מה שהיה כבר הוא ואשר להיות.

מה שהיה כבר הוא, מטרם שברא הקב״ה עוה"ז, היה בורא עולמות ומחריבם, שזה שבירת הכלים, עד שעלה ברצון של הקב״ה, לברוא עוה"ז, ונועץ עם התורה, שהיא קו האמצעי. אז הוא ניתקן בתיקוניו, והתעטר בעטרותיו, וברא עוה"ז. וכל מה שנמצא בעוה"ז, היה אז לפניו, בעת הבריאה, וניתקן לפניו. (94)

~

כל אלו מנהיגי העולם, הנמצאים בכל דור ודור, מטרם שבאו לעולם, היו נמצאים לפני הקב״ה בצורותיהם. ואפילו כל אלו נשמות בני אדם, עד שלא תבואנה לעולם, כולן חקוקות לפניו ברקיע, באותה הצורה ממש שהם בעוה"ז. וכל מה שלומדות בעוה"ז, יודעות הכול בטרם שתבואנה לעולם. (95)

~

בעת בריאת הנשמות, בעודם למעלה, מטרם שבאו לעוה"ז תחת הזמן, הם נמצאים בנצחיות שלמעלה מזמן, אשר היה הווה ויהיה משמשים שם בבת אחת כטבע הנצחיות.

ונמצא, שכל המעשים שיעשו הנשמות בזה אחר זה, כשיבואו בעוה"ז, כבר הם נמצאים שם בבת אחת. כמעשיהם בעוה״ז. כי כל התורה שעתידים ללמוד בעוה"ז במשך ימי שני חייהם, כבר היא נמצאת כולה שם. וכל מעשיהם הרעים כבר מצויירים בנשמתם. וכמו שעתידים להשליך חלק הקדושה בעוה"ז. כן גם שם. ואם עתידים בעוה״ז לחטוא ולעשות תשובה, בזה אחר זה מצוייר זה למעלה בבת אחת כטבע הנצחיות. שגם זה כבר מצוייר שם. (96)

~

כל צדיקי אמת, מטרם שיבואו לעולם, כולם מיתקנים למעלה ונקראים בשמות. ורבי שמעון מיום שברא הקב״ה העולם, היה מוכן לפני הקב״ה ונמצא עימו, והקב״ה קרא אותו בשמו. אשרי חלקו למעלה ולמטה. עליו כתוב, ישמח אביך ואימך. אביך זה הקב״ה. ואימך זו כנ"י. (99)

~

אשריהם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב, שהקב״ה רוצה בכבודם, ומגלה להם סודות עליונים של שמו הקדוש, שלא גילה למלאכים העליונים הקדושים. (391)

~

עבודה שלמה שצריך האדם לעבוד להקב״ה, ואהבת את ה׳ אלקיך. שיאהב את הקב״ה אהבת נפש ממש. וזו היא אהבה שלמה, אהבת נפשו ורוחו. כמו שאלו, הנפש והרוח, התדבקו בגוף, והגוף אוהב אותם, כך יתדבק האדם לאהוב את הקב״ה להתדבק בו, כאהבת נפשו ורוחו. כמ״ש, נפשי איוויתיך בלילה. נפשי ממש, המלובשת בגוף. (216)

~

כל מי שזכה לעסוק בתורה ומרווה נפשו ממנה, הקב״ה מכריז עליו כמה טובות, להטיב לו בעוה"ז ובעוה"ב. כמ״ש, ושמועה טובה. מאיזה מקום היא טובה? מארץ מרחק, שהקב״ה היה רחוק ממנו מִתחילה, שהיה עימו בשנאה מִתחילה, ממקום הזה מקדימים לו שלום. כמ״ש, מרחוק ה׳ נראה לי. (144)

~

אמר רבי שמעון, תמֵהַ אני על בני העולם, שאין להם עיניים לראות, ולב להשגיח, ואינם יודעים, ואינם שמים ליבם להסתכל ברצון אדונם, איך הם ישנים, ואינם קמים משנתם, בטרם שיבוא אותו היום, שחושך ואפלה יכסו עליהם, ובעל הפיקדון יתבע חשבון מהם.

