הא"ס נקרא חכם בכל מיני חכמות, ומבין בכל מיני תבונות, וחסיד בכל מיני חסדים, וגיבור בכל מיני גבורות, ויועץ בכל מיני עצות, וצדיק בכל מיני צדקות, ומלך בכל מיני מלכות, עד א"ס ועד אין חֵקֶר. (858)

~

אחר שנאמר, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, מהו שאומר אח"כ, ויברא אלקים את האדם בצלמו? שָׁאל למלאכים על בריאת האדם, ומֵהם שהיו אומרים, יברא, ומהם אמרו, לא יברא. והקב"ה ברא אותו, שכתוב, ויברא אלקים את האדם בצלמו. אם כן הוא, לא נתן בו חלק אחד ממלאכים, ולא נעשה בצורה שלהם, אלא בצורה של המלך בצלמו כדמותו, שהוא צלם דמות תבניתו בלבד. (500)

~

כל מי שעוסק בתורה בעוה"ז, זוכה שיפתחו לו כמה שערים, כמה אורות לעולם ההוא.

ע"כ בשעה שנפטר מעוה"ז, התורה מקדימה לפניו והולכת לכל שומרי השערים, מכריזה ואומרת, פתחו שערים ויבוא גוי צדיק, התקינו כיסא לפלוני עבד המלך. כי אין שמחה להקב"ה, אלא במי שעוסק בתורה. כל שכן אדם, הנֵעור בלילה לעסוק בתורה. כי כל הצדיקים שבגן עדן, מקשיבים לקולו, והקב"ה נמצא ביניהם. (2)

~

אדם היושב בעיר שיושבים בה אנשים רעים, ואינו יכול לקיים מצוות התורה, ואינו מצליח בתורה, הוא עושה שינוי מקום ועוקר עצמו משם, ומשתרש במקום שיושבים בו אנשים טובים בעלי תורה, בעלי מצוות. כי התורה נקראת עץ. כמ"ש, עץ חיים היא למחזיקים בה. ואדם הוא עץ, שכתוב, כי האדם עץ השדה, והמצוות שבתורה, דומות לפירות. וכתוב בו, רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא, אותו תשחית וכָרָתָ. אותו תשחית מעוה"ז, וכרת מעוה"ב. ומשום זה הוא צריך לעקור את עצמו מאותו מקום, שיש שם רשעים, שלא יוכל להצליח שם בתורה ומצוות, ויטע את עצמו במקום אחר בין צדיקים. ויצליח בתורה ומצוות. (91)

~

כמה אהובים ישראל לפני הקב"ה, שהשמחה שלהם והתשבחות שלהם אינם אלא בו. כי כך למדנו, שכל שמחה של ישראל, שאינם משתפים בה את הקב"ה, אינה שמחה. (118)

~

ישראל עשה אותם הקב"ה, לב של כל העולם. וכך הם ישראל בין שאר האומות, כמו לב בין האיברים. וכמו שאיברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל. וגם ירושלים היא כך בין שאר הארצות, כמו לב בין האיברים. וע"כ היא באמצעו של כל העולם כמו לב שהוא באמצע האיברים. (152)

~

ניתן יצה"ר לכל אדם, שיכבוש אותו תחתיו וירכב עליו. וכל השלמות באה ע"י יצה"ר, אם כובש אותו, כמ"ש, בכל לבבך, בשני יצריך, ביצה"ט וביצה"ר. ונמצא, שאם זוכה ורוכב על יצה"ר, הוא זוכה. כתוב, איזהו גיבור הכובש את יצרו. כי אם כובש אותו, זוכה לכל השלמות. מי שזוכה לכובשו בשיעור מסוים, נעשה לו היצה"ר חמור לרכוב עליו, והיצה"ר אינו מְצַערו עוד לעולם. 

ואז נעשה להם היצה"ר חמור, כי חומר אותיות חמור. כמ"ש, באברהם, ויחבוש את חמורו. עני ורוכב על חמור. כי זכו לכבוש את היצה"ר עד שנעשה להם חמור לרכוב עליו, להביאם אל השלמות. (187)

~

אמר משה, דברים אלו סתומים, וצריכים לפתוח אותם בשביל החברים, שמי שסותם להם סודות התורה הוא מצער אותם. שלרשעים, האורות של הסודות נעשו להם חושך. והוא דומה לכסף שגנוז. מי שחופר עד שמגלה אותו, ואינו שלו, מתהפך בשכלו לחושך ואפלה. ולמי שהוא שלו, הוא מאיר לו. ומשום זה, יש לו לאדם לגלות, סודות התורה הסתומים, לחברים. (709)

