ר' אברהם אבולעפיה (1240—1295)

ר' אברהם אבולעפיה, מקובל נודע מחכמי ספרד. נחשב בסיציליה לנביא. חיבר עשרים ושנים כתבי קבלה, ולימד תלמידים רבים. היה בן דורו של

ר’ שלמה בן אדרת, הרשב"א.

 

ר' אברהם איבן עזרא, ראב"ע (...—1164)

ר' אברהם איבן עזרא, ראב"ע, מגדולי חכמי ספרד, חי כל חייו בנדודים. חיבר עשרות מאמרים בנושאים שונים: שירה, דקדוק, פרשנות, אסטרולוגיה ועוד. בין ספריו: "יסוד מורא", "המספר", "העיבור", "שפה ברורה", "הטעמים", "ראשית חכמה".

 

ר' אברהם בן מרדכי אזולאי (1570—1644)

ר' אברהם בן מרדכי אזולאי, רב מקובל ממרוקו, נולד בפס. משפחתו גורשה מספרד בשנת 1492. עלה לארץ בשנת 1615 ונפטר בחברון. ר' חיים דוד יוסף אזולאי, החיד"א, שהיה מצאצאיו כתב עליו דברי שבח. ר' אברהם אזולאי חיבר מספר ספרי קבלה ובינהם: "אור החמה", "חסד לאברהם", "זהרי חמה" - קיצור פירוש הזהר של ר' אברהם גלאנטי, "בעלי ברית אברהם".

 

ר' אברהם יצחק הכהן קוק, הראי"ה קוק (1865—1935)

ר' אברהם יצחק הכהן קוק היה מגדולי ישראל במאה השנים האחרונות. עבור רבים סימלה דמותו של ר’ קוק את המעבר מן הגלות לארץ ישראל. הוא עצמו היה רבה הראשי של ישיבת בויסק, בשנת 1904 עבר מישיבת וולוז'ין לירושלים ושימש כרב האשכנזי הראשון של ארץ ישראל.

הוא השפיע רבות על אופן החינוך היהודי בארץ כשניסה לאחד את הזרמים השונים שמצא, ולחדש את הגישה לחקר ולימוד היהדות. ר' קוק תמך בלימוד חכמת הנסתר והיה מידידיו של ר' יהודה אשלג.

עד היום משמשים כתביו כעמוד התווך לחינוך הדתי הלאומי, משנתו מפורטת בהרחבה בספרים רבים ובינהם: "אורות הקודש" א' ב' ג', "אגרות" א' ב' ג', "מאמרי הראי"ה", "אורות", "אורות התורה", "אורות התשובה", "אדר היקר ועקבי הצאן", "ראש דבר", "ערפילי טוהר", "גנזי ראי"ה", "עולת ראי"ה", "מידות הראי"ה", "אוהב ישראל בקדושה", "מוסר הקודש", ציטטות מדברי ר' קוק, מהפנקסים שבכתבי היד, "אוצרות הראי"ה".

 

ר' אברהם כץ מקאליסק (...—1810)

ר' אברהם כץ מקאליסק, מחבר "חסד לאברהם", מתלמידי הגר"א מוילנא, הצטרף לחצרו של המגיד ממזריץ. עלה לארץ ישראל בשנת תקל"ז יחד עם ר' מנחם מנדיל מויטבסק. לאחר פטירתו של ר' מנחם מנדיל עמד בראש העדה החסידית בארץ ישראל.

 

הגאון ר' אליהו, הגר"א, הגאון מוילנה (1720—1797)

הגאון מוילנה, הגר"א, נולד בוילנה וחי בה עד יום פטירתו. הוא היה מגדולי חכמי התורה ובעל ידיעות עצומות גם בהשכלה הכללית ובמדעים. הגאון מוילנא חיבר למעלה משבעים ספרי פרשנות למקרא. פירושיו למקרא הצטיינו בפשטותם ובהירותם. הגר"א התפרסם כגדול המתנגדים לחסידות. הוא ביקש לעלות לארץ ישראל ואף החל את המסע אליה, אך בשל קשיי הדרך חזר לוילנה. קבוצת תלמידיו ישמה את הוראתו והקימה בירושלים ובצפת את עדת הפרושים.

 

ר' אליהו בר משה די ווידש

ר' אליהו בר משה די ווידש, מקובל מצפת, היה מתלמידיו של ר' משה קורדובירו, הרמ"ק, ושל האר"י הקדוש. בשנת 5751 סיים את חיבור ספרו הנודע "ראשית חכמה". ספר קבלה נוסף שחיבר נקרא "כוונות השם".

 

ר' אליהו בן סולימן מאני (1818—1899)

ר' אליהו בן סולימן מאני נולד בבגדד ועלה לארץ ישראל בשנת 1856. בשנת 1858 התישב בחברון והקים בה ישיבה. בשנת 1865 נתמנה לרב העיר. פרסם מספר ספרים: "כסא אליהו", "ברכת אליהו", "מעיל אליהו", "זכרונות אליהו", "קרנות צדיק", "מזכיר שלום", "שיח יצחק".

 

ר' אלימלך מליז'אנסק (1717—1787)

ר' אלימלך מליז'אנסק נולד בפולין והתקרב יחד עם אחיו, ר' זוסיה, לחצרו של המגיד, ר' דוב בר ממזריטש. שניהם נדדו ברחבי פולין ופרסמו את תורת החסידות ברבים. לאחר מות המגיד התישב ר' אלימלך בעירה ליז'אנסק וחי בה עד יום מותו. ספרו "נעם אלימלך" הוא מספרי היסוד של החסידות, והוא עוסק בחשיבות הקשר שבין הצדיק לבין החסידים. בספר זה נמצאת ה"תפילה לפני התפילה" הידועה בקהילות ישראל. בין תלמידיו היה גם החוזה מלובלין.

