כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "עקב"

(דברים ז, יב – יא, כה)

 

 

פרשת "עקב" 

 

״כוונת הברכה״

״מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה״

 

 

 

בפרשת ״עקב״ משה ממשיך את הנאום לעם ישראל. הוא מציין שאם עם ישראל ישמור ויקיים את המשפטים והחוקים שציווה עליהם הבורא, הוא יזכה לאושר, לבריאות ולניצחון על האויבים.

הבורא מבטיח לעם ישראל ארץ טובה. בפרשה מתוארות המעלות והייחודיות של ארץ ישראל, ארץ נחלים, מעיינות, מי תהום שיוצאים בבקעה ובהר, וגדלים בה שבעת המינים. ארץ שלא חסר בה דבר, ״ארץ אשר אבניה ברזל, ומהרריה תחצב נחשת״ 1. והיה ועם ישראל ישכח את הבורא ולא ישמור על אותן מצוות, הם יאבדו את הארץ, והם עצמם יאבדו מן הארץ.

משה מזכיר את כל חטאי בני ישראל במדבר, ומדגיש כי למרות זאת הבורא מעלה אותם לארץ ישראל. משה מזכיר גם את סיפור שבירת הלוחות ונתינתן המחודשת.

בסיום, עם ישראל מצוּוה לירוא ולאהוב את הבורא, לשמור את מצוותיו. אם הם יעשו כן, יהיה להם כל טוב ושקט, ואם לא, ייעצרו הגשמים והגויים ילחמו בהם ויירשו את ארצם. בנוסף, בני ישראל מצווים ללמד את כל הדברים האלה לבניהם ולחקוק אותם על המזוזה בפתח ביתם.

 

האם זו הכנה לקראת הכניסה לשלב הבא?

זו כל התורה. הפרשה מציגה את השמירה על המצוות, את המשפטים ואת החוקים. מהם החוקים והמשפטים? הרצון שלנו. מלבד דרגת החי שבנו, כל היתר שייך לדרגת האדם. אנחנו כביכול נחלקים לשניים, ״אדם ובהמה תושיע ה'״ 2. כלומר על האדם שבנו לשמור שהגוף החי יתפקד באופן נורמאלי, ויאפשר לנו לגדול לקומת האדם, כדי שה״בהמה״ שזה הגוף שלנו, יהיה בריא. כל היתר, כל החוקים והמשפטים שעליהם מדובר בתורה, הם על חלק האדם שבנו, אותם הרצונות שעלינו לכוון להשפעה לבורא.

בחכמת הקבלה אנחנו לומדים שהבורא ברא את הנשמה, ומילא אותה בכל טוב. המצב שבו הנשמה מלאה, שלמה, מקבלת מילוי ונמצאת בדבקות עם הבורא במצב הטוב ביותר, נקרא ״עולם אין סוף״. בעולם אין סוף אנחנו נמצאים בדבקות, אבל זה מצב שנבנה על ידי הכוח העליון. לכן האדם מרגיש שהוא נמצא במצב הגרוע ביותר, כי כל מה שקיבל, הרגשת הבושה, הכאב והצער, הוא קיבל מלמעלה. הנשמה הזאת נקראת ״מלכות דאין סוף״, של עולם האין סוף.

הנשמה הזאת עושה צמצום, היא אינה רוצה לקבל. המקובלים מסבירים לנו על כך, ובעל הסולם מביא כדוגמה את משל ״האורח ובעל הבית״. איש מצליח מאוד בחיים פוגש בחבר ילדות ומגלה שהוא עני. הוא מזמין אותו אליו, מאכילו ומלבישו, נותן לו כל טוב, במטרה לגרום לו למילוי, לנחת, לאושר ולשמחה. אולם למרות זאת, חברו העני אינו שמח. המארח שואל אותו, למה אינך שמח? וחברו עונה, אני מרגיש בושה. לא כדאי לי לקבל את כל הדברים האלה, כי הצער שאני מרגיש כשאני מקבל, מבטל אותי ואיני מסוגל להמשיך כך. אם את מה שאני מקבל כאן הייתי מרוויח בעצמי, הייתי שמח.

