אין עוד מלבדו.

דברים ד' ל"ה

 

אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים.

ישעיה מ"ד ו'

 

אני ראשון ואת אחרונים אני הוא.

ישעיה מ"א ד'

 

את השמים ואת הארץ אני מלא.

ירמיה כ"ג כ"ד

 

בכל דרכיך דעהו.

משלי ג' ו'

 

ה' מלך לעולם ועד.

תהלים י' ט"ז

 

ונשגב ה' לבדו ביום ההוא.

ישעיה ב' י"א

 

כי מלאה הארץ דעה את ה'.

ישעיה י"א ט'

 

כי ממך הכל ומידך נתנו לך.

דברי הימים א' כ"ט י"ד

 

לעולם אל תיכנע לרגשות בדידות. בכל מקום בו אתה נמצא, אלוהים קרוב אליך.

הרבי נחמן מברסלב

 

זכור תחושת הריחוק מאלוהים זוהי רק תחושתך האישית, אין זו מציאות.

הרבי נחמן מברסלב

 

כל מה שאדם מתגדל, מתגדל העולם כולו עמו. בדאגות החיים היום - יומיים, בנכלי הפוליטיקה, בחכמת החכמים ובשגעונות המשתגעים - בכל מופיעה ומושלת רוח ה'.

הרב ראי"ה קוק, אורות, כ"ט

 

לא עזוב הוא הטבע במהלכו, לא אלמנה ההיסטוריה בהסתבכותה. בתוכה חי גואל חזק, אדון כל המעשים, צדיק בכל הדורות. המהלכים קבועים ומסודרים, והכל הולך ואור.

הרב ראי"ה קוק, אורות, כ"ח

 

אין נקודה יתירה: הכל נצרך, והכל משמש לתפקידו.

הרב ראי"ה קוק, אורות הקודש ב', שס"א

 

מצות יחוד השם להאמין ולידע שהשם יתברך הוא אדון הכל בורא כל אחד יחיד ומיוחד.

ר' יצחק איזיק יחיאל ספרין מקומרנה, ספר עצי עדן בהקדמה, דברים דף ל"ז

 

מצות עשה להאמין ולידע בידיעה ודאית שהשם יתברך שהוא הפועל להמציאות, מנאצל הראשון עד שילשול קטן שבים, הוא אדון הכל בורא כל אחד יחיד ומיוחד, בלי שום שיתוף חלילה וחלילה יחיד ומיוחד שנאמר "שמע ישראל הוי"ה אלה"ינו הוי"ה אחד" אחד מפשטי המצוה ושרשיה, הכל אחד שצריך לידע שיש שם מצוי ראשון דלית אתר פנוי מניה והוא אחד יחיד ומיוחד לית מחשבה תפיסא ביה כלל.

ואין שם לא ציור ולא תמונה ולא גוף ולא שום תפיסה בגודל אורו וקודשתו וחכמתו ובינתו ודעתו ושכלו העמוקה עד אין סוף, ואין לו שני לו חלילה, "אני ראשון ואחרון ומבלעדי אין אלק"ים" לא קדמו ולא אחרו שום דבר שהוא ראשון והוא אחרון והוא נמצא תמיד היה הוה ויהיה משגיח על כל מעשה בני אדם ואלופו של עולם, הוא בכל תנועה ותנועה וצריך לקבל על עצמו למסור נפשו על אמונה זאת.

ר' יצחק איזיק יחיאל ספרין מקומרנה, ספר עצי עדן בהקדמה, דברים דף ל"ז

 

אומנם אמת שהשם יתברך הוא אחד ברוך הוא וברוך שמו שורש מצוה זאת כל ספר הזוהר והתיקונים וספרי מרן וכל ספרי המקובלים נתיסדו על סוד מצווה זאת.

ר' יצחק איזיק יחיאל ספרין מקומרנה, ספר עצי עדן בהקדמה, דברים דף ל"ז

 

ויטע אשל בבאר שבע ויקרא בשם ה' אל עולם. אל תקרי "ויקרא" אלא "ויקריא". מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקדוש ברוך הוא בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו, עמדו לברכו. אמר להם: וכי משלי אכלתם? משל אלהי עולם אכלתם. הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם.

