ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך.

ישעיה ל' כ'

 

ולא ילמדו... כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.

ירמיה ל"א ל"ג

 

וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד.

דברים ד', ל"ט

 

אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם.

שמות כ' י"ט

 

אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך.

תהלים י"ז ט"ו

 

אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה.

איוב כ"ט כ"ו

 

וראיתם אתו וזכרתם.

במדבר ט"ו ל"ט

 

אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות.

תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא קל"א, סנהדרין ו'

 

השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך.

דברים ד' ט'

 

משה ... זכה לתמונת ה' יביט.

תהלים י"ז ט"ו

 

והנה ה' נצב עליו.

בראשית כ"ח י"ג

 

בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים.

תהלים קכ"ו א'

 

אוזן שמעה ותאשרני.

איוב כ"ט י"א

 

אדני אלקים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר יעיר בבקר בבקר, יעיר לי אזן לשמע כלמודים.

ישעיה נ' ד'

 

והשמיעני את קולך.

שיר השירים ב' י"ד

 

וחך אכל יטעם.

איוב י"ב י"א

 

כל אחד משיג השגה פרטית לפי מדרגתו ולפי הזמן.

ר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, אדיר במרום, עמ' רע"ט

 

האמת הוא, שמי שמגיע לידיעה אמיתית, יוכל לראות שלשה דברים: ההנהגה האמיתית הנעלמת, המראה החיצון של ההנהגה שאינו אמת, מהיכן יוצא המראה הזה, ואיך מתקשר עם ההנהגה האמיתית.

ר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, אדיר במרום, עמ' תנ"ט

 

אני מלא אהבה לאלוקים: אני יודע שמה שאני מבקש, איננו נקרא בשום שם. איך ייקרא מה שהוא יותר מן הכל, יותר מן הטוב, יותר מן המהות? ואני אוהב ואני אומר, אני אוהב את האלוקים.

הרב ראי"ה קוק, אורות הקודש ד', ת'

 

אנחנו אין אנחנו מכירים את ה' מן העולם ועל ידי העולם, כי אם מתוך נפשנו פנימה, מתוך תכונתו האלוהית.

הרב ראי"ה קוק, אגרות א', מ"ה

 

מכאן משמע, שעניין מציאת חן בעיני הבורא או להיפך, אינו תלוי באדם עצמו, אלא הכל תלוי בבורא. ומדוע דווקא אדם מסוים ודווקא עכשיו מצא חן בעיני הבורא, ולכן הבורא מקרבו ואחר כך עוזבו - זה אי אפשר להבין למי שעוד לא רכש שּׂכל רוחני, כי רק לאחר כניסתו לרוחניות, זוכה האדם להבין זאת.

הרב ברוך שלום אשלג, שמעתי, מאמר ב', ענין שכינתא בגלותא

 

מציאות מקום ברוחניות נקרא מקום המציאות מטעם, שכל מי שבא לשם, היינו למקום ההוא רואה אותה צורה כמו השני. מה שאם כן דבר דמיוני אינו נקרא מקום מציאותי, משום שהוא דמיוני, אז כל אחד מדמה לעצמו באופן אחר.

הרב ברוך שלום אשלג, שמעתי, מאמר צ"ח, רוחניות נקרא מה שלא יתבטל לעולם

 

וקראתי הביאור בשם "הסולם", להורות שתפקיד ביאורי הוא בתפקיד כל סולם, שאם יש לך עליה מלאה כל טוב, אינך חסר אלא "סולם" לעלות בו. ואז כל טוב העולם בידיך. אמנם אין "הסולם" מטרה כלפי עצמו. כי אם תנוח במדרגות הסולם ולא תכנס אל העליה, אז לא תושלם כונתך.

כן הדבר בביאור שלי על הזוהר. כי לבאר דבריהם העמוקים מכל עמוק עד סופם, עוד לא נברא הביטוי לזה. אלא עשיתי על כל פנים בביאורי זה דרך ומבוא לכל בן אדם, שיוכל על ידו לעלות ולהעמיק ולהסתכל בספר הזוהר גופו, כי רק אז תושלם כונתי בביאורי זה.

הרב יהודה אשלג, הקדמה לספר הזוהר, אות נ"ח

 

בעל הסולם פעל שאדם פשוט שאם הולך בדרכו יכול לזכות לדבקות ה' כמו תלמיד חכם מובהק, משאם כן לפניו היו צריכים להיות תלמידי חכמים גדולים בכדי לזכות לדבקות ה'. ולפני הבעל שם טוב היו צריכים להיות גדולי עולם, אחרת לא היו יכולים לזכות להשגת אלוקות.

הרב ברוך שלום אשלג, דרגות הסולם א', מאמר ע"ח, פעילות גדולי האומה

 

אם ימצא אחד בעיר ושנים ממשפחה הלומד סתרי תורה, האיש הזה הוא בעיקר בדעת השלם בלי חסרון.

