על מִשכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי.

על משכבי בלילות. אמרה כנ"י, השכינה, על משכבי התרעמתי לפניו, שביקשתיו: שיזדווג עימי לשמח אותי, מקו שמאל, ולברך אותי, מקו ימין, בשמחה שלמה, מקו האמצעי. שמזיווג המלך, ז"א, עם כנ"י, יורשים כמה צדיקים ירושת נחלה קדושה, מוחין עליונים, וכמה ברכות נמצאות בעולם. (1-3)

~

זיווג בני אדם הוא בזמנים ידועים, לכוון רצונם להתדבק בהקב"ה. והרי העירו, שבחצות לילה הקב"ה נכנס לגן עדן, להשתעשע עם הצדיקים, וכנ"י, המלכות, משבחת להקב"ה. והיא שעת רצון להתדבק בהם, בהקב"ה ושכינתו. (139)

~

אשריהם ישראל שדבקים בהקב"ה, והקב"ה אוהב אותם, שכתוב, אהבתי אתכם אמר ה'. ומתוך אהבתו הכניסם לארץ הקדושה, להשרות שכינתו ביניהם, ולדור עימהם, ושיימצאו ישראל קדושים מכל בני העולם. (145)

~

וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסיכלות.

מן הסיכלות ממש באה תועלת לחכמה. כי אם לא הייתה נמצאת שטות בעולם, לא הייתה נודעת חכמה ודבריה. ולמדנו, חוב הוא על האדם שלמד חכמה, שילמד מעט מן שטות, ולדעת אותה, משום שבא תועלת לחכמה בשבילה. כמו שיש תועלת אל האור מן החושך, שלולא החושך לא היה נודע האור, ולא בא לעולם תועלת ממנו. (101)

~

כיתרון האור מתוך החושך. כי תועלת האור אינה באה אלא מתוך החושך.

תיקון הלבן הוא שחור. כי לולא השחור לא היה מושג הלבן. ומשום שיש שחור, מתעלה הלבן ומתכבד. משל למתוק ומר, שאין איש יודע טעם מתיקות, מטרם שטועם טעם מר. מי עושה לזה שיהיה טעמו מתוק? הווי אומר, זה המר. כי הדברים שיש ביניהם יחס הפוך, הרי האחד מגלה את חברו. שכן בלבן ושחור, ובאור וחושך, ובחולה ובריא. כי אם לא היה חולה בעולם, לא היה שום מושג לשם בריא. כמ"ש, גם את זה לעומת זה עשה האלקים. וכתוב, טוב אשר תאחז בזה, וגם מזה אל תנח ידך. (105)