כמה אטומים הם בני אדם, שאינם יודעים ואינם משגיחים בדברי תורה, אלא שמסתכלים בדברי העולם, ורוח החכמה נשכח מהם. (138)

~

אשרי חלקם של הצדיקים, שהקב"ה רצה בכבודם, וגילה להם נסתרות העליונות של החכמה.

ה' אלקיי, אתה ארוממך, אודה שמך כי עשית פלא, עצות מרחוק אמונה אומן. כמה יש להם לבני אדם להסתכל בכבודו של הקב"ה, ולשבח לכבודו. משום שכל מי שיודע לשבח לריבונו כראוי, הקב"ה עושה לו רצונו. ולא עוד, אלא שמרבה ברכות למעלה ולמטה.

וע"כ, מי שיודע לשבח לריבונו, ולייחד את שמו, חביב הוא למעלה, ונחמד למטה, והקב"ה משתבח בו, ועליו כתוב, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. (304-306)

~

כתוב באדם, לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו. זו הנשמה, שהיא אצלו עזר להוליכו בדרכי קונו. כלומר, הבא לטהר עוזרים לו. כשהאדם הולך בדרכי קונו הרבה עוזרים לו, נשמתו עוזרת לו, מלאכי השרת עוזרים לו, שכינתו של הקב״ה עוזרת לו. וכולם מכריזים לפניו ואומרים, בלֶכְתך לא יֵצַר צעדך ואם תרוץ לא תיכשל. נשמותיהם של צדיקים עוזרים לו. (זוהר חדש, 24)

~

אם האדם בא לִטהר, עוזרים אותו עם נשמה קדושה, ומטהרים אותו, ומקדשים אותו, ונקרא קדוש. ואם לא זכה ואינו בא לִטהר, רק ב' מדרגות פתוחים לו, שהם נפש ורוח. ונשמה קדושה אין לו. ולא עוד אלא אם בא לִטמא מטמאים אותו, והוסרה ממנו עזרה עליונה. מכאן ואילך כל אחד לפי דרכיו. כלומר, אם עושה תשובה ובא לִטהר, שוב עוזרים לו. (63)

~

משל למלך, שהזמין את אוהבו לסעודה, שהוא עושה ביום מסוים, כדי שאוהב המלך ידע שהמלך רוצה בו. אמר המלך, עתה אני רוצה לשמוח עם אוהבי לבדו, ואני מתיירא, שאני אהיה בתוך הסעודה עם אוהבי, יבואו כל אלו השוטרים הממונים, וישבו עימנו אל השולחן, לסעוד סעודת השמחה עם אוהבי ביחד.

מה עשה האוהב, הוא הקדים תבשילים של ירקות ובשר שור, והקריב לאכול לפני אותם השוטרים הממונים, ואח"כ ישב המלך עם אוהבו, לאותה סעודה העליונה מכל מעדני עולם. ובעוד שהוא עם המלך בלבדו, שואל ממנו כל צרכיו, והוא נותן לו, והמלך שמח עם אוהבו בלבדו, וזרים לא יתערבו ביניהם. כך ישראל עם הקב"ה. (110)

~

אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה רצה בהם, ונתן להם התורה הקדושה והזהיר אותם, ונתן להם עצה, להישמר מהמקטרגים שמלמעלה ומהמזיקים שמלמטה, כדי שלא ישלוט בהם רק הקב״ה בלבדו. והם יודעים לדחות מהם כל המקטרגים וכל המחבלים, כדי שיהיו חלק גורלו ונחלתו, כמ"ש, כי חֵלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו. (זוהר חדש, 1)

~

ויאמר ה', הן עם אחד. משום שהם כולם כאחד בייחוד, יעשו ויצליחו במעשיהם. (368)

~

משום שהיו ברצון ולב אחד, ודיברו בלשון הקודש, כתוב, לא יִבָּצֵר מהם, אשר יזמו לעשות. ודין העליון לא יכול לשלוט עליהם.

אנו או החברים שעוסקים בתורה, ואנו בלב אחד ורצון אחד, על אחת כמה וכמה שלא ייבצר מאיתנו, מה שנרצה לעשות.