אם מדובר על יחס בין שני אנשים, עני ועשיר, ייתכן שהעני יכול לתקן זאת כאשר גם הוא יצליח כמו העשיר, וכך הוא יכול להחזיר לו את מה שנתן לו ולהיות שווה לו. אבל אם מדובר על בורא ונברא, כיצד אפשר לתקן את המצב, הרי הבורא ברא אותנו ואנחנו נמצאים תחתיו? כיצד אפשר להעלות את הנברא לדרגת הבורא, שיהיו כשניים, כחברים, בחיבור ביניהם, בדבקות?

 

אלה תכונות שהן הפוכות זו מזו.

נכון, ובנוסף, אנחנו מִשְׁנִיים והוא הראשון. לכן, אנחנו מגיעים מעולם אין סוף לעולם הזה מחולקים ומרוחקים זה מזה. אותה נשמה נחלקה להרבה מאוד חלקים, שהם כל בני האדם שבעולם הזה, והאגו הוא שמפריד בינינו. אם נהיה מסוגלים להתחבר בעצמנו על ידי יגיעה ועבודה, כך שנגיע לאיחוד כמו שהיינו בעולם אין סוף, אזי נגיע למצב שהבורא ברא ומילא אותו. כשנגיע לכך מצידנו, נרוויח את כל אותו מצב, את כל אותו מעמד, ולא תהיה לנו בושה אלא כבוד, ונהיה באותה דרגת הבורא הנצחית, השלמה.

לכן אנחנו נמצאים בעולם הזה, וכל הרצונות שנמצאים בכל אחד מאיתנו הם רמ״ח רצונות עשה ושס״ה רצונות אל תעשה. באופן הזה עלינו לטפל בכל האגו הכללי שלנו, הכלול מתרי״ג הרצונות האלה. עלינו לכוון את כל אותם רצונות, לא לטובת עצמנו כמו שאנחנו מגלים שהם קיימים, אלא לטובת הבורא. אם אנחנו משתדלים לעשות זאת, אנחנו מגיעים לכל טוב.

לכן כל החוקים והמשפטים, וכל התורה היא ככתוב, ״בראתי יצר רע״. כלומר אנחנו רוצים לתקן את כל תרי״ג הרצונות האגואיסטיים שהם רק בכוונה על מנת למלא את עצמם. אם אנחנו מתקנים בהדרגה כל רצון ורצון, כך שעל ידי תיקון הרצונות אנחנו רוצים למלא את בעל הבית, את הבורא, להחזיר לו את מה שהוא נתן לנו בעולם אין סוף, זה נקרא לעשות תרי״ג מצוות, לקיים מצוות, ולהגיע לתיקון הכללי שלנו.

כל אחד מתקן את עצמו וכולם יחד מתקנים את עצמם בחיבור בינינו. לכן אנחנו מתחברים בקבוצה, שמהווה בעבורנו מעין תבנית, כמו עולם אין סוף. כך בעזרה הדדית אנחנו בונים בינינו קשר, אמנם לא עם כל האנושות, אבל לפחות בין עשרה, או בין עשרות אנשים. אם אנחנו עושים זאת, אנחנו מתחילים לתקן את עצמנו. בימינו, התיקון הזה צריך להתפשט לכל העולם, כדי שכולם יגלו את הבורא, ככתוב, ״כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם״ 3.

כשאנחנו בונים את אותה תבנית, אנחנו בונים את המקום המחובר, שהיה אגואיסטי ועכשיו כולו מסודר בהשפעה הדדית בינינו, בתקווה להגיע להשפעה הדדית לבורא. כך אנחנו מתקדמים ״מאהבת הבריות לאהבת ה'״ 4. אם אנחנו מתקדמים באופן הזה, אנחנו מתקנים את עצמנו בתרי״ג רצונות הנקרא ״קיום תרי״ג מצוות״. התיקון נעשה על ידי האור שמחליף את הכוונה מעל מנת לקבל לעצמי לכוונה על מנת להשפיע לזולת ודרכם לבורא. זה נקרא ״המאור המחזיר למוטב״ שמשנה את הכוונה. כך אנחנו מגיעים לדבקות בינינו ולדבקות בבורא.

אם איננו משתדלים לעשות זאת, אנחנו עלולים למצוא עצמנו בבעיות שונות. אם כי בבעיות אנחנו תמיד נתקלים, כי בכל פעם שאנחנו מגלים רצון מתוך תרי״ג הרצונות, אנחנו מגלים אותו בצורתו המקולקלת. בתורה זה נקרא שכביכול עושים חטא. אבל אין זה חטא, אלא תמיד בפעם הראשונה אנחנו מגלים עד כמה כל רצון ורצון מקולקל, ורק לאחר מכן אנחנו יכולים לתקנו.