והכרוז קורא עליהם בכל יום, ונשמתם מעידה בהם בכל יום ולילה, והתורה מרימה קולות לכל צד, ואומרת, עד מתי פְּתָאים תאהבו פתי. מי פתי יסור הנה חסר לב אמרה לו. לכו לַחֲמו בלַחֲמי ושתו ביין מָסָכתי. ואין מי שיטה אוזנו, ואין מי שיעורר ליבו. (30-31)

~

אוי להם לבני אדם, שכולם אטומים וסתומי עיניים, ואינם יודעים, ואינם שומעים, ואינם משגיחים, איך נמצאים בעולם. והרי עצה ורפואה לפניהם ואינם מסתכלים. כי בני אדם אינם יכולים להינצל רק בעצה של התורה. (368)

~

עתידים דורות האחרונים שיבואו, שהתורה תשתכח מביניהם, וחכמי לב יתאספו למקומם, ולא יימצא מי שיסגור ויפתח בתורה. אוי לאותו הדור, ומכאן והלאה לא יהיה כדור הזה, עד הדור שיבוא המשיח, והדעת תתעורר בעולם, שכתוב, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. (32)

~

הנה מה טוב ומה נעים. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה.

מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ואח״כ חוזרים להיות באהבת אחווה. הקב״ה אומר עליהם, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. גם, בא לכלול עימהם השכינה. ולא עוד אלא הקב״ה מקשיב לדיבורם. ויש לו נחת והוא שמח בהם.

ואתם החברים שכאן, כמו שהייתם בחביבות באהבה מקודם לכן, גם מכאן והלאה לא תתפרדו זה מזה, עד שהקב״ה ישמח עימכם, ויקרא עליכם שלום, ויימצא בזכותכם שלום בעולם. כמ״ש, למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך. (65-66)

~

אשרי חלקם של ישראל יותר מכל העמים עכו"ם, שהקב"ה רצה לטהרם ולרחם עליהם, שהם חלקו ונחלתו. כמ"ש, כי חלק ה' עמו, שהם מתאחדים למעלה, בז"א, וע"כ האהבת הקב"ה מתדבקת בהם. כמ"ש, אהבתי אתכם, אמר ה'. (115)

~

ג' אהיה. אני אהיה עימכם בגלות הראשונה, נאמר, גלו למצרים שכינה עימהם. ואני אהיה עימכם בגלות השנייה, ונאמר, גלו לבבל שכינה עימהם. ואני אהיה עימכם בגלות השלישית, ונאמר, גלו ליוון שכינה עימהם. אהיה של הגלות הרביעית לא גילה להם, אלא אני ה׳, בעיתה אחישנה. זכו אחישנה, לא זכו בעיתה. (זוהר חדש, 64)

~

רוחי בקרבי אֲשַׁחֲרֶךָ. שאתדבק בך באהבה רבה בלילה. כי האדם צריך לקום בכל לילה, מאהבת הקב״ה, לעסוק בעבודתו, עד שיתעורר הבוקר, וימשוך עליו חוט של חסד. אשרי חלקו של אדם, שאוהב את הקב״ה באהבה זו. ואלו צדיקי אמת, שאוהבים כך את הקב״ה, העולם מתקיים בשבילם, ושולטים על כל גזירות קשות שלמעלה ושלמטה.

אותו הצדיק שמתדבק ברוחו ונפשו למעלה, במלך הקדוש, באהבה כראוי, הוא שולט בארץ שלמטה. וכל מה שגוזר על העולם, מתקיים. (217-218)

~

ומטרם שברא הקב"ה את העולם, ברא תשובה.

אמר הקב"ה לתשובה, לבינה, אני רוצה לברוא אדם בעולם, בתנאי, אם ישובו אליך מעוונותיהם, תהיה מוכנה לסלוח עוונותיהם ולכפר עליהם. ובכל שעה ושעה התשובה מוכנה לבני אדם. וכשבני אדם שבים מעוונותיהם, תשובה זו, בינה, חוזרת אל הקב"ה, שמשפיעה מוחין לז״א, ומכפרת על הכול. והדינים נכנעים ומתבשמים כולם, ואדם נטהר מעוונותיו.

