לקטע הקודם

מ"לא לשמה" ל"לשמה" ול"לקבל על מנת להשפיע - "כלים דהשפעה"

אדם המסוגל לבצע פעולות אלטרואיסטיות, אך עדיין אינו זוכה ליהנות ממעשיו, נקרא "משפיע על מנת להשפיע". אם למשל הוא עושה מעשים למען הבורא, אך לא מקבל את האור המתאים לכל מעשה, כלומר אינו מקבל תענוג, הרי הסיבה לכך היא שלא תיקן את עצמו תיקון מלא. כשהאגואיזם לא מתוקן, קבלת תענוג ישירות מהאור עשויה לגרום לכך שהאגואיזם ירצה לקבל את התענוג והאדם לא יעמוד בפיתוי, כי כוח משיכתו גדול מרצונו לרצות את הבורא. כך, לכאורה בעל כורחו, יקבל האדם את התענוג לעצמו.

ה"כלים" באמצעותם עושה האדם פעולות אלטרואיסטיות, כלומר, פעולות של "להשפיע על מנת להשפיע", נקראים "כלים דהשפעה". אובייקט רוחני בנוי בדומה לגופנו המורכב מ-613 איברים. רמ"ח (248) ה"כלים דהשפעה" מוגדרים כנמצאים מתחת לחזה של הגוף הרוחני, והם תואמים לפעולות "עשה", שאותן על-פי הקבלה עלינו לעשות. אדם המקיים פעולות אלה מקבל אור הנקרא "אור חסדים" או "חסדים מכוסים", כלומר מכוסים מ"אור חוכמה".

כאשר יש לאדם כוח רצון, ורגשות מתוקנים, עד כדי כך שהוא מסוגל לעשות פעולות אלטרואיסטיות, ואף לקבל מהן תענוגות למען הבורא, הוא נקרא "מקבל על מנת להשפיע". הקבלה היא ב"כלים", ברצונות האגואיסטיים שעברו תיקון. במקרה כזה אדם יכול לקבל את האור הנמצא בכל פעולה רוחנית.

השלב ההתחלתי של אדם הרוצה להשיג את מטרת הבריאה, הוא עבודה פנימית "בלא לשמה", למען עצמו. זאת, מכיוון שיש הרבה אופנים לחוות הנאה, כמו באמצעות אוכל, משחקים, כבוד וכו'.

אמצעים אלה מעניקים לאדם הנאות שהן זמניות, בנות חלוף וחסרות משמעות. כוונות להנאות כאלה נקראות "למען עצמו" או "לא לשמה". לעומת זאת, בעזרת אמונה בבורא ובגדולתו, בהיותו כל יכול משגיח ומנהיג העולם, ובהכרה בכך שרק בו תלוי האדם, משיגים תענוגות הרבה יותר גדולים ובני קיימא.

רק אחרי שאדם משיג את מדרגת ההכנה, הוא מקבל רגשות מיוחדים המתאימים לדרגה גבוהה יותר. רגשות אלה מביאים אותו לידי כך שהתועלת העצמית הופכת להיות שולית בעיניו, והוא דואג רק לכך שכל מחשבותיו וחישוביו יהיו רוחניים באמת. כלומר, שכל מחשבותיו וכוונותיו יכוונו לכך שיפקיד את עצמו בהתמסרות מלאה לחוקי הבריאה האמיתיים, כדי להרגיש שהוא חייב לקיים רק את רצון הבורא, כתוצאה מהרגשת גדולתו.

אז הוא שוכח את כוונותיו הקודמות, ושוב אינו נותן דעתו רק על עצמו. הוא מפקיד את חייו בידי גדולת דעת העליון החודרת כל, ומפסיק לחלוטין להאזין לצו שכלו שלו. כל דאגתו היא להעניק הנאה לבורא. מצב זה נקרא "לשמה", או "לא למען עצמו", או "משפיע על מנת להשפיע".

אין תענוג גדול יותר מאשר להרגיש את הבורא ולהתמלא בו. על רקע זה צומחת האמונה. אך כדי שהאדם יוכל לחוות את התענוג שלא למען עצמו, מתקיים מצב "הסתר הבורא". מצב זה מאפשר לאדם לעשות מעשים טובים, גם אם אינו זוכה מכך לכל תענוג. תהליך זה נקרא "שלא על מנת לקבל פרס".

כשהאדם משיג מצב כזה, תוך כדי בניית "כלי" רוחני, מיד נפקחות עיניו והוא רואה ומרגיש את הבורא בכל חושיו. כל מה שגרם לו קודם לרצות לעבוד את ה' למען עצמו, נעלם ונתפס בעיניו עתה כמוות.

אם במצבו המתוקן הוא מתחיל לעבוד שוב ב"אמונה למעלה מהדעת", הוא מקבל את נשמתו - את "אור הבורא".