כתוב, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ, שהשמיים ז״א והארץ מלכות. כי הכול כעין זה נעשה המשכן, שעשה כעין עולם התחתון, המלכות, וכעין עולם העליון, ז״א. וכל מעשיו של הקב״ה שעשה בעוה"ז, הם כעין של מעלה. אף המשכן כך, כל מעשיו הם כמעשה וכעין עולם העליון.

וזה סוד כל מעשה המשכן, כולם, מעשים ותיקונים שלמעלה ושלמטה, כדי להשרות השכינה בעולם, בדיירים עליונים, שהם המלאכים, ובדיירים התחתונים, שהם בני אדם. גן עדן התחתון, מלכות, כעין העליון, בינה. כל הציורים וכל הצורות של העולם, כולם הם שם. וע״כ מעשה המשכן ומעשה שמיים וארץ, ז״א ומלכות, כולם הם בסוד אחד. (211-212)

~

כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא. אבל כל הנחלים האלו, הם סודות הנחלים וטבועים קדושים, שהם הספירות דז״א, שהתמלאו ויצאו להאיר ולמלא לים הגדול, שהוא המלכות. וכיוון שים הגדול התמלא מצד אלו הנחלים, אז הוא מוציא מים ומשקה לכל חיות השדה, כמ"ש, יַשקו כל חַיְתו שׂדיי, שהן המדרגות דבי״ע. (1)

~

אשרי הם היודעים לערוך ייחוד אדונם כראוי, וללכת בדרך האמת, כדי שלא יטעו בסוד האמונה. (788)

~

מעשים טובים של האדם, שעושה בעוה"ז, אלו המעשים מושכים אור של זיו העליון, לתקן לו לבוש לעולם ההוא, להיראות לפני הקב״ה, ובאותו הלבוש שלובש, נהנה ורואה במראה המאירה, כמ"ש, לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו.

וע״כ הנשמה מתלבשת בלבושים מיוחדים בשני עולמות, שיהיה לה שלמות בכל, בעוה"ז שלמטה, ובעולם שלמעלה. וע״כ כתוב, אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. אך צדיקים יודו לשמך, הוא בעוה"ז. ישבו ישרים את פניך, בעולם ההוא. (170-171)

~

צריכים להתקשר בקדושת אדונו ולא ייפרד ממנו. וכשהוא מבקש, תחילת הבקשות צריך להיות, לדעת את אדונו, להראות שתשוקתו הוא אליו, שהיא בקשה ראשונה, וחָנֵנו מאִתְך חכמה בינה דעת. מכאן והלאה, ייפרד מעט, וישאל בקשותיו מה שצריך לבקש.

וכל שאלותיו תהיינה, לאחר שיסדר סדר, כעין זה כל שאלותיו תהיינה בתחנונים ובקשות לפני אדונו, ולא ירחיק עצמו ממנו, שלא יתרעם. אשרי חלקו, מי שיודע לסדר הזה, ללכת בדרך הישר כראוי. (812-813)

~

כל מי שמתפלל תפילה וקושר הייחוד, מסתכלים בו. אם התפילה והקשר כראוי, אז הוא מתברך תחילה ממקום שכל הברכות יוצאות. (344)

~

כל מי שאינו יודע לסדר שבחו של אדונו, טוב לו שלא נברא.

משום שצריכים שהתפילה תהיה שלמה למעלה, מתוך מחשבה, ורצון הלב, וקול, וּדְבַר שפתיים. לעשות שלמות וקשר וייחוד למעלה, כמו שהוא למעלה, וכמו שהשלמות יוצאת מלמעלה למטה, כך צריך מלמטה למעלה, לקשור הקשר כראוי. (832)

~

אשרי הצדיקים שיודעים לערוך תפילתם כראוי, משום כשתפילה זו מתחילה לעלות, אלו המלאכים עולים עם תפילה זו, ונכנסים ברקיעים ובהיכלות, עד השער של פתח העליון, ונכנסת תפילה להתעטר לפני המלך.

