כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "ראה"

(דברים יא, כו – טז, יז)

 

 

פרשת "ראה" 

״וה' אמר אל אברם, אחרי היפרד לוט״

״מהו ברכה וקללה, בעבודה״

 

 

 

 

בפרשת ״ראה״ בני ישראל ממשיכים את ההכנות לכניסה לארץ. בתחילת הפרשה, משה מצווה את העם לראות את מה שהוא נותן להם, ברכה וקללה. ברכה, אם העם ישמע למצוות הבורא וקללה, אם לא ישמעו.

בהמשך, משה סוקר את המצוות שעל עם ישראל לקיים. מפורטים החובות והאיסורים עם הכניסה לארץ ישראל. המצווה לעבוד את הבורא בבית המקדש. איסור לשמוע לנביאי השקר ולמי שמסית את העם מעבודת הבורא, וכן חזרה על חוקי הכשרות, המעשרות והשמיטה. שלושת הרגלים, פסח, שבועות וסוכות, וכן הלאה.

 

נראה שאלה דברים רלוונטיים מאוד, על אף שמדובר במה שקורה בתוך האדם.

כן, בפרשה הקודמת דובר על ״שמע ישראל״ 1, על כך שיש כוח עליון אחד שמנהל את הכול והוא המקור של הכול. גם כאן משה מדבר על כוח עליון אחד שממנו באה הן ברכה והן קללה. שני הכוחות, כוח הרע וכוח הטוב, אינם מגיעים משני מקורות שונים, אלא לכולם יש שורש אחד, שהוא הכוח העליון הטוב והמיטיב ששולח רק את האור, את ההשפעה הטובה.

בהתאם להתקדמות של ״ישראל״ עלינו להרגיש את הכוח העליון שפועל עלינו כטוב. אם אנחנו נמצאים בצורה הפוכה, כלומר במקום להגיע להשפעה, לאהבה, לחיבור, לערבות, ל״ואהבת לרעך כמוך״, אנחנו עוסקים במשהו אחר, הנקרא ״עבודה זרה״ עם האגו שלנו, עם הרצון לקבל שלנו, אזי באותו אור אנחנו מרגישים קללה, במקום האור בא החושך.

לכן הפרשה כולה עוסקת בנושא הבחירה שלנו, באילו תנאים אנחנו זוכים להתקדם באופן יפה, טוב, נוח ומהיר, עד שאנחנו מגיעים לגמר התיקון. החוקים הם חוקים ב״ארץ ישראל״, כלומר ברצון. ״ארץ״, זה רצון, ישראל, ישר-אל.

אם אני עובד עם הרצון שלי, שמלכתחילה הוא אגואיסטי, כמו שכתוב ״בראתי יצר רע״, אזי אני משתמש נכון במכשיר הנקרא ״תורה״. התורה היא המאור המחזיר למוטב, כי ״בראתי תורה תבלין כי המאור שבה מחזירו למוטב״. אין מדובר בספר התורה שעומד בארון הקודש, או על התורה שכתובה בספר התורה, אלא ב״תורה״ הנקראת ״מאור״, ועל ידי ההשתתפות שלנו, על ידי היגיעה, אנחנו יכולים לעורר אותו כדי שיטפל בנו, יתקן אותנו.

כיום, האור שמגיע אלינו מעורר בנו אגו, חושך, פחד, חרדה, איומים וכולי, דבר המתבטא באיום הכלכלי והביטחוני, ובמשבר בחינוך, בעם, באקלים ובכל מה שיש. במקום כל ההשפעה הזאת שמקיפה אותנו ואת כל העולם, נהפוך את הרגשת החושך לאור. זה סימן שהגיע הזמן לעשות זאת, על ידי התנהגות נכונה במקום קללה נהפוך זאת לברכה. כך שבסופו של דבר אני ״מכריע את עצמי ואת העולם כולו לכף זכות״ 2.

עושים זאת על ידי החיבור בינינו. קודם כול מתחברים, כמו שהיינו במעמד הר סיני. עלינו לגלות את החיבור על פני האגו שכל הזמן גדל בנו, בכוונה. כשהאור בא, האגו נראה גדול יותר, האור כביכול מאיר לתוך עמקי הטבע שלנו ואנחנו מתחילים להרגיש גרועים יותר, ואז עלינו לפנות לאור ולדרוש ממנו לתקן את עצמנו.

