כמו שהקב״ה אינו שוכח שמו, כך הקב״ה אינו שוכח את ישראל, כי הם אחוזים בשמו ממש. (232)

~

אשרי חלקם של ישראל מכל העמים עכו״ם, כי כל שאר העמים ניתנו לשׂרים ממונים שישלטו עליהם. וישראל הקדושים, אשרי חלקם בעוה"ז ובעוה"ב, שלא נתן אותם הקב״ה לא למלאך ולא לשליט אחר, אלא הוא אחז אותם לחלקו. כמ״ש, כי חֵלק ה׳ עמו. (9)

~

אשרי חלקם של ישראל, שהקב״ה מנהיג אותם, שכך כתוב עליהם, כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. וכתוב, כי לא יטוש ה׳ את עמו. לא יטוש ה׳ את עמו, בעבור שמו הגדול, משום שזה בזה התדבקו. כי ישראל התדבקו בשמו הגדול. וע״כ לא יעזוב אותם הקב״ה. שבכל מקום שהם שורים, נמצא הקב״ה עימהם. (240)

~

אמר רבי יצחק, כשאנו יושבים לפני רבי שמעון, נאמר הכול לפניו בגלוי. ואין אנו צריכים לכסות הדברים בשמות וכינויים. אין רבי שמעון כשאר בני אדם, שכולם לפניו כמו שאר הנביאים כלפי משה. (229)

~

קם רבי שמעון, וישב, וצחק, ושמח. אמר, איפוא הם החברים. קם רבי אלעזר והכניסם. ישבו לפניו. נשא ידיו רבי שמעון, והתפלל תפילה, והיה שמח, ואמר אלו החברים שהיו נמצאים באדרא רבא, יזדמנו כאן. יצאו כולם. ונשארו רבי אלעזר בנו, ורבי אבא, ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי חייא. בתוך כך נכנס רבי יצחק. אמר לו רבי שמעון, כמה יפה חלקך, כמה שמחה צריכה להתווסף לך ביום הזה. ישב רבי אבא אחורי כתפיו, ורבי אלעזר לפניו.

אמר רבי שמעון, הנה עתה שעת רצון היא. ואני רוצה לבוא בלי בושה לעוה"ב. והנה דברים קדושים, שלא גיליתי עד עתה, אני רוצה לגלות לפני השכינה, שלא יאמרו, שבחיסרון הסתלקתי מן העולם. ועד עתה היו נסתרים בליבי, כדי להיכנס בהם לעוה"ב.

וכך אני מסדר אתכם, רבי אבא יכתוב, ורבי אלעזר ילמד בפה, ושאר החברים ידובבו בליבם. (25-27)

~

אמר רבי שמעון, כמה משונה שעה זו, מאדרא רבא שבפרשת נשא, כי באדרא הזדמן הקב״ה ומרכבותיו. ועתה הרי הקב״ה כאן, שבא עם הצדיקים שבגן עדן, מה שלא קרה באדרא. והקב״ה רוצה בכבודם של הצדיקים יותר מכבוד של עצמו. ועתה הקב״ה רוצה בכבוד שלנו, שהצדיקים כולם שבגן עדן באו עימו.

אמר רבי שמעון, הרי רב המנונא סבא כאן, וסביב לו ע׳ (70) צדיקים, חקוקים בעטרות, ומאירים כל אחד ואחד מזוהר זיו עתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים, והוא בא בשמחה לשמוע אלו הדברים שאני אומר. בעוד שהיה יושב, אמר, הרי רבי פנחס בן יאיר כאן, התקינו מקומו. הזדעזעו החברים שהיו שם, וקמו וישבו ביַרְכְּתֵי הבית. ורבי אלעזר ורבי אבא נשארו לפני רבי שמעון. אמר רבי שמעון, באדרא רבא נמצאנו, שכל החברים היו אומרים, ואני עימהם. עתה אני אומר בלבדי וכולם יקשיבו לדבריי, עליונים ותחתונים. אשרי חלקי ביום הזה.

