הדור האחרון
גורלה של ישראל על פי חוכמת הקבלה
האומה
פרק זה מבוסס על שני המאמרים הראשונים בעיתון "האמה" שהוציא לאור בעל הסולם, ושמותיהם "מגמתנו" ו"היחיד והאומה". העיתון פורסם בשנת 1940.
לאחר שיצאה לאור מהדורתו הראשונה נסגר עיתון "האֻמה". כוחות הפירוד הרגישו כי הדבר מסכן את המשך שליטתם על קהלים מסוימים שבציבור, ולכן הם קמו והסיתו את השלטון הבריטי לסגור את כתב העת. טענתם הייתה כי מדובר בעיתון קומוניסטי הקרוב בדעותיו לדעות הרווחות ברוסיה הסובייטית.
מגמתנו
"עיתון זה 'האֻמה' הוא יצור חדש ברחוב היהודי, עיתון שמסגרתו הוא 'בין מפלגתי'. ואם תשאלו, מה הפירוש של עיתון 'בין מפלגתי'? איך יתואר עיתון, שיוכל לשמש כל המפלגות ביחד על אף כל הניגודים והסתירות שביניהם?"
עיתונים וכותבים רבים מנסים להתהדר בכינויים שונים: בין-מפלגתי, בלתי-תלותי, ניטרלי – אולם אלה כינויים חסרי תוכן. כל חיבור שנכתב נובע מתוך האגו של האדם, הנגוע תמיד בחישובים אישיים, בשל החינוך שקיבל או בגלל הסביבה שבה צמח. לכן רק מחבר המשתוקק לחבר את כולם לשורש הרוחני האחד, לנשמה האחת הכוללת את כל הנשמות הפרטיות בתוכה, הוא שיכול לייחס לעצמו את הכינוי "בין-מפלגתי".
"אכן הוא מין בריאה, שנולדה בין המצרים בחבלי לידה קשים ואיומים, מתוך רעל השנאה שתקף לאומות העולם להשמידנו מעל פני האדמה, כליון האיום של מיליונים מאחינו, ועוד ידם נטויה.
יצר הסדיסטי שבהם לא ידע שבעה. ועוד האסון כפול, כי לא נוכל להשלות עצמנו, אשר כל זה הוא רק תופעה זמנית חולפת. כמו שמנוסים אנו ביותר בהיסטוריה, שאם איזה אומה התפרצה עלינו, מצאנו לה תחליף באומה אחרת.
אבל עתה המצב משונה הוא לגמרי. כי מלבד שהקיפו אותנו בבת אחת מכל קצווי ארץ, הרי גם האומות הנעלות ביותר, נעלו בעדינו את הדלתות, בלי רגש כל שהוא של חמלה ורחמים. ובאופן אכזרי כזה, שאין לו תקדים בכל התהליך של ההיסטוריה האנושית, אפילו בימים הברבריים ביותר".
לאחר שהרע העומד "להשמיד להרוג ולאבד" את היהודים התגלה בכל עוצמתו, ולאחר שהתברר כי העולם אינו עושה דבר כשהגרמנים טובחים בנו לעיני כול, ראויה השעה לנסות לחבר יחדיו את כל פלגי האומה. בעל הסולם רצה להראות כי הכול תלוי ביהודים דווקא, ולכן גם היחלצותם מן הצרה תלויה בהם בלבד. אל להם להסתמך על אומה מסוימת או על האנושות כולה, מפני שהחלק היחיד הפעיל במציאות, הן לטוב והן לרע, הוא עם ישראל.
האנטישמיות מתגלה בעולם בהתאם להתפתחות נשמת אומות העולם. בתת-הכרתה מרגישה נשמתן של אומות העולם כי היא תלויה בנשמת ישראל, המעבירה לה חיות רוחנית. לכן דווקא באומות המפותחות התפתח יחס שלילי כלפי היהודים וכלפי עם ישראל כולו. אין זה פלא שגרמניה, המדינה המפותחת ביותר בתחילת המאה העשרים, היא המדינה שבה התחוללה התפרצות אנטישמית כה גדולה. ככל שהאומות מתפתחות כך מתעוררת בהן שנאה אלינו – אלה בחרב ואלה בשקט, אלה בהסכמה ואלה בתמיכה.
שונה היה המצב בימי קדם, שבהם היינו אומה רגילה בין העמים, ורק במקרים יוצאי דופן כוון המבט אלינו. דוגמה לכך ניתן לראות בקללת בלעם. לאורכה של ההיסטוריה אירעו מצבים נוספים ובהם הגיעו האומות המפותחות במיוחד למצב מסוים בהתפתחותן, אשר אפשר להן לראות את הייחודיות של עם ישראל. כתוצאה מכך, הם קמו עלינו וביקשו למחוק את הייחודיות שלנו. אך אין הדבר דומה למתרחש בימינו.
