אין ברייה בעליונים ובתחתונים, שאינה רשומה בשמו, וכן כל אחד רשום בשכינה. והמעולה מכל הבריות שברא, הוא האדם, שהוא צורה כלולה מכל העולם, ומכל הבריות שיש בעולם. ומשום זה הוא חביב עליו מכל הבריות. (זוהר חדש, 13)

~

והקב"ה, כשברא את האדם, סידר בו כל הצורות של סודות העליונים של עולם העליון, של בינה, וכל הצורות של הסודות התחתונים של עולם התחתון, של מלכות. וכולם נחקקים באדם, הנמצא בצלם אלוקים, משום שנקרא, יְצִיר כַּף, יציר כפו של הקב"ה. (123)

~

כשנברא האדם, כתוב בו, עור ובשר תלבישני. ומהו האדם עצמו? האם האדם אינו אלא עור ובשר ועצמות וגידים? אינו כן. כי ודאי האדם אינו אלא הנשמה. ואילו עור בשר עצמות גידים, מַלבוש בלבד. הם כלים של האדם, ולא האדם עצמו. וכשהאדם נפטר הוא מתפשט מאלו הכלים שלבש. (126)

~

אשרי חלקו של אותו האדם, שהקב"ה רוצה בו, וקירב אותו לשכון בתוך היכל הקדוש. שכל מי שהוא רוצה בו לקבלו לעבודתו, רשום הוא שרושמים אותו למעלה, לדעת כי הוא נבחר לפני מלך הקדוש העליון, לשכון במדור שלו. וכל מי שנמצא בו רושם ההוא, עובר בכל השערים של מעלה ואין מוחה בידיו. (259)

~

עוה"ז כלפי עוה"ב, אינו אלא כמו חדר הכניסה כלפי האולם. וכשזוכה אותו הצדיק, זוכה בשלו. כתוב, ונחלה לא יהיה לו בקרב אחָיו, משום שהויה הוא נחלתו. אשרי חלקו, מי שזוכה לרשת נחלה עליונה הזו, זוכה בה בעוה"ז, ובבית של עוה"ז, כך זוכה בעוה"ב, ובבית העליון הקדוש, כמ"ש, ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושם. אשרי חלקו של הצדיק ההוא, שמדורו עם המלך בביתו. (333)

~

אדם שצוחק תמיד ושמח בשמחה. וחושב מחשבות לטוב. והמחשבות אינן נשלמות, משום שמעלה אותן מיד מרצונו. עוסק בדברי העולם. וכשהוא עוסק בדברי שמיים, הוא מצליח. (86)

~

כשהולך האדם בדרך האמת, אותם שיודעים בסוד אדונם מסתכלים בו, משום שרוח ההוא שבפנים מיתקן בו, ובולט לחוץ ציור הכולל הכול, וציור ההוא פני האדם, הוא ציור השלם יותר מכל הציורים והעובר לפי שעה לפני עיניהם של חכמי לב. זה, כשמסתכלים בפניו בחוץ, אלו הפנים העומדים לפניו, עיני הלב אוהבות אותם. (98)

~

בכמה דרכים מעידה התורה באדם, שלא יחטא לפני אדונו. בכמה דרכים נותנת לו עצה, שלא יסור מדרכיו לימין ולשמאל. בכמה דרכים נותנת לו עצה, איך לשוב לפני אדונו, וימחול לו.

613 מיני עצות נותנת התורה לאדם להיות שלם עם אדונו, משום שאדונו רוצה להטיב לו בעוה"ז ובעוה"ב. וביותר, בעוה"ב. (331-332)

~

כתוב, כי הוא חייך ואורך ימיך.