כל אלו המתפללים תפילות, ומקדשים לאדונם ברצון שלם, תפילה זו צריכים להוציאה מן המחשבה וברצון הדיבור והרוח. אז מתקדש שמו של הקב״ה. וכשהתפילה מגיעה למלאכים, שהם חברים, כולם לוקחים תפילה והולכים עימה עד היכל הרביעי, בפתח אשר שם. ואלו המלאכים משבחים להקב״ה, בזמן שישראל מתפללים תפילות ומקדישים להקב״ה, ביום, אלו הם הממונים שביום שהתמנו לשבח יחד עם ישראל, להיות עימהם חברים. ובלילה הם חברים באלו האחרים, האומרים שירה בלילה. (576-577)

~

הממונה הקדוש עומד על הפתח לכל התפילות שבוקעות אווירים ורקיעים לבוא לפני המלך.

אם היא תפילת רבים, הוא פותח הפתח ומכניס אותה ומתעכבת שם, עד שנעשו שם כל תפילות העולם עטרה בראש צדיק חי העולמים, יסוד.

ואם היא תפילת יחיד, היא עולה עד שמגיעה לפתח ההיכל, שהממונה הזה עומד בו. אם יפה התפילה להיכנס למלך הקדוש, מיד הוא פותח פתח ומכניס אותה. ואם אינה יפה, דוחה אותה לחוץ, ויורדת ומשוטטת בעולם, ועומדת ברקיע התחתון, מאלו הרקיעים שלמטה המנהיגים בעולם. ברקיע ההוא עומד ממונה סָהֲדיאל, לוקח אלו התפילות הנדחות, הנקראות תפילות פסולות, וגונז אותן, עד שהאדם ההוא חוזר בתשובה.

אם חוזר בתשובה לפני אדונו כראוי, ומתפלל תפילה אחרת טובה, כשהתפילה עולה, לוקח הממונה סהדיאל את התפילה הזו, הפסולה, ומעלה אותה למעלה עד שנפגשת בתפילה הטובה, ועולות ומתערבות יחד ונכנסות לפני המלך הקדוש.

ולפעמים נדחית תפילה, משום שאותו האדם נמשך אחר ס"א, והוא נטמא, והממונה שבס"א לוקח התפילה, ואז עומד ס"א ומזכיר עוונותיו של האדם לפני הקב"ה, ומשׂטין עליו למעלה. ע"ז, כל התפילות וכל הנשמות, כשעולות, כולן עולות ועומדות לפני ההיכל הראשון הזה, והממונה הזה עומד על פתח ההיכל, להכניס הנשמות והתפילות או לדחותן לחוץ.

למעלה מפתח ההיכל, יש פתח אחר שהקב"ה חפר אותו מדינים דמפתחא, כמ"ש, באר חפרוהָ שׂרים. ונפתח ג"פ ביום, שמאירים בו ג' קווים, ואינו נסגר, ועומד פתוח לאלו בעלי תשובה, ששפכו דמעות בתפילתם לפני אדונם. וכל השערים והפתחים נסגרים, עד שנכנסים ברשות, חוץ משערים אלו, הנקראים שערי דמעות, שפתוחים ואינם צריכים רשות.

כי הפתח הראשון, הוא כמ"ש, לפתח חטאת רובץ, ושם נמצאת המלכות דמנעולא, רבבה. ומבחינה זו תשובה אינה מועילה, להיותה מדה"ד הקשה. אבל הקב"ה חפר למעלה ממנו פתח שני, המפתחא, מלכות הממותקת בבינה. ומשם מועיל תשובה.

וכשתפילה זו שבדמעות עולה למעלה באלו השערים, מזדמן האופַן ההוא, מלאך מהמלכות, הנקרא אופן, העומד על 600 חיות גדולות, ושמו ירחמיאל. לוקח תפילה שבדמעות, התפילה נכנסת ומתקשרת למעלה, והדמעות נשארו כאן. ורשומים בפתח, שהקב"ה חפר אותו.

התפילה בדמעות מעלה מ"ן לתיקון המפתחא, להעלות המלכות לבינה. וע"כ התפילה מתקבלת, והדמעות נשארו חרותים על הפתח, הגורמים שם מיתוק המלכות בבינה. דמע הוא מלשון המדמֵעַ, משום שמדמע ומערב המלכות בבינה. (485-490)

~

היכל השישי, נקרא היכל הרצון, רצון הנקרא מוצא פי ה׳, שמחה של דבקות הכול. רצון של כל הרצונות, שכתוב, כחוט השני שפתותייך, רצון של כל הנשמות היוצאות ממוצא פי ה׳.

