זאת חוקת התורה. וזאת התורה, אשר שׂם משה לפני בני ישראל.

דברי תורה קדושים הם, עליונים הם, מתוקים הם, כמ״ש, הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש. מי שעוסק בתורה, הוא כאילו עומד כל יום על הר סיני ומקבל התורה. כמ״ש, היום הזה נהיית לעם. (1)

~

צדיקים הזוכים להתקשר בצרור החיים, ביסוד דז״א, זוכים לראות בכבוד המלך העליון הקדוש, כמ"ש, לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו. ומדור שלהם יותר עליון מכל המלאכים הקדושים וכל מדרגותיהם, כי מקום עליון זה, אין העליונים והתחתונים זוכים לראותו. כמ"ש, עין לא ראתה אלקים זולתך, שהוא עדן העליון. (57)

~

טוב מכולם מי שבא לעוה"ז, ולא נפרד מהקב״ה, ואינו בגלוי, וכל דבריו הם בצנעה. זה הוא זכאי חסיד ששמר מצוות התורה וקיים אותם ועסק בתורה יומם ולילה. זה מתאחד ונהנה במדרגה עליונה על כל שאר בני אדם, וכולם נשרפים מהסתכלות בחופה של זה. (61)

~

כל מי שרוצה לעורר דברים שלמעלה, בין במעשה בין בדיבור, אם מעשה ההוא או דיבור ההוא לא נעשה כראוי, אינו מתעורר כלום.

כל בני העולם הולכים לבית הכנסת לעורר דבר שלמעלה, אבל מועטים הם שיודעים לעורר. והקב״ה קרוב לכל אלו שיודעים לקוראו, ולעורר דבר כראוי. אבל אם אינם יודעים לקוראו, הוא אינו קרוב, שכתוב, קרוב ה׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. באמת, שיודעים לעורר דבר אמת כראוי. וכן בכל דבר. (78)

~

כל מי שיודע לסדר מעשה כראוי, ולסדר דיבורים כראוי, הרי ודאי שמעוררים את הקב״ה, להמשיך דברים עליונים ישרים. ואם לא, אינו מתרצה אליהם. ואם כן, הרי כל העולם יודעים לסדר המעשה ולסדר דיבורים. מהו החשיבות של הצדיקים, היודעים שורש הדיבור והמעשה, ויודעים לכוון הלב והרצון יותר מאלו האחרים שאינם יודעים כל כך?

אלא אלו שאינם יודעים שורש המעשה כל כך, אלא רק סידור בלבד ולא יותר, מושכים עליהם משיכה שלאחר כתפיו של הקב״ה, שאין תפילתם פורח באוויר, הנקרא השגחה. כלומר, שזהו השגחה של פנים, והם אינם ראויים אלא לבחינת מאחורי כתפיים.

ואלו היודעים ומכוונים הלב והרצון, מוציאים ברכות ממקום המחשבה, חכמה, ויוצאים בכל הגזעים והשורשים של המדרגות בדרך ישר כראוי, עד שמתברכים העליונים ותחתונים, והשם הקדוש העליון מתברך על ידיהם. אשרי חלקם, כי הקב״ה קרוב אליהם ומזומן כנגדם. ובשעה שקוראים אותו, הוא מוכן אליהם. ובשעה שהם בצרה, הוא אצלם, הוא מכבדם בעוה"ז ובעוה"ב. כמ״ש, כי בי חָשַׁק וַאֲפַלְטֵהו אֲשַׂגְבֵהו, כי ידע שמי. (81-83)

~

אין שמחה לפניו מכל המרכבות שלו, כמו השמחה של נשמות הצדיקים הקרובים לו. (זוהר חדש, 111)

