בכמה פעמים העידה התורה בבני אדם, כמה פעמים הרימה קולה לכל הצדדים לעורר אותם, וכולם ישנים בשנתם בעוונותיהם, אינם מסתכלים ואינם משגיחים באיזה פנים יקומו ליום הדין העליון, כשמלך העליון יתבע מהם עלבון התורה הצועקת כנגדם. ואינם מחזירים פניהם אליה, כי כולם פגומים בכל, שאינם יודעים האמונה של המלך העליון. אוי להם ואוי לנפשותיהם.

כי התורה מעידה בו ואומרת, מי פתי יסור הנה, חסר לב אמרה לו. חסר לב, שאין לו אמונה. כי מי שאינו עוסק בתורה, אין בו אמונה, והוא פגום בכל. (1-2)

~

אין האדם נטהר לעולם אלא בדברי תורה. משום זה, דברי תורה אינם מקבלים טומאה, משום שהיא התורה עומדת לטהר הטמאים. ורפואה נמצאת בתורה, שכתוב, רִפְאוּת תהי לשורֶךָ ושיקוי לעצמותיך. וטהרה נמצאת בתורה, שכתוב, יראת ה׳ טהורה עומדת לעד. עומדת לעד, שעומדת תמיד בטהרה זו, ואינה נעברת ממנה לעולם. (11)

~

התורה נקראת קדושה, שכתוב, כי קדוש אני ה׳. וזו היא התורה, שם הקדוש העליון. ע״כ, מי שעוסק בה, נטהר, ואח״כ מתקדש. שכתוב, קדושים תהיו. תהיו, שהוא הבטחה, שע״י התורה תהיו קדושים. ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש.

קדושת התורה היא קדושה, העולה על כל הקדושות. וקדושת חכמה עליונה הסתומה עולה על הכול. אין תורה בלי חכמה, ואין חכמה בלי תורה. והכול במדרגה אחת. והכול אחד. (13-14)

~

כבוד אלקים הסתר דבר, לאלו שאינם משתדלים בכבוד הזה, המצוות, הסתר דבר מהם.

ועליהם נאמר, וכסילים מרים קלון. אלו הם עמי הארץ, שאינם משתדלים בכבוד התורה. ואיך אומרים, אבינו שבשמיים, שמע קולנו, חוס ורחם עלינו, וקבל תפילתינו. הרי הקב״ה יאמר להם, ואם אב אני איה כבודי, שפירושו, איה השתדלותכם בתורה ובמצוות שלי לעשות צוויי, שמי שאינו יודע מצוות אדונו, איך יעבוד אותו.

חוץ ממי ששומע מחכמים ועושה, אע״פ שאינו יודע מעצמו. וזה כנגד נעשה ונשמע, ששומע מחכמים ועושה. (53-55)

~

מי שממית עצמו על התורה, שהיא יקרה, התורה מתקיימת בו ואינה נפסקת ממנו.

מה שאין כן, מי שאינו משתדל בה, אלא אע״פ שעושה מצוות חכמים, ששומע מחכמים ועושה, הוא משמש שלהם, עבד ולא בן. אלא אם הוא עבד נאמן, אדונו משליט אותו על כל אשר לו.

אבל מי שאינו עוסק בתורה, ואינו משמש חכמים, לשמוע מהם המצוות, לקיים נעשה ונשמע, אלא שחוטא ועובר על לא תעשה, הוא שקול ודומה לאוה"ע עכו"ם, בניו של ס"מ ונחש, שנאמר בהם, וכסילים מרים קלון, שלא רצו לקבל התורה. כי כל שאין בו תורה אין בו כבוד, שנאמר, בהם כבוד חכמים ינחלו. (57-58)

~

מי שהולך בדרך הישר בתורה, ומי שעוסק בתורה כראוי, יש לו חלק טוב תמיד לעוה"ב.