סוטה, י', א'

 

אם כל בני האדם היו משיגים מושכלות שוות ונטיות שוות, בלי שום הבדל כלל וכלל, אז היו באמת כל הנפשות של בני העולם, לנפש אחת תחשב. וערכה היה, כמו אור השמש שמתלבש האור בכל בני העולם, ומכל מקום לא נבחין כלל שיש צורות נבדלות באור השמש, כמו כן היתה נפש משכלת אחת מתלבשת בהרבה גופים, כי המקומות אינם מבדילים כלל בכל דבר רוחני אם לא יש בתכונתם צורות נבדלות.

הרב יהודה אשלג, הקדמה לספר פי חכם

 

בבריאה אין שום כוח אחר חוץ מהבורא עצמו, שתהיה לו יכולת לפעול ולעשות משהו. לעיתים האדם רואה, שישנם דברים וכוחות בעולם, שמכחישים בעיניו את יחודיותו ושליטתו של הבורא. הסיבה לכך היא, שכך רוצה ועושה הבורא בעצמו, כדי לתקן את האדם.

הרב ברוך שלום אשלג, שמעתי, מאמר ב', ענין שכינתא בגלותא

 

למרות ההפרעות אדם חייב להשתדל להיות תמיד דבוק בבורא, שכל מחשבותיו תהיינה תלויות תמיד בבורא. ואף על פי שנמצא במצב הכי גרוע, בירידה הכי תלולה - גם אז שלא יצא מרשות הבורא, כלומר שלא יחשוב שישנה רשות אחרת חוץ מהבורא, או שישנו איזשהו כוח אחר, כוח טומאה, שלא נותן לו להכנס לרוחניות, היינו שאולי משהו אחר יכול להטיב לו או להרע לו.

הרב ברוך שלום אשלג, שמעתי, מאמר ב', ענין שכינתא בגלותא

 

כמו כן כשמרגיש שנמצא בעליה, היינו מרגיש טעם ברוחניות, תשוקה והתרוממות רוחנית - אל יאמר שעכשיו הוא מבין שכדאי לעזוב הכל למען להגיע לרוחניות. אלא צריך לדעת, שעכשיו הוא מצא חן בעיני הבורא, ולכן הבורא מקרבו, ולכן הוא מרגיש עכשיו טעם ברוחניות. ויזהר ששוב לא יחשוב שיש פועל בעולם חוץ מהבורא.

הרב ברוך שלום אשלג, שמעתי, מאמר ב', ענין שכינתא בגלותא

 

מטרת הבורא בבריאת אדם היא, להביא את האדם לשלמות וניצחיות, שבכך האדם ישתווה לבורא. וכדי להשיג שלמות זו, האדם צריך לשלול את האגואיזם שבו, כך, שישּׂמח אך ורק מזה שיש נחת רוח לבורא, בזה מטרתו בבריאה להטיב לנבראיו מתקיימת. ובכך מתחברים הבורא והאדם בשלמות לניצחיות.

הרב ברוך שלום אשלג, שמעתי, מאמר ב', ענין שכינתא בגלותא

 

דע כי כל התורה כולה היא כמו פירוש לשם ה' יתברך, וזה סוד "תורת ה'" בודאי... כל התורה כולה נאגרת על הכינויים, על השמות, והשמות הקדושים כולם תלויים על שם ה' וכולם מתאחדים בו. נמצאת כל התורה כולה נאגרת על שם ה'.

ר' יוסף בן אברהם ג'יקטילה, שערי אורה

 

יודעים אנחנו, שהיצר הרע והיצר הטוב יצירה אחת היא מידי אל עולם... הכל חטיבה אחת היא והכל עולה במעלות הקודש ומשועבד לרצון גבוה, הכל הוא "אמרתי ונעשה רצוני".

הרב ראי"ה קוק, אורות, כ"ד

 

מי שלא מקושר עם כלל ישראל, שולט אצלו השקר, היפוכו של הקשר.

הרבי מנחם מנדל מקוצק

 

ההויה המעשה הבחירי של האדם ורצונו הקבוע, הנם שלשלת אחת גדולה, שמעולם אינם נתקים אחד מחברו. חפץ האדם קשור במעשיו. גם המעשים של העבר אינם נתקים ממהות החיים והחפץ במקורו, כיוון שאין דבר מתנתק לגמרי, יש ביד החפץ להטביע צביון מיוחד גם על המעשים שעברו. וזהו סוד התשובה, שברא אותה הקב"ה קודם שברא את העולם, כלומר: הרחיב את כח היצירה הנפשית הרוחנית ביחוסה אל המעשים וההויה, עד שהתהיה תופסת ברשותה גם את העבר.