 

ר' אליעזר בר יצחק פפו (1786—1824)

ר' אליעזר בר יצחק פפו, היה מחכמי טורקיה ועבר לסליסטליה שברומניה. נודע כמקובל. ספרו המפורסם "פלא יועץ" הדן בתוכחת מוסר השכל התקבל ונלמד בקהילות רבות.

 

ר' אליעזר בר שם טוב פפו (...—1898)

ר' אליעזר בר שם טוב פפו, מחכמי ארץ ישראל. חיבר את הספרים "דמשק אליעזר", "אפי זוטרי", "חסד ואמת", "משק ביתי", "תפילות על חולים", "סדר ל"ג בעומר".

 

ר' אפרים בן אברהם ארדוט

ר' אפרים בן אברהם ארדוט, היה מקובל וכיהן כרב באיזמיר שבטורקיה.

ספרו "מטה אפרים" שהודפס בשנת 1796 דן בחידושים על הרמב"ם.

 

ר' בחיי בן אשר, איבן חלאוה

ר' בחיי בן אשר, איבן חלאוה, מקובל ספרדי מתלמידיו המובחרים של ר' שלמה בן אדרת, רשב"א, וממשיך דרכו של ר' אשר בן יחיאל, רא"ש. חיבר את הספר "שולחן של ארבע", ופירוש רחב לתורה בדרך הקבלה הקרוי "כד הקמח".

 

ר' ברוך בן אברהם מקוסוב (...—1782)

ר' ברוך בן אברהם מקוסוב, מקובל מחכמי פולין, מהדור הראשון של החסידות, תלמידם של ר' מנחם מנדל מויטבסק ושל המגיד ממזריץ. חיבר שני ספרי קבלה: "עמוד העבודה", ו"יסוד האמונה" - דרושים על התורה.

 

ר' ברוך שלום אשלג, הרב"ש (1907—1991)

ר' ברוך שלום אשלג, הרב"ש, הוא בנו בכורו וממשיך דרכו של בעל הסולם. כבר בגיל תשע התחיל ללמוד אצל אביו והצטרף אליו בנסיעותיו לר' מפורסוב ולר’ מבעלז.

בשנת 1921 עלה לארץ יחד עם אביו ובהיותו בן עשרים הוסמך לרבנות על ידי הבד"צ של העדה החרדית ועל ידי הרב הראשי של ירושלים ר' חיים זוננפלד, ר’ יעקב משה חרל"פ, והרא"יה קוק. כך קיבל על פי דרישת אביו, הסמכה מן הזרם החרדי והציוני גם יחד.

הרב"ש למד קבלה אצל אביו במשך שנים רבות, והחל ללמד על פי בקשת אביו. לאחר פטירתו של בעל הסולם הפך למנהיג העדה על פי בקשת התלמידים. הרב"ש הקדיש את חייו להפצת דרכו היחודית של בעל הסולם ולהרחבת הפירוש וההסבר של שיטתו.

לקראת פטירתו נתן הרב"ש לתלמידו וממשיך דרכו, ר' מיכאל לייטמן, מחברת בה רשם את דברי אביו כפי ששמע אותם. הכתבים פורסמו בספר בשם "שמעתי". כמו כן פורסמו כתביו של הרב"ש בספר "דרגות הסולם", ומכתביו לתלמידיו על דרך העבודה בספר "שלבי הסולם". קבוצת "בני ברוך", שהוקמה על ידי ר' מיכאל לייטמן, לשם המשך הפצת דרכו, קרויה על שמו של ר’ ברוך שלום אשלג.

 

ר' חיים בן יצחק מוולוז'ין (1749—1821)

ר' חיים בן יצחק מוולוז'ין היה מגדולי המקובלים תלמידי הגר"א. ייסד את ישיבת וולוז'ין הגדולה בהוראת הגר"א. ספריו: "נפש החיים" דן במוסר השכל, "רוח חיים" פירוש על פרקי אבות.

 

ר' חיים דוד יוסף אזולאי, החיד"א (1724—1806)

ר' חיים דוד יוסף אזולאי, החיד"א, נולד בירושלים ונפטר בליוורנו. הוא היה פוסק הלכה ומקובל היסטוריון וביבליוגרף. החיד"א ערך רוב ימיו מסעות, והיה מראשוני הביבליוגרפים העבריים.

החיד"א שימש במשך חמש שנים כרב במצרים, וביקר בין היתר בטורקיה, יוון, איטליה, צרפת, אנגליה וגרמניה. בכל מקום בו ביקר חקר וחיפש כתבי יד עתיקים מהם העתיק פרטים חשובים, אותם רשם יומן בשם "מעגל טוב". החיד"א חיבר עשרות ספרים ובינהם: "מחזיק ברכה", "ברכי יוסף", "חיים שאל", "מורה באצבע", "שיורי ברכה", "יוסף אומץ".

 

ר' חיים הכהן

ר' חיים הכהן, מחכמי אשכנז, עלה לארץ ישראל בזמנו של ר' בצלאל אשכנזי, בעל "שיטה מקובצת".

 

ר' חיים ויטאל, מוהרח"ו (1543—1620)

ר' חיים ויטאל, מגדולי המקובלים בצפת, היה תלמידו האישי וממשיך דרכו היחיד של ר’ יצחק לוריא, האר"י הקדוש.

ר' חיים ויטאל נולד בצפת ונפטר בדמשק. היה תלמידם של ר' משה אלשיך ושל ר' משה קורדובירו, הרמ"ק. בשנת 1570, עם הגעתו של האר"י הקדוש לצפת הכיר ר' חיים ויטאל בגדלותו וביחוד שיטתו והפך לתלמידו האישי. במשך שנה וחצי רשם בקפידה את דברי ומנהגי האר"י.