כי הדיבור של תורה שמוציא מפיו, הולך ומשוטט בעולם, ועולה למעלה. וכמה מלאכים עליונים קדושים מתחברים בדיבור ההוא, ועולה בדרך ישר, ומתעטר בעטרה קדושה, ומתרחצת בנהר של עוה"ב, בינה, הנמשך ויוצא מעדן, חכמה, ומתקבל בו, ונבלע בתוכו. ואילן העליון, ז״א, מתענג מסביב נהר, שגורם שז״א יקבל הארת הנהר מבינה, ואז נמשך ויוצא אור עליון, ומתעטר באדם ההוא כל היום. (92)

~

מי שתשוקתו לעסוק בתורה, ואינו מוצא מי שילמד אותו, ובאהבת התורה מדבר בה ומגמגם בה בגמגום, שאינו יודע, כל דיבור עולה, והקב״ה שמח בדיבור ההיא, ומקבלה, ונוטע אותה מסביב אותו הנחל, בינה, ונעשים מאלו הדיבורים אילנות גדולים, אורות גדולים, ונקראים ערבי נחל. כמ״ש, באהבתה תִשְׁגֶה תמיד. (94)

~

אשרי הם היודעים דרכי התורה, ועוסקים בה בדרך הישר, שהם נוטעים אילנות החיים למעלה, שממשיכים מוחין לז״א, עה"ח, שכולם הם רפואה לנפשו. משום זה כתוב, תורת אמת הייתה בפיהו. וכי יש תורה שאינה אמת? כן, שנאמר, שאם מי שלא ידע, מורה הוראה, היא אינו אמת. ומי שלומד דבר ממנו, לומד דבר שאינו אמת. ומשום זה כתוב, תורת אמת הייתה בפיהו.

עם כל זה צריך האדם ללמוד תורה מכל אדם, אפילו ממי שאינו יודע, משום שע"י זה יתעורר בתורה, ויבוא ללמוד ממי שיודע. ואח״כ יהיה נמצא שהלך בתורה בדרך אמת. יעסוק אדם לעולם בתורה ומצוותיה, אפילו שאינו עושה לשמה, כי מתוך שלא לשמה בא לשמה. (95-96)

~

אין פירוד בין תורה ומצווה, כי התורה היא כלל, והמצוות שבה הן פרטיה, והם אחד. הקב״ה אמת, תורתו תורת אמת, הוא תורתו ומצוותו, להיותם אחד. (52)

~

יבוא אחד וישתדל באחד. הקב״ה, שהוא אחד, ישתדל באחד, שהוא ישראל. כי אין המלך משתדל אלא במה שראוי לו. ומשום זה כתוב, והוא באחד ומי ישיבנו. שאין הקב״ה שורה ואינו נמצא אלא באחד. כמי שניתקן בקדושה עליונה להיות אחד, בישראל, אז הוא שורה באחד, ולא בעם אחר. (22)

~

קדושים תהיו כי קדוש אני ה'.

אשרי הם ישראל שלא העמידו דבר זה במקום אחר, שלא רצו שום דבר בעד קדושתם, אלא להידבק בו ממש, שכתוב, כי קדוש אני ה׳, להידבק בו ולא באחר. וע״כ קדושים תהיו, כי קדוש אני ה׳ אלקיכם. (25)

~

כתוב, ואתם הדבקים בה׳. אשרי הם ישראל שמתדבקים בהקב״ה, ומשום שהם מתדבקים בהקב״ה, הכול מתדבק יחד זה בזה. (31)

~

הקב״ה מוכיח את האדם באהבה, בסתר. אם מקבל תוכחתו טוב, ואם לא, הוא מוכיח אותו בין אוהביו. אם מקבל טוב, ואם לא, הוא מוכיח אותו בגלוי לעיני כל. אם מקבל טוב, ואם לא, עוזב אותו ואינו מוכיחו יותר, כי עוזבו שילך ויעשה רצונו. (100)

~

אשרי הם הצדיקים, העוסקים בתורה ויודעים דרכי הקב״ה, ומקדשים עצמם בקדושת המלך, ונמצאים קדושים בכל. ומשום זה מושכים רוח דקדושה מלמעלה. ובניהם כולם צדיקי אמת, ונקראים בני המלך, בנים קדושים. (4)

~

מי שרוצה להתקדש ברצון אדונו, לא ישמש אלא מחצות לילה והלאה, או בחצות לילה. כי באותה שעה הקב"ה, ז״א, נמצא בגן עדן, המלכות. וקדושה עליונה מתעוררת. ואז היא השעה להתקדש לשאר בני האדם. תלמידי חכמים היודעים דרכי התורה, הרי בחצות לילה היא השעה להם לקום לעסוק בתורה, להתחבר בכנ"י, המלכות, ולשבח לשם הקדוש, המלכות, ולמלך הקדוש, ז״א. (18)

~

הזוהר מבאר ג׳ בחינות:

א. שליטתו של קו האמצעי, המקיים ב׳ הקווים ימין ושמאל, ועושה שלום ביניהם, ע״י שמסדר הארת הימין ממעלה למטה, והארת השמאל ממטה למעלה. והעונש הגדול של הפוגם בסדר קו האמצעי, שמושך הארת השמאל ממעלה למטה. שזה היה חטא של אכילת עצה"ד.