הרב ראי"ה קוק, אורות התשובה, פרק ו', סעיף ה'

 

עומד האדם ותוהה, איזה צורך יש בכל המון המעשים והברואים המשונים והרבים, ואיננו מבין איך הכל הוא חטיבה גדולה אחת... אין נקודה קטנה יתרה, הכל נצרך והכל משמש לתפקידו. אתה בכל מה שלמטה ממך, והנך קשור ועולה עם כל מה שנשגב ממך ועולה עליך.

הרב ראי"ה קוק, אורות הקודש ב', שס"א

 

גם כל השמות והכינויים, בין העבריים ובין הלועזיים, אינם נותנים כי אם ניצוץ קטן וכהה מאור הצפון, שהנשמה שוקקת לו ואומרת לו: "אלוהים". כל הגדרה באלוהות מביאה לידי כפירה, ההגדרה היא אליליות רוחנית. אפילו הגדרת השכל והרצון ואפילו האלוהות עצמה ושם אלהים הגדרה היא, ומבלעדי הידיעה העליונה, שכל אלה אינם כי אם הזרחות ניצוציות ממה שלמעלה מהגדרה, היו גם הם מביאים לידי כפירה.

הרב ראי"ה קוק, אורות, קכ"ד - קכ"ה

 

שתי נטיות מתרוצצות הננו פוגשים בנפש האדם, לשתי מגמות מחולפות. נטיה למלא את כל שאיפת הרע, את כל התאוות היותר שפלות, בין מצד החומר בין מצד הרוח, שהן עוד מתרחבות ומסבכות בעוזן את האדם, כקנאה ושנאה וכיוצא בהן.

ולעומתה לא נוכל להתעלם מלראות את שאיפת הטוב, המתגלה לפעמים ברוחו של אדם שכל העולם כולו כדאי הוא לה, להשכילו ולהיטיבו, ולמלאות אותו חסד אהבה ואורה. אבל כל נטיה חפצה להתגדר בלבדה ולהיות היא השלטת בקרב הלב ומלאה את כל רוח ונפש. והניגוד הזה הוא מרעיש את הלב וממלא את החיים חלחלות, והאדם מתאמץ תמיד איך להשלים בקרבו השלמה פנימית ובלבד שיחדלו ממנו מצוקות נפשו.

והשלום מתוכנן על ידי כבישת אחד מן הצדדים בדרך כניעה לצד השני, או מה שהוא למעלה מזה, בדרך כריתות ברית והתאחדות גמורה, באופן שהצד המנגד מתהפך כולו, עם כל כוחותיו, להצד שכנגדו לחם.

הרב ראי"ה קוק, אורות, קל"ט

 

הוגלמה בישראל השאיפה אל השלום העליון, השלום האמיתי שהוא בטוח בנצחונו, אף על פי שדרכו רחוקה והיא עומדת בקשר מלחמה נגד השאיפה ההפוכה, אשר סופה ליפול ולהוכיח את אפסותה לעין כל ואז יהיה ה' אחד ושמו אחד.

הרב ראי"ה קוק, אורות, קל"ט - ק"מ

 

הנפש רוח האדם בערך לגופו, שהם נושאים כל כך רחוקים זה מזה, אשר רק בפליאות עולם הם קשורים זה בזה, יסוד קשורם הוא לא מצד ערכם במהותם, כי הערך המבדיל בין רוח וחומר היה צריך להרחיקם ולפזרם זה מזה, אבל חבורם ואחודם בא מכח הפלא העליון, שהכל מאוחד באחדותו... ואין הבדל והפרש מצידו ולא ריחוק ערך בין רוח לחומר.

הרב ראי"ה קוק, עולת ראי"ה א', נ'

 

לכל ההבדלים האופיניים, כל המרחקים המבדילים, יש ערך ויחס רק כלפי היצורים וערכם, אבל כלפי יוצר כל - הכל באחד, הכל יוכל, וכללם יחד.