טרם פטירתו, בשנת 1572, הורה האר"י הקדוש לכל תלמידיו שישכחו את מה שלימד אותם פרט לר' חיים ויטאל. הוא ציין בפירוש שרק לר' חיים ויטאל מותר להמשיך וללמד את שיטתו המיוחדת. בשנת 1594 עבר לדמשק וחי שם עד יומו האחרון. כתביו נגנזו ונקברו לידו על פי הוראתו, אולם הוצאו מן הקבר מאוחר יותר ופורסמו על ידי בני משפחתו.

ספרו המפורסם "עץ חיים" מתאר את שיטתו של האר"י הקדוש. בין יתר כתביו יצאו לאור "שמונה שערים להאר"י הקדוש", ובינהם "שער הגלגולים", "שער הכוונות", "שער ההקדמות". בנוסף להם פורסמו כתביו: "ספר אוצרות חיים", "ארבע מאות שקל כסף", "ספר החזיונות".

 

ר' חנוך הניך מאלסק (...—1884)

ר' חנוך הניך מאלסק, מגדולי המקובלים בגליציה בדור הרביעי של החסידות. היה רב הקהילה באלסק ובסטינוב וחינך אלפי חסידים. חיבר סידור תפילה בשם "לב שמח", ופירוש לתורה הנושא את אותו שם "לב שמח".

 

ר' יהודה אשלג, בעל הסולם (1885—1954)

ר' יהודה אשלג, מכונה "בעל הסולם" על שם הפירוש הנדיר והמקיף שלו לספר הזוהר הקדוש הקרוי "פירוש הסולם". הוא קרא לפירושו בשם זה כיוון שהוא משמש כסולם עליו מטפסים לעליה המלאה כל טוב. בעל הסולם נולד בפולין והתחנך אצל האדמו"ר מקלושין ואצל הרבי מפורסוב. הוא שימש כדיין ראשי בואראשה ועלה לארץ בשנת 1921. שימש כרב הראשי של גבעת שאול ועסק כל ימיו בלימוד, פירוש, חידוש והפצה של חכמת הקבלה.

בעל הסולם פיתח שיטה חדשה ללימוד הקבלה המאפשרת לכל מי שמעונין להגיע להשגה רוחנית להשתמש בה. בנוסף לחיבור פירוש "הסולם" לזוהר, פתח בעל הסולם ופירש את כתבי האר"י הקדוש בספרו "תלמוד עשר הספירות".

בשנת 1933 הוציא לאור את הספר "מתן תורה" בו קיבץ מאמרים בנושא הקבלה שפרסם בעיתון. בעל הסולם חיבר סדרה של הקדמות המכינות את התלמיד ללימוד נכון של כתבי הקבלה ומבארות את דרך הלימוד. בין ספריו: "מבוא לספר הזוהר", "הקדמה לספר הזוהר", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", "פנים מאירות ומסבירות", "אור הבהיר", "בית שער הכוונות", "פרי חכם - אגרות קודש", "פרי חכם - מאמרים".

 

ר' יהודה החסיד (...—1217)

ר' יהודה החסיד, מגדולי המקובלים בדורו של ר' יצחק בן אברהם, הריצב"א, מבעלי התוספות, היה תלמידו של ר' יעקב בן אליעזר. בין תלמידיו הידועים היו: ר’ אליעזר בעל ה"רקח", ור' יצחק "האור זרוע". פרסם מספר ספרים וחיבורים ובינהם: "סוד היחוד", "ספר הגימטריאות", "ספר הטעמים", וספרו הידוע "ספר החסידים".

 

ר' יהודה הלוי (1075—1141)

ר' יהודה הלוי, משורר והוגה דעות, נולד בטולדה שבספרד ונשלח לאליסאנה ללמוד תורה מפי ר' יצחק אלפסי, הרי"ף. בשנת 1140 יצא לארץ ישראל ונפטר בדרכו אליה בשנת 1141 במצריים. הוא חיבר את ספר "הכוזרי" הידוע גם בשם "ספר ההוכחה והראייה להגנת הדת המושפלת".

 

ר' יוסף אליעזר רוזנפלד (...—1915)

ר' יוסף אליעזר רוזנפלד, מחכמי פולין, מונה לרב בפריישטטל בשנת 1890. חיבר את הספרים "חוות יאיר" ו"עטרת צבי".

 

ר' יוסף בן אברהם ג'יקטילה

ר' יוסף בן אברהם ג'יקטילה, מקובל גדול מספרד מסוף המאה ה-13. בן דורו של ר' שלמה בן אדרת, הרשב"א, ותלמידו של ר' אברהם בן שלמה אבולעפיה. ספריו המפורסמים הם "שערי אורה", "גינת אגוז".

 

ר' יוסף חיים, הבן איש חי (1835—1909)

ר' יוסף חיים, הבן איש חי, חי בבגדד, חיבוריו: "בן איש חי", "בניהו", "בן יהוידע", "רב פעלים" (שו"ת).

 

ר' יוסף קארו (1488—1575)

ר' יוסף בן אפרים קארו נולד בספרד, כשהיה בן 4 עברה משפחתו לטורקיה עקב גירוש ספרד ושם הוא חי 40 שנה. בשנת 1536 הוא עלה לארץ ישראל וחי בצפת, שם למד קבלה מפי האר"י הקדוש. ספרו "שולחן ערוך" העוסק בדינים והלכות, נדפס לראשונה בשנת 1565 והתקבל בכל קהילות היהודים בעולם.