מי שזכה בתורה ולא נפרד ממנה, זוכה לשני חיים: אחד בעוה"ז, ואחד בעוה"ב. שכתוב, חייך, לשון רבים, שהם שניים. וכל מי שנפרד ממנה, הוא כמו שנפרד מהחיים. ומי שנפרד מרבי שמעון, כאילו נפרד מכל. (411)

~

כנר הזה, שמאירים ממנו כמה נרות, והוא נמצא על שלמותו, שלא נחסר ממנו כלום, מחמת שהדליקו ממנו הנרות. כך רבי שמעון בעל הנרות, הוא מאיר לכל, והאור לא סר ממנו ונמצא על שלמותו. (413)

~

אוי לדור שרבי שמעון יסתלק ממנו. כי כשאנו עומדים לפני רבי שמעון, מעיינות הלב פתוחים לכל עבר, והכול מתגלה. וכשנפרדנו ממנו, אין אנו יודעים כלום, וכל המעיינות סתומים. (412)

~

אוי לבני העולם שדרכם כבהמות, ואינם יודעים ואינם מסתכלים, שטוב להם שלא נבראו.

אוי לעולם כשרבי שמעון ייצא ממנו, מי יוכל לגלות סודות, ומי יידע אותם, ומי יסתכל בדרכי התורה? אמר להם רבי שמעון, אין העולם אלא בשביל החברים העוסקים בתורה, ויודעים נסתרות התורה. (478-479)

~

כמה יש לו לאדם להיזהר בדברי תורה, כמה יש לו להיזהר שלא יטעה בהם, ולא יוציא דבר בתורה, מה שאינו יודע, ומה שלא קיבל מרבו. שכל מי שאומר בדברי תורה, מה שאינו יודע, ולא קיבל מרבו, עליו כתוב, לא תעשה לך פסל וכל תמונה. (428)

~

התורה כולה היא שם קדוש, שאין לך דבר בתורה, שאינו כלול בשם הקדוש. ומשום זה צריכים להיזהר, שלא לטעות בשמו הקדוש ולא לשקר בו. ומי שמשקר במלך העליון, אין מכניסים אותו לארמון המלך, ויִכְלה מעוה"ב. (430)

~

כל התפילות של ישראל הם תפילה. ותפילת העני עליונה מכולם, משום שזו עולה עד כיסא הכבוד של המלך ומתעטרת בראשו. והקב"ה משתבח בתפילה ההוא, ע"כ תפילה של עני נקרא תפילה.

ולשאר בני העולם, פעמים ששומע ופעמים שאינו שומע. משום שמשכן של הקב"ה הוא באלו כלים השבורים. שכתוב, קרוב ה' לנשברי לב. (414-416)

~

וישמע יתרו. הייתכן שיתרו שמע, וכל העולם לא שמעו? אלא כל העולם שמעו, ולא נשברו, וע"כ אין שמיעתם שמיעה. והוא שמע, ונשבר, ונכנע לפני הקב"ה, והתקרב ליראתו. ע"כ שמיעתו שמיעה. (28)

~

איוב היה ירא ביראה, וביראה ההיא היה עיקר כוחו. משום שמילה שלמעלה, בין של הקדושה ובין של הס"א, אינו יכול האדם להמשיך רוח שלמעלה למטה ולהתקרב אליו, אלא ביראה. שיכוון ליבו ורצונו ביראה ושבירת הלב, ואז ימשיך למטה רוח שלמעלה, והרצון שצריך. (44)

~

כל מה שעושה הקב"ה למעלה ולמטה, הכול הוא אמת ופעולתו אמת. ואין לך דבר בעולם, שהאדם צריך לדחותו ולנהוג בו בביזיון, כי כולם פעולות אמת הם, והכול נצרך בעולם.

כתוב, אם יישוך הנחש בלא לחש. אין הנחש נושך בני אדם, עד שלוחשים לו מלמעלה, ואומרים, לך הרוג את פלוני.

ולפעמים כמו שעושה זה, כן מציל את האדם מדברים אחרים. ועל ידו עושה הקב"ה נס לבני אדם. והכול בידי הקב"ה תלוי, והכול הוא מעשה ידיו. והעולם צריך להם. ואם לא היה העולם צריך להם, לא עשה אותם הקב"ה. וע"כ אין האדם צריך לנהוג בביזיון בדברי העולם. בדבריו ובמעשה הקב"ה על אחת כמה וכמה. (29-31)

~

וירא אלוקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד.