אמנם נראה לנו שבתורה כל הזמן אוסרים עלינו לבצע עבירות, אך אלה אינן עבירות, אלא גילוי היצר הרע שברא הבורא, ככתוב ״בראתי יצר רע״. כשאנחנו מגלים את העבירות, אנחנו נזקקים ל״תורה תבלין״, ואז בא ״המאור המחזיר למוטב״ ומתקן את הרצונות האלה. את הרצון עצמו אין מה לתקן, אלא עלינו לתקן רק את השימוש בו, או לטובת עצמי או לטובת הזולת. כמו בדוגמת ״האורח ובעל הבית״ או ״העני והעשיר״.

לכן אם אנחנו מתחברים יחד ברצון משותף אחד, הרצון הזה נקרא ״נשמה״. כלומר אם אנחנו מאחדים את רצונותינו בהתכללות בינינו, כך שכל אחד רוצה לדאוג ולעזור לאחר לפי חוק הערבות בינינו, כי בלי ערבות הדדית איננו יכולים לבנות את הכלי המשותף לגילוי הבורא בינינו, הרי שאנחנו צריכים עזרה הדדית. הרצון המשותף שאנחנו בונים נקרא ״ישראל״, ״ישר- אל״, והרצון עצמו נקרא ״ארץ״. לכן נאמר שאנחנו נכנסים לארץ ישראל, באים לארץ ישראל וכובשים אותה.

בינתיים כל הרצונות הם אגואיסטיים. לפני שאנחנו מתקנים אותם הם נקראים ״שבעת העמים״ השולטים בארץ ישראל. אלה כל תרי״ג הרצונות האגואיסטיים שלנו, המחולקים בסך הכול לשבע קבוצות. כשאנחנו מתקנים אותם, זה נקרא שאנחנו ״כובשים״ אותם, נותנים להם כוונה על מנת להשפיע זה לזה. בכך אנחנו בונים מארץ ישראל את מקום השכינה. הבורא שוכן בארץ ישראל ואנחנו מגלים אותו, כך אנחנו מתקדמים.

למעשה, זה מה שמשה אומר, שיש בכך ברית מיוחדת, שמלכתחילה אנחנו קבענו ועלינו לשמור אותה על פני כל הרצונות המתגלים כמקולקלים שאותם עלינו לתקן. כלומר בכל פעם עלינו לחדש את הברית, את הקשר בינינו. וכפי שמסבירים לנו המקובלים, עלינו לעשות זאת קודם כול בהתחברות בינינו, שעם ישראל יהיה באהבת ישראל, ״כל ישראל חברים״ 5, ״שבת אחים גם יחד״ 6, ״ואהבת לרעך כמוך״ הכלל של כל המצוות. ומ״ואהבת לרעך כמוך״ ל״ואהבת את ה' א-לוהיך״ 7. בכך אנחנו עושים את הכול. מכאן אנחנו מבינים שקיום תרי״ג מצוות אינו נעשה בידיים, ברגליים או באמירת פה, אלא זהו קיום פנימי של הרצונות שלנו, של תכונות האדם.

בסוף הפרשה מדובר על ״ואהבת את ה' א-לוהיך״, על כך שעלינו להגיע לאהבת ה'. מה היא אהבת ה'? זו תכונת ההשפעה והאהבה הנקראת ״בורא״, זו אינה דמות, אלא תכונה שמתפשטת בנו, ממלאה אותנו ושולטת בנו. אבל מתוך כך שאנחנו משליטים אותה, אנחנו מעלים אותה מעלינו, וכל הפעולות שלנו הן למען השפעה הדדית. כך האדם יוצא מעצמו, הוא מפסיק להרגיש שהוא דואג כל הזמן לעצמו, ומתחיל להרגיש את הזולת, את כל מה שנמצא מחוץ לו, ״כל העולם כדאי לו״ 8, ו״מכריע את עצמו ואת העולם לכף זכות״ 9. האדם מגלה בכלים האלה, שזהו כל העולם, הוא מגלה בהם כיצד הבורא ממלא את העולם.

 

למעשה הפרשה הזו היא סיכום של כל מה שקרה, במה זה רלוונטי לימינו?

