בעקבות הלב
השכל פועל רק על פי רצון הלב
"עבודת חול" והתרוממות רוחנית של "שבת"
כגודל ההנאה אותה ניתן להפיק מאובייקט מסויים, כך גדלה ההערכה לאובייקט הזה, ובמקביל גדל הפחד לאבדו. איך ניתן להגיע להערכת הדרך הרוחנית ולהנאות הכבירות הטמונות בה, בלי לחוות זאת קודם לכן?
במצבים של ריקנות רוחנית, ומחסור בתחושת הגדולה הרוחנית- כמו בתקופות של תחושת ריחוק מהבורא, המעורבת בפחד מהתמדת תחושה זו- העבודה שנעשית נקראת: "עבודת חול".
ובכן, אותה "עבודת חול" מייגעת שהתמורה לה מופיעה בדמות ההתרוממות הרוחנית הנקראת "שבת", היא זו שמולידה את ההערכה לאותה "שבת". מרגע שאדם הגיע לכלל הערכה עמוקה לחשיבותה של הרוחניות, הוא כבר לא צריך, ואף נאסר עליו, לעבוד עבודה פנימית. מרגע זה ואילך, לא נותר לו אלא לשמור את ה"שבת", שהיא מתנה מהבורא, כדי שלא תאבד לו. אילו היה מוסיף לעבוד עבודה פנימית במצב של "שבת", היה שומט את הקרקע מתחת להנחה שקיבל את ה"שבת" לא מכבר מהבורא.