בהיכל הרצון מתמלאים כל השאלות וכל הבקשות שבעולם, משום שהוא רצון כל הרצונות, כשנמצאות נשיקין, שכתוב, וישק יעקב לרחל. ואז כשנושקים זה לזה, אז נקרא עת רצון. כי אז נמצאת השלמות וכל הפנים מאירים. וכשהתפילות עולות, אז עת רצון הוא להימצא. וע״ז כתוב, ואני תפילתי לך עת רצון. שהוא חיבור בנשיקין.

בהיכל זה נמצאים שישה פתחים, ד׳ פתחים לארבע רוחות העולם חו״ג תו״ם, למעלה ולמטה נו"ה. באלו הפתחים התמנה רזיאל, רוח אחד גדול על כול הממונים בכל הפתחים, התמנה ונפקד על כל סודות עליונים, שמדברים פה אל פה, הנושקים זה לזה באהבת האהבה.

סודות אלו אינם עומדים לגלות, אבל כשהשערים נפתחים, אז יודעים כל ההיכלות, וכל אלו הרוחות, וכל אלו המחנות, אשר שערי הרצון נפתחו. ובאלו השערים אין נכנסים, אלא רצונות של התפילות, רצונות של התשבחות, רצונות של נשמות הקדושות העליונות.

זה הוא היכל של משה, בהיכל זה נאסף משה באהבה ונשק נשיקות, במיתת נשיקה. בהיכל הזה, משה ידבר והאלקים יעננו בקול.

כאשר התדבקו הנושקים נשיקין בנשיקין זה עם זה, על זה כתוב, יישקני מנשיקות פיהו. אין נשיקין של שמחה ואהבה, אלא כשמתדבקים זה בזה, פה בפה, רוח ברוח, ומרווים זה עם זה בתפנוקי כל, ובשמחה, מהארה העליונה. (647-652)

~

ההיכל השישי עומד על כל ההיכלות התחתונים. מההיכל הזה מתחילים כל הסודות וכל המדרגות העליונות והתחתונות להתחבר. כדי שיימצא הכול, למעלה ולמטה, בשלמות, שיהיה הכול אחד, וחיבור אחד, לייחד השם הקדוש כראוי, ולהשתלם, שתאיר שפע העליון בתחתון, והארות הנרות יאירו כאחד, שלא יסורו זה מזה. ואז מושפע ונמשך מי שנמשך, שלא נודע ולא נגלה, כדי שיתקרב ויתייחד זה עם זה, להיות הכול בייחוד השלם כראוי.

אשרי חלקו של מי שיודע בסודות ריבונו, לדעת אותו כראוי. שהם אוכלים החלק שלהם בעוה"ז ובעוה"ב. ע"ז כתוב, הנה עבדיי יאכֵלו. אשריהם הצדיקים, שעוסקים בתורה יום ולילה. משום שהם יודעים דרכי הקב"ה, ויודעים לייחד ייחוד הקדוש כראוי. כי כל היודע לייחד השם הקדוש בשלמות כראוי, אשרי הוא בעוה"ז ובעוה"ב. (705-706)

~

מי שהוא בעל עיניים בתבונה, יידע ויסתכל בחכמת אדונו, ויידע אלו דברים עליונים, שמפתחות ריבונו נמצאים שם, אשר הם צפוּנים בתוך המשכן הקדוש. (291)

~

אשרי חלקך אדה"ר, בחיר כל הנבראים הנמצאים בעולם, שהגדיל אותך הקב״ה על הכול, והכניסך בגן עדן, והתקין לך ז׳ חופות, להשתעשע בו בעונג נועם העליון. כמ"ש, לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו. לחזות בנועם ה׳, למעלה, בז״א. ולבקר בהיכלו, למטה, במלכות. לחזות בנועם ה׳, באלו ז׳ רקיעים שלמעלה, של ז״א. ולבקר בהיכלו, באלו שבעה רקיעים שלמטה, של המלכות. ואלו עומדים כנגד אלו.

ובכולם, בז׳ רקיעים דז״א ובז׳ דמלכות, עמדת בגן עדן. ז׳ חופות העליונים הקדושים רקיעים דז״א, עמדו עליך למעלה להתעטר בהם, חסדים. ואלו ז׳ רקיעים התחתונים דמלכות, עמדת להשתעשע בהם, שהם הארת חכמה, המכונה שעשועים. ובכולם השלים אותך אדונך, להיות שלם בכל, בין בחסדים ובין בחכמה.