ר' יוסף קארו חיבר בנוסף ל"שולחן ערוך" עוד ספרים: "בית יוסף", "כסף משנה", "אבקת רוכל", "בדק הבית", "אור צדיקים", "כללי התלמוד", "יבין שמועה", "מגיד משרים", "חידושי בית יוסף".

 

ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב (1726—1786)

ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב, מקובל, מראשי החסידות, בנו של ר' יצחק מדרוהוביץ, ותלמידו של ר' ישראל בעל שם טוב, הבעש"ט. לאחר פטירת הבעש"ט למד אצל המגיד ממזריץ. לימד בברודי, קאלק, זלוטשוב ויאמפולי. ר' יחיאל מיכל לא חיבר ספרים אולם תלמידיו מרבים לצטט מדבריו בספריהם.

 

ר' יעקב ישראל מקרמניץ, המגיד מקרמינץ (...—1800)

ר' יעקב ישראל מקרמניץ, המגיד מקרמינץ, מחכמי פולין, מחבר הספרים: "שפת אמת", "שבט מישראל", "אגדת אזוב".

 

ר' יעקב עמדין, יעב"ץ (1698—1776)

ר' יעקב עמדין, יעב"ץ, בנו של החכם צבי, נולד באלטונה, והתפרסם במיוחד כלוחם נגד השבתאות. לאחר כהונתו כרב בעיר עמדין חזר לאלטונה ופתח בה בית דפוס. סגנונו החריף והחד בא לידי ביטוי בספריו הרבים: "מור וקציעה" - פירוש לשולחן ערוך, "לחם שמים" - פירוש למשנה, "סולם בית אל", "מטפחת ספרים" - הסברים על הזוהר הקדוש, "אורח חיים", "שאילת יעב"ץ" - שו"ת.

 

ר' יעקב צבי יאליש (...—1825)

ר' יעקב צבי יאליש, מקובל גדול, מתלמידי הר' יעקב יצחק, החוזה מלובלין. היה אב בית דין בדינוב וגלוגוב. מחבר הספרים: "מלוא הרועים", "קהלות יעקב", "פרשת דרכים זוטא", "חינוך בית יהודה", ועוד ספרי קבלה רבים שנותרו בכתב היד.

 

ר' יעקב צמח

ר' יעקב צמח, מקובל, תלמידו של ר' שמואל ויטאל, בנו של הר' חיים ויטאל. ר' יעקב צמח נולד בליסבון ועלה לירושלים דרך דמשק. חיבר מספר ספרים ובינהם: פירוש מפורסם לכתבי האר"י הקדוש "קול ברמה", קיצור על כוונת האר"י בשם "נגיד ומצוה", "עולת התמיד" על כוונת ר' חיים ויטאל, "צמח צדיק".

 

ר' יעקב קאפיל (...—1769)

ר' יעקב קאפיל, מחכמי פולין, מקובל גדול, מחבר סידור "קול יעקב".

 

ר' יצחק איזיק יחיאל ספרין מקומרנה (1806—1874)

ר' יצחק איזיק יחיאל ספרין מקומרנה, התפרסם כבעל ידיעות רבות בתורת הנסתר והנגלה. חונך בחצרות החוזה מלובלין, ר' נפתלי מרופשיץ, ור' אברהם מרדכי מפינטשוב. הוא חיבר ספרים רבים ובינהם: "מעשה ארג" ו"עצי עדן" על המשניות, "פני זקן" על מסכת שקלים, "אוצר החיים והיכל הברכה", "נוצר חסד", "זוהר חי", ו"נתיב מצוותיך".

 

ר' יצחק בן צבי אשכנזי (...—1806)

ר' יצחק בן צבי אשכנזי, היה אב בית דין בחודורוב בפולין, ומאוחר יותר דיין בלבוב. ספרו המפורסם "טהרת הקודש" הדן במסכת זבחים, הוכיח על עמקותו בהלכה ובקבלה. הוא חיבר גם ספר נוסף בשם "אור הנר" על אגדות.

 

ר' יצחק בר ישעיה עטיה (...—1823)

ר' יצחק בר ישעיה עטיה, מחכמי סוריה, רב בחאלב, מחבר הספר "דורש טוב".

 

ר' יצחק לוריא אשכנזי, האר"י הקדוש (1534—1572)

האר"י הקדוש פיתח וגילה שיטה חדשה ללימוד הקבלה המכונה "שיטת האר"י".

הוא נולד בירושלים ונתיתם מאביו בגיל צעיר. אמו נסעה עם בנה הצעיר לאחיה, ר' מרדכי פרנסיס, שחי במצרים. האר"י הקדוש למד תורה וקבלה אצל ר' דוד אבן זמרא, הרדב"ז, ואצל ר' בצלאל אשכנזי. במשך שבע שנים התבודד וחקר את ספר הזוהר.

בשנת 1570 עלה האר"י לעיר המקובלים צפת. גדולי המקובלים, זקנים וצעירים, שהבחינו בגדלותו וביחודה של שיטתו ביקשו ללמוד אצלו, ולחלקם הוא סירב. במשך שנה וחצי לימד את תלמידיו את עיקרי שיטתו, אולם בטרם פטירתו הורה להם שלא לעסוק בה. רק לתלמידו ר' חיים ויטאל הרשה האר"י ללמד על פי שיטתו, כיוון שרק הוא הבין אותה לאשורה.