מכאן נשמע, שכל אלו בעלי המחלוקת, אין להם קיום. שהרי כל זמן שבני העולם הם אלו עם אלו ברצון אחד ולב אחד, אע"פ שמורדים בהקב"ה, לא שלט בהם דין העליון, כמו שאירע בדור הפְּלָגָה. וכיוון שנחלקו, מיד כתוב עליהם, ויפץ ה' אותם משם. הרי שלבעלי מחלוקת אין קיום.

משמע שהכול תלוי בדברי הפה. כי כיוון שהתבלבל שפתם, מיד, ויפץ ה' אותם משם. אבל לעת"ל, כתוב, כי אז אהפוך לכל העמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו בשכם אחד. והיה ה' למלך על הכול. (386-388)

~

רבי שמעון אמר, אילו הייתי נמצא בעולם, כאשר נתן הקב"ה ספרו של חנוך בעולם וספרו של אדם, הייתי מתאמץ שלא יהיו נמצאים בין אנשים. משום שכל החכמים לא חששו אז להסתכל בהם, וטעו, להוציא הדברים מפשוטם, בדברים אחרים, להוציאם מרשות העליון דקדושה לרשות אחר, שאינו קדוש. אבל עתה, הרי חכמי עולם יודעים דברים וסותמים אותם, שאינם מגלים הסודות, ומתגברים בעבודת ריבונם. וע"כ עתה מותר לעסוק בסודות. (295)

~

אמר מיכאל, ריבון העולם, היה לך לרחם עליהם, כי אתה רחום, וכך אתה נקרא. אמר לו, שבועה נשבעתי ביום שנגזר הדין לפניי, שלא לגאול אותם עד שישובו. ואם כנ"י יפתחו בתשובה כפתחו של מחט, אני אפתח להם שערים גדולים. (זוהר חדש, 152)

~

כל הגלויות שגלתה כנ"י, נתן לה הקב״ה זמן וקץ, והתעוררה תמיד בתשובה. וגלות האחרון אין לו קץ וזמן, אלא הכול תלוי בתשובה. שנאמר, ושבת עד ה׳ אלהיך ושמעת בקולו. וכתוב, אם יהיה נִדַחֲךָ בקצה השמיים, משם יקבצך ה׳ אלהיך, ומשם יקחך.

א״כ, איך יהיה זה, שיתעוררו בתשובה כולם ביחד? מי שהוא בסוף השמיים, ומי שהוא בסוף הארץ, איך יתחברו יחד לעשות תשובה?

אם ראשי בית הכנסת יחזרו בתשובה, או בית כנסת אחד, יתקבצו בזכותם כל הגלות. כי הקב״ה מצפה תמיד, מתי יחזרו בתשובה, ויעשה להם טוב, שכתוב, ולכן יחכה ה׳ לַחֲנַנכם, מחכה תמיד, מתי יעשו תשובה. (זוהר חדש, 153-155)

~

בשעה שהקב"ה מתעטר בעטרות שלו, הוא מתעטר מלמעלה ומלמטה, מלמעלה הוא מהמקום העמוק מכל, שהוא או"א. ומתעטר מלמטה, מנשמות הצדיקים. אז נוסף חיים מלמעלה ומלמטה, ונכלל מקום המקדש מכל הצדדים. והבור מתמלא, והים נִשלם, ואז נותן חיים לכל. (21)

~

כמו שנותנים לנשמה לבוש, שהוא הגוף, להתקיים בעוה"ז, כמו כן נותנים לנשמה לבוש זוהר העליון, להתקיים בו בעוה"ב, ולהסתכל בתוך מראה המאירה, שהוא ז"א, מתוך ארץ החיים, שהיא הנוקבא דז"א. (123)

~

ויולד נוח שלושה בנים. אלו ג׳ הַנְהָגות אשר באדם.  הנהגת הנשמה, להיות לו עזר בעבודת בוראו, הנקראת שם. והנהגת התאווה והיצה"ר, המנהיג והמהמם את הגוף בדבר עבירות, הנקראת חם. והנהגת היצה"ט, המנהיג את האדם בכל טוב, וליפות מעשיו בתורה וביראת השם, הנקראת יפת. וההנהגה הזו ינהיג האדם להוליכו בדרך חיים. (זוהר חדש, 46)