עד שנדחו רגליך אחר עצת הנחש הרע, ונגרשת מגן עדן, וגרמת מוות לך ולכל העולם, כי עזבת אלו העידונים שלמעלה ושלמטה, ונמשכת אחרי אלו השתוקקויות הטמאות, הנקראים ראש פְּתָנים, אשר הגוף נמשך אחריהן ולא הרוח, כמ"ש, וראש פתנים אכזר, שהוא אכזר על הרוח. עד שבא אברהם החסיד, והתחיל לתקן העולם, ונכנס באמונה הקדושה, והתקין למעלה ולמטה, באלו רקיעים העליונים, ובאלו רקיעים התחתונים.

רקיעים התחתונים דמלכות הם היכלות לרקיעים העליונים דז״א, להתאחד ולהתקשר זה בזה. (474-477)

~

כל הצדיקים, שקושרים קשרי הייחוד, ומייחדים בכל יום הייחוד של האמונה, המלכות, שנקראת משכן, הם מעלים הכיסא, המלכות, עד שמביאים אותה אל משה, ז"א. עליהם כתוב, ויביאו את המשכן אל משה. וכיוון שהצדיקים מחברים אותה עם משה, הם מרוויחים ברכות ממקור החיים בזכות קשרי הייחוד שקושרים, כשקושרים הייחוד כראוי. כמ"ש, ויַרְא משה את כל המלאכה. כלומר ייחוד הכול, ואז, ויברך אותם משה. שהרוויחו הברכות ממקום שמדרגת משה עומדת בו, ז"א. והם החכמים העושים את כל מלאכת הקודש, משום שיודעים לסדר מלאכת הקודש, ע"י הייחודים שעושים. (343)

~

ודוד המלך תמיד היה משפיל עצמו אל הקב״ה, שכל מי שמשפיל עצמו לפני הקב״ה, הקב״ה מגביה אותו על הכול. ומשום זה הקב״ה רצה בדוד בעוה"ז ובעוה"ב. כעין זה יש לאדם להיות נבזה בעיניו, ולהשפיל עצמו בכל, שיהיה כלי, שהקב״ה רוצה בו. (233-235)

~

סוד ה׳ ליראיו ובריתו להודיעם.

סוד העליון, העומד בגניזה, אינו עומד אלא ליראיו. שהם יראים את הקב״ה תמיד, והם ראויים לאלו סודות עליונים, ושיהיו בהם אלו סודות עליונים בגניזה ובסתימה כראוי, משום שהם סודות עליונים. אבל, ובריתו להודיעם, הסוד, שעומד בברית קודש, להודיעם, משום שהוא מקום העומד לגלות ולדעת. כי היסוד מגלה הארת החכמה במלכות. להודיעם ע״י המלכות. (262)

~

הקב״ה בחר בישראל לנחלתו וגורלו, והקריבם אליו. עשה מהם מדרגות ידועות בעוה"ז, האבות. כעין של מעלה, לשכלל כל העולמות כאחד, למעלה ולמטה. שכתוב, השמיים כיסאי והארץ הדוֹם רגליי, לשכלל למעלה ולמטה להיות אחד. (393)

~

כתוב, עד שהמלך במְסיבּוֹ נִרדי נתן ריחו.

עד שהמלך במסיבו, זהו הקב"ה, בינה, כשנתן התורה לישראל ובא לסיני. כלומר, כשהבינה גילתה המוחין דיחידה דז"א, שהאירו בשעת מתן תורה לישראל. וכמה מרכבות היו עימו. כולן מרכבות קדושות, קו שמאל. וכל קדושות העליונות מקדושה של התורה, קו ימין. כולם היו שם. והתורה, קו אמצעי, ניתנה בלהבות אש, והכול היה מאש. וכתובה באש לבן, מצד החסד, על אש שחור, שמצד הגבורה. כי קו אמצעי כלול מחו"ג, ימין ושמאל. והאותיות היו פורחות ועולות באוויר, שבאוויר היו המדרגות התחתונות פורחות ועולות לעליונות. (109)

~

כשהים מעלה גליו ברוגז, והגלים עולים לשטוף העולם, כשמגיעים ורואים את חול הים, מיד נשברים וחוזרים לאחוריהם, ושוקטים, ואינם יכולים לשלוט ולשטוף העולם.

