מהו צניעותא דספרא?

אמר רבי שמעון, חמישה פרקים הם הכלולים בהיכל רב, וממלאים כל הארץ. אמר רבי יהודה, אם אלו כלולים מכל החכמה, הרי אלו טובים יותר מכולם, ולא צריכים ללמוד יותר? אמר רבי שמעון, כך הוא למי שנכנס בחכמה ויצא ממנה בשלום, הוא רואה כאן התכללות כל החכמה. אבל מי שלא נכנס בחכמה ויצא ממנה בשלום, אינו כן.

כי הנכנס להיכל החכמה ויוצא משם מחמת פגם, אינו נחשב לנכנס ויוצא, כי לא יצא מרצונו, אלא שגרשוהו משם מחמת פגם. אלא מי שאין לו שום פגם, ויוצא מן ההיכל מדעתו ורצונו, כאדם הנכנס ויוצא בביתו, הוא כבן בית שם, והשכינה מגלה לו כל מחמדיה וסתריה, ולא מעלימה ממנו דבר, הוא נחשב לנכנס ויוצא.

משל לאדם, שדירתו הייתה בין ההרים, ולא ידע יושבי עיר. זרע חיטים, ואכל החיטים כמות שהם. יום אחד בא לעיר. הגישו לו לחם טוב. אמר אותו האדם, זה למה? אמרו לו, זה הוא לחם לאכול. אכל, והיה טעים מאד לחִכּוֹ. אמר, וממה נעשה זה? אמרו לו, מחיטים. אח"כ הגישו לו עוגות בלולות בשמן. טעם מהם, אמר, ואלו ממה נעשו? אמרו לו, מחיטים. אח"כ הגישו לו מאכל מלכים הנִלשים בשמן ודבש. אמר, ואלו ממה נעשו? אמרו לו מחיטים. אמר, ודאי אני בעל כל אלו, כי אני אוכל העיקר של כל אלו, שהוא חיטה. ומשום דעה זו, לא למד איך לעשות כל אלו מטעמים, ולא ידע ממעדני העולם, ונאבדו ממנו. כך מי שאוחז כלל החכמה, ואינו יודע בכל העידונים המענגים היוצאים מכלל ההוא. (1-2)

~

כשאדם רוצה לסדר תפילתו לאדונו, שפתותיו מרחשות באופן הזה מלמטה למעלה, להעלות כבוד אדונו, למקום השיקוי של באר העמוק, בינה. ואח"כ הולך להמשיך מלמעלה למטה, מאותו שיקוי של הנחל, בינה, לכל מדרגה ומדרגה, עד מדרגה אחרונה, מלכות, להמשיך נדבה לכל מלמעלה למטה. ואח"כ צריך לקשור קשר בכל, שייחד כל המדרגות בא"ס, קשר דכוונה של האמונה. וייעשו כל משאלותיו, בין משאלות הציבור בין משאלות יחיד. (39)

~

התפילה, שיש לאדם לבקש מאדונו, מסודרת בט' אופנים:

א. בסדר א"ב.

ב. בהזכרת מידות הקב"ה: רחום, חנון ועוד.

ג. בשמות המכובדים של הקב"ה: אהיה יה יהו אל אלקים הוי"ה צבאות שדי אדני.

ד. בע"ס: מלכות יסוד הוד נצח ת"ת גבורה חסד בינה חכמה כתר.

ה. בהזכרת הצדיקים: האבות, הנביאים, המלכים.

ו. בשירות ותשבחות, שיש בהם קבלה אמיתית.

ז. למעלה מהם, מי שיודע לתקן תיקונים לאדונו כראוי.

ח. בידיעה להעלות מלמטה למעלה.

ט. ויש מי שיודע להמשיך שפע מלמעלה למטה.

ובכל ט' אופני תפילה אלו, צריכים כוונה גדולה.

ואם מכוון בכל אחד מט' אופני התפילה כראוי, זהו אדם המכבד שם אדונו את שמו הקדוש. וע"ז כתוב, כי מכבדיי אכבד ובוזיי ייקלו, אכבדו בעוה"ז לקיים ולעשות כל צרכיו. ויראו כל עמי הארץ, כי שם הוי"ה נקרא עליו, וייראו ממנו. ובעוה"ב יזכה לעמוד במחיצת חסידים, במחלקת החסידים, אע"פ שלא קרא בתורה כל צורכו, אלא כיוון שזכה להסתכל בידיעת אדונו וכיוון בו כראוי.

מי שאינו יודע לייחד את השם הקדוש, ולקשור קשר האמונה, ולהמשיך למקום שצריך, ולכבד שם אדונו, טוב לו שלא נברא. וכש"כ, מי שאינו מכוון באמֵן. וע"כ כל מי שמרחיש בשפתיו בניקיון הלב, במים המנקים, כתוב עליו, ויאמר אלקים נעשה אדם, בשביל אדם היודע לייחד צלם ודמות כראוי, ז"א צלם והנוקבא דמות. (40-43)