אנחנו יכולים לדרוש את האור רק בתנאי שאנחנו מאוחדים, בתפילת רבים. אי אפשר לבקש מהאור שיתקן אותנו, אם איננו מכינים את עצמנו לתיקון. אנחנו קודם כול משתדלים להתחבר, רואים שאיננו מסוגלים בלי השפעת האור, ואז הוא מגיע אלינו וקושר בינינו, עושה מאיתנו ״אגודה אחת״ 3, ״כל ישראל חברים״ 4, ״ואהבת לרעך כמוך״, ערבות, חיבור. כשאנחנו מגיעים להיות ״כאיש אחד בלב אחד״ 5, האור מתגלה בנו לפי חוק השתוות הצורה, ואז אנחנו מגלים את הבורא בינינו.

לאחר שעשינו זאת, אנו מגלים את העולם הרוחני, את העולם העליון בתוך החיים שלנו. אז אנחנו כבר בטוחים שלא יקרה לנו כלום, כי כל הצרות והבעיות מגיעות מ״אין עוד מלבדו״, מהבורא היחיד. אם אנחנו חושבים שיש מקורות נוספים לגורלנו, למצבנו, זה נקרא שאנחנו עובדים עבודה זרה. כשאנחנו מחברים הכול בינינו ומתחברים אליו, אנחנו מגיעים לאיחוד, לחיבור, שנקרא ״שמע ישראל, ה' א-לוהינו ה' אחד״, בזה סיימנו את התיקון במדרגה.

לאחר מכן, מגיע אור גדול יותר, ומאיר לנו יותר לעומק האגו שלנו. אנחנו שוב מרגישים עד כמה יש בנו קלקולים. אנחנו נכנסים בינינו שוב לסכסוכים שונים ומרגישים איומים מכל העולם, ושוב עלינו מיד להתארגן, להתחבר, להיות בתפילה אחת כגוף אחד, ״כאיש אחד בלב אחד״. כך ששוב אנחנו נעשים תואמים לאור, דומים לו, הוא משפיע עלינו והופך את היצר שלנו מרע לטוב, ואנחנו מתקדמים למדרגה השנייה. באופן זה אנו עולים מאה עשרים וחמש מדרגות בסולם העלייה שלנו לאיחוד הסופי, זה נקרא ״לגמר התיקון הסופי״, ל״גאולה השלמה״.

 

נאמר, ״ראה, אני נותן לכם את הברכה והקללה״ 6. מה הכוונה במילה ״ראה״ בתוך כל התהליך הזה?

כשהאור מגיע אנחנו כבר מסוגלים להתחבר בינינו, כך שאנחנו רואים את התוצאה שלו. הוא הופך את החושך לאור, את הלילה ליום ואת כל הצרות לכוח, לשגשוג, לתיקון. זו בעצם העבודה שלנו. כיום, כשאנחנו נמצאים בזמנים רגישים בכל התחומים ובייחוד בביטחון, כביכול לקראת פרוץ מלחמה שלא הייתה כמוה מעולם, אזי דווקא בחיבור בינינו אנחנו יכולים להגיע לתיקון. אולם לא על ידי כל הפעולות שנעשה כאן בארץ, אלא ש״הבורא יגמור בעדי״ 7 מה שנקרא, שהוא יילחם. כלומר כשאנחנו נכין את הכלים, את החיבור בינינו. הערבות היא הפתרון, היא המפתח להזמין את המאור להיות בינינו והוא כבר יסדר הכול. כלומר אם אנחנו מכינים את הכלים שלנו, בחיבור בינינו, מיד כל הדברים הרעים הופכים להיות טובים. כי כל הדברים הרעים שאנחנו מרגישים, הם בגלל חוסר קשר בינינו.

ולהפך, אם אנחנו מתחברים, אזי בתוך החיבור כבר מתחיל לשרות המאור, הבורא, ואנחנו מתחילים להרגיש שהכול במציאות הופך מיחס של שנאה לאהבה. יכולים להתרחש פלאים, אך בתנאי שנתנהל נכון בחיבור בינינו.

 

כלומר אם נילחם על החיבור בינינו, לא נצטרך מלחמה חיצונית?

ודאי. כי אנחנו נמצאים במערכת אחת עִם עַם ישראל ועם העולם כולו. הכול תלוי בנו, הגורל הוא בידינו.

 

ההרגשה היא שהכול על סף קריסה, ואתה אומר שעלינו להתחבר. אם כן, מה עלינו לעשות?