ספר קנה הגדול דף מ"א

 

מי שזיכהו ה' בחכמת האמת יודע מעלת פשטי התורה ושכל דברי הש"ס בנוי על סודות התורה, כידוע ליודעי חן.

שו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד סימן מ"ז

 

ושמעתי סיפור מעשה באיש אחד שלא הבין פירוש הגמרא והיה דרכו לומר הגמרא בלא פירוש ועל ידי זה זכה למדריגת גילוי אליהו.

דרך צדיקים

 

כי למדן משפה ולחוץ לא יטעום לעולם אור התורה ולא יתחדש לו שום אור וכל החידושין שסובר שמחדש בסברות זרות וכרסיות בהבל הבלים הם היפך הלכה אמיתית ולטהר את הטמא להכשיל בני ישראל לאכול שרץ עוף טמא ודברי מרן האר"י והזוהר שהם מאירות עיניים מתוקים לנפש ישראלי המשכלת שיתחדש לו בכל רגע אור חדש ממש עד שנעשה ממש עד שנעשה ממש בריה חדשה על ידי הזוהר ומרן האר"י.

ר' יצחק איזיק יחיאל ספרין מקומרנה, היכל הברכה דברים דף י"א

 

והמלאכים אינם יודעים סודות התורה ואינם משיגים מבוראם כהשגת הנשמות שהם דורשים התורה ומשיגים מתוכה השגת הבורא גדולת היוצר ומתעלים, שכל התורה אינה אלא מגדת מציאות היוצר ומעלתו בספירותיו ופעולתו בהם, וכל המרבה לדרוש בסודותיה הרי זה משובח מפני שמגיד מעלתו ומפליא לעשות בספירות, ולזה לא נמסר ענין זה אלא לצדיקים והמלאכים שמחים לשמוע תורתם.

הרב משה קורדובירו, הרמ"ק, דע את אלקי אביך, מ'

 

האדם הולך ומוצא את אלהים בקרבו, בנטיותיו הנכונות, ואפילו באותן הנראות בראש שהן משגות מן הדרך הטובה המוסכמת מצד ההשקפה הרגילה, יוכל הוא לעלות למידה עליונה כזאת עד שידע לכונן את הכל לתכנית העז והאושר.

הרב ראי"ה קוק, אורות, ס"ב - ס"ג, סעיף ח'

 

האדם אפשר לו לבוא לידי מידה כזו, שיגלה בקרבו את המרכזיות של כל ההויה שבקרבו. ואז ירגיש ברוחו את כל המתרגש, כל העשוי... וכל המתנועע בכל מלוא היש לכל פרטי דרגותיו. כי לא יעשה ה' אלוקים דבר, כי אם גילה סודו אל עבדיו הנביאים. ההתגלות הפנימית הזאת של הריכוז שבנשמת האדם היא הוצאה מן הכח אל הפועל מה שגנוז בה באמת.

הרב ראי"ה קוק, מוסר הקודש, שנ"ז

 

כמו שמעלת האדם שיש לו דעת, כך אלו הנשמות יש להם דעת גדול באלוהות. ופירוש דעת, אין רוצה לומר הידיעה לבד, אלא בחינת הרגשה ממש. כשההשכלה נקשרת ונקבעה בנפשו כאלו מרגיש, כי דעת מלשון "והאדם ידע את חוה אשתו", לשון התקשרות והתחברות. ועל דרך זה נאמר "ומבשרי אחזה אלוה", אחזה ממש כאילו רואה.

רבי שניאור זלמן מלאדי, תורה אור

 

פנימיות התורה הוא בחינת משקה המשכרת, כמו יין לאחר שנכנס במעיו יצא מהעלמו ומתגלה ואז משכר ומבלבל הדעת וההשגה מפני שהיה בו כוח שלמעלה מן השכל בהעלם ועתה יצא ונתגלה.

כמו כן ברזין דאורייתא שהוא מה שלא נתלבשה במצווה אלא הן סיפור גדולת אור אין סוף ברוך הוא למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית וכו' להשכיל ולהשיג סדר כל ההשתלשלות ולספר בשיעור קומת עצמות המאציל והנאצלים, כמו כל מאמרי האידרא רבא ואידרא זוטא שהוא בחינת אהבה רבה שלמעלה מן הדעת וכו' ורזין דאורייתא שלמעלה מן ההשגה בהעלם גדול, וכשטועמים ומשיגים יתבלל דעתו, כלומר שנולד לו מחמת ההתבוננות בהם אהבה נפלאה שלמעלה מן הדעת וההשגה.