"והדבר ברור, אם לא לסמוך על נסים, שקיומנו, אם בתור יחיד אם בתור אומה, נמצא על כפות המאזנים של חיים ומות. וההצלה היא, אם נמצא את התחבולה הדרושה, דהיינו אותה תחבולה הכבירה, שאין דרכה להימצא זולת בקרבת הסכנה, שתהיה בכוחה להכריע את הכף לטובתנו, – לתת לנו כאן מקלט בטוח לכל פזורי אחינו, שלדברי הכול, הוא מקום ההצלה היחידה כעת. ואז דרך החיים תהיה פתוחה לנו, איך שהוא, להמשיך קיומנו על אף כל המעוקשים. ואם נחמיץ את השעה, ולא נקום כולנו כאיש אחד, במאמצים כבירים, הדרושים בעת סכנה, להבטיח לנו שארית בארץ, הרי העובדות שלפנינו מאיימות עלינו מאד, מאחר שהעניינים מתפתחים כרצון אויבנו, האומרים להשמידנו מעל פני האדמה.
גם זה ברור, שלמאמץ הכביר הדרוש לנו בדרך החתחתים שלעומתנו, צריכים אחדות איתנה ומוצקת כפלדה, מכל אברי האומה, בלי שום יוצא מהכלל. ואם לא נצא בשורות מלוכדות לקראת הכוחות האיתנים, העומדים לשטן על דרכינו זה, נמצא תקוותינו נידונה כאבודה למפרע".
בעל הסולם אינו מתכוון כאן בוודאי לאחדות טבעית השורה בין לוחמים בצבא טרם יציאה לקרב, או לזו הנוצרת בכל אומה בעת סכנה גשמית או לאומית, כאשר הכול מתאחדים אל מול האויב המשותף. כוונתו לקרוא לעם ישראל לראות בסכנת ההשמדה את יד ה' המכוונת, את רצון הבורא לקרב את עמו לתיקון הרוחני ולהיותם כאור לגויים. אף שאין הם מודעים לכך, קימתם הזועמת של הגויים על ישראל היא למעשה דרישה לאור הגאולה.
"ואחר כל אלה, כל אחד וכל מפלגה מאתנו, רובץ ומשמר על רכושו המפלגתי בקפדנות יתירה בלי ויתור כל שהוא, ובשום פנים לא יוכלו, או יותר נכון, לא ירצו לבוא לידי איחוד לאומי, כפי שדורש עת הסכנה שלכולנו. וכה אנו שוקעים באדישות, כאלו לא קרה מאומה.
ונסו נא להדמות בעצמכם, בשעה שאיזה אומה מראה לנו את הדלת, כרגיל בימינו אלה, הנה אז בודאי, שאף אחד ממנו לא יעלה על לבו את השייכות המפלגתיות שלו, כי הצרה הייתה לשה את כולנו לעיסה אחת, אם להתגונן או ליטול חבילותינו על שכמינו ולברוח אי-שם ביבשה או בימים. ולולי הרגשנו הסכנה כמו מציאות, הרי אז גם אנו כמוהם, בלי שום ספק, היינו כבר מאוחדים כראוי בלי כל קושי".
עם ישראל מכונה "עם קשה עורף" מכמה סיבות: הסיבה האחת היא, שככל שעם מפותח יותר, כן הוא עומד על דעתו ביתר עוז ומתקשה להיכנע בפני דעה אחרת. הסיבה השנייה היא, שככל שעם מפותח יותר, כך יימצאו בו פלגים רבים יותר העומדים זה כנגד זה. מכיוון שכל פלג רואה את ייחודיותו ואת ההבדל שבינו לבין האחרים, מתקשים הזרמים השונים להגיע למכנה משותף.
הסיבה השלישית והעיקרית היא – שורש הפילוג בעם ישראל נובע מן הרוחניות שבו. בחלוקת העם לפלגים ולמפלגות רבות יש שורש רוחני הנובע משבירת הנשמה. היסוד הרוחני העומד בבסיס הפילוג שבעם ישראל הוא שיוצר פילוג גדול הרבה יותר מזה שבקרב בני האומות האחרות, פילוג המבוטא בכינוי "קשה עורף".
היסוד הרוחני גורם להבדל נוסף בין גורל ישראל לבין גורלם של העמים האחרים. לאורך ההיסטוריה מתקוטטים העמים זה עם זה על אוצרות הטבע ועל שטחי אדמה, בוזזים זה את זה ומנסים לשלוט עם על משנהו. התנגשויות אלה נסבות על עושר, כבוד ושליטה. לא היה בהיסטוריהולו גם מקרה אחד שבו התנפל עם ישראל על אומה אחרת בעבור רווח גשמי.