כעין זה, ישראל, חול הים, וכששאר העמים, שהם גלי הים, בעלי הרוגז, בעלי הדינים הקשים, רואים שישראל מתקשרים בהקב״ה, חוזרים לאחוריהם ונשברים לפניהם, ואינם יכולים לשלוט בעולם. (93-94)

~

ישראל הקדושים, שהם עם אחד בייחוד קדוש, הקב"ה נותן להם עצה להינצל מהכול. (337)

~

בזמן שיקים הקב״ה את ביתו, המלכות, בזמן ההוא כתוב, בילע המוות לנצח.

כמו שמלאך המוות בלע את בני העולם, כן יבולע מלאך המוות. בלע לזמן קצוב, כמו שישראל היו בגלות זמן קצוב? כתוב לנצח, לדורי דורות.

ואז יקים הקב״ה לכנ"י, המלכות, ויקים האדנים והספות וכל תקרות הבית, בתיקונם, לעולם, משום שיהיה נבלע הס"א ולא יקום עוד לעולם. ואז וחֶרְפַּת עמו יסיר מעל כל הארץ, כי פי ה׳ דיבר. (385-387)

~

אשרי הם הצדיקים, שעוסקים בתורה יום ולילה. משום שהם יודעים דרכי הקב״ה, ויודעים לייחד ייחוד הקדוש כראוי. כי כל היודע לייחד השם הקדוש בשלמות כראוי, אשרי הוא בעוה"ז ובעוה"ב. (706)

~

וידי אדם מתחת כנפיהם. כל ידי אדם, שהם, רוחות וחיות ואופנים, שכולם בכנפיים. וידיים מתחת כנפיהם, לקבל בהן תפילות, ולקבל בעלי תשובה. ידי אדם, פירושו, מקומות ובתי קיבול, לקבל בני אדם בתפילתם ובקשתם, ולפתוח פתחים לקבלם, לייחד ולקשור קשרים ולעשות כרצונם.

ואלו המקומות ובתי קיבול, הנקראים ידי אדם, משום שהם עומדים בשביל אדם, אלו הם שמות קדושים השולטים בכל מדרגה, שבהם נכנסים בני אדם בתפילתם ובקשתם בכל השערים העליונים. וע"י זה שולטים התחתונים למעלה. (786-787)

~

והיה אמונת עיתיך, חוסן ישועות, חכמת ודעת, יראת ה׳ היא אוצרו. כל אדם שעוסק בתורה בעוה"ז, וזכה לקבוע לה עיתים, צריך להיות באמונה, שהרצון שלו יתכוון להקב״ה, ז״א. שיתכוון לשם שמיים: המלכות נקראת שֵם, שתזדווג עם שמיים, ז״א. משום שהאמונה, המלכות, התכוונה להתחבר עם ז״א. אמונת עיתיך: שעיתיך, העיתים לתורה, לז״א, ואמונה המלכות, שיתחברו שניהם יחד. חוסן ישועות: לכלול חסד בדין. כי חוסן דין, וישועות חסד. חכמת ודעת: אלו שורים זה על זה, כי החכמה מוסתרת וגנוזה, וצריכים להשרותם זה על זה, שאין החכמה מתגלה אלא ע"י הדעת. (50)

~

הסוד הוא לחברים שילכו בדרך הישר.

מחשבה רצון קול דיבור, הם ארבעה המקשרים קשרים, כנגד חו״ב תו״מ. מחשבה ורצון, חו״ב. קול ודיבור, תו״מ. ואחר שקשרו כולם יחד קשרים, נעשו כולם מרכבה אחת, לשרות עליהם השכינה, הדיבור, וכולם נעשו אח״כ ארבעה עמודים להתעטר בהם, והשכינה נסמכת עליהם בכל אלו הקשרים העליונים.