רבי שניאור זלמן מלאדי, ספר מאמרי אדמו"ר הזקן, תקס"ג ח"ב

 

כל זמן שנדמה לנו שאנו עומדים במצב מהותי מיוחד, נפרד מהענין האלהי, אין האלהות מושגת לנו, ומתוך כך אנו משתוקקים להשגתה השלמה, המעוררת בנו תשוקה של דבקות פנימית, המתגלה בשכל, ברגש, ובמעשה, בדיבור ובתנועה, ובדמיון. ומתוך התשוקה התמידית אנו מוסיפים תמיד הכנה לעליה העליונה, שהננו באמת חיים באלהים חיים, וכל פרט של מחשבה, המברר לנו את מניעת ההשגה האלהית שבמצבנו, מוכיח לנו את העוורון שלנו, והננו הולכים ומתפקחים.

הרב ראי"ה קוק, אגרות ב', ל"ח

 

עיקר התלות השגת התורה והאלהות שהוא עיקר האדם וקיום מצותיה שהוא עמוד העבודה לאל תלוי בהשגת החכמה הזאת כידוע.

הרב משה קורדובירו, הרמ"ק, דע את אלקי אביך, פ'

 

פנימיות התורה הם חיים לפנימיות הגוף שהוא הנפש, והחיצוניות לחיצוניות הגוף, והעוסקים ברמז וסוד אין יצר הרע יכול להתגרות בהם.

הגאון ר' אליהו מוילנה, הגר"א, אבן שלמה חלק כ"ז

 

מפתחות החכמה ומה גם חכמת הסוד אינה נמסרת ביד אדם אחד, שכל אחד ואחד יש לו חלק בתורה, ומה שפותח זה אינו פותח זה, שאי אפשר ליגע בחלק של חבירו... והטעם משום שאין הכוונה אלא לדעת את הבורא ואי אפשר שישיג אדם אחד את כל החכמה, ואם לא כל באי עולם, אמנם נודע בשערים בעלה בשיעורים כל אחד ואחד יש לו שיעור בתורה לדעת את קונו.

הרב משה קורדובירו, הרמ"ק, דע את אלקי אביך, צ"ג

 

והנה יש מי שיסתכל בפשטי התורה ופשטי הענינים לבד, ואלו בבושת לעולם הבא מפני שאין שם עיקר פשוטי העניינים אלא סודותיהם...

כדי שיוכל לשאת ולתת בין שאר הצדיקים דורשי סתרי תורה אשר שם, ואם לאו ידחה מהם לחוץ אל מקום בעלי הפשט, ואלו המעמיקים בסוד יש להם חלק בבינה, כדי שמשם יאירו ויזהירו מסוד פנימיות התורה ומדידת שיעור קומה, דהיינו כזוהר הרקיע... אין שכר כשכר לומדי תורה וידיעת סודותיה לכבוד בוראה.

הרב משה קורדובירו, הרמ"ק, דע את אלקי אביך, קמ"ח

 

בראש השנה שנת תק"ז (1747) עשיתי השבעת עליית הנשמה כידוע לך, וראיתי דברים נפלאים במראה, מה שלא ראיתי עד הנה מיום עמדי על דעתי ואשר ראיתי ולמדתי בעלותי לשם בלתי אפשרי לספר ולדבר אפילו פנים אל פנים. עד שנכנסתי להיכל משיח, ששם לומד משיח עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים.

ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאוד, ואיני יודע לשמחה מה זו עושה, והייתי סובר שהשמחה הזו חס ושלום על פטירתי מהעולם הזה, והודיעו לי אחר כך שאיני נפטר עדיין כי הנאה להם למעלה כשאני מייחד יחודים למטה על ידי תורתם הקדושה. אבל מהות השמחה איני יודע עד היום הזה.

ושאלתי את פי משיח אימת אתי מר? והשיב, בזאת תדע בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה.

ר' ישראל בעל שם טוב, הבעש"ט, כתר שם טוב, אגרת קודש ששלח לגיסו, ר' אברהם גרשון מקיטוב

 

מגמתה של חכמת הרזים, לכל מהלכה, היא פתוח כח הנשמה, עד כדי עמידה על כחה הפנימי, לשאוב ממקורה, בלי שום הצטרכות של התלמדות אמצעית. והופעה זו מביאה את כל ההויה כולה להכיר את עצמה. ומתוך ההכרה העצמית הפנימית נמשך שפע החיים, באיחוד השכל והרצון, באין הפסקה של גבולים ושל פרטים.

הרב ראי"ה קוק, כתבי הרב קוק

 

ואחר שהנשמות הם מהאלוה חלק אלוה ממעל, ראוי בלי ספק שישיגו בחכמה עליונה השגת מה, והנה ההצעה הזאת מורכבת מג' דברים.

הדבר הא' כי הדבקות סיבת ההשגה, ודבר זה ברור, כי הגשמיים הגופניים כבהמות ובני אדם המתנהגים כבהמה אחר המאכל והשינה והתשמיש לא ישיגוהו כלל, יש מהם שאפילו מציאותו, אלא אוכלים מהמזומן בלי להשכיל שיש סיבה עליהם.