הרב ראי"ה קוק, עולם ראיה א', נ'

 

הבנה פשוטה וישרה שכל מה שאנו רואים, שומעים ומרגישים, מכל הענינים וקל וחומר מענינים המוסריים והשכליים, וביותר מענינים האלקיים, הכל המה בתור מלבושים, שמות, שתחתם נמצא תוך עצמי, ליותר קיים ויותר חי ואחדותי, שבזה הכל מתאחד.

כל ההשכלות שלנו הנן צדדים אחדים מהצורה הפנימית המתגלה על ידי הציורים הפנימיים בחלקים ידועים, כהתגלות חלק אחד מן הים לעומד בצידו, ודוקא על ידי חיבור אופקים רבים מתקרבת ההכרה לידי הכל, אף על פי שהם ודאי נראים כסותרים זה את זה.

הרב ראי"ה קוק, אגרות א', מ"ט

 

הננו מתרוממים מאותה השפלות המחלקת בין הרוח ה-"שמי" וה-"ארי". את כל האדם ברא ה' בצלמו. אמנם הענפים הולכים זה לימין וזה לשמאל, אבל הכל עולה למקום אחד.

מאמרות הרב הראי"ה קוק, תלחש לי סוד ההויה

 

הנה הוה ידוע לכל כי תכלית בריאת העולם הוא בשביל התגלות מלכותו יתברך, דאין מלך בלא עם. עם מלשון עוממות, שהם דברים נפרדים וזרים ורחוקים ממעלת המלך. כי אילו אפילו היו לו בנים רבים מאוד לא שייך שם מלוכה עליהם, וכן אפילו על שרים לבדם. רק ברוב עם דווקא הדרת מלך. ושם המורה על מדת מלכותו יתברך הוא שם אדנות, כי הוא אדון כל הארץ.

רבי שניאור זלמן מלאדי, תניא, שער היחוד והאמונה, פרק ז'

 

ענין השגחה פרטית הוא, דלא זו בלבד דכל פרטי תנועות הנבראים למיניהם הם בהשגחה פרטית, והיא היא חיות הנברא וקיומו, אלא עוד זאת דתנועה פרטית של נברא יש לה יחס כללי לכללות כוונת הבריאה. דבצירוף ואיחוד כל הפעולות הפרטיות נשלמה כוונה העליונה בסוד הבריאה כולה.

ויתבונן האדם: ומה אם תנועת עשב באה בהשגחה פרטית ונוגעת להשלמת כוונת הבריאה, מין המדבר בכלל וישראל עם קרובו בפרט על אחת כמה וכמה.

לוח היום יום, כ"ח חשון

 

כי צריכים מאוד לשמור את הזכרון, שלא יפול לשכחה, בחינת מיתת הלב. ועיקר הזכרון הוא לזכור תמיד בעלמא דאתי (העולם הבא), שלא יהיה בדעתו, חס ושלום, שאין עולם אלא אחד. ועל ידי מה שמדבק מחשבתו בעלמא דאתי, על ידי זה נעשה יחוד ה' אלקי. ובחינה זו, לזכור תמיד בעולם הבא, דהיינו לאתדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי, הוא בכלליות ופרטיות. בכלליות כך ראוי להיות מנהג יראי השם, תכף בבוקר בהקיצו, קודם שיתחיל שום דבר, יזכור מיד בעלמא דאתי.

רבי נחמן מברסלב, לקוטי מהר"ן נ"ד

 

והענין כי עיקר מחשבת העליון ראשונה הוא להיותו מטיב לזולת וימלוך עליהם, ויקבלו אותם הזולת הם כל הנמצאים מרום הכתר ועד בריאה קלה שבבריות שהם ביצי כינים מלכותו עליהם, ועיניהם אליו ישברון, ויכירו וידעו שהוא המטיב להם, וימליכוהו עליהם יקבלו טובו ושפעו.

הרב משה קורדובירו, הרמ"ק, דע את אלקי אביך, ק"ח

 

כי תכלית הנשמה בבאה לגוף, שתזכה בעודה מלובשת בגוף לשוב לשרשה ולהדבק בו יתברך, כמו שכתוב: "לאהבה את ה' אלוקיכם וללכת בכל דרכיו ולשמור מצותיו ולדבקה בו". הנך רואה שגמר הענין הוא "ולדבקה בו". דהיינו, כמו שהיתה טרם התלבשותה בגוף.

