רבי שמעון ברח למדבר לוד, ונחבא במערה אחת, הוא ורבי אלעזר בנו. קרה להם נס, ויצא להם חרוב אחד ומעיין מים אחד. אכלו מאותו החרוב, ושתו מאותם המים. ואליהו היה בא אליהם ב׳ פעמים בכל יום, ולימד אותם. ואיש לא ידע מהם. (זוהר חדש, 1)

~

צא וראה, מלך שאהב את בנו, אע״פ שקיללו והיכהו, אהבת מֵעיו עליו. כשמראה כעס חזק, אז רחמים שלו עליו. כך הקב״ה, אע״פ שקילל, דבריו הם באהבה, בגלוי הן נראות קללות, והם טובות גדולות. משום שאלו הקללות היו באהבה. (זוהר חדש, 10)

~

אמר לו רבי שמעון, באיזה מקום התגלתה גאולת ישראל בקללות האלו. אמר לו אליהו, הסתכל והבט במקום הרע ביותר מכל הקללות, שם הוא גילוי עת הגאולה. הסתכל, והביט, ומצא. (זוהר חדש, 21-22)

~

מיום שנברא העולם, לא גילה הקב״ה גבורתו שתיראה בעולם, ולא שעת רצון, אלא בדרך למצרים. כי אשר ראיתם את מצרים, באותו הדרך ובאותו האופן יעשה לך.

כי לאחר שכל הצדדים האחרים מאוה"ע יתקבצו על ישראל, יחשבו ישראל שבעת ההיא יאבדו. והם יהיו נמכרים לאויביהם. כמ״ש, והתמכרתם שם. ונמכרתם, לא כתוב, אלא, והתמכרתם, שתחשבו בלבבכם שנמכרתם, ואינו כן, כי, ואין קונה, כתוב, שאין מי שיוכל לשלוט עליכם.

וכל זה יהיה באחרית הימים, והכול תלוי בתשובה. מי שיש לו לב, יסתכל וידע לשוב לאדונו. (זוהר חדש, 18-20)

~

ומפרי העץ אשר בתוך הגן. זה היא מקום שרוחות בני אדם גנוזים שם. המקום שנקרא אוצר הנשמות. והוא אצל הקב״ה. ואמר להם, לא תשתדלו לדעת איך הרוחות מתפרשים מהזיווג היקר שלי. הנשמות נולדות מזיווג ז״א ומלכות, וע״כ יש זכרים ונקבות בנשמות. ונודע, שאור זכר מושפע מלמעלה למטה, בג״ר. ואור נקבה מושפע רק ממטה למעלה, בו״ק. וע״כ הצטווה האדה"ר שלא יסתכל ביציאת הנשמות מן המלכות, שהיא העץ אשר בתוך הגן, כי אולי יתדבק בנשמות זכרים, וימשיך גם הוא הארת החכמה מאותו הזיווג ממעלה למטה באור זכר. כי המשכת החכמה ממעלה למטה היא שמאל בלי ימין, וגורם לפירוד הז״א, הקו האמצעי, מן המלכות, שהמלכות תישאר בשמאל בלי ימין.

ועל זה למדנו, אישה כי תזריע וילדה זכר. כתוב, ולא כלול זכר ונקבה, כמו בנשמות, שבהן כל נשמה כלולה מזכר ונקבה, שהוא כפי דרך העולם, שבעוה״ז אין הזכרים והנקבות מתחברים, כמו שיצאו למעלה, בנשמות היוצאות מזו״ן, שיוצאים זוגות זוגות, זכר ונקבה ביחד.

ע״כ אין יוצאים זוגות בעוה"ז, משום שאדה"ר והזיווג שלו חטאו לפני הקב״ה, ועל כן כשהנשמות יוצאות מלמעלה ויורדות לעוה"ז, מתפרדים הזכר מן הנקבה, עד שיהיה הרצון לפני הקב״ה לחזור ולחברן יחד. (זוהר חדש, 37-39)