האר"י הקדוש לימד את תלמידיו בעל פה ולא הותיר אחריו רשימות, אולם ר' חיים ויטאל שרשם את דבריו בקפידה חיבר על פיהם את ספר "עץ החיים" ואת "שמונת השערים להאר"י הקדוש". כתבי היד של הרב חיים ויטאל נגנזו ונקברו לידו אולם בני משפחתו הוציאו אותם מאוחר יותר ופרסמו את ספריו. האר"י הקדוש חיבר מספר פיוטים המצויים בסידור ובינהם: "אזמר בשבחין", "בני היכלא", "אסדר לסעודתא".

 

ר' ישעיה בן אברהם הלוי הורוביץ, השל"ה הקדוש (1560—1630)

ר' ישעיה בן אברהם הלוי הורוביץ, השל"ה הקדוש, מקובל, היה תלמידו של ר' יהושוע פלאק בעל "ספר מאירות עינים". הוא למד בישיבות פראג, לובלין וקראקא, והיה רב ראשי בדובנא, אוסטריה, פרנקפורט, דמיין ופראג.

בשנת 1622 החליט השל"ה הקדוש לעלות לארץ ישראל כדי לקרב את הגאולה. הוא התישב לזמן קצר בצפת, לאחר מכן בירושלים, ונפטר בטבריה. קברו נמצא בטבריה ליד קבר הרמב"ם. השל"ה חיפש וחקר במשך שנים רבות את כתבי האר"י הקדוש. ספרים שכתב: "שני לוחות הברית", "מצוות תפילין", "שער שמים", "שמות גיטין".

 

ר' ישראל בעל שם טוב, הבעל שם טוב, הבעש"ט (1698—1760)

הבעל שם טוב, ר' ישראל בן אליעזר בעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, נולד בפולין והתיתם מהוריו בגיל צעיר. בצעירותו נהג להתבודד בהרים וללמוד קבלה. הוא הסתובב ברחבי פולין ואסף אליו יהודים שזיהה אצלם שאיפה מיוחדת להכרת תכלית חייהם. לאחר שלימד אותם איך להגיע להשגה רוחנית הקים והנהיג בעזרתם את תנועת החסידות.

הבעל שם טוב בלט באישיותו המיוחדת והסוחפת. הוא עיצב דמות חדשה של מנהיג ביהדות, דמותו של הצדיק, הרבי. הבעל שם טוב גם עיצב דגם של חבורה המתלכדת סביב אישיותו של מנהיג כריזמתי המעניק הדרכה אישית לכל אחד מתלמידיו.

החסידות הדגישה את כוונת הלב והתלהבות יותר מן הלמדנות והשינון. היא שמה דגש על השגתו של האדם את האלוקות בעצמו או בעזרת הצדיק אליו הוא נצמד. דבריו צוטטו בספרים רבים ובינהם "כתר שם טוב", "מאירות עינים", "צוואת ריב"ש".

 

רבי ישראל מאיר הכהן, החפץ חיים (1838—1933)

ר' ישראל מאיר הכהן כונה בשם "החפץ חיים" משום ששם הספר הראשון שכתב היה "החפץ חיים". הספר פורסם בשנת 1873 ועסק בדינים הנוגעים ללשון הרע ולרכילות. החפץ חיים נולד בעיירה הסמוכה לוילנה, ברוסיה הלבנה, ונחשב לאחד מחשובי הפוסקים בליטא ומגדולי התורה בדורות האחרונים. היה ממייסדי אגודת ישראל.

הספרים שכתב השפיעו עמוקות על התפתחות המחשבה הדתית בישראל בדורות האחרונים. ספריו הנוספים הם: "משנה ברורה", "ביאור הלכה", "שער ציון", "אהבת חסד", "שמירת הלשון", "טהרת ישראל", "ליקוטי הלכות".

 

ר' לוי יצחק מברדיטשוב (1740—1810)

ר' לוי יצחק נולד בעיר וסאקוב בגליציה. בשעה שנולד ר' לוי יצחק מברדיטשוב שמח מאוד הבעש"ט ואמר לתלמידיו שבשעה זו נולדה נשמה גבוהה מאוד. אביו ר' מאיר היה מקובל לימד את בנו תלמוד וקבלה. לאחר שהתחתן למד אצל המגיד ממזריטש, ולאחר מכן שימש כרב בעיר פינסק. לאור החרם של הגר"א על החסידות עזב את פינסק ועבר לברדיטשוב. ספריו: "קדושת לוי", "רמזי שיר השירים".

 

ר' מנחם מנדל מקוצק (1787—1859)

ר' מנחם מנדל מקוצק, נולד בעירה גוראי שבפלך לובלין. גדל בבית מתנגדים אולם כבר בגיל צעיר נמשך לחסידות ולמד אצל ר' שמחה בונים מפשיסחא, הר' יעקב יצחק, היהודי הקדוש מפשיסחא, והחוזה מלובלין.

היה חריף ומקורי מאוד בגישתו והתפרסם באמירותיו המדויקות והחדות כסכין. מתלמידיו דרש יחס אמיתי ורציני לעבודה הרוחנית, תוך השקעת מירב המאמצים במטרת חייהם. בין תלמידיו הידועים היו הר' יצחק מאיר מגור, בעל "חידושי הרי"ם", הר' חנוך הניך מאלכסנדר, הר' זאב וולף מסטריקוב, הר' יחיאל מאיר מגוסטנין.

תלמידיו הרבים המשיכו את דרכו היחודית בחסידויות שהקימו ברחבי מזרח אירופה. בשנת 1840 התבודד הר' מקוצק וסירב לבוא במגע אפילו עם תלמידיו. ספרים רבים נכתבו עליו ועל חדות לשונו והבחנותיו, וביניהם: "אין שלם מלב שבור", "סנה בוער בקוצק".