"במסיבות אלו נפגשו כאן, קבוצה קטנה מכל הזרמים, אנשים שמרגישים השוט הנורא על גביהם, כאלו היה כבר למציאות. וקבלו עליהם להוציא העיתון הזה. שלדעתם תהיה זה צינור נאמן, להעביר בו הרגשיהם אל העם כולו, על כל מפלגיו וזרמיו בלי יוצא מהכלל. ועל ידי כן יתבטלו הניגודים והמפלגתיות צרות האופק. או יותר נכון, שישתתקו ויפנו מקום למוקדם אליהם, – וכולנו נוכל להתאחד לגוף מוצק אחד, המוכשר להתגונן על עצמו בשעה המכריעה הזו".
ביטול הפילוג שבין היהודים יביא לידי התחברותם לנשמה אחת וליצירת כוח האיחוד הרוחני. אין כוח בעולם שיוכל לעמוד כנגד כוח האיחוד הרוחני ולהזיק לו, מפני שמקורו בבורא – בכוח העליון.
"והגם שסכנה זו ידוע לכל כמונו, אולם ידיעה זו, כפי הנראה, עוד לא נתפתחה בכל הצבור, בכל צרכה כמות שהיא. כי לולי הרגישו בה, היו צריכים מזמן להתנער מאבק המפלגתיות, באותו השיעור שמפריעה לליכוד שורותנו. ואם אינו כן, אין זה אלא משום שהרגשה זו עוד איננה לנחלת רבים. – ולכן קבלנו עלינו את הוצאות העיתון הזה, כדי לעמוד על המשמר, ולהתריע על הצרה, ולהבינה לצבור, – עד שישתתקו כל הגורמים מביאי הפירוד, ונוכל לקבל פני אויבנו בשורות מלוכדות, ליתן לו תגובה המתאימה בעוד מועד.
ועוד: אנו מובטחים, שעוד לא אלמן ישראל, ויש עוד בינינו חקרי לב, המוכשרים להמציא לנו איזו תכנית מוצלחת, שתאחה כל הקרעים שבאומה. ומפי הניסיון למדנו, שדווקא אנשים האלו יושבים להם בקרן זוויות ושומעים אין להם. – לזאת מוכנים אנו ליתן מקום בעיתון הזה לכל אחד, שנושא בחובו איזה פתרון בטוח לאיחוד האומה, לפרסם אותה ולהשמיעה ברבים".
בעל הסולם רצה לכנס בעיתון זה את כל הדעות והכוחות שבעם ישראל הפועלים למען האיחוד והמבינים שהצלת האומה תבוא אך ורק מאיחודה. אף שידע כי רק תיקון האגו של האדם על ידי התחברות לכוח העליון יכול להביא לאיחוד אמיתי של האומה, היה בעל הסולם מוכן לקבל את כל הדעות ולהסכים להשתתפות כל אדם שיתמוך ויתרום במידה כלשהי להתקדמות.
עוד מובן כי באותו זמן פרח הסוציאליזם האנטי דתי, ולא היה אפשר לפנות אל האומה במסרים הקשורים לתורה או לקבלה ולקרוא לה להתאחד תחת שם בורא העולם. אמנם בעל הסולם מסביר במאמר "השלום" שלא ייתכן איחוד אומה אלא אם כן הוא מכוון בסופו לאיחוד עם הבורא, אך עתה הוא מתאפק מלגלות את הנוסחה השלמה להצלה ופונה אל האומה במסרים שתוכל לקלוט.
"ונוסף על כל הנזכר, כוונתנו בהוצאת עיתון הזה, להגן על תרבות העתיקה שלנו, בת התפתחות של המשך אלפים שנה, שמלפני חורבן ארצנו. ולגלותה ולנקותה מתחת הערמות, שנצטברו עליה בהמשך שנות גלותנו בין האומות, – כדי שיוכר בהם אופים היהודי הטהור, כמו שהיו באותו הזמן. ומזה יצמח לנו תועלת הכי חשובה. כי נוכל למצוא דרך, איך לקשר את ההווי הגלותי שלנו עם התקופה המזהירה ההיא, – ונפטור מלרעות עצמנו בכרמים זרים".
אם ברצוננו להיות "עם חופשי בארצנו", עלינו להגיע לאותה נוסחה שעל פיה התקיימנו לפני החורבן והיציאה לגלות. במקום שנאת החינם השורה בינינו עלינו לחזור אל המצב של "ואהבת לרעך כמוך", שבו נמצאנו באיחוד בינינו ובחיבור עם הבורא. כוונתו של בעל הסולם היא למחוק את הכבדת אלפיים שנות הגלות ששרתה עלינו.
FOLLOW ME