בעקבות הלב
השכל פועל רק על פי רצון הלב
"תנועת חיים", מהתכווצות להתרחבות, מצמצום להתמלאות
פיתוח האהבה לזולת מתחיל בתחושת התכווצות פנימית, זה טיבו של תהליך המעבר מאגואיזם לאלטרואיזם. מדובר בתהליך המעורר התנגדות פנימית רבה בהיותו מנוגד לטבע האנושי. לכן התחושה ההתחלתית היא של התכווצות - כיווץ האינטרסים הפרטיים. בשלב הבא, במקום הרוחני שהתפנה מהאגואיזם יוכל להיכנס "אור עליון" שיעורר פעולת מילוי והתרחבות. וכך מה שהתחיל כהתכווצות נגמר בהתרחבות.
שתי פעולות אלה, של התכווצות והתרחבות, נקראות "תנועת חיים" או "נשמה", והן מפנות מקום לפעולות הבאות של צמצום והתרחבות. רק כך ה"כלי" הרוחני של האדם יכול לקבל לתוכו את אור הבורא ולהתעלות על ידי הרחבת הנשמה.
צמצום יכול להתבצע באמצעות פעולה חיצונית או באמצעות פעולות תכונותיו הפנימיות של ה"כלי". כשצמצום מתבצע על ידי כוח חיצוני המפעיל לחץ, דוחף ומכאיב, טבע ה"כלי" מחייב אותו לעורר בעצמו כוחות התנגדות לצמצום והוא מתרחב וחוזר למצבו ההתחלתי, מיד לאחר הצמצום הזמני.
כאשר הצמצום מתבצע על ידי ה"כלי" עצמו, ה"כלי" לא יוכל לחזור ולהתרחב למצב ההתחלתי בכוחות עצמו. במקרה הזה, אם אור הבורא יכנס וימלא את ה"כלי", ה"כלי" יהיה מסוגל להתרחב עד גודלו הקודם. האור הזה נקרא "חיים".
החיים עצמם נקראים "הכרה בחיים", ועובדה זו יכולה להיות מושגת רק באמצעות צמצומים, כי האדם איננו מסוגל לחרוג אל מעבר לגבולות הרוחניים עמם נברא.
בפעם הראשונה האדם מסוגל להצטמצם רק תחת השפעת הכוח החיצוני שדוחף ומחייב אותו להצטמצם. האפשרות הנוספת לעבור את הצמצום הראשוני היא באמצעות תפילה לבורא. בתפילה זו הוא מבקש את עזרת הכוחות העליונים, מכיוון שהוא זקוק לסיוע ראשוני לצורך פעולת הצמצום הראשונה המפיחה חיים בנשמתו. לפני שנשמתו נמלאה בחיים, אין באפשרותו להתחיל את הפעולה הנפשית הזאת, שכל כך מנוגדת לטבעו. יתר על כן, בטרם עבר את הצמצום הראשוני היכול להתבצע רק בעזרת כוח חיצוני מחייב, הריהו נחשב כמת מבחינה רוחנית מכיוון שטבע החי מוגדר כמי ש"מסוגל לתנועה עצמאית".