 

ר' מנחם נחום טברסקי מצ'רנוביל (1730—1798)

ר' מנחם נחום טברסקי מצ'רנוביל חונך בישיבת ליטא והושפע מתורת האר"י. היה מתלמידי הבעש"ט ולאחר פטירתו למד אצל המגיד ממזריץ. היה אדמו"ר מן הדור הראשון של החסידות. הקים וייסד את שושלת חסידות צ'רנוביל. ספריו: "מאור עינים" על התורה, "ישמח לב" פשטים בגמרא על דרך הסוד.

 

ר' משה בן חיים אלשיך, האלשיך הקדוש (1508—1600)

ר' משה בר חיים אלשיך, האלשיך הקדוש, מקובל ופוסק ידוע, נולד בטורקיה, חי רוב ימיו בצפת ונפטר בדמשק. למד אצל ר' יוסף קארו ור' יוסף טאיטאצק. האר"י הקדוש סירב ללמד אותו קבלה כשפנה אליו וטען שהוא לא בא לעולם אלא בבחינת דרוש.

בשנת 1587 עזב את צפת לדמשק עקב מגיפה, ושם הדפיס את ספרו "תורת משה" הידוע יותר בשמו "האלשיך הקדוש". ספרים נוספים שפרסם הם: "רב פנינים", "דברים נחומים", "משאת משה", "רוממות אל", "חבצלת השרון", "חלקת מחוקק".

 

ר' משה בן מימון, הרמב"ם (1138—1204)

הרמב"ם היה מגדולי הפוסקים ומחשובי היהדות בימי ביניים, מנהיג ורופא. הוא נולד בקורדובה שבספרד, ועבר לצפון אפריקה. לאחר שחיבר את החוברת "קידוש השם" בין האנוסים נאלץ לברוח והגיע לארץ ישראל. עקב תנאי החיים הקשים בארץ השתקע במצרים ושימש כרופאו ויועצו של אחד מחשובי השליטים. מעמדו איפשר לו לשמש כנגיד של יהודי מצרים.

בין חיבוריו: "הלכות דעות", "הלכות ע"ז", "מורה נבוכים", "פירוש המשניות", "משנה תורה", "ספר המצוות", "תשובות בהלכה", "אגרות הרמב"ם", "פאר הדור" (שו"ת).

 

ר' משה בן נחמן, הרמב"ן (...—1270)

ר' משה בן נחמן, הרמב"ן, מקובל, פוסק ורופא, נולד בספרד ועלה לארץ ישראל. היה תלמידם של ר’ נתן מטרנקטיליש, ר' יהודה בר יקר, ר' עזרא מגירונא ור' עזריאל. בין תלמידיו נמנו ר’ שלמה בן אדרת, רשב"א, ור' אהרון הלוי, הרא"ה. הרמב"ן חיבר ספרי הלכה, פירוש לתורה ולתלמוד, וספרים רבים נוספים.

 

ר' משה גרינוולד מחוסט (1853—1911)

ר' משה גרינוולד מחוסט, מרבניה המפורסמים של הונגריה, היה תלמידם של ר' אברהם שמואל סופר בעל ה"כתב סופר", ושל ר' מנחם כ"ץ פרוסטיץ מצלים. בשנת 1882 היה לרב בהומנא, וב-1887 בקליינורדיין. בשנת 1893 נתמנה לרב בחוסט. היה פעיל בציבור, והקים ישיבה גדולה. חיבר מספר ספרים: "ערוגות הבושם" על השולחן ערוך, "הלל נרצה" על ההגדה של פסח, "מקוה טהרה", "הכנה דרבה".

 

ר' משה זכותא, רמ"ז (1625—1698)

ר' משה זכותא, רמ"ז, מגדולי המקובלים באיטליה, נולד באמסטרדם ונודע בכינויו "ראש המשוררים המקובל האלוקי". למד בפולין וברוסיה ושימש כרב בונציה ובמנטובה. ייסד ישיבה גדולה למקובלים בונציה. חלק מהפיוטים והשירים שחיבר נכנסו לסידור עדות המזרח. ספריו: "קול הרמ"ז", "שודא דדייני", "אגרת הרמ"ז".

 

ר' משה חיים אפרים מסדילקוב (1748—1800)

ר' משה חיים אפרים, מחבר הספר "דגל מחנה אפרים", היה נכדו של הבעל שם טוב והתפרסם כרבי מסדילקוב. הוא נולד בעיר מיזבוז' ולמד מסבו הבעש"ט. לאחר פטירת הבעש"ט למד אצל המגיד ממזריטש ור' יעקב יוסף מפולנא. לאחר מכן התישב בסדילקוב. ספרו "דגל מחנה אפרים", הוא מספרי היסוד של החסידות והוא מתאר בדיקנות את תורת הבעש"ט.

 

ר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל (1707—1747)

ר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, מקובל גדול וידוע מאיטליה. נולד בפאדובה ובלט במיוחד כבר בילדותו כבעל זיכרון נדיר ויכולת לימוד מעמיקה.

כבר בגיל ארבע עשרה ידע בעל פה את כל כתבי האר"י. בגיל שבע עשרה כתב את ספרו הראשון וזכה להתנגדות נמרצת מהר' משה חאגיז. בשנת 1740 פרסם את ספרו הידוע "מסילת ישרים". בשנת 1743 עלה לארץ ישראל ונפטר בעכו עם כל בני ביתו עקב מגפה. חיבר כארבעים ספרים ובינהם: "כללי פתחי חכמה ודעת", "שערי רמח"ל", ו"אדיר במרום".