האמת שלא יעזור לנו שום דבר, אם לא נהיה מחוברים. ייתכן שנעבור עוד מלחמה שמחיר ההצלחה שלה יהיה גבוה. אך יש לנו תפקיד, אנחנו חייבים לגלות את הבורא בינינו ולהיות ״אור לגויים״ 8. עלינו לגלות את המערכת שבה אנחנו קשורים כולנו יחד, לגלות את הקשר הזה, את הערבות בינינו. עלינו להראות לכל העולם עד כמה הקשר הזה מועיל, עד כמה הוא פועל, עד כמה הוא מאפשר להתגבר על כל הבעיות במשפחה – הסמים, האיומים והאלימות, ועל כל הבעיות בחינוך, בכלכלה, במערכת הפיננסית, בחקלאות ובאקולוגיה, בכל העולם.

כיום, כל העולם נמצא במשבר שהולך ומתגבר. כולם מחכים לפתרון, גם אם אינם יודעים זאת. אולם אין פתרון רציונלי. מעולם לא היינו במצב כזה שלאיש אין פתרון לצאת מהמצב. אנחנו נמצאים בשעת חירום, בין ברכה לקללה.

לכן מתגלה חכמת הקבלה. לפיה, עלינו להתחבר בינינו ״כאיש אחד בלב אחד״, להיות ״כל ישראל חברים״, ב״ואהבת לרעך כמוך״, בקשר של ערבות בינינו.

כך אנחנו מכינים תשתית לגילוי האור בינינו. ומתוך החיבור בינינו נהיה גם ״אור לגויים״, הם ירגישו זאת. אז גם לא יהיו לנו שונאים והכול יסתדר בכל התחומים, בטבע, בדומם, בצומח ובחי. כי החברה האנושית היא הדרגה הגבוהה ביותר, והיא קובעת כיצד הכול יסתדר. הכול תלוי בנו בלבד, בעם ישראל. כמו שמשה מסביר שאלה חוקי עם ישראל בארץ ישראל. אנחנו נמצאים בדיוק בתנאים כאלה. כלומר הכול מוכן מבחינת הזמן, המקום והפעולה, ואם נתחבר עכשיו לנקודה אחת, נצליח.

 

מה זה חיבור? מה עליי לעשות – האם די בכך שאסכים איתך, או שעליי ללמוד את חכמת הקבלה?

אין צורך ללמוד שום דבר. אין דורשים מהאדם דבר מלבד שיתחיל להרגיש. שכן, על ידי כך שהוא מחובר עם אחרים הוא מציל את עצמו, את המדינה, את המשפחה שלו ואת קרוביו. יש להרגיש את הרגשת הערבות ההדדית כמו בזמן מלחמה. כיום, יש בידינו המפתח להצלחה, מתגלה לנו מצב שלא היה כמוהו מעולם, ומכאן שיש לנו הזדמנות להפוך את כל הקללות לברכות.

 

כשמדובר על חיבור זה ברור, אבל כשמדובר על ה״מאור״ שמגלה לי את הרע ומתקן אותי, זה קצת קשה לתפיסה.

אם זה קשה אין צורך לעסוק בזה. בדרך כלל בשעת חירום אנשים מתחילים להאמין בדברים האלו ומרגישים את זה. האור הזה נקרא ״הכוח הפנימי״ שאנחנו מגלים בחיבור בינינו. יש אנשים שמתחברים ביניהם, כמו בצבא למשל בצוות של אנייה, כולם מחוברים, עובדים ביחד ודואגים זה לזה, כי הם נמצאים אי שם בלב הים. כשכל האנשים באנייה מחוברים, הם מייצרים ביניהם כוח נוסף שנקרא ״הכולל״, כוח החיבור.

 

כן, אבל זו הרגשה טובה של ביטחון בין אנשי הצוות, האחד סומך על האחר.

זה נובע מכך שאנשים מחוברים יחד. אם אנחנו נעשה זאת, נגיע לכך. אבל לא במסגרת צבאית או במערכה כלשהי, אלא עכשיו, בשעת חירום זו שקובעת אם להעביר את הדברים האלה מקללה לברכה. אם נתחבר נרגיש שיש כוח נוסף. כוח שלא רק מחבר אותנו, במידת החיבור, אלא גם מביא אותנו להרגשה שהכול נרגע, והדברים הולכים ומסתדרים.

