ארבע המטרות העומדות לנגד עיניו של הלומד

   

 

האדם, כתינוק יונק, רוצה לבוא על סיפוקו, ואת נכונותו להתייגע הוא מודד בהתאם להנאה הצפויה כתמורה לעמלו. כשרק מתעוררת הכוונה לעסוק בעבודה פנימית, בלימוד רוחני, הגוף קופץ מייד ושואל במפגיע: "מה יצא לי מזה?"

לשאלה זו ארבע תשובות:

א. המטרה היא לצער- המטרה הגרועה ביותר, מכיוון שהיא מקפלת בתוכה רצון לגרום צער לאחרים.

ב. המטרה היא להפוך למנהיג רוחני גדול, לזכות בתפקיד טוב, בכבוד, בכסף ולהשיג שידוך מוצלח. זוהי מטרה טובה יותר מקודמתה, מכיוון שהגשמתה תביא תועלת גם לאנשים אחרים. משמעותה של מטרה זו היא שהאדם עובד למען אחרים תמורת תשלום.

ג. המטרה היא לקבל תמורה מהבורא בלבד, כאשר הבורא הוא היחידי שיודע על העבודה הפנימית וההשקעה בלימודי הקבלה. אדם שזוהי מטרתו, אינו מעוניין בכבוד או בתמורה מהזולת, אלא מהבורא בלבד. משמעותה של מטרה זו היא שהוא עובד למען הבורא, כי ממנו הוא מצפה לתשלום.

ד. המטרה היא לעבוד למען הבורא, מתוך כוונה להעניק את כל פרי העמל לבורא בלי לצפות לתשלום כלשהו.

רק במקרה הרביעי, שאלתו הנוקבת של האגואיזם "מה יצא לך מזה?" נותרת ללא מענה. לאדם הזה אין אפשרות להשיב לשאלה. כל אשר נותר לו הוא לפנות אל "האמונה למעלה מהדעת."

כשאלה הם פני הדברים, עבודתו של האדם מתמקדת בהינתקות מצו ההיגיון והרגש הארציים והתרחקות מביקורת שכלתנית. עליו למסור את חייו ואת גורלו להשגחה העליונה, תוך אמון מלא בבורא. מרגע זה עליו לאסוף את כל כוחותיו כדי למקד את מחשבותיו והרגשותיו בבורא ובגדולתו. את ענייני יום יום הדוחקים הוא מבצע כנדרש, אך את מחשבותיו ומאווייו הוא מכוון רק לטובת הבורא. את הקול הפנימי המבקר אותו על מעשיו הוא דוחה על הסף. לכאורה הוא תלוי באוויר ללא הקרקע המוצקה של ההיגיון- למעשה הוא מצוי בהיכלה המואר של "האמונה למעלה מהדעת".