 

ר' משה טייטלבוים מאוהל, (1759—1841)

ר' משה טייטלבוים נולד בגליציה, היה תלמידם של ר’ יוסף מקולבסוב ור' יהודה אריה הלוי. נודע בתחילת דרכו כמתנגד ולכן כונה "בעל ראש הברזל", אולם לאחר פגישתו עם החוזה מלובלין הפך לאחד מראשי החסידות. הנהיג את חסידות אוהל שבהונגריה ועקב יכולתו המיוחדת לנאום ולהלהיב את הקהל משך אליו אלפי אוהדים כולל גויים. מספריו: "השיב משה", "ישמח משה", "תפילה למשה" על תהילים.

 

ר' משה ישראל בר אליהו (...—1782)

ר' משה ישראל בר אליהו, היה רב ברודוס, חיבר את הספרים: "שארית ישראל" ו"משה ידבר".

 

ר' משה קורדובירו, הרמ"ק (1522—1570)

ר' משה חיים בן יעקב קורדובירו, הרמ"ק, מחכמי ארץ ישראל.

חי רוב ימיו בצפת והיה מתלמידיו של ר' יוסף קארו, ושל הרב המקובל שלמה אלקבץ, מחבר הפיוט "לכה דודי".

כבר בגיל עשרים ושש חיבר את ספרו הראשון "פרדס רימונים" הדן בחכמת הקבלה. עד הגיעו של האר"י הקדוש לצפת נחשב הרמ"ק לגדול המקובלים בצפת. בין תלמידיו נמנו אליהו די ווידאש, בעל "ראשית חכמה" והר' אברהם גלאנטי, בעל "קול בוכים".

הרמ"ק פרסם עוד מספר ספרים אולם הידוע שבהם הוא "אור יקר" - פירוש רחב ומעמיק לספר הזוהר הקדוש. חלק מן הפירוש הרחב הזה הוצא לאור תחת השם "שעור קומה" - מבוא לפירוש האידרות שבזוהר. מספריו הנוספים: "אור נערב", "ספר הגירושין", "ספר אילימה רבתי", "תפלה למשה", "דע את אלקי אביך".

 

ר' משולם פייבוש מזבריזא (...—1795)

ר' משולם פייבוש, מקובל מראשי החסידות, תלמידם של ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב, המגיד ממזריץ ור’ מנחם מנדל מפרמישלן, היה חברו הטוב של ר’ חיים מצ'רנוביץ המצטט אותו בספריו. דרשותיו רוכזו בספר "ליקוטים יקרים", ורעיונותיו על החסידות ודרכה מוסברים בתימצות בקונטרס "דרך אמת". קונטרס זה נמצא ספר הקבלה הידוע שחיבר "יושר דברי אמת".

 

ר' נחמן מברסלב (1772—1810)

ר' נחמן מברסלב היה נכדו של הבעל שם טוב. בשנת 1798 עלה לארץ ישראל אולם בשל מלחמות נפוליאון חזר לאוקראינה, התישב בעירה אומן, ולימד את תלמידיו חסידות על ידי אגדות וסיפורים. בין חיבוריו: "שיחות הר"ן", "ליקוטי מוהר"ן", "ליקוטי עדות המשולש".

 

ר' פנחס אליהו בן מאיר (...—1802)

ר' פנחס אליהו בן מאיר, היה מקובל שחיבר בעילום שם את "ספר הברית".

בנוסף חיבר גם את "מצוות טובים" הדן בטעמי המצוות, "בית יוצר" שהוא פירוש לספר היצירה, "מטמוני מסתרים" על צירופי אותיות, ופירוש ל"משנת חסידים", ספרו של הר' עמנואל חי ריקי.

 

ר' צבי אלימלך שפירא מדינוב, מהרצ"א (...—1841)

ר' צבי אלימלך שפירא מדינוב, מהרצ"א, מוזכר בהערכה רבה בספריהם של בני דורו. הר’ אלימלך מליז'אנסק ניבא עליו גדולות עוד בילדותו. היה תלמידם של החוזה מלובלין ושל ר’ מנחם מנדיל.

ספריו הרבים מעידים על עומק השגתו בחכמת הקבלה: "בני יששכר", "דרך פקודיך", "אגרא דכלא", "אגרא דפרקא", "דברים נחמדים", "כלי הרואים", "רגל ישרה", "מעין גנים", "והיה ברכה", "ברכה משולשת", "ריח דודאים", "מגיד תעמולה", "הוספות מהרצ"א", "ליקוטי מהרצ"א", "הגהות מהרצ"א".

 

ר' צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב (...—1831)

ר' צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב, בנו של הרב יצחק אייזיק מספרין שבהונגריה, היה תלמידו של החוזה מלובלין, ונחשב לאחד מיורשיו. בין היתר למד גם אצל המגיד מקוזניץ, ר’ אלימלך מליז'אנסק, ר’ משה לייב מסאסוב, ר' יהושע השיל מאפטא, ור’ ברוך ממזבוז'. היה מפורסם בתורת הנגלה והנסתר. וחיבר את הספרים "עטרת צבי" פירוש גדול על הזוהר, "סור מרע ועשה טוב", "בית ישראל", ו"פרי קודש הלולים".

 

ר' צבי הירש בן יעקב הורוביץ (...—1837)

ר' צבי הירש בן יעקב הורוביץ, מחכמי פולין, תלמידו של הר' קלוגר מברוד, מחבר הספרים: "ליקוטי צבי", "שארית צבי", "מקנה וקנין", "עטרת צבי", "חמדת צבי", "הנהגות ישרות", "כרם שלמה וגידולי צבי".

 

ר' שבתי בן יעקב יצחק ליפשיץ

ר' שבתי בן יעקב יצחק ליפשיץ, מחכמי פולין. משנת 1865 היה מורה ביולניצא, ומשנת 1907 ראב"ד באורשיווע. מחבר הספר "סגולת ישראל".

