ועוד על ירידה לצורך עליה

ברגע שאדם נופל מבחינה רוחנית, נעלמות כל השגותיו הקודמות, וביניהן גם הרצון לשרת את הבורא ולהתאחד עמו, וגם הרצון להיאבק עם עצמו ולשמור על מצב של עלייה רוחנית מתמדת.

אדם בנפילה רוחנית שוכח לחלוטין את התשוקה לעלייה רוחנית. אדם שהתדרדר לשפל המדרגה הזה, בחזרה למדרגת אדם פשוט, יכול להיאחז במחשבות עליונות. רק מחשבות עליונות יכולות להצילו מסכנת ההתפלשות בתענוגות הנחותים של העולם הזה, האורבת לפתחו במצב הזה. אבל איך יחשוב מחשבות עליונות, והוא כאדם פשוט? איך יכול להיות לאדם פשוט קשר עם הבורא, לא כל שכן, אפשרות להתאחד עמו? עצם המחשבה נראית לו עכשיו מוזרה ורחוקה.

על רגעים כאלה כתוב: "במקום בו נמצאת גדלות הבורא, שם נמצאת ענוותנותו". הבורא נתן אפשרות לכל אחד מהנבראים להתאחד עמו, ולכן, אדם החוזר למצב עלייה רוחנית אחרי שחווה ירידה, צריך לנצור בזכרונו את כל המקרים בהם נפל מבחינה רוחנית; זאת כדי שיוקיר את מצבי העלייה הרוחנית כמתנה אישית מהבורא. ככל שיחדד את זכרונו, כן יקטן הצורך במצבים נוספים של ירידה רוחנית.

בעזרת העבודה הפנימית העיקשת המכוונת ל"אמונה למעלה מהדעת", על ידי קיום ולימוד סדר מסויים של מעשים ומחשבות מכוונות, האדם יוצר בעצמו כלי רוחני לעלייה רוחנית הדרגתית.