המחשבה, שהיא חכמה, מוציאה ומולידה את הרצון, בינה. והרצון שיצא מהמחשבה, מוליד ומוציא קול הנשמע, ז״א. וקול הנשמע עולה לקשור קשרים ממטה למעלה, היכלות התחתונים בעליונים. הקול, המקשר קשרים בין ב׳ הקווים שבבינה, וממשיך ברכות מלמעלה למעלה, מבינה, בחשאי, נסמך ג״כ על אלו ד׳ עמודים, מחשבה רצון קול דיבור, חו״ב תו״מ. והסמיכה בסיום הקשר, בדיבור, במלכות, המקום שהכול נקשר בו יחד, ונעשו כולם אחד. כי המלכות מקבלת לתוכה את כולם.

אשרי האדם שקושר קשריו של אדונו ומסמיך סומכים כראוי, ומתכוון בכל אלו הדברים. אשרי הוא בעוה"ז ובעוה"ב. עד כאן השתכללו ההיכלות שבצד הקדושה. (833-835)

~

זאת תורת העולה, היא העולה. בעוה"ב, בינה, יהיה הכול אחד. העולה נקראת קודש קודשים, על שם הדבקות בבינה. משום זה נקראת המלכות, עולה, שעולה ומתעטרת בז״א ובבינה, להיות הכול אחד בקשר אחד, בשמחה.

משום שעולה למעלה לז״א ולבינה, כתוב, זאת תורת העולה, זכר ונוקבא יחד. זאת הנוקבא, תורת ז״א. תושב"כ, ז״א, תשבע"פ, המלכות. העולה, עולה לעוה"ב, בינה. להתקשר בתוכה, שהבינה נקראת קודש הקודשים. ועולה היא ג״כ קודש הקודשים. (349-350)

~

כשנשלמו ביחד, שכל ההיכלות נכללו בהיכל הז', ואיברים עליונים זו״ן דאצילות מאירים לתחתונים, להיכלות, אז מתעוררת נשמה עליונה, בינה דאצילות, ונכנסת בכולם, ומאירה לכל. וכולם מתברכים, העליונים, זו"ן דאצילות, ותחתונים, כל ההיכלות ומה שבתוכם. וההוא שלא נודע ולא נכנס בחשבון הרצון, שאינו נתפס לעולם, עתיק, מתלבש בפנימיותם. אז הכול עולה עד א"ס ומתקשר הכול בקשר אחד ומתמתק. (771)

~

כתוב, אשר אתה מראה. אתה, הוא המראה שאינה מאירה, המלכות, שהראה לו בתוכה כל אלו הצורות. והיה רואה אותם משה כל דבר על תיקונו, כמי שרואה בתוך מנורה של זכוכית, ובתוך מראה, המראה כל הצורות. וכאשר הסתכל בהן משה, היה מתקשה בהן. כי שם, במלכות, עמד כל דבר בצורתו הרוחנית, אלא שכל צורה הייתה משווה צורתה לצורה הדמיונית שבעוה"ז במשכן. ונמצא, שבכל דבר היו נראות שתי צורות, הרוחנית והדמיונית. וע״כ התקשה משה בהן, שלא היה יודע איזה מהן לתפוש. אמר לו הקב״ה, אתה בסימניך ואני בסימניי. שמשה יתפוש הסימנים הדמיונים שבכל דבר, והקב"ה תופש סימנים הרוחניים של כל דבר, ואז ישרה צורה הרוחנית על צורה הדמיונית. אז התיישב משה בכל העבודה של המשכן. (17)

~

צד ימין עומד תמיד לקיים כל העולם ולהאיר ולברך אותו. וע״כ הכוהן, צד ימין, חסד, מזדמן תמיד לברך את העם, כי מצד ימין באות כל ברכות העולם, והכוהן לוקח בראש, וע״כ התמנה הכוהן לברך למעלה ולמטה. החסד למעלה והכוהן למטה.

