דרגת מדבר

ישב הקוסם וחשב וחשב, ולפתע הבין -

כדי שיהיה לו חבר אמיתי,

הוא צריך למצוא מישהו

שבעצמו מחפש קוסם,

שרוצה אותו מאוד מאוד.

 

"מישהו שידע להיות כמוני,

 ויוכל לאהוב כמוני,

שיבין אותי".

 

אלא להיות כמו קוסם, להיות שותף שלו,

חבר שלו, צריך מישהו שיהיה ממש כמוהו.

וידע להבין מה שהקוסם נותן לו,

שיהיה מסוגל להחזיר לו.

זאת אומרת, לעשות בשביל הקוסם,

כמו שהקוסם עושה

למענו.

כי גם קוסם רוצה אהבה,

כזאת בלי מידה,

בדיוק כמו שהוא מוכן לאהוב.

ולשניהם יחד, יהיה רק טוב,

כי מאוד עצוב להיות לבד.

 

וכך הבריקה מחשבה

במוחו של הקוסם - 

"אולי אדם?

הוא יכול להיות לי חבר אמיתי.

להיות כמוני,

לאהוב כמוני.

רק צריך לעזור לו.

ואז שנינו ביחד,

יהיה לנו טוב,

כי מאוד עצוב להיות לבד.

 

אבל כדי שיהיה לנו טוב ביחד,

הוא צריך קודם להרגיש

איך זה, מה זה,

 להיות בודד,

שמאוד עצוב לו להיות בלעדי".

 

 

שוב עשה הקוסם צ'אק* עם המקל

ונעשה מקום נידח,

רחוק ממנו -

ובו אדם.

 

אדם שלא מרגיש,

שיש בעולמו קוסם,

שעשה בשבילו

אבנים, צמחים וחיות,

בתים, הרים ושדות,

שמש וירח, גשם ורוחות,

ועוד ועוד ומה לא -

עולם מלא ויפה,

שיש בו אפילו מחשב וכדורגל

וכל כך נעים לו, וטוב לו,

ומה חסר לו?

ואילו הקוסם -

ממשיך להרגיש,

שמאוד עצוב להיות לבד.

 

כי האדם

הוא בכלל לא יודע,

שישנו איזה קוסם,

שעשה אותו,

שאוהב אותו,

שמחכה לו ואומר:

"שנינו ביחד יהיה לנו טוב,

כי מאוד עצוב להיות לבד".

 

אבל

איך אדם שטוב לו,

כי יש לו מחשב וכדורגל,

ירצה פתאום למצוא קוסם,

שהוא בכלל לא מכיר.

ירצה להתחבר אליו,

לאהוב אותו,

להיות חבר שלו,

להיות קרוב אליו,

ובעצמו להגיד לקוסם:

בוא!

"שנינו ביחד יהיה

לנו טוב, כי מאוד

עצוב להיות לבד –

בלעדיך".

 

הרי האדם מכיר,

רק מה שנמצא סביבו.

הוא חייב לעשות

מה שכולם עושים,

לדבר מה שכולם מדברים,

לרצות מה שכולם רוצים.

לא להרגיז גדולים,

לבקש יפה מתנות –

מחשב או כדורגל,

ואיך הוא בכלל יכול לדעת

שיש קוסם ושעצוב לו לבד.