אלא הקוסם

הוא טוב לב ומטיב

לכל מה שעשה,

ומתבונן כל הזמן באדם.

 

ואז

בהגיע השעה,

הקוסם מרחוק,

בשקט בשקט,

לאט לאט,

צ'אק*עם המקל

והוא קורא בלב האדם.

 

ואדם סתם חושב,

שהוא עצמו מחפש משהו.

ולא יודע שהקוסם,

הוא שקורא בו:

בוא!

שנינו ביחד, יהיה לנו טוב,

כי מאוד עצוב לי להיות לבד -

בלעדיך".

 

ואז –

הקוסם עושה עוד

צ'אק* עם המקל,

והאדם לפתע חש -

"הה, קוסם!"

 

ומתחיל לחשוב עליו,

ש"יחד יהיה לנו טוב,

כי מאוד עצוב להיות לבד –

בלי קוסם".

 

עוד צ'אק!*

 

ואדם מרגיש בליבו,

שאי שם ישנו מגדל פלא,

מגדל מלא כל טוב,

מגדל עוז,

שבו מחכה לו קוסם,

ורק שם ביחד

יהיה להם טוב,

כי לשניהם מאוד עצוב לבד.

 

אבל

"איפה המגדל הזה?"

"איך אפשר להגיע אליו?"

"מהי הדרך?"

הוא שואל את עצמו

מבולבל ועצוב,

 

איך פוגשים את הקוסם?

 

כל הזמן הוא שומע בלב

צ'אק* ועוד צ'אק*

עד שלא מניח לו לישון.

 

כל הזמן הוא רואה,

קוסמים ומגדלי עוז,

עד שלא יכול אפילו לאכול.

 

אבל ככה זה כשמאוד רוצים,

ומחפשים

ולא מוצאים,

ועצוב להיות לבד.

 

וכדי שהאדם יהיה

ממש כמו קוסם,

חכם, גדול, אציל, טוב לב,

אוהב וחבר,

הוא צריך ללמוד לעשות נפלאות,

כמו שיודע קוסם.

אבל בשביל זה

הצ'אק*לא מספיק.

 

להגיע להיות כמו קוסם,

את זה האדם

מוכרח בעצמו להשיג.

 

לכן הקוסם

בהסתר ובעדינות,

בהיחבא וברכּוּת,

מביא את האדם

לספר הקוסמים

הגדול והעתיק,

ספר הזוהר.

- והנה לו הדרך,

הדרך למגדל העוז.

 

ואדם נחפז בה מהר מהר,

לפגוש בקוסם,

לפגוש חבר,

ולומר לו:

"בוא!

ביחד יהיה לנו טוב,

כי מאוד עצוב להיות לבד".