מתי נטהר האדם מעוונו? בשעה שנכנס בתשובה כראוי. בשעה ששב לפני המלך העליון, ומתפלל תפילה מעומק הלב. כמ״ש, ממעמקים קראתיך ה'. (244-245)

~

אשריהם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב. אשר כולם קדושים.

הגוף שלהם קדוש, הנפש שלהם קדושה, הרוח שלהם קדוש, הנשמה שלהם קודש קודשים. (245)

~

אל אלקים הוי״ה דיבר ויקרא ארץ.

אל אלקים הויה הם חג״ת, שלמות הכול. דיבר ויקרא ארץ. דיבר, השפעה. ארץ, המלכות. כדי להימצא בכנ"י בשלמות בשמחה, מיסוד דמלכות, הנקרא ציון.

כשרצה הקב"ה לברוא את העולם התחתון, כולו כעין של מעלה עשה אותו. עשה את ירושלים אמצע של כל הארץ. ומקום אחד עליה, שנקרא ציון, יסוד, וממקום הזה מתברכת. וממקום הזה של ציון, התחיל העולם להיבנות, וממנו נבנה. מציון, מכלל יופי אלקים הופיע, שהיא שלמות היופי של העולם אלקים הופיע. לא התברכה ירושלים, המלכות, אלא מציון, יסוד. וציון התברכה מלמעלה, ז"א. והכול אחד באחד מתקשר, שז"א ומלכות, אחד באחד, מתייחדים ע"י ציון. (174-175)

~

כתוב, אחת שָאלתי מאת ה׳ אותה אבקש, שִׁבְתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה'.

אשרי הם הצדיקים, שכמה אוצרות עליונים צפוּנים להם בעולם ההוא, בינה, שהקב״ה משתעשע בהם באלו העולמות, שעליהם ביקש, לחזות בנועם ה׳, הארת עתיק הנמשכת בבינה. רק לשֵׁטֶף מים רבים אליו לא יגיעו, מורה על אורות דעתיק, שאי אפשר להשיג. אלא שיש צדיקים, שזוכים גם לזה. מכאן נשמע, שיש צדיקים שזוכים לאור עתיק, שכתוב, עין לא ראתה אלקים זולתך, יעשה למחכה לו. יעשה רומז על עתיק, מטעם שחיים נמשכים ממזל, מדיקנא דעתיק. הרי שיכולים לקבל ולמשוך שפע גם מעתיק. (412)

~

כל אלו שעוסקים בתורה בשעה שנחלק הלילה, הם מתחברים עם השכינה. וכשבא הבוקר, והמלכה, השכינה, מתחברת עם המלך, ז״א, הם נמצאים עם המלך, והמלך פורשׂ כנפיו על כולם. כמ״ש, יומם יצווה ה׳ חסדו, ובלילה שירו עימי.

שבא הבוקר, האבות, חג״ת דז״א, מזדמנים עם המלכה, ומקדימים לספר עימה ולהתחבר עימה. ובהם הקב״ה, ז״א, מדבר עימה. והוא קורא לה לפרוש עליה כנפיו. (155-156)

~

יונתי בחגווי הסלע בסתר המדרגה.

יונתי, כנ"י, המלכות. מה יונה אינה עוזבת את בן זוגה לעולם, כך כנ"י אינה עוזבת את הקב״ה לעולם. בחגווי הסלע, תלמידי חכמים, שאינם נמצאים במנוחה בעוה"ז, וכמו שמסתירים את עצמם בחגווי הסלע מפני אויביהם. בסתר המדרגה, תלמידי חכמים הצנועים, המסתירים מדרגתם מפני בני אדם, שבהם חסידים, יראי הקב״ה, שהשכינה אינה סרה מהם לעולם. אז, הקב״ה תובע מכנ"י בשבילם, ואמר, הראיני את מראייך השמיעיני את קולך, כי קולך ערב, כי אין קול נשמע למעלה, אלא הקול של אלו העוסקים בתורה. (92)

~

כאייל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך אלקים.

אשרי הם ישראל מכל העמים, שהקב"ה נתן להם התורה הקדושה, והוריש להם נשמות קדושות ממקום קדוש, כדי לעשות מצוותיו ולהשתעשע בתורה. שכל מי שמשתעשע בתורה, אינו ירא מכל. שכתוב, לולי תורתך שעשועיי אז אבדתי בעוניי.

