אתם יודעים למה כולם כל כך אוהבים אגדות?

כי אגדה היא דבר חכם.

עובדה: הכל עובר,

ורק אגדות אמיתיות נשארות.

 

באגדה טמונה חכמה.

כדי לספר אגדה,

חייבים לדעת הרבה.

חייבים לראות,

מה שאחרים לא רואים.

ובשביל זה צריך

לחיות הרבה.

 

זקן,

כמו שכתוב בספר הקוסמים הגדול והעתיק,

הוא מי שקנה חכמה.

לכן זקנים יודעים לספר אגדות.

 

 

וילדים -

הם אוהבים לשמוע אגדות

מפני שיש להם דמיון לראות

לא רק מה שאחרים רואים

ושכל לחשוב,

לא רק על מה שכולם חושבים.

 

ואם ילד גַדֶל,

ועדיין רואה מה שלא כולם רואים,

אז הוא נעשה חכם, ונקרא:

"זקן שקנה חכמה".

 

ומפני שרואה מה שאחרים לא רואים,

הוא יודע שהדמיון הוא אמת,

ואז נשאר ילד,

"ילד חכם!"

כמו שכתוב בספר הקוסמים הגדול והעתיק

ספר הזוהר.

 

היה היה קוסם אחד,

גדול,

אציל,

יפה,

טוב לב,

 

איך עוד אפשר לתאר את הקוסם?

אינני יודע...

 

אבל דווקא בגלל

שהיה כל כך טוב לב,

הוא לא ידע למי לתת,

למי לחלק, על מי להרעיף

את כל הטוב שלו.

 

חסר היה לו עם מי לשחק,

אל מי להתייחס,

מישהו,

שגם ישים לב ויסתכל עליו מעט,

ויתייחס אליו.

 

אחד כזה שגם הוא עצמו –

אין לו, חסר לו,

יחס ממישהו,

כי מאוד עצוב להיות לבד,

מה יעשה?