משה מסכם את מה שהיה, ״שבירת הכלים״, שבירת לוחות הברית, החורבנות, העם נמצא לפני הכניסה לארץ ישראל, לפני התיקונים. כיום גם אנחנו נמצאים בעולם במצב שבור לפני התיקונים. השבירה שבנו מתגלה בדיוק עכשיו, כי יש אגו שאינו יכול להיתקן ואיננו יודעים מה לעשות. כל המערכות שלנו נמצאות בהידרדרות והמצב מסוכן, לא רק מבחינת השגשוג, אלא ההפך, ייתכן שההמונים ממש ירדו מתחת לקו העוני וזה מצב מסוכן לכלל האנושות. עם זאת, כך האנשים מתחילים להתעורר, מתוך הרגשת הרע, מתוך חוסר סדר וחוסר תקווה לעתיד, מתוך נטיות וכוחות שיכולים לבוא לידי ביטוי בבעיות, במלחמות אחים וכולי.

לכן עלינו להבין שנוכל להימנע מהמצב הזה רק על ידי כך שנביא לעולם את שיטת התיקון. עלינו להסביר שהדברים האלה קורים באופן נכון, הדרגתי. עברנו עשרות אלפי שנים בהתפתחות שלנו, עד שהגענו למצב שבו אנחנו נמצאים. ספר הזוהר וחכמת הקבלה מדברים על כך שזהו עידן חדש, לכן חכמת הקבלה מתגלה ומסבירה לנו כי עלינו להתחיל להתחבר בפועל בינינו.

העולם הגלובלי, המשבר הגלובלי, רק מראים לנו את המצב שבו אנחנו נמצאים. אנחנו מקושרים בינינו בקשר רע, ועלינו להתחיל לסדר בינינו קשר טוב.

 

האם זו משימה לכל העולם, או רק לעם ישראל?

קודם כול זו משימה לעם ישראל, כי אנחנו קיבלנו את שיטת התיקון. אנחנו מחויבים לעשות זאת, להיות ״אור לגויים״ 10 , להעביר את השיטה לעולם. קודם עלינו לממש אותה כאן אצלנו, בארץ ישראל וכמה שיותר מהר. להיות עם ישראל בארץ ישראל, זה מה שעלינו לעשות. עלינו להוות דוגמה לכל העולם, כי מה שיש בעם ישראל, מתפשט באופן פנימי לכל העולם. זאת, משום שבמשך אלפיים שנות גלות היינו מעורבים זה בזה, קלטנו מכל התרבויות והן קלטו מאיתנו. ואין זה חשוב שהדבר מתבטא בצורה של דתות ואמונות, או מדע ופסיכולוגיה,

כי בסופו של דבר הם לקחו זאת מאיתנו, כולל היוונים הקדמונים, ויש על כך הסברים.

כל מה שיש באנושות באופן אגואיסטי והיא משתמשת בו, התקבל מאיתנו, מתוך החורבן שלנו. לכן עכשיו עלינו לתקן את עצמנו, והתיקון שלנו כבר יורגש בהם, הם יבינו מה עליהם לעשות. ללא החורבן וללא ההתכללות בזמן הגלות, הם לא היו יכולים להבין ולקבל מאיתנו השראה. ואם אנחנו מתקנים את עצמנו, אזי ממש באופן מובנה, אוטומטית, זה קורה גם בהם.

 

לאורך ההיסטוריה שלנו כעם תמיד חיינו יחד בקהילה. מושגים כמו ״אהבת ישראל״ ו״כאיש אחד בלב אחד״, אפיינו את הקיום שלנו גם כשהיינו בגולה. אולם כיום מושגים אלה נראים לא ריאליים. אם נחזור לאותם ערכים, לאותו חיבור, האם זה יפתור בעיות אצלנו ובכלל בכל העולם? ולא ברור מה הקשר בין האיחוד שלנו, צורת החיים של עם מאוחד בקשר לבבי, ובין פתרון המשבר?

