האובייקטים בעולם הרוחני הם ישויות הנמצאות מעבר להשגתנו

שמות בקבלה, אף שנלקחו מהעולם שלנו, מסמלים אובייקטים ופעולות בעולם הרוחני שאינם דומים כלל לתופעות בעולם שלנו, אף שהאובייקטים הרוחניים האלה מהווים שורשים ישירים שלהם. מהקוטביות הזו של שורש ומה שצמח ממנו בעולם שלנו, אנו רואים עד כמה אובייקטים רוחניים מרוחקים מהמושגים האגואיסטיים.

כל שם בעולם הרוחני מסמל את יחודיותו של האופן שבו מתגלה אור הבורא לאדם, באמצעות פעולה הנקראת באותו שם; כמו שבעולם שלנו, שם או מילה לא מציינים את הדבר עצמו, אלא את תפיסתנו אותו.

התופעה עצמה, או האובייקט, נמצאים מחוץ לתפיסתנו, ומהווים ישות העומדת בפני עצמה שאינה מושגת על ידינו. לאובייקט יש צורה אחרת לגמרי, ותכונות אחרות מהתכונות אותן תופסים הכלים העומדים לרשותנו. דוגמה והוכחה לכך ניתן לראות בשוני בין תמונת אובייקט המתקבלת בקרני חלק הספקטרום הנראה (בעין בלתי מזויינת), לבין תמונתו המשתקפת דרך כלים בספקטרום של קרני רנטגן, או אינפרא אדום.

בכל אופן, קיים האובייקט והצורה בה אנו משיגים אותו לפי תכונותינו. זאת, מכיוון שהשילוב בין האובייקט עצמו, תכונותיו האמיתיות ותכונות המשיג יחדיו, יוצרים צורה שלישית. בתחושות המשיג נוצרת תמונת האובייקט, כתוצאה מהתכונות המשותפות לאובייקט עצמו ולאדם המשיג אותו.