~

בכו החברים ואמרו, אוי רבי שמעון, כשתסתלק מן העולם, מי יגלה סודות סתומים עמוקים כאלו, שלא נשמעו מימי שלמה המלך עד עתה. אשרי הדור השומע דברים אלו, אשרי הדור שאתה בתוכו. אוי לדור שיישאר יתום ממך. (442)

~

אמרו התלמידים, אם לא הייתה נמסרת התורה בהר סיני, אלא שאמר הקב"ה, הנה רבי שמעון, שימסור לכם התורה וסודות שלי, היה די לעולם. אוי כאשר תסתלק מן העולם. מי יאיר אז נרות התורה? הכול יהיה נחשך מיום ההוא. כי עד שיבוא מלך המשיח, לא יהיה דור כדור הזה שרבי שמעון שרוי בתוכו. (546)

~

אשרי מי שמשתדל בגלות האחרונה לדעת את השכינה, לכבד אותה בכל המצוות, ולסבול בשבילה כמה דחקות, כמ"ש, שכר הכלה היא הדחק והצער. כלומר, לפום צערא אגרא (לפי הצער השכר). כמ"ש, וישכב במקום ההוא. וישכב, אותיות ויש כ"ב, שאם יש כ"ב אותיות התורה, שהוא שלם בתורה, השכינה שוכבת עימו. (504)

~

בעוונות הדור ודאי נתפסים הצדיקים. אבל הצדיקים נתפסים במחלות או בנגעים, כדי לכפר על עוונות העולם, כי אז מתכפרים כל עוונות הדור. שע"י זה מתעלה צד הקדושה והס"א נכנעת.

מאין לנו זה? מכל איברי הגוף. כי בשעה שכל האיברים הם בצרה, ומחלה גדולה שורה עליהם, צריכים להלקות איבר אחד, כדי שיתרפאו כולם. ואיזה איבר מכים? לזרוע, הזרוע מוכה, שמוציאים ממנה דם, ואז יש רפואה לכל איברי הגוף.

אף כך בני העולם, הם איברים זה עם זה. בשעה שרוצה הקב"ה לתת רפואה לעולם, הוא מכה לצדיק אחד שביניהם, במחלות ובנגעים, ובשבילו נותן רפואה לכל. מאין לנו זה? כתוב, והוא מחוּלל מפשעינו מדוכא מעוונותינו, ובחבורתו נִרפא לנו. ובחבורתו, הקזת דם, כמי שמקיז דם מזרוע, שבחבורה ההיא נרפא לנו, רפואה היא לנו לכל איברי הגוף.

ולעולם אינו מכה את הצדיק, אלא כדי לתת רפואה לדור ולכפר על עוונותיהם. (109-111)

~

יום אחד בא לרבי אליעזר חכם אחד גוי, אמר לו זקן זקן, ג' שאלות אני רוצה לשאול ממך:

אחת. שאתם אומרים, שיהיה נבנה לכם בית מקדש אחר. והרי אין לבנות אלא ב' פעמים, בית ראשון ובית שני כתוב. ובית שלישי לא תמצא בתורה. ומה שהיה בשבילכם לבנות כבר נבנה. ולעולם אין בו יותר. כי שני בתי ישראל קרא אותם הכתוב. וכתוב על בית שני, גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון.

ועוד. אתם אומרים, שאתם קרובים למלך העליון יותר מכל שאר העמים. מי שמקורב אל המלך, הוא שמח תמיד בלא צער, בלא יראה, בלא צרות. והרי אתם נמצאים תמיד בצער ובצרות וביגון יותר מכל בני העולם. ואנו, לא קרב אלינו צער וצרה ויגון כלל, הרי שאנו קרובים למלך העליון. ואתם רחוקים ממנו, וע"כ יש לכם צער וצרה ואבל ויגון, מה שאין לנו.

ועוד. שאתם אינכם אוכלים נבלה וטרפה, כדי שתהיו בריאים, והגוף שלכם יהיה בריא. אנו, אוכלים כל מה שאנו רוצים, ואנו חזקים בכוח ובבריאות וכל איברינו בקיום שלהם. ואתם, שאינכם אוכלים, כולכם חלשים במחלות רעות, ורצוצים יותר מכל שאר העמים. אתם עם, ששונא אתכם ה' מכל וכל. זקן זקן, אל תאמר לי כלום כי לא אשמע אותך, ולא אקבל ממך. נשא עיניו רבי אליעזר, והביט בו, ועשה אותו גל של עצמות. (143-145)