אכן איננו מזהים את החיבור כפתרון למשבר, מפני שהאגו שלנו מזלזל בחיבור. איננו מבינים שהחיבור בינינו הוא ההצלה, וחוסר החיבור שאנחנו מרגישים הוא הסיבה לכל הריחוק. אנחנו קיימים בשתי מערכות, כמו כדור בתוך כדור. מערכת אחת שבה האנושות נמצאת בהתנגשויות, תחרותיות, דחייה וריחוק זה מזה, כל אחד פועל רק לצורך עצמו, לנצל את כל העולם, ולא אכפת לו מה יהיה עם כל העולם. לדוגמה, לא אכפת לנו מה קורה עם

הטבע. איננו חושבים על המחר, ״נאכל ונשתה, כי מחר נמות״. זו צורה אגואיסטית ברורה שמתגלה. המערכת השנייה שבה אנו קיימים היא מערכת הטבע המקושרת הדדית, הכוללת, שמתגלה ודורשת מאיתנו להיות מחוברים באופן טוב.

אנחנו רואים את הביטוי של המערכת האינטגרלית דרך המשבר העולמי, אם קורה משהו במקום מסוים זה יקרה גם במקום אחר. בעבר ברוסיה צחקו מהמשבר שהיה באירופה, עכשיו הם אומרים שהם סובלים יותר. סין חשבה שהיא כל הזמן במצב של עלייה מבחינה כלכלית ולא היה אכפת לה מה קורה באמריקה. כיום, בגלל ההאטה בכלכלה העולמית, הייצוא של סין נפגע , ולכן הכלכלה שלה מאטה. גם בדרום אמריקה, אנשים בעלי מעמד גבוה מאוד, אפילו סגן נשיא צ'ילה, אמרו ״אצלנו אין משבר״. בברזיל במיוחד אמרו ״אין משבר, אנחנו ממש משגשגים״.

אולם כיום, מאחר שסין אינה יכולה למכור לעולם את התוצרת שלה באותם היקפים, אין לה צורך בחומרי הגלם שקנתה בעבר מברזיל, ולכן ברזיל קורסת. גם הקריסה במחירי הנפט, פגעה אנושות בכלכלות רבות, בעיקר ביצרניות הנפט הגדולות, שבתורן קונות פחות מאמריקה ומסין, מתקשות להחזיר את חובותיהן ובכך יוצרות תגובת שרשרת גלובלית שלילית. זו שרשרת שאי אפשר לעצור אותה, וכולם מרגישים זאת כבר באופן ברור מאוד, כי הקשר הוא הדדי מאוד.

הדוגמה הקלסית לכך היא באירופה, אם רק יוון, מדינה אחת, תצא מהשוק האירופאי, ומה כוחה של מדינה אחת לעומת כל היתר, אזי תיווצר סכנה מוחשית לשלימות האיחוד האירופאי כולו ולפשיטת רגל המונית של מדינות ושל המערכת הבנקאית העולמית. הכול קורס. הם מפחדים כך, כי זה מתגלה דווקא מהצרות. הם מגלים שהם קשורים מאוד זה לזה ואף על פי ש״אני שונא אותו אני חייב אותו. אני חייב עכשיו לדאוג שהם יתקיימו ויחיו כי אחרת יהיה לי רע מאוד״.

כלומר אנחנו מגיעים להכרת החיבור בינינו בדרך הרעה ולא הטובה. לפיכך, עלינו לחשוב מה עלינו לעשות, מה מטרתה של כל הצורה הזאת שהולכת ונעשית אינטגרלית וגלובלית.

אם כן, האם יש לנו אפשרות לעשות משהו מלבד להיות מחוברים באופן טוב? אין אפשרות אחרת. אנחנו חיים כמו במשפחה, עלינו להחליט אם ברצוננו לחיות בהרגשה של שנאה, פחד וכעס, או שנדאג לתקן את היחסים בינינו. לכן, ניתנה שיטת התיקון שנקראת ״חכמת הקבלה״, שעל ידי ״המאור המחזיר למוטב״ אנחנו מתקנים את היצר הרע שלנו, ומגיעים לעולם שכולו טוב. התפקיד הזה מוטל על בני ישראל, אנחנו חייבים להביא ״אור לגויים״, לכל העולם.

 

לבוא ולומר לאדם רציונאלי: ״זה תלוי בעם ישראל, עלינו להתחבר ולהיות באהבת הזולת, באהבת אחים כמו בעבר״, לא נראה פרקטי וגם לא רציני.