וירא אלוקים, זה אלוקים חיים, בינה. וירא, שהסתכל להאיר להם ולהשגיח עליהם. את כל אשר עשה, הכול בכלל אחד, למעלה ולמטה. והנה טוב, צד ימין. מאוד, צד שמאל. טוב, מלאך חיים. מאוד, מלאך המוות. והכול עניין אחד, לאלו שמסתכלים בסוד החכמה. (32)

~

מחשבה ניתנה לאדם, שיהיה האדם חושב בבורא העולמות, לייחד שמו עד א״ס ועד אין תכלית. והוא ברא הכול בבינה. כמ"ש, וראו מי ברא אלה. מי בינה.

הדיבור ניתן לאדם, לעסוק בו בתורה, ולדעת ממנה. יוצר הכול. ועליו נאמר, יוצר אור. כי הדיבור הוא יצירה, ת״ת, ואין אור אלא תורה. כמ״ש, כי נר מצווה ותורה אור. וזה הוא היוצר, שצייר בו באדם פנים עיניים אוזניים חוטם פה, לעסוק בהם בתורה ולדעת אותו ממנה.

כעין זה, צייר פה לדבר בתורה, צייר עיניים להסתכל באור התורה, צייר בו אוזניים לשמוע בהם דברי תורה. אלו הם שישה קצוות שת״ת כולל אותם: ב׳ עיניים, ב׳ אוזניים, פה, לשון.

צייר את החוטם, ובו, ויפח באפיו נשמת חיים, שהאדם יהיה חושב בה בייחוד השם, כמ"ש, אנכי ה׳ עושה כל. זו השכינה התחתונה, המלכות, שממנה ניתנה באדם נפש השכלית. כי הנפש היא ממלכות, לדעת עימה בכל מעשי התורה, במצוות התורה, אותו שנקרא עושה כל, שהיא המלכות, שבה עשיה.

והם ג׳ קשרים שניתנו בבן אדם. נשמה השכלית, לדעת בה את עושה כל העולמות, שהוא אומר ועושה מדבר ומקיים, והוא בורא ויוצר ועושה, הכול אחד. הוא, א״ס, מבפנים הוא מוציא הכול מן הכוח אל הפועל, והוא משנה מעשיו, ובו אין שינוי. (זוהר חדש, 171-175)

~

בני העולם בעלי התבונה, פקוחי העיניים, בעלי החכמה, בעלי האמונה, שהיא השכינה. שהייתה גנוזה בכם.

מי מכם שעלה וירד, שקיבל אורות המאירים ממטה למעלה, המכונים עלייה, ואורות המאירים ממעלה למטה, המכונים ירידה? מי שרוח אלוקים קדושים בו, יקום ויידע שבשעה שעלה ברצונו של ראש הלבן, כתר, לברוא את האדם, השפיע בתוך מאור אחד, שהיא בינה, והמאור השפיע בהתפשטות המאור, ז"א, המכריע ומאיר את ב' קווים ימין ושמאל דבינה. והתפשטות המאור, הוציא נשמות בני אדם.

כמו כן הזדווג והשפיע התפשטות המאור, ז"א, תוך סלע אחד חזק, המלכות, וסלע ההוא הוציא שלהבת אחת, הלוהטת ומרוקמת בכמה גוונים, בחינת העיבור של הרוח, המלא דינים. ושלהבת ההוא עולה, שמקבל בחינת יניקה, שהאורות מאירים בו ממטה למעלה.

ויורדת, שמקבל ג"ר של רוח, שהאורות מאירים ממעלה למטה. אבל בדינים, מצד חיסרון בחסדים, עד שהתפשטות המאור, ז"א, השפיע בו, שמשפיע בו בחינת קו אמצעי וחסדים, ואז, שב ומתיישב במקומו ונעשה רוח החיים. לאדה"ר. (123-124)

~

ומשה עלה אל האלוקים.

