חשב:

"אם אני אעשה איזו אבן,

אפילו קטנטנה, אבל יפה,

אולי זה יספיק לי.

 

אני אוכל ללטף את האבן,

ולהרגיש כל הזמן שיש מישהו לידי.

ואז שנינו ביחד,

יהיה לנו טוב,

כי מאוד עצוב

להיות לבד. "

 

עשה צ'אק*עם המקל

ונוצרה לידו אבן,

בדיוק כמו שרצה.

מיד התחיל ללטף את האבן,

לחבק אותה, לדבר אליה.

אבל האבן לא מגיבה חזרה,

נשארת דוממת - קרה.

גם כשנותנים לה מכה

וגם כשמחבקים אותה,

היא נשארת אותו דבר –

אבן שלא מרגישה.

 

אבל הקוסם,

שהוא כל כך טוב לב וגדול,

לא מספיק לו יחס כזה של אבן קטנה,

שלא מרגישה כלום, ולא מחזירה.

 

ניסה

ויצר עוד אבן,

ועוד אבן,

ועוד סלעים ורמות,

הרים ויבשות,

כדור הארץ וירח ויקום.

אבל כמו האבן האחת,

ככה כולם - כלום.

ושוב הוא מרגיש,

שמאוד עצוב להיות לבד.