, שהוא הוד. ומשם נמשכים דרכים לנביאים הנאמנים, שמקבלים מנצח והוד. ואלו נו״ה עומדים בקיום אל הגוף, ז״א, לשישה אורות שבו, כמ״ש, שוקיו עמודי שש. שוקיו, נצח והוד, עמודים לז״א, שיש בו שש ספירות. והכול עומד בשלמות, וקדושת כולם אינה שורה, אלא כשהם בשלמות. כי כשמתחברים ז״א במלכות, הכול שלם, הכול אחד. ושום מקום אינו נפגם. וע״כ נקראת כנ"י, שלם. (45)

~

בשעה שאדם עומד ללכת לעולם ההוא, והוא בבית חוליו, באים עליו ג׳ שליחים. ורואה שם מה שאדם אינו יכול לראות, כשהוא בעוה"ז. ויום ההוא הוא יום הדין העליון, שהמלך מבקש בחזרה את הפיקדון שלו, הנשמה. אשרי האדם שמשיב הפיקדון אל המלך כמו שניתן לו, בלי קלקול. (5)

~

עתיד הקב״ה להשלים את ישראל, שיימצאו שלמים בכל, שלא יהיו בהם בעלי מום כלל, משום שיהיה תיקון העולם בעת התחייה, כאלו הכלים והלבושים של האדם, שהם תיקון הגוף, וע״כ ישלים אותם.

כשיתעוררו מעפר בתחיית המתים, כמו שנכנסו לקבר, כן יקומו. אם פיסחים או עיוורים נכנסו, פיסחים ועיוורים יקומו, באותו הלבוש, שהוא הגוף, יקומו. שלא יאמרו שאחר הוא התעורר לתחייה. ואח"כ הקב״ה ירפא אותם, ויימצאו לפניו שלמים. ואז יהיה העולם שלם בכל. ואז, ביום ההוא, יהיה ה׳ אחד ושמו אחד. (50-51)