הקושי שבהנחלת חוכמת הקבלה והקושי שבלימוד חוכמה זו טמון בעובדה שלעולם הרוחני אין מקבילה בעולמנו. לכן, אפילו כאשר נושא הלימודים מתבהר ונעשה מובן, מדובר בהבנה זמנית בלבד. זאת משום שהנושא נתפש בחלקה הרוחני של תודעתנו, אשר מתחדשת מלמעלה שוב ושוב. וכך חומר שכבר הובן בעבר, חוזר ומצטייר לאדם שוב ושוב כבלתי מובן לגמרי. הכתוב עשוי להיראות לקורא פעם מלא במשמעות עמוקה, ופעם חסר כל תוכן, וזאת בהתאם למצב רוחו ולמצבו הרוחני באותו פרק זמן.

אין להתייאש מכך שנושא שרק אתמול התבהר ונעשה כה מובן, היום שוב סתום ומעורפל. אין להירתע ממפגש עם טקסט בלתי מובן, מוזר ולא הגיוני. הקבלה איננה מדע תיאורטי ואנליטי; קבלה לומדים בכדי לראות ולהרגיש. ראייתם והשגתם האישית של הכוחות הרוחניים, של האור והמדרגות הם אלה שיתנו בסופו של התהליך את הידיעה המוחלטת!

כל עוד האדם לא השיג בעצמו את האור העליון, את תחושת העצמים הרוחניים - הוא לא יבין כיצד מערכת הבריאה בנויה ופועלת, שכן אין בעולם הזה שום מקביל לדברים הנלמדים.

ספר זה נועד לעזור לעשות את הצעדים הראשונים בדרך להרגשת הכוחות הרוחניים. בשלב הבא, כמובן, אי-אפשר להסתדר ללא עזרה ישירה מצד המורה.

מומלץ שלא לקרוא בספר בהרגלי הקריאה הרגילים והשגורים, אלא לאמץ הרגלים חדשים. לדוגמא: לאחר עיון בפסקה כלשהי לעצור את שטף הקריאה ולהרהר בפסקה האחת תוך עירוב חוויות אישיות ודוגמאות מהחיים.

יש לחשוב ולהרהר על המשפט לא פעם ובעקשנות ולהשתדל להיכנס אל תוך רגשותיו של המחבר; לקרוא לאט, תוך הרגשת טעם הדברים ולשוב לתחילת המשפט. שיטה זו עוזרת להיכנס לנושאים ולעולמות המתוארים בחושיך שלך או לחוות חוויה של העדר תחושות, חוויה המהווה שלב מקדים חיוני בהתפתחות רוחנית.

הספר לא נועד לקריאה מרפרפת, אלא לקריאה מעמיקה ומגיבה רגשית. הוא מדבר על דבר אחד בלבד - על היחס לבורא, יחס המתואר מכיוונים רבים ושונים ובצורות מגוונות. זאת כדי שכל קורא יוכל למצוא בין שורותיו של הספר את הצורה המיוחדת המתאימה לו באופן אישי, את המילה שממנה יוכל להתחיל להתקדם לעומק הכתוב. אמנם רצונותיו ופעולותיו של האגואיזם מתוארים בספר בגוף שלישי, אך כל עוד האדם אינו מסוגל להפריד ברמת ההרגשה בין תודעתו לאגואיזם שלו, הוא תופש את שאיפותיו ורצונותיו של האגואיזם כאילו הם "שלו עצמו".

צריך לחזור ולקרוא בספר כמה פעמים, בנסיבות שונות ובמצבי רוח שונים. כך תגיע לידיעה טובה יותר את עצמך ואת תגובותיך על אותו הטקסט. אי-הסכמה לנקרא נתפסת כחיובית ממש כמו ההסכמה. העיקר לחוות את הכתוב. תחושת אי-ההסכמה, פירושה שלב מקדים ("אחוריים") של הידיעה ("פנים").

קליטה חושית איטית של המצבים המתוארים מפתחת את החושים ("הכלים") הנחוצים לשם הרגשת הכוחות הרוחניים. לתוך כלים אלה, לאחר מכן, יוכל להיכנס האור העליון, אשר נמצא בינתיים סביבנו ומקיף את נשמותינו בלי שנרגיש בו.

ספר זה לא נועד ללמידה בדרך השינון - אין צורך ללמוד ו"לדעת" אותו. הקורא לא צריך בשום אופן לבדוק את עצמו ולברר מה נותר בזיכרונו מהקריאה. טוב דווקא אם הכל נשכח, ובקריאה חוזרת הכתוב נראה בלתי מוכר לגמרי. במקרה זה משמעות הדבר היא שהאדם מילא עד תום את רגשותיו הקודמים והישנים אשר נסוגו ופינו את מקומם לעבודה: להתמלאות ברגשות חדשים שטרם נודעו. תהליך התפתחותם של חושים חדשים מתחולל ללא הרף. אלה מצטברים בתחום הרוחני והבלתי-מורגש של הנשמה. לכן העיקר הוא כיצד הקורא חש בהקשר לנקרא בזמן הקריאה - ולא לאחר מכן. החושים פעלו, והם יתגלו בתוך הלב והמוח לפי הצורך, לשם המשך התפתחות הנשמה.

קראו בנחת, אל תמהרו לסיים את הספר. בחרו בקטעים שבהם הוא מדבר אליכם במיוחד, והתמקדו בהם. רק כך יוכל הספר לעזור לכם ולהיות לכם למורה דרך בתחילת החיפושים אחר ההתעלות הרוחנית האישית שלכם.