אשרי חלקו של משה, שזכה לכבוד הזה, שהתורה מעידה עליו כך. בוא וראה מה בין משה לשאר בני העולם. שאר בני העולם, כשעולים, עולים לעושר, עולים לגדולה, עולים למלכות. אבל משה, כשעלה, כתוב בו, ומשה עלה אל האלוקים. אשרי חלקו.

מכאן לומדים, הבא להיטהר מסייעים אותו. שכתוב, ומשה עלה אל האלוקים. וכתוב אחריו, ויקרא אליו ה'. כי מי שרוצה להתקרב, מקרבים אותו. (257-258)

~

אשרי חלקם של אלו היושבים לפני רבי שמעון, וזכו לשמוע מפיו סודות התורה. אשרי הם בעוה"ז ואשרי הם בעוה"ב. אמר רבי שמעון, אשריכם חברים, שכל סוד לא נעלם מכם. כמה מקומות עליונים מזומנים לכם לעוה"ב. (170)

~

הרים רבי אבא ידיו על ראשו, בכה ואמר, אור התורה עולה עתה עד גובה הרקיע של הכיסא העליון. אחר שיסתלק אדוני מן העולם, מי יאיר אור התורה? אוי לעולם שיישאר יתום ממך. אבל הדברים של אדוני יאירו בעולם עד שיבוא מלך המשיח. ואז כתוב, ומלאה הארץ דעה את ה'. (23)

~

אשרי הם ישראל, שהקב"ה קרא אותם אדם. כמ"ש, ואַתן צאני, צאן מרעיתי, אדם אתם.

מה הטעם שקרא אותם אדם? הוא משום שכתוב, ואתם הדבקים בה' אלוקיכם. אתם, ולא שאר עמים עכו"ם. ומשום זה אדם אתם. אתם קרואים אדם, ואין עכו"ם קרואים אדם.

כיוון שאדם מישראל נימול, נכנס בברית שכרת הקב"ה עם אברהם, כמ"ש, וה' בירך את אברהם בכל. וכתוב, חסד לאברהם. והתחיל להיכנס במקום הזה. כיוון שזכה לקיים מצוות התורה, נכנס באדם הזה של המרכבה העליונה, ומתדבק בגוף המלך, ואז נקרא אדם. (405-406)

~

הכול הוא דבר אחד, ובמדרגה אחת עולה.

כמה פנים לפנים יש להקב"ה. יש פנים המאירים, פנים שאינם מאירים, פנים תחתונים, פנים רחוקים, פנים קרובים, פנים שבפְנים, פנים שבחוץ, פנים של ימין, פנים של שמאל.

אשרי הם ישראל לפני הקב"ה, שנאחזים בפנים העליונים של המלך, בפנים שהוא ושמו אחוזים בהם, והוא ושמו אחד. ושאר העמים אחוזים בפנים הרחוקים, בפנים התחתונים. ומשום זה הם רחוקים מגוף המלך. (421-422)

~

מצד נפש הבהמי ימיו של אדם קצרים, ומעט ורעים. כי כל ימיו של אדם, שהם בעניות וצער ודחק, אין הם חיים. וכל שכן אם הימים הם בלי תורה ומצוות, שאין הם חיים.

אם חזר בתשובה, אע״פ שבזנב טלה או שור, שבכל מזל מבחינת נפש הבהמית, מוסיף בו הקב״ה רוח יתרה מן המלאכים, ועולה מזנב המזלות, להיות בינוני, באמצע כל כוכב ומזל, כבחינת הרוח. זכה יותר לחזור בתשובה במחשבתו, הקב״ה נותן לו נשמה מכיסא הכבוד, ועולה להיות ראש בתחילת כל כוכב ומזל, כבחינת הנשמה. (זוהר חדש, 73-74)