הדבר הב' הוא כי הנשמות חלק אלוה ממעל וענין זה מוסכם בין המקובלים, והם דבקות ממש בשורשם... אם כן ודאי ישיג ההשגה הראויה אליו בהדבקו מדרגה אחר מדרגה כפי כח ההשגה, וישיג ממנו לא עצמותו ומהותו, אמנם ישיג מהחכמה השגה כפי כחו להסתכל בהקדמות התורה שהיא חכמתו.

הדבר הג' כי הנשמות הם בעצמותו בבחינה אחת והם חוץ ממנו בבחינה אחרת, וכמו שעצם האלוה ישיג עצמו, כן הנשמה חלק ממנה ישיגהו וחלק ממנה ישיג השגה המעוטה הנזכרת.

הרב משה קורדובירו, הרמ"ק, דע את אלקי אביך, קנ"ד - קנ"ה

 

ואין חלק בתורה שיגרום ייחוד כל כך כסתרי תורה, ולכך היו הם כמעט בכל עסקם גורמין ייחוד, כפי בחינת עסק התורה ממש היה נעשה קישוט לשכינה, ושכינה על ראשם תמיד להתקדש במסתרי תורתם להתייחד למעלה.

הרב משה קורדובירו, הרמ"ק, דע את אלקי אביך, רצ"ז

 

אשריהם כל אלו העוסקים בתורה, לדעת חכמת אדונם והם יודעים ומסתכלים בסודות עליונים. כי כשהאדם יוצא מהעולם הזה והוא עשה תשובה, ולא נשארו לו אלא העבירות שרק המיתה מכפרת עליהן, על ידי זה, דהיינו המיתה, מסתלקים ממנו כל הדינים שבעולם ולא עוד אלא, שפותחים לו י"ג שערים מסודות האפרסמון הטהור, שחכמה עליונה תלויה בהם.

רבי שמעון בר יוחאי, הזהר, שיר השירים עם פירוש הסולם דף' קמ"ח

 

בוא וראה מה כתוב, אם לא תדעי לך היפה בנשים, הקב"ה משיב לנשמה, אם את באת, ולא הסתכלת בחכמה מטרם שבאת לכאן, ואינך יודעת את העולם העליון, צאי לך, אין את ראויה לכנוס לכאן בלי ידיעה, צאי לך בעקבי הצאן, היינו שתתגלגלי פעם שניה לעולם ותהיי יודעת בעקבי הצאן האלו, שהם בני אדם, שהאנשים דשים אותם בעקב, דהיינו שמחזיקים אותם לשפלים והם יודעים הסודות העליונים של אדונם, ובהם תדעי להסתכל ולדעת. כלומר, שמהם תלמדי.

רבי שמעון בר יוחאי, הזהר, שיר השירים עם פירוש הסולם דף קמ"ח

 

וכבואי פה עם הבריות ראו ראיתי בעוני עמי, עניות הדעת ושחוק הכסילים עלה עלי כקול הסירים תחת העיר לשקץ ולרמש על נשמת בית מאוינו.

מדברים סרה על ה' ועל תורתו ועל עמו קול גדול, שבחכמת הקבלה כולה אין כאן בינה ודעת וסברה כלל וכלל, אלא המה קיבוץ של מלות ושמות, לא משל ולא נמשל, רק דברים ככתבם. וזכות הוא לפטפט פטומי מלים בדברים ככתבם באמונה שלימה, שהם דברים קדושים, שבזה תושלם עלינו כונת הבריאה. וכשיתרבו העוסקים בהדברים ככתבן באמונה שלימה, מיד ייתי מלכא משיחא (יבוא מלך המשיח), כי יושלם בזה כל התיקון ותו לא מידי.

עד שפגשתי את המפורסמים שבהם. המה אנשים שכבר כילו שנותיהם על הלימוד בכתבי האר"י וזוהר. והצליחו שכל ספרי האר"י שגורים בפיהם עד להפליא. ושם להם כקדושים שהיו בארץ.

ושאלתים, אם למדו אצל רב, שהיתה לו השגה בפנימיות הדברים. וענו לי: "חס מלהזכיר! אין כאן שום פנימיות, זולת דברים ככתבם מסורים לנו ותו לא מידי חס ושלום!" ושאלתים: "אם הרח"ו ז"ל השיג פנימיות הדברים?" וענו לי: "ודאי לא השיג יותר ממה שאנו משיגים". ושאלתים על האר"י ז"ל עצמו. וענו לי: "ודאי לא ידע פנימיות יותר הימנו כלום. וכל מה שידע, מסר לתלמידו הרח"ו ז"ל, וכן הגיעו אצלינו".

וצחקתי מאד עליהם: "שאם כן איך נתחברו הענינים בלב האר"י ז"ל בלי שום הבנה ודעת?" וענו לי: "אשר חיבור הענינים קיבל מפי אליהו ז"ל. והוא ידע הפנימיות באשר שהוא מלאך". וכאן שפכתי חמתי עליהם, כי אפס בי כח הסבלנות לעמוד אצלם.