אם עם ישראל לא יעשה זאת עכשיו, נגיע למצב שכל אומות העולם יפנו אלינו אצבע מאשימה. זה יבוא לידי ביטוי באנטישמיות שרק תלך ותגבר, מהגרועה ביותר שידענו אי פעם בהיסטוריה. זאת, משום שבעבר הסיבה הייתה נעוצה בשנאה, בדת או בדברים אחרים, לא ב״אוכל נפש״, בלחם. כיום הם עלולים לגלות שכל המשבר, החיים הרעים שהם מתדרדרים אליהם, תלוי ביהודים.

בספרי הנביאים כתוב שהדברים האלה יכולים לבוא בצורה של ״בעיתו״. כלומר אם לא ״נחזור בתשובה״, אם לא נתקן את עצמנו בחיבור, אזי זה יקרה באופן לא נעים כלל.

 

אני מנסה להבין את הלוגיקה של הדבר, ציירת מצב שאמריקה מפסיקה לצרוך, ואז סין ואחריה ברזיל גם הן מפסיקות לצרוך, וכן הלאה.

לא, דיברתי על כך שהעולם עגול. אבל העולם עדיין אינו מגלה את הסיבה אמיתית.

 

מה יביא את האנושות להאשים את היהודים, ומדוע המצב בעולם קשור לכך?

האנשים בעולם עלולים לגלות שכל הדברים האלה תלויים באגו, ברצון האגואיסטי שלהם. וכשהם יגלו זאת הם ירצו לבצע פעולות שונות כדי לתקן את הקשר ביניהם. הם ירצו קשר רך, נעים, טוב ויפה יותר, הם ירצו לבלום את האגו ביניהם, ואז יגלו שאינם מסוגלים. עם זאת, הם ירגישו שדווקא ״ישראל״ מסוגלים לעשות זאת והם אלה שאשמים, כי יש להם איזה סוד. אבל זה יתגלה לנו באופן לא נעים כלל, כמו אנטישמיות נוראית בכל מקום, ואף אחד לא יילחם בזה, אלא ההפך, כל המדינות, כל הממשלות יהיו בעד זה. כי אם לא נביא את שיטת התיקון

זה נקרא שאנחנו גורמים את הקלקול, אנחנו אשמים, אנחנו נמצאים בתוך המשבר, אנחנו גורמים לחוסר לחם. נתאר, למשל, מצב שאין לאדם מה לאכול, מה לתת לילדים שלו, והם מגלים שהוא גנב בדרך את האספקה שהייתה צריכה להגיע אליהם.

זאת תהיה הרגשה פשוטה מאוד. זה לא יגיע מהשכל, אלא כל אדם ואדם בעולם ירגיש שהיהודים אשמים.

 

כיצד אנחנו יכולים לגרום ליהודי או לישראלי להרגיש את המחויבות שלו, את התפקיד שלו, את הקשר בינו לבין שאר העולם, וזאת לפני שאומות העולם תפעלנה כלפינו כי תרגשנה זאת כבר על בשרן?

אין דרך אחרת מלבד הפצת שיטת התיקון. יש לצאת ולהסביר, כל הזמן לפרסם את השיטה, לפרש אותה ולקרב אותה לעם. אין ברירה, לפנינו עבודה קשה מאוד. זה מה שמשה רבנו עשה בתוך מצרים. חייבים למשוך את האנשים קדימה, אחרת המצב יהיה בכי רע.

 

הדור שלנו יתמודד עם זה ובטוח שגם הדור הבא אחרינו. הוא יחיה בתוך מציאות שתהיה הרבה יותר ברורה והרבה יותר ממוקדת ממה שקורה כיום. כי המשבר כבר יהיה גדול יותר.

כיצד מכינים את הדור הבא לדבר הזה?

יש לגשת לעם, למי שמעוניין לשמוע, למי שמסוגל לשמוע ולקלוט, באופן זה או באופן אחר, ולומר כי עליהם להגיע לחיבור ביניהם. כדאי לנו להתחבר כי כך נגיע לחיים טובים יותר ונתגבר על כל מחסור. אם נעשה זאת, אזי העם יתחיל להרגיש שבאמת החיבור הוא נכון וטוב ושהוא לטובתנו.

