יסוריו של תלמיד הקבלה המתחיל

לאחר שאדם עשה את ימיו ולילותיו בלימודים ובעבודה פנימית, לאחר שהשקיע מאמצים כבירים וכיוון כוונות אינספור להרגשת הבורא ורצונו, אך טבעי הוא שיתעוררו בלבו ציפיות. הוא מחכה שבתמורה להשקעתו ונכונותו, יתגלה לפניו הבורא, מיד, במלוא הדרו, ויעניק לו את כל תענוגות העולמות הרוחניים ללא שהיות.

והנה, כגודל המסוי כן גודל האכזבה. הוא מגלה לפתע, שלא רק שהוא איננו מתקדם, הוא אפילו נסוג, ועוד בהשוואה לאנשים שכלל אינם לומדים קבלה. במקום לחוות את התגלות הבורא, הוא מתמודד עם הסתר הבורא, במקום להרגיש את הבורא, הוא מתרחק ממנו, וכל רצונותיו הרוחניים נשחקים עד דק במקום להתעצם. הוא מתחיל לחשוש שציפיותיו התנפצו כתוצאה מלימודי הקבלה.

חששותיו נשענים על העובדה שהוא מתבונן סביבו ורואה כמה שלמים ושלווים תלמידי תורת הנגלה. ואילו הוא קרוע מבפנים, ורצונותיו הרוחניים נחלשים והולכים, עד כדי כך שהם חלשים עוד יותר משהיו לפני שהתחיל בלימודי הקבלה! אין פלא שהוא חושש שהוא מבטל את זמנו לריק.

מצד שני לבו מורה לו שהוא במקום הנכון, במקום בו נמצאות התשובות לשאלותיו. וכך הוא מתלבט, חצוי בין יאושו מתוצאות לימודיו המתסכלות, לבין התקווה שאיננה עוזבת אותו, שבכל זאת, כאן נמצאת האמת אותה חיפש כל כך הרבה זמן, למרות שכרגע האגואיזם שלו משתולל ומושל בכיפה.

הוא מרגיש זנוח על ידי הבורא, ובטוח שהוא איננו מגיב כלל למאמציו. מתוך תחושת קיפוח עמוקה, הוא נוטה לחשוב שהבורא מקרב אחרים במקומו - והוא נעלב עד עומק נשמתו.

מן הראוי להדגיש כאן, עד כמה לבטיו של המתחיל טבעיים ואופייניים לתהליך העבודה הפנימית הרוחנית של תלמיד הקבלה. אכן, הוא מתייגע בדרכו המפותלת והמורכבת. תהליך ההסבה של הרצונות והמחשבות, משעבוד לאינטרסים פרטיים, להתמסרות מוחלטת לרצונו האלטרואיסטי של הבורא, איננו תהליך פשוט כלל. כמו כן, כחלק מתהליך זה, נותנים לו מלמעלה להבין את פשר מחשבותיו ומעשיו, אשר בהכרח, בראשית הדרך, האגואיזם שולט בהם ביד רמה.

לא עומדת לפני המתחיל כל ברירה אחרת, אלא להתמודד עם יסורי הגילוי של שפלות מאווייו הגשמיים. אי אפשר לדלג על השלב הזה, המהווה שלב מכריע בעמידתו מול האגואיזם הבלתי מתוקן שלו. עמידתו בניסיון הקשה הזה, בלי לאבד לחלוטין את אהבתו לבורא, נכונותו לעמוד בסבל וויתורו על תענוגות גשמיים-בהמיים, מקרבים אותו יותר ויותר להרגשת העולם הרוחני. הרגשה ההולכת ומתחזקת, דווקא ככל שהמסוי לתמורה ליגיעתו נחלש.