הקב״ה משבח בתורה ואמר, לכו בדרכי, ועִסקו בעבודתי, ואני אביא אתכם לעולמות טובים לעולמות עליונים. (55)

~

כמה יש לבני אדם להסתכל בעבודת הקב״ה, כמה יש להם להסתכל בדברי תורה, שכל מי שעוסק בתורה, כאילו מקריב כל הקורבנות שבעולם לפני הקב״ה. ולא עוד, אלא שהקב״ה מכפר לו על כל עוונותיו, ומתקנים לו כמה כיסאות לעוה"ב. (41)

~

איילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד.

תורה תורה, האור של כל העולמות, כמה ימים ונחלים ומקורות ומעיינות מתפשטים ממך לכל הצדדים, ממך הכול, עליך עומדים העליונים והתחתונים, אור העליון ממך יוצא. תורה תורה, מה אומר לך, איילת אהבים את ויעלת חן, למעלה ולמטה הם האוהבים שלך, מי יזכה לינוק ממך כראוי. תורה תורה, השעשועים של אדונך, מי יכול לגלות ולומר הנסתרות והגניזות שלך. (183)

~

אלו שהם בני אמונה, שמחים בדברים, והדברים מתברכים בתוכם, ומסתכלים שהם שורש אחד ועיקר אחד, ולא נמצא בהם פירוד. אלו שאינם נמצאים בני אמונה, ואינם לומדים תורה לשמה, עושים האמונה, המלכות, בפירוד מז״א, כי פוגמים בזיווג ז״א ומלכות, שהם תושב"כ ותשבע"פ, משום שאינם מאמינים, שהם עיקר אחד ושורש אחד. (62)

~

אשרי חלקם של אלו העוסקים בתורה לשמה, כי הם מתקשרים בהקב״ה ממש. ונקראים אחים ורעים. כמ״ש, למען אחיי ורעיי, אדברה נא שלום בך. (68)

~

אם חפץ בנו ה׳ ונְתנה לנו. זה אמרו בני האמונה.

כיוון שאדם משתדל ברצון הלב להקב״ה, יזכה בה, כי אינו רוצה ממנו אלא הלב, וישמרו אותו רושם הקדוש, שהוא ברית הקודש.

צריכים שלא למרוד בתורה. כי התורה אינה צריכה עשירות, ולא כלי כסף וזהב.

כי גוף שבור, אם יעסוק בתורה, ימצא רפואה בכל. כמ"ש, רִפאוּת תהי לשורֶךָ, ושיקוי לעצמותיך. וכתוב, ולכל בשרו מרפא. וכל המקטרגים שיש על האדם, מתהפכים לו לעוזרים. והם מכריזים, פנו מקום לפלוני, עבד המלך. שמישהו לא יעכבו מלבוא אל המלך לשמשו. (66-67)

~

אשרי הוא מי שמשפיל את עצמו בעוה"ז, כמה הוא עליון בעולם ההוא. מי שקטן הוא גדול. ומי שגדול הוא קטן. לא הגדיל הקב״ה אלא למשפיל עצמו. ולא השפיל הקב"ה, אלא למגדיל עצמו. אשרי הוא מי שמשפיל עצמו בעוה"ז, כמה הוא רב בהתעלות בעולם ההוא. (210)

~

אם לא היית רבי שמעון, לא היה נמסר לגלוֹת.

הזיווג שבעולם ההוא, עושה פירות יותר מבזיווג שנעשה בעוה"ז. בזיווג שלהם, בזיווג של עולם ההוא, בתשוקה שלהם כאחד, כשמתדבקות הנשמות זו עם זו, עושים פירות. ויוצאים מהם אורות, ונעשים נרות. והם הנשמות אל הגֵרים שמתגיירים. וכל אלו הנשמות שנולדות מאלו הזיווגים, נכנסים להיכל אחד.

וכשמתגייר גר אחד, פורחת נשמה מהיכל ההוא, ונכנסת תחת כנפי השכינה. והשכינה נושקת אותה, משום שהיא תולדה של נשמות הצדיקים, ושולחת אותה לתוך אותו הגר, ושוכנת בו. ומזמן ההוא הוא נקרא גר צדק. כלומר, הסוד שכתוב, פרי צדיק עץ חיים, שהוא ז״א, מוציא נשמות. אף הצדיק, כך הוא הפרי שלו, שעושה נשמות. (202-203)

~

כשברא הקב״ה את האדם בעולם, תיקן אותו כעין של מעלה. ונתן כוחו ותוקפו באמצע גופו, ששם שורה הלב, תוקף כל הגוף, ומשם ניזון כל הגוף. והלב נאחז ומתחזק במקום עליון שלמעלה, במוח שבראש השורה למעלה, וזה נקשר בזה.