בכלל, בתוך ישראל יש נכונות לחיבור כי בעבר היינו בחיבור, אנחנו תמיד חושבים שכולנו שווים. גדול או קטן, אין אחד שהוא לורד והשני חסר ערך וכולי. אלא אנחנו חושבים שמלכתחילה כך היה אצלנו תמיד, ולכן גם בצבא, בכל מקום, כולם מרגישים שווים. מכאן, שיש לנו בסיס טוב להביא את הציבור בארץ לחיבור, בתנאי שאנחנו פונים אליו ומסבירים שבאופן כזה אנחנו מתגברים על החוסר, על המשבר, על הירידה באספקה, ובכך כל אחד ואחד יוכל להשלים לעצמו את צרכיו.

 

רמת החיים תרד.

לא רק רמת החיים, אלא נהיה במצב מסוכן. מצד אחד, נתקשה לספק לעצמנו דברים הכרחיים כי כיום אף מדינה אינה יכולה לספק לעצמה כל מה שהיא צריכה, אפילו באופן מינימלי. כיום כולם קשורים זה לזה, עד כדי כך שאפילו כדי לייצר לחם נדרשים מרכיבים רבים שעלינו לקבל מכל העולם.

כמו כן, עלינו להחזיק צבא. לכן עלינו להבין שמצד הכוח העליון, התכלית הכללית, לא תהיה לנו מנוחה. יהיה עלינו לקיים את תכנית הבריאה, לתקן את עצמנו ולהביא את התיקון הזה לכל העולם. עלינו לקבל את המשבר כקרש קפיצה, כמנוף לעלייה לדרגה עליונה יותר. כולנו מחויבים להגיע למצב של אדם הדומה לבורא, ובזה אנחנו נמצאים בפיגור.

עלינו להבין שבעבורנו המשבר הוא הזדמנות להתקדמות, נקודת היפוך לדרגה הבאה. כשאנחנו באים לעם, עלינו להגיד להם, ״בואו נתחבר מפני שכך יהיה לנו טוב יותר. נחסוך הרבה צרות ונוכל לספק לעצמנו הרבה יותר מאשר ללא החיבור״. אז העם מתחיל להרגיש שכדאי להיות מחובר, ומתוך הרגש החדש בחיבור, הם מתחילים להבין שיש מצב עליון יותר, שמעלה אותם, שממלא אותם במצב רוח, באספקה טובה יותר, בהדדיות ובביטחון בכל דבר.

מתוך זה הם כבר מתחילים לשמוע על השיטה, הם מתחילים להבין שזה התיקון, שכך הטבע מקדם אותנו למטרת הבריאה, הא-לוהים בגימטרייה הוא הטבע. כך נוכל, אפילו ללא הסברה, להביא לעם את ההרגשה שהחיבור הוא השלב הבא בחיינו, בקיום שלנו, ומתוך ההרגשה הזו הם יבינו יותר את הפנימיות. בזה נוכל להיות דוגמה לגויים, לאומות העולם, ואז באמת נהיה ״ממלכת כוהנים וגוי קדוש״. כלומר נוכל ללמד את כל אומות העולם את שיטת החיבור, כי בלעדינו הן לא תהיינה מסוגלות להתחבר. כי בנו יש את הניצוצות משבירת הלוחות, מבית המקדש הראשון והשני. משום שאז היינו בגובה רוחני, היינו מחוברים כאחים, אך נפלנו בחורבן בית המקדש השני, מ״ואהבת לרעך כמוך״ לשנאת חינם. אנחנו נוכל להסביר להן כיצד לעלות לדרגה הזאת. כי בלעדינו אין להן אפשרות, אין להן את זה בשורשן.

 

הידיעה על תפקיד עם ישראל, על האחריות שלנו כלפי שאר האומות, זה משהו שבא באופן הדרגתי, או משהו שקשור כיום למשבר?

כדי לצאת לכולם עלינו להכין את התהליך, את התכנית, ולבצע אותה בהדרגה, לכן זו נקראת ״תורה״, הוראה, כיצד לעזור לקיים אותה, עד שמגיעים לחיבור ובזה מגלים את הא-לוהות. כל המטרה שלנו היא לגלות את הכוח העליון בנו, ואין זה פשוט לביצוע כלל. עם זאת, נתחיל עִם כל העַם, כל ישראל, ומכך נקבל הרגשה והבנה פנימית, זה יגדל בנו, זה יתגלה בנו. המאור שאנחנו רוצים למשוך כדי להתחבר, יפעל בנו וייתן לנו רגש ושכל חדשים.