אבל צריכין הכנה דרבה, - שהוא ללכת בכל דרכיו, ומי יודע דרכי השי"ת? אמנם ז"ס "אורייתא שיש בה תרי"ג אורחין", שההולך עליהם סופו שיזדכך, עד שגופו לא יהווה מחיצה של ברזל בינו לבין קונו. כמו שכתוב: "והסירותי את לב האבן מבשרכם", ואז, יתדבק בקונו, ממש כמו שהיה דבוק טרם התלבשות נשמה בגוף.

נמצא שיש לך שלוש בחינות:

א.        ישראל, הוא המייגע את עצמו לשוב לשורשו.

ב.         הקדוש ברוך הוא, שהוא השורש שאליו משתוקק.

ג.         הוא בחינת תרי"ג אורחין דאורייתא, אשר עליהם מזכך נפשו וגופו, שהוא סוד התבלין, כמו שכתוב "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין".

אך באמת הני שלשה אחד הם ממש, שכן בסופו של דבר כל עובד ה', משיג אותם בבחינה אחת יחידה ומיוחדת. ומה שנראה שמחולקים לשלשה, הוא בערך הבלתי שלם בעבודת ה' יתברך.

הרב יהודה אשלג, אגרת דף ס"ד

 

ובראשונה צריכים להבין את הבורא יתברך, אשר הוא "הטוב המוחלט". כלומר שאי אפשר בשום פנים שבעולם, שיגרום למי שהוא צער כלשהו, שזהו מובן לנו כמו מושכל ראשון. באשר השכל הבריא מראנו בעליל את הבסיס לכל עושי רעות, שהוא מוגדר אך ורק "ברצון לקבל". פירוש, שמתוך שלהוט אחרי קבלת טובה להשלמתו עצמו, הנה משום זה יוצא להרע לזולתו מתוך "הרצון לקבל" את השלמתו עצמו. באופן שאם הבריה לא היתה מוצאת שום קורת רוח בעד עצמה, לא היתה שום בריה בעולם שתרע לזולתה.

ואם לפעמים אנו מוצאים איזו בריה המזיקה לזולתה בלי שום "רצון לקבל" הנאה לעצמה, אינה עושה זאת רק מתוך הרגל קדום, שהגיע לה מתוך הרצון לקבל, אשר ההרגל פוטר אותה עתה מכל סבה חדשה, כנודע. ומתוך שהבורא יתברך מובן לנו שהוא שלם מעצמו, ואינו נצרך למי שהוא שיעזור לו להשלמתו, להיותו קדמון לכל דבר, אם כן ברור הוא, שאין לו שום "רצון לקבל". וכיון שאין לו שום בחינה של "רצון לקבל", ממילא אין לו שום בסיס להרע למי שהוא. וזהו פשוט בתכלית הפשטות.

ולא עוד, אלא שמקובל ומתיישב על לבנו בתכלית הפשטות במושכל ראשון, שיש לו "רצון להשפיע" טוב אל זולתו, דהיינו לנבראיו. שזה מוכח לנו מכל הבריאה הגדולה שברא וערך לעינינו. כי בהכרח, שיש כאן בעולמנו בריות שמרגישות או הרגשה טובה או הרגשה רעה. ואיזו הרגשה שהן מרגישות, בהכרח הוא, שנגרמת להם מהבורא יתברך.

ואחר שידוע בבירור גמור, שאין בחוק הבורא יתברך להרע, כמו שנתבאר, אם כן בהכרח שכל הבריות מקבלים הימנו יתברך טובות בלבד. הרי שברא את הבריות רק כדי להטיב להם. נמצאנו למדים, שיש לו יתברך "רצון להשפיע" טוב בלבד. ובשום אופן שבעולם לא יצוייר בחוקו גרם של היזק וצער, שיהיה נמשך הימנו יתברך.

ועל כן גדרנו אותו יתברך בשם "הטוב המוחלט". ואחרי שידענו את זה, נרד ונסתכל במציאות הממשית המתנהלת ומושגחת על ידו יתברך, איך הוא יתברך משפיע להם רק טוב בלבד.

הרב יהודה אשלג, מהות הדת ומטרתה