אמר, אני לדודי ועליי תשוקתו. כל הימים שהייתי קשור בעוה"ז, בקשר אחד נקשרתי בהקב״ה. ומשום זה עתה, ועליי תשוקתו, שהוא וכל המחנה שלו באו לשמוע בשמחה דברים סתומים ושבח עתיקא קדישא, הסתום מכל הסתומים, הפרושׁ ונבדל מכל ואינו נבדל, שהרי הכול מתדבק בו והוא מתדבק בכל, הוא הכול. (29-31)

~

מסתכל הייתי כל ימיי במקרא שכתוב, בה׳ תתהלל נפשי ישמעו ענווים וישמחו. ועתה התקיים כל הכתוב. בה׳ תתהלל נפשי, כי נשמתי אחוזה בו, בו לוהטת, בו מתדבקת ומשתדלת, ובהשתדלות הזו תעלה למקומה. ישמעו ענווים וישמחו. כל אלו הצדיקים, וכל בני הישיבה הקדושה, והצדיקים שבאו עתה עם השכינה, כולם שומעים דבריי ושמחים. משום זה, גַדְלו לה׳ איתי ונְרוֹממה שמו יחדיו. (110)

~

כי שם ה׳ אקרא.

סופו של המקרא מקשר קשר האמונה, במה שכתוב, הוא, כמ״ש, כי צדיק וישר הוא. כלומר, הוא הכול. הוא אחד בלי פירוד. שאם תאמר, וכל אלו השמות שבמקרא, רבים הם. חזר ואמר שכתוב, הוא, שכולם עולים ומתקשרים ומתאחדים באחד. והוא הכול. הוא היה והוא הווה והוא יהיה, והוא אחד. ברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים. ע״כ מתקשרים הדברים, ומתאחדים הדברים הקדושים של שם הקב״ה. (209)

~

אשרי חלקו מי שקורא אל המלך, ויודע לקוראו כראוי. ואם הוא קורא ואינו יודע למי קרא, הקב״ה מתרחק ממנו, שכתוב, קרוב ה׳ לכל קוראיו. למי הוא קרוב? חזר ואמר, לכל אשר יקראוהו באמת. וכי יש מי שיקראוהו בשקר? זהו מי שקורא ואינו יודע למי קורא. מאין לנו? כי כתוב, לכל אשר יקראוהו באמת. מהו באמת? בחותם טבעת המלך, קו האמצעי, חותם המוחין עם המלכות, הנקראת טבעת המלך, שהיא שלמות הכול. ומי שאינו יודע לקוראו במידת קו האמצעי, אלא שנוטה לקו שמאל או לקו ימין, הרי הקב״ה מתרחק ממנו. אשרי חלקו של מי שנכנס בחכמה ויצא בשלמות, לדעת דרכיו של הקב״ה. (210)

~

אמר רבי שמעון, לא גיליתי הכול, וכל אלו הדברים היו נסתרים בליבי עד עתה, ורציתי להסתירם לעוה"ב, משום שבעוה״ב, שאֵלָה שואלים לנו בחכמה, כי חכמה ירצו ממנו. וע״כ הסתיר דברים לעוה"ב. ועתה אני רואה, שרצון הקב״ה לגלותם, כדי שאכנס בלי בושה לפני ארמונותיו. (91)

~

כל הדברים שבאדרא רבא יפים הם, וכולם דברים קדושים, דברים שאינם סרים לימין ולשמאל, כולם דברים סתומים, ומתגלים לאלו שנכנסו בחכמה ויצאו ממנה בשלמות. וכל הסודות כך הם, שאינם נגלים אלא לאלו שנכנסו ויצאו. ועד עתה היו מתכסים אלו הדברים שגיליתי כאן, כי הייתי ירא לגלותם, ועתה התגלו. וגלוי לפני עתיקא קדישא, כי לא לכבודי ולא לכבוד בית אבי עשיתי זה, אלא כדי שלא אכנס בבושה לפני היכלו עשיתי זה. כי ראיתי כי הקב״ה וכל אלו צדיקי אמת הנמצאים כאן, כולם הסכימו על ידי לגלותם. כי ראיתי שכולם שמחים בשמחה זו שלי. וכולם מוזמנים בעולם ההוא אל השמחה שלי, אשרי חלקי.