 

ר' שלום בן משה בוזגלו (...—1780)

ר' שלום בן משה בוזגלו, מקובל מפורסם ממרקש שבמרוקו, מתלמידיו של ר' אברהם בן מרדכי אזולאי. חיבר מספר ספרי קבלה: "כסא מלך" - פירוש על תיקוני הזוהר, "הדרת מלך" - פירוש על הזוהר המחולק לשני פרקים - "הוד מלך" על ספרא דצניעותא, "מקדש מלך", ו"כסא מלך" על התיקונים.

 

ר' שלמה בן אדרת, רשב"א (...—1310)

ר' שלמה בן אדרת, רשב"א, מגדולי חכמי ספרד, היה תלמידם של הרמב"ן ושל ר' יונה גירונדי. בין תלמידיו הידועים היו: ר' בחיי, ר' אברהם בן איסמעיל, ר' שם טוב גאון, ור' יום טוב בן אברהם אלאשבילי, הריטב"א. הרשב"א כתב ספרים רבים ובינהם: "עבודת הקודש", "שער המים", "תורת הבית", "פסקי חלה", "משמרת הבית".

 

ר' שמחה בונים מפשיסחא (1767—1827)

ר' שמחה בונים מפשיסחא, בנו של ר' יצחק המגיד, נולד בואדיסלב למד בצעירותו אצל ר’ מרדכי בנט. התודע לחסידות והפך לאחד מראשי הדור השני של החסידות. היה תלמידם של החוזה מלובלין - ר’ יעקב יצחק, ושל היהודי הקדוש - ר' יעקב יצחק מפשיסחא.

הוא המשיך את דרכו של היהודי הקדוש, העמיק והרחיב את דרכה של החסידות. תלמידיו הידועים היו: הר' מנחם מנדל מקוצק, ר' יצחק מוורקא, חידושי הרי"ם - הרבי מגור, ר’ יחזקאל מקוזמיר, ר' חנוך האניך מאלכסנדר, ר' אברהם מטשכנוב ועוד.

דבריו פורסמו בספרי תלמידיו: "חדוות שמחה", "תורת שמחה", "רמתים צופים", "קול שמחה".

 

ר' שמעון בן לביא (1488—1588)

ר' שמעון בן לביא, מקובל שנולד בספרד וגורש עם משפחתו בשנת 1492. נדד לפורטוגל ובשנת 1497 עבר לפס שבמרוקו. בשנת 1549 עבר לטריפולי והיה שם רב הקהילה. ר' שמעון בן לביא חיבר פיוטים על הרשב"י ושני ספרים: "כתם פז" ו"יד נאמן".

 

ר' שמעון בר יוחאי, רשב"י

ר' שמעון בר יוחאי, רשב"י, מחשובי התלמידים של ר’ עקיבא, מוזכר בש"ס פעמים רבות כ"רבי שמעון", ומפורסם בתורת הנגלה והנסתר.

גדל ביבנה והוסמך על ידי ר' עקיבא ור' יהודה בן בבא ללמד את חכמת הקבלה לדורות הבאים. לאחר שנכלא ר' עקיבא, והלשינו עליו שהוא מדבר כנגד השלטון, הסתתר יחד עם ר’ אלעזר בנו במערה בפקיעין במשך שלוש עשרה שנים.

ר' שמעון חיבר את ספר הזוהר הקדוש בהיותו במערה אולם הורה לתלמידו ר' אבא לכתוב אותו כיוון שידע כי רק הוא יוכל להסתיר את מה שצריך ולגלות את מה שמותר. כשחיבר את ספר הזוהר הקדוש ידע שהוא נועד עבור הדורות הבאים ולכן גנז אותו.

ספר הזוהר נכתב בשפה מיוחדת, שפת המדרש בארמית. בזוהר עצמו מסופר שהארמית היא האחורים של העברית. הזוהר הקדוש נחשב ליסוד חכמת הקבלה, הוא מתאר שיטה ברורה ומגובשת להשגת רוחניות, ונלמד על ידי כלל קהילות ישראל. פירושו המעמיק של ר' יהודה אשלג, פירוש הסולם, מאפשר ללמוד אותו גם בתקופתנו.

 

ר' שמעון בר צמח דוראן, רשב"ץ (...—1444)

ר' שמעון בר צמח דוראן, רשב"ץ, היה רופא, פייטן ומקובל. למד אצל ר' ניסים בן ראובן, הר"ן, ואצל ר’ יצחק בר ששת, הריב"ש. חי בספרד אולם בזמן הרדיפות בספרד בשנת 1391 עבר לאלג'יר. חיבר ספרים רבים והתבלט במיוחד בשאלות ותשובות שהתפרסמו בשלושת כרכי ה"תשב"ץ". בין ספריו הנוספים: "מגן אבות", "אור חיים", "לוית חן", "יבין שמועה", "זוהר הרקיע".

 

ר' שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הזקן (1745—1813)

ר' שניאור זלמן מלאדי, אדמו"ר הזקן, ייסד את חסידות חב"ד, למרות התנגדותו של הגר"א. ר’ שניאור זלמן מלאדי למד קבלה וחסידות אצל המגיד ממזריטש, והקים את שיטתו בחסידות נקראת חב"ד (חכמה בינה דעת) לאחר פטירתו של המגיד.

במלחמת רוסיה צרפת בשנת 1812 שכנע את תלמידיו לתמוך ברוסיה ונאלץ לאחר מכן לברוח מנקמת הצרפתים. הוא חיבר את הספרים: "שולחן ערוך הרב" ספר הלכות מעודכן עבור חסידי חב"ד המשמש אותם עד היום, "סידור תפילה", "ליקוטי תורה", ואת "התניא" המתאר את יסודות שיטתו.