שהכוהן פורשׂ ידיו לברך העם, אז באה השכינה ושורה עליו וממלאה את ידיו, ומגביה יד ימין למעלה על יד שמאל, כדי להעלות הימין ולהגבירו על השמאל. ואז כל המדרגות שהכוהן פורש בהן ידיו, כולן מתברכות ממקור הכול. מקור הבאר, זהו צדיק, יסוד. מקור הכול, עוה"ב, בינה, שכל פנים, כל המוחין, מאירים משם, כי הוא המעיין והמקור של­ הכול, וכל הנרות והאורות נדלקים משם. (80-81)

~

יש דברים, שהגוף נהנה מהם, ונכנסים לגוף, ולא לנשמה. ויש דברים, שהנשמה נהנית מהם, ולא הגוף. ועל כן המדרגות נבדלות זו מזו. אשרי הם הצדיקים, שלוקחים דרך הישר, ומונעים עצמם מן הצד ההוא, ומתדבקים בצד הקדושה. (747)

~

בשעה שיוסף הצדיק, יסוד, עומד לתקן את הכול, אז הוא לוקח הכול. וכשמתחבר בהיכלו, אז מתעוררים כולם לקחת חשק ורצון, העליונים והתחתונים, והכול ברצון אחד ושלמות אחד, לשמח העליונים והתחתונים ברצון אחד כראוי. וכל התחתונים עומדים על קיומם על ידו. וע״כ כתוב, וצדיק יסוד עולם. כי על יסוד הזה עומד העולם. (742)

~

הקשר של עולה נקשר בקודש הקודשים, בינה, להאיר. הדבקות של רצון הכוהנים ולוויים וישראלים למעלה, בהקרבת הקורבן, עד א"ס היא עולה.

דבקותם עולה עד א"ס. כי כל קשר וייחוד ושלמות הוא להצניע בצניעות את ההוא שאינו מושג ולא נודע, שרצון כל הרצונות בו, כלומר בא״ס. א"ס אינו עומד להיוודע, ולא לעשות סוף, ולא לעשות ראש, ולא כמו אי״ן הראשון, שהוא כתר, הוציא ראש וסוף. ראש נקודה עליונה, הכול הסתום, העומד תוך המחשבה, חכמה. כי החכמה יצאה מהכתר, כמ"ש, והחכמה מאין תימָצא. ועשה סוף, הנקרא סוף דבר, המלכות, סוף כל האורות. אבל שם בא"ס, לא יש סוף. (359-360)

~

בא"ס אין רצונות, ואין אורות, ואין נרות, שהם אורות גבורה.

כל הנרות והאורות שבאצילות תלויים בא"ס, להתקיים בהם. אבל אינו עומד להשגה. מי שידוע ואינו ידוע, ששייכת בו ידיעה ואינו ידוע, הוא רצון עליון סתום מכל, הנקרא אין, ספירת כתר. אבל בא״ס לא שייך לומר שום מילה, כי הוא אפס השגה.

וכשנקודה העליונה, חכמה, ועוה"ב, בינה, מתעלים בהארתם, אינם יודעים רק ריח, ו״ק דהארת החכמה, ולא ג״ר, כמי שמריח בריח והתבשם. ואין זה בחינת נחת, הנקרא ניחוח, שהרי כתוב, ולא אָרִיחַ בריח ניחוחכם. הרי שריח וניחוח הם שני דברים. כי ריח ניחוח פירושו ריח של הרצון, כלומר כל אלו הרצונות של תפילה, ורצון השירה, ורצון הכוהן, שכולם הם אדם. אז כולם נעשים רצון אחד, הנקרא ניחוח, שפירושו רצון. אז הכול נקשר ומאיר יחד כראוי. (361-362)

~

היכל השביעי, זה היכל פנימי מכל ההיכלות, סתום, אין בו צורה ממש, ואין כאן גוף כלל, אלא ראש בלבד. כאן סתומה של סוד הסודות, מקום להיכנס בתוך הצינורות של מעלה, של האצילות. כאן רוח, הכולל כל הרוחות, שבכל ההיכלות. כאן רצון, הכולל כל הרצונות, להתחבר כל ההיכלות כאחד. רוח החיים מבינה, בהיכל זה, שיהיה הכול תיקון אחד.

היכל זה נקרא בית קודש הקודשים, מקום לקבל הנשמה העליונה, בינה, הנקראת כך, לעורר אצלו עוה"ב, בינה.

עוה"ז, מלכות, נקראת עולם. עולם פירושו, עלייה, שעולה עולם התחתון, מלכות, לעולם העליון, בינה, ומסתתרת בה ונעלמת בה, ומתגלה בסתר. עולם, פירושו, שהמלכות עולה עם כל אלו שקרבו אליה, ההיכלות, ומסתתרות בתוך הסתר העליון, בינה. עולם העליון, הבינה, פירושו, שהבינה עולה ומסתתר תוך רצון העליון, תוך המכוסה מכל המכוסים, שלא נודע כלל, ולא נגלה ואין מי שיודע בו, שהוא א"א.