באופן זה התקין הקב״ה את העולם. ועשהו גוף אחד. והתקין איברי הגוף מסביב הלב, והלב שורה באמצע כל הגוף. וכל האיברים ניזונים מלב, שהוא תוקפו של כולם, והכול תלוי בו. ולב מתקשר ומתאחד במוח עליון השורה למעלה. (84-85)

~

אשרי הם ישראל מכל העמים שבעולם, שהקב״ה רצה בהם, וקרא שמו בהם, והתפאר בהם, כי העולם לא נברא אלא בשביל ישראל, שיעסקו בתורה. משום שאחד באחד מתקשר, ז״א ומלכות. וישראל למטה בעוה"ז הם הקיום שלו, שע״י מעשיהם הטובים מעלים מ״ן לזיווגם. והם קיום כל שאר העמים, שבשביל ישראל מתקיימים, שעושים רצונו של אדונם. (83)

~

אין ג״ר אלא ע״י הארת החכמה שבשמאל. ורק ע"י התכללות הימין עם השמאל ביחד, שאז מתלבשת החכמה בחסדים ומאירים הג״ר. וכל השכר וכל הטוב שלעת"ל, הוא רק בהארת הג"ר. אמנם אם ע"י חטאי התחתונים מתגבר השמאל על הימין, ורוצה לשלוט בלבדו, אז נעשה מחלוקת בין ימין לשמאל, וקו הימין מסיר החסדים שלו מקו השמאל, שאז השמאל מתכבד, כי אין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים. ומתגלים דינים הקשים שבו. וכן הימין נשאר בו״ק בלי ג״ר. כי אין ג״ר אלא מהארת החכמה שבשמאל. ומחמת זה נחרב ביהמ"ק וישראל נגלו בין האומות.

ונאמר על הכתוב, אני ה׳, בעיתה אחישנה, אם זכו אחישנה, אם לא זכו בעיתה. ואיך אפשר שייגאלו ישראל אפילו אם לא זכו, ועוד עומדים במִרְדָם? והעניין הוא, כי הגלות היה מחמת שע״י חטאיהם גרמו, שיתגבר השמאל על הימין וישלוט לבדו, שאז מסיר הימין החסדים ממנו. וע״כ כשישראל עושים תשובה, ומתדבקים בהקב״ה, שהוא קו האמצעי, אז חוזר קו האמצעי ומייחד הימין עם השמאל, ומקיים אורות שניהם, והחכמה מתלבשת בחסדים, ומתגלים הג״ר, שישראל נגאלים עם הארתם, ומקבלים כל שכרם הטוב. שנאמר, אם זכו אחישנה. שעל זה אין זמן קצוב, אלא מתי שעושים תשובה, נגאלים.

אמנם אם אינם עושים תשובה, יש זמן קצוב, המביא את הגאולה, אע״פ שלא עשו תשובה. והוא, אחר שאפשר לקבץ כל הדינים הקשים, שסבלו ישראל בזמן הגלות, לשיעור שלם, באופן שיספיקו שישראל יפחדו ולא יחטאו עוד, להגביר את השמאל על הימין, כמו שעשו בעת החורבן, אז הם ראויים לגאולה אפילו בלי תשובה. כי גם בלי תשובה מובטחים, ואַל ישובו לכִסְלָה עוד, מחמת רוב הדינים הקשים שסבלו. שנאמר, לא זכו, בעיתה. שנעשה מאליו עם גילוי הדינים שבגלות לשיעור מספיק, ואין צריכים כלל להתעוררות ישראל לתשובה.

כי כל הגלות ודינים הקשים שבגלות, באים משליטת שמאל בלי ימין, צד צפון. שע"י השמאל מתגלות הג״ר, שמשם כל השכר וכל הטוב העתיד לבוא לישראל. ובזמן הגאולה, התעורר הקב״ה לאברהם, קו ימין ודרום, ואע״פ שלא זכו, שלא עשו תשובה להידבק בקו האמצעי, כבר הגיע הזמן לגאול אותם אפילו בלא תשובה. (303)