~

אשרי חלקם של הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב. ואע״פ שהם במקום אחר בעולם אחר עליון, זכותם עומדת בעוה"ז לדורי דורות. ובשעה שישראה חוזרים בתשובה לפני הקב״ה, וגזרה נגזר עליהם. אז קורא הקב״ה את הצדיקים העומדים לפניו למעלה, ומודיע להם, והם מבטלים גזרה ההיא, והקב״ה מרחם על ישראל. אשרי הם הצדיקים שעליהם כתוב, ונחך ה׳ תמיד. (68)

~

שִׁמְעִי בַת וּרְאִי. שמעי, כי בך תלויה השמיעה. כי כשישראל יחזרו בתשובה לפניי, שמעי, הביאי תפילותיהם לפניי, כי הפתח של הכול בך הוא, הכול מסרתי בידך להנהיג את העולם התחתון. וע״כ, שמעי בת וראי, משום שאת המראה של הכול, כי החכמה הנקראת מראה, אינה מתגלה אלא במלכות. ומשום זה, את נקראת באר לחַי רואי. ע״כ יש לך לדרוש בכל יום במעשיהם של בני העולם, לתת לאיש כפי מעשיו.

כשברא הקב״ה את העולם, מסר היכלו בידי המלכה להשגיח על העולם. וכשבני העולם זכאים, מתווספת שמחה למעלה.

והטי אוזנך לקבל תפילת הכול. וכן עשתה אף היא מכל התפילות, להקריב עטרה לצדיק, יסוד. משום שכל התפילות הן להקריב עטרה לצדיק. שהן בחינות מ"ן, שהצדיק ישפיע עליהם מ"ד. (זוהר חדש, 119-121)

~

כמה כוח התשובה עליון על הכול, משום כשאדם שב לפני אדונו, מתמלאת אז באר מים חיים, המלכות, ומעייניה יוצאים לכל הצדדים, ונמשך לכל שבט בי״ב שערים, להשקות חיות קטנות עם גדולות, שהם י״ב השבטים הנקראים אריה וזאב, שהם חיות גדולות, וטלה וגדי, שהם חיות קטנות.

ישראל כשחזרו בתשובה, אמרו שירה. ואלו שבע מדרגות שחזרו לאחוריהם, החזירו אותם עם השירה שלהם, והעלו הבאר דעליונה, מלכות, למעלה, לבינה, כי ממלכות עד בינה יש ז׳ מדרגות. ונפרד הנחש מן העולם. כמ״ש, אז ישיר ישראל, עלי באר ענו לה. כי הבאר, מלכות, עלתה למעלה למעלה, לבינה, והתחברה האם התחתונה, מלכות, בעליונה, בינה. (זוהר חדש, 11-12)

~

וייאנחו בני ישראל. כשראו את העבודה הקשה, עד שהייתה נזכרת להם הברית העליונה, ואמא עילאה, בינה, התעוררה ברחמים על בניה. כמ״ש, ותעל שוועתם אל האלקים, אמא עילאה, שכל החירות בידיה, ופתחה לישראל הפתחים העליונים, שהם חמישים שערים, והוציאה אותם משם. ואמא תחתונה, מלכות, התמלאה רחמים עליהם. ומשה יצא לעולם, ממוּנה, ואב, לרעות את ישראל בתורה. (זוהר חדש, 60)

~

עתיד הקב״ה לגלות חכמה עליונה, שהיא קיום כל העולמות, לבניו, בזמן שתתעורר הדעת בעולם, שכל אחד ואחד מישראל ישיג אז השגה בחכמה העליונה, שהיא סוד השם של הקב״ה, וזו היא טובה שאין לה הפסק כלל לעולם ולעולמי עולמים. (זוהר חדש, 139)

~

בימות המשיח תתחדש הדעת בעולם והתורה תאיר לפני הכול. כי כתוב, כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם. (זוהר חדש, 131)

~

המשלח מעיינים בנחלים. יַשְׁקו כל חַיְתו שָׂדיי. מקראות אלו אמר דוד המלך ברוח הקודש, ויש להסתכל בהם. בשעה שחכמה עליונה בטש בחקיקותיו, בעת שחו"ב עליונים הזדווגו, אע״פ שחכמה עליונה נסתר שבכל הנסתרות, כי בחו״ב עליונים, שהם או״א עילאין, אין הי׳ יוצא מאויר, הוא פתח ונמשך ממנו נהר אחד, מלא בשערים עליונים, בינה, ישסו״ת, שבהם יוצא הי׳ מאויר ומושפע מהם חכמה וחסדים.