הרב יהודה אשלג, הקדמה לספר פי חכם

 

הסתר ב': הנקרא בספרים "הסתר תוך הסתר". פרושו שאינו רואה אפילו את האחורים של השי"ת. אלא אומר, שהשי"ת עזב אותו ואינו משגיח עליו. וכל היסורים שמקבל, תולה שקיבל מחמת ידי הגורל העיוור והטבע, כי דרכי ההשגחה נעשים לו מסובכים ביותר, עד שמביאים לידי כך שמתפקר ח"ו.

ציור: מתפלל ועושה צדקה על צרותיו - ואינו נענה כלל. ודווקא בשעה שפוסק מלהתפלל על צרתו - אז נענה. בכל שעה שמתגבר להאמין בהשגחה ומטיב מעשיו - פונה לו ההצלחה עורף ויורד אחורנית באכזריות גדולה. ובשעה שמתפקר ח"ו ומתחיל להריע מעשיו - אז מתחיל להצליח ביותר ולנשום לרווחה. לא מזדמנת לו פרנסה בדרך כשרות, אלא דווקה בדרך הונאה לבריות, או על ידי חילול שבת, וכדומה.

או שכל המכירים שלו, שהם בעלי תורה ומצווה, סובלים עניות, ומחלות מרובות, ומבוזים מאד בעיני הבריות. ובעלי מצווה האלו נדמה לו שהמה חסרי דרך ארץ וטפשים מלידה, וצבועים גדולים, עד שמאוס לו לישב בחברתם אפילו רגע. וכל המכירים הרשעים, המתלוצצים על אמונתו, הנה המה המצליחים ביותר, בריאים ושלימים, לא ידעו מחלה, פקחים, בעלי מדות טובות, וסימפטיים בכל דרכיהם, יושבים בלי דאגות, ובבטחון, ובשלוה רבה נמצאים כל היום.

כשהשגחה מסתדרת לאדם באופן כזה, נקרא "הסתר תוך הסתר". כי אז חס ושלום רובץ תחת משאו, לא יוכל עוד להמשיך בהתחזקות להאמין שיסוריו באים לו מהשי"ת, מאיזה טעם כמוס. עד שנכשל ומתפקר לומר ח"ו, שהשי"ת אינו משגיח כלל על בריותיו, וכל מה שבא לו חס ושלום, בא לו מידי הגורל והטבע - שזה נקרא שאינו רואה אפילו את האחורים. ובמצב זה בהרגשת האדם קבלת יסורים, כגון:

א. מחסור בפרנסה או מחסור בבריות, בזיונות ואי הצלחה לגמור את תכניותיו, ואי סיפוק נפשי. למשל, ששומר את עצמו שלא לענות חברו.

ב. מתפלל ואינו נענה. בשעה שמיטיב מעשיו נמצא חרד אחורנית, ובשעה שמריע את מעשיו נמצא מצליח ביותר. אין מזדמן לו פרנסה בדרך כשרות. זולת בדרך הונאה וגנבה, או בחילול שבת.

ג.  כל מכיריו ההולכים בדרך ישר, סובלים עניות ומחלות, וכל מיני בזיונות. ומכירים הרשעים מתלוצצים יום יום, מצליחים ועולים בעשירות ובבריאות ויושבים בשלוה בלי דאגות.

ד. כל מכיריו הצדיקים, מקיימי תורה ומצוות, דומה לו שהמה אכזרים ואגואיסטים משונים או טפשים מלידה וחסר להם דרך ארץ, וצבועים גדולים, עד שמאוס לו לישב עימהם בגן עדן, עד שאינו יכול להיות בחברתם אף רגע.

 

הסתר א': שאין פניו ית' מגולים, דהיינו שאין השי"ת מתנהג עמו בהתאם לשמו ית' "הטוב והמטיב", אלא ח"ו להיפך מזה.

והנה באופן זה אין האדם רואה את פניו הטובים של השי"ת, אבל הוא מאמין שעל כל פנים השי"ת סיבב לו הדברים הללו, או מחמת עונש של העברות שעשה, או כדי להיטיב באחריתו, כמו שכתוב "את אשר יאהב ה' יוכיח", וכן אשר הצדיקים תחילתם יסורים, מחמת שהשי"ת רוצה ליתן להם בסופם שלוה רבה.

ואינו נכשל לומר, שכל זה הגיע לו מגורל העיוור, והטבע ח"ו, ובלי חשבון ודעת, אלא מתחזק להאמין שהשי"ת סובב לו בהשגחתו את אלה - נבחן שרואה על כל פנים את האחורים של השי"ת, כי הוא מקבל ממנו ית' יסורים.

ציור: או שהוא מחוסר פרנסה, ויש לו בעלי חובות מרובים, הממררים לו את חייו והוא מלא טרדות ודאגות כל היום. או שסובל ח"ו ממחלות. או שאינו מכובד על הבריות. כל תכנית שמתחיל, אינה עולה בידו לגומרה והולך כל היום בלי סיפוק נפשי.

