כל הנדרש מאתנו כדי ליהנות באמת, הוא להחליף את הבובה בתינוק חי
בני אדם נבדלים אלה מאלה במושאי ההנאה השונים של כל אחד. מרגע היוולדו ועד נשימתו האחרונה, יחודו של האדם הוא באופן שבו הוא רוצה לחוות הנאה. העונג עצמו הוא למעשה רוחני, רק עטיפתו החיצונית היא זו שיוצרת בעינינו את הופעתו הגשמית.
שלא במודע, אנו נמשכים להחליף את העטיפות החיצוניות, את ה"מלבושים" של התענוגות, ומקווים להרגיש תענוג מאור הבורא בצורה מופשטת. מאחר שבני האדם נבדלים אלה מאלה אך בכמיהתם למעטפת חיצונית שונה של תענוג, אנו דנים בהם בהתאם לסוגי המעטפת שבחרו לסגל לעצמם.
ישנם "לבושים" של תענוג רוחני המקובלים יותר בחברה ויש כאלה שמקובלים פחות. את הכמיהה לתענוגות הפחות מקובלים נוטה האדם להסתיר.
האגואיזם אומץ על ידי כלל האנושות, העושה בו שימוש ללא בושה במסגרת מגבלות מקובלות, המשתנות מחברה לחברה ומעת לעת. האגואיזם, שכבר עמדנו על כך שהוא משתנה מאדם לאדם מבחינת המעטפת השונה של התשוקות, משתנה גם אצל אותו אדם בהתאם לגילו ונסיבות חייו. השוני בין "לבוש ללבוש" עשוי להיות חד ובולט, לדוגמה: ילדה המתענגת על הטיפול בבובתה, כאשר הטיפול בתינוק אמיתי אינו מסב לה הנאה כלל. אמה מתקשה להבין איך אפשר ליהנות מבובת פלסטיק נוקשה ואילמת, כאשר תינוק פועה וורוד לחיים מושיט את ידיו ומחייך.
מנקודת מבטה של הילדה, ועל פי תפיסתה הרגשית, אמה מתייגעת קשה סביב התינוק בלי ליהנות כהוא זה. הילדה מסוגלת אמנם להבין את התמורה הצפויה לאמה בעולם הבא, תמורה שהיא כרגע לא מעונינת בה. היא רוצה ליהנות בעולם הזה, וההנאה מהמשחק עם הבובה מגלמת זאת עבורה.
קשה שלא להבין את דרך המחשבה הילדותי הזה. הרי מדובר בילד המכין את עצמו לחיים האמיתיים, אליהם הוא עדיין איננו בשל דיו. והוא עושה זאת דרך התענגות על אובייקטים חלופיים, צעצועים; אובייקטים אשר רק כמבוגר יבין שהם חיקוי לא אמיתי של מציאות.
כל אדם באשר הוא אדם נמשך בעצם רק לתענוגות הבאים מהבורא, כי רק הנאות כאלה יכולות להסב תחושת חיוניות ומלאות. במקום העמוק בו טמונה כמיהה בסיסית זו, נשמותינו אינן שונות במהותן מהנשמות שתהיינה לנו עם תום כל הגלגולים, בשלב בו כולנו נחזור לבורא.
אנו בנויים כך שנרצה ליהנות מהאור היוצא מהבורא. לא ניתן לשנות את זה, וגם אין צורך! כל הנדרש מאתנו, ולשם כך אף נבראנו, הוא אך ורק להחליף את העטיפה החיצונית של התענוגות שלנו- שנחליף את הבובה בתינוק החי, וניהנה באמת!