המשיל עניין זה של או״א עילאין וישסו״ת, כמו מעיין ומקור המים, הממלא אגם גדול. ומן האגם נמשכים מעיינות ונחלים ונהרות לימין ולשמאל, כך או״א וישסו״ת בשביל דק אחד שלא נודע, בזיווג היסודות דאו״א עילאין, שהם בלתי נודעים, שבהם אין הי׳ יוצא מאויר, נמשך ויוצא אותו הנהר, הנמשך ויוצא מן עדן, הבינה, שיצאה מראש א"א בעת קטנות, וחזרה לראש א״א בעת גדלות, שע״י יציאה וביאה זו, הוא ממלא אותו הנחל העמוק, ישסו״ת, בדומה לאגם המים הגדול, המתמלא מן המעיין והמקור, שהם או״א עילאין. ומשם נמשכים מעיינות ונחלים לז״א ומלכות, ומתמלאים ממנו בחכמה וחסדים. כמ״ש, המשלח מעיינים בנחלים. אלו הם הנהרות העליונים הקדושים של ז״א, של אפרסמון הטהור, אוירא דכיא, שחג״ת של ז״א מקבלים מאו״א עילאין, אפרסמון הטהור. כלומר, בין הרים יהלכון, חג״ת דז״א, הנקראים הרים. וממנו מקבלת המלכות. וז״א ומלכות שותים כאחד מאותו המעיין של נחל העליון הקדוש הנמשך ויוצא, שהוא ישסו״ת.

אחר ששתו ז״א ומלכות, ישקו כל חיתו שׂדיי, שכתוב, ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים. אלו ד׳ ראשים הם כל חיתו שׂדיי, שהם ד׳ חיות, אריה שור נשר אדם, שהם המרכבה של המלכות. והם כלל של כל המחנות וכל הצבאות שבבי״ע. (27-29)

~

אהבת צדק, משום שצדק, המלכות, אהבה שלך, אהבה קטנה. כי המלכות נקראת אהבה קטנה, שבהתחברותה למעלה בז״א, בחסדים, היא נעשית גדולה. כי החסד נקרא אהבה רבה. וז״א גדול ע"י התחברות עימה, כמ״ש, גדול ה׳ ומהולל מאד בעיר אלקינו, בעת שמחובר עם המלכות, הנקראת עיר אלקינו. ועל זה מושכת אותו המלכה בדברי אהבה אלו.

הגידה לי שאהבה נפשי. שפירושו, אתה, שכל אהבת נפשי בך, אם לא תתחבר בי, איכה תרעה העולם, איך תזון עצמך מהעומק העליון, מבינה, לְך ולאחרים, הרי הברכות שלמעלה אינן שורות, אלא במקום זכר ונוקבא. (זוהר חדש, 102-103)

~

הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.

שבת אחים, פירושו התחברות האח, ז״א, בצדק, מלכות. גם, הוא לרבות את ישראל, שהם המרכבה לייחוד הזה. משום זה אמרה לו, איכה תרעה את עצמך. איכה תרביץ את העדרים האלו של יעקב. שמן ששון מחבריך, אלו הם האבות העליונים, שהתחברו בך בתחילה.

ישראל שהם אחים ורעים לז״א, מושכים אותו שמן ששון על ראשיהם בתפילתם. שמן ששון אלו הם י"ב נהרות אפרסמון הטהור המאירים בה, מי״ב בחינות שבז״א. ואז שמחה בעולמות, רצון בעולמות, והכעס מסתלק מן העולם. (זוהר חדש, 107-108)