גילוי: הביקוש של האדם להיתחזק באמונת השגחתו ית' על העולם בזמן ההסתרה, מביאהו להגות בספרים, בתורה ליקח משם הארה והבנה, איך להתחזק באמונת השגחתו ית'. והנה ההארות וההתבוננות הללו, שמקבל על ידי התורה, מכונות בשם "תורה תבלין", עד שיתקבץ לשעור מסוים והקב"ה מרחם עליו "ויערה אליו רוח ממרום", זאת אומרת שפע עליונה.

אבל זה אחר שגילה בשלמות את "התבלין", דהיינו האור תורה, שהאדם שואף לגופו מחמת התחזקותו באמונת השי"ת, כי אז נעשה מוכשר להשגחה בגילוי פניו ית', שפירושו שהשי"ת מתנהג עמו בהתאם כשמו "הטוב ומטיב" ית' נימצא.

שמו ית' מראה לנו שהוא טוב ומטיב לכל בריותיו, דהיינו בכל דרכי הטבע, המספיק לכל מיני המקבלים בכל ישראל, שבוודאי אין תענוג וטוב של אחד דומה לתענוג וטוב של חברו. למשל, העוסק בחכמה, לא יתענג מכבוד ועושר. ושאינו עושק בחכמה, לא יתענג מהשגות והמצאות גדולות שבחכמה. אלא וודאי שלזה נותן השי"ת עושר וכבוד ולזה נותן השגות נפלאות בחכמה.

ציור: שמקבל מהשי"ת רוב טוב, ושלוה רבה, ומצוי תמיד בסיפוק נפשי, כי משיג פרנסתו בקלות גדולה ובמלואה. לא ידע טרדות ודוחק לעולם, לא ידע משום מחלה, מכובד מאד בעיני הבריות, גומר בקלות כל מיני תוכניות שעולה על דעתו, ובכל אשר יפנה יצליח.

כשחסר לו דבר מה, הוא מתפלל ונענה תיכף על מקומו, כי עונה לו תמיד בכל מה שידרוש ממנו ית', אף תפילה אחת לא שבה ריקה. ובשעה שמתגבר במעשים טובים, הצלחתו עולה במידה מרובה. וכשמתרשל, נמצה שבמדה זו יורדת הצלחתו.

כל המכירים שלו הולכים בדרך הישר - המה בעלי פרנסה, לא ידעו מחלה, והם המכובדים ביותר בעיני הבריות, ואין להם שום טרדות. ושקט ושלוה רבה להם כל היום ותמיד, והמה פקחים, אנשי אמת, בעלי צורה, עד שמתברך ומתענג ביותר לישב בחברתם.

וכל המכירים שלו, שאינם הולכים לדרך התורה - המה מחוסרי הפרנסה, מוטרדים בחובות מרובים, לא ימצא להם אף רגע אחת לנשום לרווחה, סובלים מחלות מלאי מכאובים, ומבוזים ביותר בעיני הבריות, והמה נראים לו חסרי דעת וחסרי דרך ארץ, רעים ואכזרים עם הבריות, חנפנים מלאי שקרים, עד שמאוס לישב בסמוך לחברתם. ובמצב זה בהרגשת האדם קבלת טוב כגון:

א. קבלת טובה ורוב שלוה, השגת פרנסתו בקלות גדולה ובמלואה. לא ירגיש דוחק לעולם, לא ידע מחלות כלל, ישיג כבוד בכל אשר יפתח וכל תכניותיו, שעולה על דעתו, גומר בקלות ובהצלחה רבה.

ב. מתפלל ונענה תיכף על המקום. בשעה שמיטיב מעשיו - מצליח ביותר, ובשעה שמריע את מעשיו - מאבד את הצלחתו.

ג.  כל מכיריו, ההולכים בדרך הישר, המה בעלי פרנסה ועשר, בריאים, לא ידעו שום מחלה, המכובדים ביותר בעיני העולם, יושבים בהשקט ושלוה רבה. ומכירי, שאין הם הולכים בדרך הישר, המה מחוסרי פרנסה, מלאי טרדות וצער, סובלים מחלות ומבוזים ביותר בעיני הבריות.

ד. כל המכירים הצדיקים, רואה אותם פקחים, בעלי חשבון, בעלי דרך ארץ עם הבריות, אנשי אמת, בעלי צורה - עד שמתענג מאוד להיות בחברתם.

הרב יהודה אשלג, מאמר הסתר וגילוי

 

ויהי בתוך שני המלחמה בימי הטבח האיום, ואני תפלה, ואבך בכי רב כל הלילה. ויהי כעלות הבוקר והנה אנשי העולם כולו כמו מקובצים בקיבוץ אחד לפני דמיוני, ואיש אחד מרחף ביניהם בראש חרבו על ראשיהם, מצליף כלפי ראשיהם, והראשים פורחים למרום וגויותיהם נופלים לבקעה גדולה מאוד ויהיו לים של עצמות.