ב. גודל הפגם של המחבר דינים דנוקבא ודינים דדכורא אלו באלו, שלא בדרך התיקון דקו אמצעי, שאז התווספו דינים דדכורא על דינים דנוקבא, והחורבן גדול.

ג. חיבור ב׳ מיני דינים אלו זה בזה על דרך שלמות התיקון של קו האמצעי, שאז מתבטלים הדינים של שניהם והשלמות של ב׳ הקווים ימין ושמאל מתגלה כראוי. (122)

~

בא רבי שמעון ונשק ידיו של משה. אמר, ודאי אתה בן מעולם אצילות, בצורת בן הבכור שלו, ת"ת, בן או"א עילאין, שאצילות שלו הוא בלי הפסק. לא קְדָמְךָ בן אחר, לא במחשבה ולא בדיבור ולא במעשה. אמר משה, ואתה והחברים, וראשי בעלי הישיבות, המזומנים כאן עימי, הם בלי הפסק כלל, ובלי תערובת מס״א, בבחינת עולם האצילות. נשקו כולם זה לזה, ונודעו באחווה, ובכו. (54)

~

היופי של דוד מאיר אל העולמות כולם. ראשו, גולגולת של זהב הנרקמת בשבעה תכשיטים משבעה מיני זהב. וחביבות הקב״ה היא לנגדו. ומרוב אהבתו אליו, אמר אל הקב״ה, שיחזיר עיניו לנגדו ויסתכל בו, שאמר, פנה אליי וחָנֵני. משום שהן יפות בכל, כמ"ש, הסבי עיניך מנגדי. כי בשעה שאלו העיניים של המלכות מסתכלים בהקב״ה, אז מתעוררים בליבו חיצי אהבה ממרגמות באהבה עליונה. וברוב השלהבת של האהבה העליונה אליו, אמר, הסבי עיניך מנגדי. כלומר, החזר עיניך ממני לצד אחר, כי הם שורפים אותי בשלהבת האהבה. וע״כ כתוב בדוד, והוא אדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי. ומשום דוד הזה העליון היפה, שהאהבה והתשוקה של הקב״ה להידבק בו, אמר דוד, פנה אלי וחנני. (74)

~

בשעה שהקב״ה ברא את העולם, ורצה לגלות עמוקות מתוך הנסתרות, ואור מתוך החושך, היו אז כלולים זה בזה. משום זה מתוך החושך יצא אור, ומתוך הנסתר יצא והתגלה העמוק, וזה יצא מזה. ומתוך טוב יצא רע, ומן הרחמים יצא דין. והכול נכלל זה בזה: היצה"ט ויצה"ר, הימין והשמאל, ישראל ושאר העמים, לבן ושחור. והכול היה תלוי אחד בחברו.

כל העולם כולו לא נראה אלא בחיבור אחד, המדובק בסבך שלו. מדה"ד ומדה"ר, מלכות ובינה, היו דבוקים ומסובכים זו בזו. וע״כ, כשנידון העולם בדין הכלול, ברחמים נידון, במלכות הכלולה בבינה. ואם לא, לא היה יכול העולם להתקיים אפילו רגע אחד. (7-8)

~

כשברא הקב״ה את העולם, התקין כל דבר ודבר כל אחד ואחד בצד שלו, או בימין או בשמאל, ופקד עליהם כוחות עליונים. ואין לך אפילו עשב קטן בארץ, שאין עליו כוח עליון למעלה בעולמות העליונים. וכל מה שעושים בכל אחד ואחד, וכל מה שכל אחד ואחד עושה, הכול הוא בהתגברות של כוח העליון, הממונה עליו למעלה. (108)

~

אשרי הם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב. עליהם כתוב, ואורח צדיקים כאור נוגה. משום שלעת"ל, יסתלק הנחש שהיה שורה תחילה בנוקבא, שהיה יונק מן המלכות, ויבוא דכורא לשרות במקומו, כמו בתחילה, בזיווג דלא פסיק, כי אין עוד מי שיפריד הזיווג. והכול יהיה שלם. (130)