הפרוכת, שהיא פרסא, שבין היכל השישי, קודש, לבין היכל הז׳, קודש הקודשים, נפרשׂה, ומכסה להסתיר הסתום, היכל הז'. כפורת נפרשה בסתרים עליונים, על ארון העדות שבקודש הקודשים, המלכות דאצילות, המלובש בהיכל הז', לסתום הסתומים, שבפנימיות ארון העדוּת, כי הם נסתרים וסתומים.

לפנים מן הכפורת, שהוא הארון, יש מקום סתום ונסתר וגנוז, לאסוף בתוכו שמן המשחה העליון, רוח החיים, ע"י נהר הנמשך ויוצא מן העדן, יסוד דז״א דאצילות. הנהר נקרא מעיין של הבאר, מלכות. שמימיו אינם נפסקים לעולם. וכשיסוד מכניס וממשיך כל משחת קודש מלמעלה ממקום קודש הקודשים, בינה דאצילות, ההארה וההמשכה יורדת ובאה בתוך אלו הצינורות של יסוד המלכות דאצילות, והמלכות דאצילות מתמלאת משם, כמו נוקבא המתעברת ומתמלאת מן זכר. אף היכל הז׳ מיתקן לקבל האורות של היסוד דז״א דאצילות, דרך המלכות דאצילות, המלובשת בה, כמו נוקבא המקבלת מן הזכר. הקבלה שמקבלת, כל אלו הרוחות והנשמות הקדושות היורדות לעולם, להתלבש בבני אדם, ונעכבות שם כל זמן שנצרך, עד שיורדות ומתלבשות בבני אדם. ואחר פטירתן מעוה"ז, חוזרות להיכל הז'.

ותתעכבנה בהיכל הז', עד שיבוא מלך המשיח, ותקבלנה סיפוקן כל אלו הנשמות ותבואנה לאצילות למקומו, וישמח העולם כמִלפנים, כמטרם מיעוט הירח, וחטא של עצה"ד, כמ"ש, ישמח ה׳ במעשיו. כי הנשמות, לאחר פטירתן מעוה״ז, אינן יכולות לעלות למעלה מהיכל הז', כי שם הפרסא המבדילה בין אצילות לבי״ע. וע״כ הן מתעכבות בהיכל הז', עד גמה"ת, שאז יתבטל גבול הפרסא, ואז תוכלנה לעלות לאצילות לשורשן, לבינה דאצילות. כי אור הבינה נקרא נשמה. וע״כ נאמר אז, ישמח ה׳ במעשיו.

בהיכל הזה נמצאים תענוגים ומעדני הרוחות והשעשועים, שהקב״ה משתעשע בגן עדן. כאן תאוות כל ועונג כל, להתחבר בו כל ההיכלות כאחד, ותהיינה כולן אחד. כאן נמצא קשר הכול בייחוד אחד.

כשכל האיברים, כל הבחינות שבהיכלות, מתחברים באיברים העליונים של היכל הז', כל אחד כראוי לו, אין להם תשוקה ואין להם עונג, חוץ מן הייחוד בהיכל הזה. הכול תלוי כאן. כשהתחברות שבכאן מתייחדת בייחוד אחד, אז כל ההארות שבאיברים, וכל הארת הפנים, וכל החדוות, כולן מאירות ושמחות.

אשרי חלקו מי שיודע לערוך סדרים, ולתקן תיקוני השלמות כראוי. הוא אהובו של הקב״ה בעוה"ז ובעוה"ב. ואז כל הדינים, וכל גזרות רעות, מתבטלות מן העולם. (752-760)

~

המעיין של הבאר, יסוד, אינו נפסק מהבאר לעולם, שהיא מלכות דאצילות המלובשת בהיכל השביעי. וע״כ מקום הזה שכלול הכל, קיום כל הגוף, להיות שלם בכל כראוי. כאן, בהיכל השביעי, הייחוד והקשר כאחד, להיות למעלה ולמטה אחד, בקשר אחד, שלא ייפרדו האיברים, הבחינות והמדרגות שבהיכלות, זה מזה, ושימצא הכל בזווג פב"פ. (764)