"דרך הקבלה" ו"דרך יסורים"

הדרך הרצויה הפתוחה לפני האדם כדי להגיע להתעלות רוחנית, היא "דרך הקבלה". דרך היסורים מזומנת לאדם רק באם לא נמצאה כל דרך אחרת לדחוף אותו לעבר הגשמת מטרת הבריאה.

אדם הולך ב"דרך הקבלה" במידה שנותנים לו מלמעלה אפשרות ליצור בתוכו רצונות לגדילה רוחנית. זה קורה בעזרת עליות ונפילות רוחניות. מאפשרים לאדם לחוות ולהיווכח באור הרוחני המענג, ומצד שני מזמנים לו התמודדות עם החוויה המייסרת של המחסור באור רוחני. שתי חוויות מנוגדות אלה מעוררות באדם את הרצון לאור- להתעלות רוחנית ולהרגשת הבורא.

בלי חוויית תהליך הופעת האור הרוחני והסתלקותו לסירוגין, לא תיווצר הכמיהה לאור. ככל שיגדל האור הממלא את האדם, כן יעמיק החושך בהסתלקותו, וכך יגדל ויתעצם רצון האדם באור.

דרך זאת נקראת "דרך הקבלה", כלומר דרך האור. אך, כאמור, לאותה מטרה מובילה גם "דרך יסורים". האדם הנמלט מיסורי חייו הבלתי נסבלים הרודפים אותו שוב ושוב, מחפש כל העת דרכים חדשות להחזיר לעצמו את העונג הקדום, מנת חלקו בעבר. ככל שסאת יסוריו נמלאת, כך מתבהרת הבנתו שהאור הרוחני הוא מקור ישועתו.

הוא מבין ששתי הדרכים, הן "דרך הקבלה" והן "דרך יסורים", מובילות לאותה מטרה. ההבדל ביניהן נעוץ בעובדה ש"דרך הקבלה" מושכת בקסמיה את האדם אל האור הרוחני המבטיח עינוגים, בשעה ש"דרך יסורים" דוחפת את האדם ודוחקת בו להימלט מהכאב לעבר האור הגואל. לסיכום, הדרך האחת מושכת אל המטרה, והשניה דוחפת אליה.