שעשועיי זה התורה, שהתורה נקראת שעשועים, שכתוב, ואהיה שעשועים יום יום. למדנו. שהקב״ה בא להשתעשע בגן עדן. להשתעשע, כדי שישמח בהם. אשרי הם הצדיקים, שכתוב בהם, אז תתענג על ה'. כדי להתענג מאותו שיקוי הנחל, שהוא בינה. כביכול, הקב״ה משתעשע בהם, מאותו שיקוי של הנחל, שהצדיקים מתענגים בו. וע״כ בא להשתעשע עם הצדיקים. וכל מי שעוסק בתורה, זוכה להשתעשע עם הצדיקים מאותו שיקוי הנחל, שהוא בינה.

כאייל תערוג על אפיקי מים, זו היא כנ"י, המלכות. תערוג על אפיקי מים, להיות מושקים משיקוי של מעיין הנחל, בינה, ע״י הצדיק, יסוד, תערוג. כן נפשי תערוג אליך אלקים, להישקות ממך בעוה"ז ובעוה"ב. (206-208)

~

דודי ירד לגנו לערוגות הבושם לראות בגנים וללקוט שושנים.

כל השירים קודש, ושה"ש קודש קודשים. כנ"י, המלכות, משבחת להקב״ה, ואומרת לו, דודי. וכמ״ש, דודי צח ואדום.

בשעה שיהיה חצות לילה, שלהבת אחת מתעוררת ובאה תחת כנפי התרנגול, וקורא. ובאותה שעה הקב״ה יורד אל גנו, שהוא גן העדן העליון. ובאותה שעה מתעורר התרנגול של מעלה, ואומר, קומו כל אלו שהשינה בחוֹרי עיניהם. הנה השעה היא, שתתחבר האיילה, המלכות, בבעלה, ז״א. אשרי אדם שיקום בחצות לילה לעסוק בתורה, שהקב״ה וכל הצדיקים מקשיבים לקולו.כמ״ש, היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני.

בשעה זו, מי שעוסק בתורה מושפע עליו חוט א׳ של חסד. ובשעה זו הקב״ה יורד לגנו, מלכות. ירד לערוגות הבושם. בשׂמים הוא הארת חכמה. ראש הוא ג״ר. ואלו הם הצדיקים שיש להם אלו המוחין דבשמים ראש, ע״כ נקראו ערוגות הבושם.

לרעות בגנים, בב׳ גנים, בגן עדן של מעלה, בבינה, ובגן עדן של מטה, במלכות, הנקראים העוה"ז, מלכות, והעוה"ב, בינה. ללקוט שושנים, הם הצדיקים העוסקים בתורה, ששפתותיהם דובבות תורה. כמ״ש, שושנים. אל תקרא שושנים אלא ששונים, שהם שונים תורה. שאפילו בקבר שפתותיהם דובבות תורה. ועליהם נאמר, וללקוט שושנים, שלוקט אותם מהעוה"ז לפני זמנם. כדי שלא יחטאו. (זוהר חדש, 51-54)

~

עיתים יש לפני הקב״ה למצוא רצון, ולמצוא ברכות, ולבקש בקשות. ויש עיתים, שרצון אינו נמצא, וברכות אינן באות, ודינים קשים מתעוררים בעולם. ולעיתים שהדין תולה. עיתים יש בשנה שהרצון נמצא. ועיתים יש בשנה שהדין נמצא. ועיתים יש בשנה שהדין נמצא ותלוי ומאיים על העולם, אבל אינו פועל. עיתים יש בחודש, שרצון נמצא בהן, ועיתים יש בחודש שדינים נמצאים, ותלויים על הכול.

עיתים יש בשבוע שרצון נמצא. ועיתים יש בשבוע שדינים נמצאים בעולם. ועיתים יש בימים שהרצון נמצא בעולם והעולם מתבסם. ועיתים יש בימים שדינים תלויים ונמצאים. ואפילו בשעה יש עיתים שונות. וע״כ כתוב, ועת לכל חפץ. (38-40)