אשריהם ישראל, שהקב״ה רצה בהם. ומשום שרצה בהם, קרא אותם, בנים בכורים קדושים, אחים. כביכול, ירד לדור עימהם. כמ״ש, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ורצה לתקנם כעין של מעלה, והשְׁכין עליהם שבעה ענני כבוד, ושכינתו הולכת לפניהם. (1)

~

אוי להם לבני אדם, שאינם משגיחים ואינם עוסקים בכבוד אדונם, ואינם מסתכלים בקדושה העליונה, להתקדש בעוה"ז, להיות קדושים בעוה"ב. (16)

~

צריך האדם לסדר שבח. מִתחילה, ממטה למעלה להעלות כבוד אדונו, המלכות, למקום ששיקוי של עמקות הבאר נמשך ויוצא, למקום בינה. ואח״כ להמשיך ממעלה למטה, משיקוי של נחל, בינה, לכל מדרגה של ז״ת, עד מדרגה האחרונה, מלכות, כדי להמשיך ברכות לכל ממעלה למטה. אח״כ צריכים לקשור קשר בכל, קשר של האמונה, לקשור הכול בא״ס. וזהו אדם המכבד שם אדונו, לייחד השם הקדוש. וע״כ כתוב, כי מכבדיי אכבד. כי מכבדיי בעוה"ז, אכבד בעוה"ב.

וּבוֹזיי ייקלו. זה הוא מי שאינו יודע לייחד השם הקדוש, ולקשור קשר האמונה, ולהמשיך ברכות למקום שצריך, ולכבד שם אדונו. וכל מי שאינו יודע לכבד שם אדונו, טוב לו שלא נברא. (34-35)

~

כשישראל למטה שומרים עצמם לענות אמן ולכוון ליבם כמו שצריך, כמה פתחי ברכות פתוחים למעלה, כמה טוב נמצא בכל העולמות, כמה שמחה היא בכל. ומהו שכרם של ישראל שגרמו לזה? שכרם הוא בעוה"ז ובעוה"ב.

בעוה"ז, בשעה שמֵצֵרים להם, ומתפללים תפילתם לפני אדונם, הקול מכריז בכל העולמות, פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים. אל תקרא אמונים, אלא אומנים, ששומרים לענות אמן. פתחו שערים, כמו שישראל פתחו להם שערי הברכות, כך עתה פתחו שערים, ותתקבל תפילתם על אלו שמֵצֵרים להם. זה שכרם בעוה"ז.

בעוה"ב מהו שכרם? כי כשיצא האדם מעוה"ז, שהיה שומר לענות אמן. מהו שומר, כלומר, ששומר אותה הברכה, שאומר, המברך, ומחכה לו לענות אחריה, אמן, כמו שצריך. אז נשמתו עולה ומכריזה לפניו פתחו שערים לפניו, כמו שהוא היה פותח שערים כל יום, כשהיה שומר אמונים, אמנים.

מהו אמן? אמן נקרא, המעיין של נחל הנמשך, בינה. ונקרא אמן, כמ"ש, ואהיה אצלו אמון, אל תקרא אמון אלא אמן. קיום כל המדרגות, אותו נחל הנמשך ויוצא, בינה, נקרא אמן. מן העולם עד העולם, מעולם שלמעלה, בינה, לעולם שלמטה, מלכות. אמן, פירושו קיום של כולם. (37-39)

~

שיר זכר, ז״א, שירה נוקבא, מלכות. כל הנביאים כולם כלפי משה הם כקוף בעיני בני אדם. והם אמרו שיר, כלומר שה"ש, מזמור שיר ליום השבת. ומשה אמר שירה. משה היה לו לומר שיר, והם שירה? אלא משה לא אמר זה לעצמו, אלא בשביל ישראל.

אלא משה, נודע מכאן ודאי, שהיה במדרגה עליונה יתרה מכולם. משה עלה ממטה למעלה והם ירדו ממעלה למטה. משה עלה ממטה למעלה, שנאמר, מעלים בקודש ואין מורידים. משה עלה ממטה למעלה, שאמר שירה, שהיא תשבחה של המלכה, משבחת אל המלך, והתחיל במלכות. ומשה עצמו התאחד במלך. ונמצא, ששירה שלו עלתה ממטה למעלה. והם ירדו ממעלה למטה, שאמרו שיר, זכר, השבח, שהמלך משבח את המלכה, והם התאחדו במלכה. ונמצא, השיר שלהם ממעלה למטה, מז"א אל המלכות. וע״כ נודע בזה שבחו של משה, שהוא יותר מכולם. (27-28)