והנה קול אלי: אני אל שדי המנהיג לכל העולם כולו ברחמים מרובים, שלח ידך ואחוז בהחרב כי עתה נתתי לך עצמה וגבורה. ותלבישיני רוח ה' ואחזתי בהחרב, ותיכף נעלם אותו האיש והבטתי היטב על מקומו ואיננו, והחרב ברשותי לקניני הפרטי.

ויאמר ה' אלי: שא רגלך ולך לך ממולדתך אל ארץ החמדה ארץ האבות הקדושים, ואעשך שם לחכם גדול ועצום ונברכו בך כל גאוני הארץ, כי אותך בחרתי לצדיק וחכם בכל הדור הזה למען תרפא את שבר האנושי בישועה של קיימא, ואת החרב הזה תיקח בידך ותשמור עליה בכל נפשך ומאודך, כי היא האות ביני וביניך אשר כל הדברים הטובים האלו יתקימו על ידיך, כי עד עתה עוד לא היה לי איש נאמן כמותך למסור לו החרב הזאת ועל כן עשו החובלים מה שעשו, ומעתה כל מחבל אשר יראה את חרבי בידיך תיכף יתעלם ויתבער מהארץ.

ואסתיר פני כי יראתי מלהביט לעומת הדובר בי, והחרב שהיתה למראה עיני דמיוני כמו חרב פשוטה של ברזל בדמות משחית נורא, הנה נתהפכה ברשותי לאותיות נוצצות השם הקדוש אל שדי אשר ברק זיוום מלאה אור ונחת והשקט ובטח את כל העולם כולו.

ואומר(ה) אל לבי: מי יתן ואקנה לכל דורי העולם מטיפת טהרה של החרב הזאת כי אז ידעו שיש נועם ה' בארץ.

ואשא עיני והנה ה' ניצב עלי ויאמר אלי: אני אל אלקי אבותיך, שא נא עיניך מהמקום אשר אתה עומד לפני ותראה כל המציאות אשר המצאתי יש מאין, עליונים ותחתונים יחד מראש מתחילת יציאתם לגילוי המציאות ועד כל המשך זמן בסדרי התפתחותם עד יבואו על גמר מלאכתם כראוי למעשה ידי להתפאר.

ואראה ואשמח מאוד על הבריאה הנהדרה וכל מלואה, והעונג והטוב אשר כל באי הארץ מתענגים עליה, ואודה לה'.

אז אמרתי לה': לפניך נעבוד ביראה ופחד ונודה לשמך תמיד כי מאתך לא תצא הרעות והטוב, אכן שלשלת של נועם ערוכה לפנינו מראש עד סוף, ואשרי הדורכים על עולמך אשר הכינות להם לנועם ועדן וכל טוב ,אין שום נפתל ועקש בכל מעשי ידיך העליונים ותחתונים יחד. ונמלאתי חכמה נהדרה ועל כולם חכמת השגחתו הפרטית בתכלית. כן הלכתי והוספתי חכמה יום יום ימים רבים שמונים ומאות יום.

בימים האלה עלה על לבי לערוך תפלה לה' לאמור: הן נמלאתי חכמה יותר מכל הקדמונים ואין דבר בעולם אשר יפלא ממני, אולם את דברי הנביאים וחכמי ה' איני מבין כלום, גם השמות הקדושים ברובם לא הבנתי, והרהרתי: הנה ה' הבטיח לי חכמה ודעת עד להיות למופת בין חכמים והנבראים ואני עדיין את שיחתם איני מבין.

ובטרם אקרא והנה ה' שורה עלי ויאמר: הן תראה חכמתך והשגתך למעלה למעלה על כל החכמים אשר היו בארץ עד הנה, ומה שאלת(י) ממני ולא נתתי לך? ולמה תדאיב את רוחך בהבנת דברי הנבואה שאינך מסופק שדבריהם נאמרים מתוך קטנות מהשגתך, האם תרצה שאורידך ממדרגתך ואז תוכל להבין את כל דבריהם כמותם? והחרשתי ושמחתי בהתפארות רחבה ולא עניתי דבר.

אחרי זה שאלתי את ה': הלא עד הנה לא שמעתי דבר על קיום גויתי וכל הטובות והיעודים הגיעו לי מתוך רוחניות בלבד ואליה הכל מיועד, ואם כן מה יהיה שבגלל איזה מחלה או פגעי הגוף יתבלבל שכלי ואחטא לפניך, האם תשליכני מלפניך ותאבד את כל הטובה הזאת או תענישני?

וישבע לי ה' (הן כבר באת על תכליתך ולכל פשעיך סלחתי והחסד הזה) בשמו הגדול והנורא ובכסאו הנצחי כי לא ירפה חסדו ממני בנצחיות, ואם אחטא ואם לא אחטא חסדו וקדושתו לא יסור הימני לנצח ושמעתי ושמחתי מאוד.

