עשה הקב"ה ירושלים של מטה, המלכות, כעין ירושלים של מעלה, בינה. ועשה החומות של העיר הקדושה ושעריה. מי שנכנס, אינו נכנס עד שיפתחו לו השערים. מי שעולה, אינו עולה עד שייתקנו המדרגות אל החומות. מי יכול לפתוח את שערי העיר הקדושה? ומי יכול לתקן המדרגות אל החומות?

זהו רבי שמעון, שהוא פותח השערים של סודות החכמה, והוא מתקן את המדרגות העליונות. (126)

~

בחצות לילה, רבי חייא ורבי יוסי ראו איילה אחת, שעברה לפניהם והייתה צועקת, והרימה קולות. שמעו קול אחד המכריז ואומר, נעורים קומו, ישנים העירו. עולמות, היכונו לפני אדוניכם. כי אדוניכם יוצא לגן עדן, שהוא היכלו, המלכות, להשתעשע עם הצדיקים.

בשעה שהקב"ה נגלה על הגן, מתאסף כל הגן, כל הצדיקים שבגן, ואינו נפרד מעדן, החכמה. ומעדן הזה יוצאים עיינות, הארת החכמה, לכמה אורחות ושבילים להשגת הצדיקים. וגן הזה נקרא צרור החיים, ששם מתעדנים הצדיקים מהארת עוה"ב. (98-100)

~

כתוב, כל הנחלים הולכים אל הים. שהנחלים, שהם השפע דז"א, הולכים אל המלכות, שנקראת ים. ומשום שמקבלת אותם מלמעלה מבינה, היא נקראת תפילה, ומתקדשת מקדושתם ונקראת קדושה. כי מוחין דבינה נקרא קדושה. ונקרא תפילה. ואז נקראת המלכות, מלכות שמיים השלמה. (235)

~

ה' אלקינו ה' אחד, כי ה' הוא אבא וקו ימין. אלקינו הוא אמא וקו שמאל. ה', ז"א, קו האמצעי, המכריע בין או"א. וכיוון שהם ג' קווים, הרי גם הם אינם מאירים זה בלי זה אלא בבת אחת.

וזה הוא קול, שעושה האדם בסוד הייחוד, לשים כוונתו בייחוד כל המדרגות, מן א"ס עד סוף הכול. בייחוד קול הזה, שהוא עושה באלו ג' הקווים, שהם אחד. וזהו הייחוד שבכל יום, שהתגלה בסוד רוח הקודש. (241-242)