עתה אני מעיד עליי, שכל הימים שעמדתי בעולם, הייתי משתוקק לראות את יום הזה, שתהיה לי בו רשות לגלות הסודות. ולא עלה בידי, חוץ מעתה, כי בעטרה זו של גילוי סודות מתעטר יום הזה. ועתה אני רוצה לגלות דברים לפני הקב״ה, כי כל הסודות שאני מגלה מתעטרים בראשי. ויום הזה לא יתרחק מלבוא למקומו לעולם ההוא כיום אחר. כי כל היום הזה נמצא ברשותי. ולא יותר. ועתה אני מתחיל לגלות דברים, כדי שלא אכנס בבושה לעוה"ב. והנה אני מתחיל לומר. (95-97)

~

צדק ומשפט מכון כיסאך, חסד ואמת יקדמו פניך.

מי חכם יסתכל בזה, לראות דרכיו של הקדוש העליון, שהם דינים של אמת, דינים המתעטרים בספירות העליונות. שאני רואה שכל המאורות מאירים ממאור העליון, הנסתר מכל נסתר, עתיקא, כל המדרגות להאיר בהם, שלכל אחת הארה מיוחדת. ובאור שבכל מדרגה מתגלה בה גילוי מיוחד אליה. וכל האורות, אחוזים אור זה באור זה, ואור זה באור זה, ומאירים זה בזה. ואינם נפרדים זה מזה.

האור שבכל מאור, הנקראים תיקוני המלך, ספירות המלך, כל אור מאיר ואחוז באותו האור לִפְנַי ולִפְנים, אור א״ס, שאינו מפורש לחוץ, שאין בו תפיסה כלל. ומשום זה הכול עולה במדרגה אחת, והכול מתעטר בדבר אחד, ואינו נפרד זה מזה, הוא ושמו אחד. הוא, האור שמתגלה, נקרא לבושו של המלך. האור שלפני ולפנים שבכל האורות, הוא אור סתום, ובו שורה אותו שאינו מפורש ואינו מתגלה, א״ס.

וכל המאורות, וכל האורות מאירים מעתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים, שהוא מאור העליון. וכשמסתכלים, הנה כל האורות המתפשטים מעתיקא, אינו נמצא בהם, אלא רק מאור העליון הנסתר ואינו מתגלה.

באלו לבושי כבוד, לבושי אמת, תיקוני אמת, ומאורי אמת, נמצאים ב׳ מאורות, תיקון כיסא המלך, בינה, ונקראים צדק ומשפט. ז״א משפט, המלכות צדק. והם התחלה ושלמות בכל האמונה. צדק בהתחלה, וגילוי השלמות שבצדק נקרא משפט. ובאלו מתעטרים כל הדינים שלמעלה ושלמטה. והכול סתום במשפט, בז״א, וצדק, במלכות, ניזון ממשפט, מז״א. ולפעמים קוראים את המלכות, כמ"ש, ומלכי צדק מלך שלם.

כשמתעוררים דינים ממשפט, כולם הם רחמים, כולם הם בשלמות. כי משפט מבשם את צדק, דינים והדינים מיתקנים, וכולם יורדים לעולם בשלמות ברחמים. ואז היא השעה שמתחברים זכר ונוקבא, וכל העולמות כולם הם ברחמים ובשמחה. (98-102)

~

כשנכנס אל המערה, שמעו קול בתוך המערה. זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות, כמה מקטרגים ברקיע נשקטים ביום הזה בשבילך, זהו רבי שמעון, שאדונו משתבח בו בכל יום. אשרי חלקו למעלה ולמטה. כמה אוצרות עליונים שמוּרים לו, עליו נאמר ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. (201)