ובמלאת הימים האלה הקשבתי קשב רב לכל היעודים וההבטחות שנועדתי מאת ה', ולא מצאתי בהם סיפוק ולשון איך לדבר אל בני העולם ולהביאם לחפץ ה' אשר הודיע(י)ני, ולא יכולתי להתאפק לטייל בין בני אדם הריקים מכל ודוברים סרה על ה' ועל בריאתו, ואני שב(ו)ע והלל הולך ושמח וכמו מצטחק על האומללים האלה, ונגעו אלי הדברים עד הלב.

אז הוסכם בלבי - יהיה מה שיהיה ואפילו ארד ממדרגתי הרמה, הנני מוכרח לשפוך תפילה חמה לה', ליתן לי השגה ודעת בדברי נבואה וחכמה ולשון להועיל את בני העולם האומללים להעלותם לדרגת החכמה והנועם כמותי. והגם שידעתי מאז שאסור לי להדאיב רוחי עם כל זה לא התאפקתי ושפכתי שיח ותפילה חמה מאוד.

ויהי בבוקר ואשא עיני וראיתי יושב בשמים ישחק עלי ועל דברי ויאמר לי: מה אתה רואה? ואומר אני רואה ב' אנשים מתאבקים יחד, אחד חכם ושלם בכל עוז, והשני קטן וטפש כמו קטן שנולד, והשני החסר טעם הקטן והחלש מפיל את הגבור והשלם.

ויאמר לי ה': זה הקטן גדול יהיה. ויפתח הקטן את פיו ואמר לי איזה פסוקים בלתי מובנים לי כל צרכם, אומנם הרגשתי בהם כל אוצרות החכמה והנבואה הנהוגה בין כל נביאי אמת, עד שידעתי כי ענה לי ה' ונתן לי מהלכים בין כל הנביאים וחכמי ה'.

ויאמר לי ה': קום על רגלך והבט לרוח מזרחית קדמה, ונשאתי עיני וראיתי אשר הקטן הלז ברגע אחת נתרומם והשוה את עצמו וקומתו לקומת הגדול, ועדיין היה חסר טעם ושכל כמקדם ונפלאתי מאוד.

אחר זה היה דבר ה' אלי במחזה לאמור: שכב על צדך הימנית. ואשכב על הארץ, ויאמר לי: מה אתה רואה? ואומר: אני רואה גויים ולאומים רבים מאד מתנשאים ונאבדים ומראיהם משחת מאדם.

ויאמר לי ה': אם תוכל ליתן צורה לכל הגויים האלה ולהפיח בהם רוח חיים אז אביאך אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיך לתת לך וכל יעודי יתקיימו על ידך.

הרב יהודה אשלג, התגלות נבואית

 

עיקר עבודת האדם שיתבונן בגדלות ה', היינו שהוא צריך להסתכל בספרים המדברים מגדלות ה' ובזמן שלומדים צריכים לצייר לעצמו, באיזה שעור היו חז"ל מרגישים את גדלותו של הקב"ה, ויתפלל לה' שיאיר להרגיש את רוממותו יתברך, בכדי שיוכל להכניע לבבו ולהבטל לפני הקב"ה.

הרב ברוך שלום אשלג, אגרת כ"ט

 

דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,

היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות.

ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל,

אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא.

ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף,

אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת,

והוא הנקרא "אור אין סוף".

וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות

ולהאציל את הנאצלים,

להוציא לאור שלימות פעולותיו, שמותיו וכינוייו,

שהיתה זאת סיבת בריאת העולמות.

הנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית,

אשר בו באמצע ממש,

וצמצם את האור ההוא,

והתרחק אל סביבות צדדי הנקודה האמצעית.

ואז נשאר מקום פנוי, אויר וחלל ריקני

מהנקודה האמצעית ממש.

והנה הצמצום הזה היה בהשוואה אחת

בסביבות הנקודה האמצעית הריקנית ההיא.

באופן שמקום החלל ההוא

היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה.

והנה אחר הצמצום,

אשר אז נשאר מקום החלל והאויר פנוי וריקני

באמצע אור האין סוף ממש,

הנה כבר היה מקום,

שיוכלו שם להיות הנאצלים,

והנבראים, והיצורים, והנעשים.

ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד שלו,

מלמעלה למטה,

משתלשל ויורד תוך החלל ההוא.

ודרך הקו ההוא האציל, וברא, ויצר, ועשה

כל העולמות כולם.

קודם ארבעה העולמות הללו

היה אין סוף אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם,

שאין כוח אפילו במלאכים הקרובים אליו

ואין להם השגה באין סוף,

כי אין שום שּׂכל נברא שיוכל להשיגו,

היות כי אין לו מקום, ולא גבול, ולא שם.

הרב יצחק לוריא, האר"י, ספר עץ חיים, חלק א', שער א'