 

המושג ״ושיננתם לבניך״, כיצד אתה רואה את הדור שנולד כיום בעוד עשרים שנה. באיזה עולם הם חיים, כיצד יגדלו, למה יתחנכו?

הכול תלוי בנו.

 

נאמר שכיום הכול מתנהל כמו שאנחנו רוצים, כל התכניות שלנו מתממשות. בהדרגה מחנכים את העם, עוזרים לכולם. כיצד ילד שנולד כיום, יחיה בעוד עשרים שנה, כיצד תיראה המציאות?

בעזרת הכוח העליון, ״האור המחזיר למוטב״, יהיה העולם כמשפחה אחת טובה, בקשר הדדי פנימי וחיצוני. משפחה שתקיים צורת חיים אחידה בעולם, ואנשים יפרנסו את עצמם באופן הכרחי לפי צורכיהם הגופניים. כל יתר המאמצים יהיו כדי להתחבר יותר ויותר עד המצב הסופי, עד גמר התיקון, עד הישועה השלמה.

 

כלומר הם יחיו באווירה של חיבור, של שיתוף פעולה.

ודאי, כמו שהיה בעבר בחלק מהזמנים, כמו בתקופת בית המקדש הראשון והשני. בתקופה זו ידעו בני האדם מה פירוש להיות ״מחוברים״ וגילו ביניהם את העולם הרוחני. הכוח העליון, הבורא, היה נגלה לעם ישראל, כל אחד לפי דרגתו. כאן אנחנו אומרים שיהיה גילוי, עד הגילוי השלם. לאחר גילוי זה העולם שלנו יאבד את הערך שלו ואת ההרגשה שלו, כי הוא מיצה את עצמו, ואז לא נרגיש את שני העולמות, העולם הזה והעולם העליון, אלא רק את העולם העליון.

 

בני ישראל איבדו את המצב הזה, כי הייתה תכנית לפיה היה עליהם להתערבב. כיצד אנחנו בונים כעת מנגנון שישמור על המצב שלא נאבד אותו, ושוב ניכנס בעתיד לאותו מצב?

אנחנו כבר לא נאבד את המצב, כי זה קיים בתכנית הטבע. ישנן שתי אפשרויות לפעול. האחת, הטבע דוחף את האדם לפעול על ידי ייסורים, כך שהוא חייב לממש את התורה על הקלקולים שלו, כי ״בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין״. אפשרות אחרת, שהאדם עושה זאת בעצמו, בהבנה, בהכרה שלו. על האדם להחליט באיזו דרך הוא בוחר, בטוב או ברע, אבל בכל מקרה הוא חייב לבצע, כי העולם שלנו נעשה עגול בכללות. קודם היו רק הכנות ולכן נשברו שני בתי המקדש, ואילו כעת כבר חייבת להיות גאולה שלמה. הכול פועל לפי התכנית כמו שאנחנו לומדים בעץ החיים של האר״י, בתלמוד עשר הספירות.

״כוונת הברכה״

״כשעולות אלו הברכות מלמטה, אין פתח מלמעלה, ואין ממונה מלמעלה, שאינו

פותח כל אלו הפתחים. ומכריזים ואומרים בכל אלו הרקיעים, זוהי מתנה למלך

שפלוני שלח, זוהי מתנה במילואה כראוי. ומי היא ברכה במילואה? ברכה שענו

עליה אמן. כי כל ברכה שענו עליה אמן, זוהי ברכה במילואה כראוי״.

זוהר לעם, עקב, 5

 

 

״מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה״

״מהן עניין תרי״ג מצוות? המצוות שבתורה נקראים: א( עיטין [עצות], אחור, נעשה. ב) פקודין [פקדון], פנים, נשמע. הכנה אל הדבר נקרא אחור, ובחינת השגת הדבר נקרא פנים.״

הרב ברוך אשלג, ״מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה״, כתבי רב״ש ב', עמ' 363

 

אם אנחנו מתקנים את כל הרצונות שלנו, לאחר התיקון יגיע הגילוי. בתוך הרצון מתוקן אנחנו מגלים את הכוח העליון, וכך מתמלאים באור עליון.

 

כיום מדובר על כל האנושות, לא רק עם ישראל. זו אינה קבוצה קטנה.

עם ישראל יעשה את זה ראשון, לכן הוא נקרא ״ישראל״, ״לי ראש״, והוא חייב למשוך אחריו את כל האנושות.