 

כשאנחנו נמצאים תחת איום, כמו במצב של מלחמה, אנחנו יודעים להתאחד. אבל כשמסתיימת המלחמה, כולם נפרדים. אם כן, כיצד נחשוב או נרגיש ש״אנחנו חייבים להתאחד״ בלי איומים?

כשנטעם לראשונה את טעם האור הוא יאחד אותנו, וכבר לא נוכל לעזוב את המצב, נרצה להמשיך עִמו. כי המשבר הוא גלובלי, יש לנו איומים לא פחות גדולים ממלחמה, כמו רעב, אקלים והשמדה בצורה כזו או אחרת. הבורא ״מסדר״ אותנו עכשיו מכל הצדדים, אנחנו סגורים במעין בלון, באיזו ספירה, כך שהאיום קיים בכל מה שאנחנו עושים, כנגד הרצון לקבל שלנו שהוא רבגוני, אולם אם אנחנו מתחברים, אנחנו מטפלים בבת אחת בכל הצרות.

לא נוכל לעזוב, כי בכל פעם הצרות רק ילכו ויתגברו. לכן, עלינו לבצע כל פעם פעולות נוספות של חיבור. כך במהלך מאה עשרים וחמש מדרגות. כלומר אל לנו להיות שאננים בעקבות הצלחה זו או אחרת, ולחשוב שהכול נרגע, אין איומים והעולם נעשה יפה וטוב. אם נעזוב ולא נתקדם הלאה למדרגת חיבור גבוהה יותר, נרגיש שוב שהבעיות מתחילות ללחוץ עלינו. אנחנו לומדים זאת מתוך תיאור ההליכה במדבָּר. כל פעם שמגלים את הדברים הרעים, חייבים שוב לתקן, זו ההליכה.

 

נניח שאני בעל עסק ואני לוקח הרבה כסף מאדם שבא אליי, כי איני מרגיש שהוא קשור אליי. או בכביש, אני נוהג בלי להתחשב באחר. עכשיו כשאני רוצה להתחבר, האם עליי לראות את אותו אדם כחלק מהמשפחה שלי ולפעול כלפיו אחרת? מה הכוונה שאנחנו מחוברים?

במדינה שלנו עברנו מספר מלחמות, כך שאנחנו יודעים כיצד אנחנו מתייחסים זה לזה בזמן סכנה. לכן, אם תונחל חכמת החיבור בעם, לא נצטרך להגיע לכל התיקונים באגו שלנו דרך הצרות אלא על ידי השפעת הסביבה על האדם. כך אנחנו מבצעים תיקונים במצב טוב ומתקדמים מטוב לטוב יותר.

עד גמר התיקון עלינו לעבור ולתקן את כל האגו שלנו שיהיה בכוונה על מנת להשפיע, שיהיה מחובר עם אחרים.

 

האם עליי לדמיין, שאני כביכול נמצא במצב זה ומתוך ההרגשה הזאת להתקשר לכולם? כיצד אני אמור להתנהג עם כולם במצב של חיבור?

על ידי החינוך שיש לתת, על ידי הפעלות, משחקים ופעולות שונות בחינוך ועל ידי שיחות וסדנאות אפשר לעורר בלב האדם הרגשה שעכשיו הוא מסוגל להתחבר יותר ויותר. בהתאם לכך אנחנו נרגיש שינויים אפילו במחירי הלחם. הממשלה פתאום תוריד את מחיר הלחם, כי ״לב שרים ומלאכים ביד השם״. אנחנו כל הזמן טוענים, ״למה איננו עושים פעולות רציונליות יותר, קרוב יותר לעם, למה נותנים לעשירים יותר מאשר לעניים?״ אולם אם לא נתחבר ולא נביא את המאור, ״יד הבורא״ תפעל כדי ללחוץ עלינו יותר ויותר, כדי שדווקא מתוך החיבור נמתיק את הדברים.

 

מילדות חונכנו לחשוב רק על עצמנו, שעליי להיות יותר מאחרים. מה ייתן לאדם את הכוח כעת, כשעל ראשנו מרחפת עננת מלחמה, לצאת מעצמו ולהתחבר, להרגיש לבביות עם הזולת?

זה יקרה אם כולנו נתחיל לחשוב, שההצלה שלנו תלויה בחיבור שלנו יחד. דוגמה לכך אפשר לראות בעדרי הצאן, בשעת חירום כולם מתקבצים יחד. לכן, ככל שכל אחד ואחד ירצה להיות מחובר עם אחרים, אזי דעת הסביבה תשפיע על כל אחד ואחד והוא ירגיש שהחיבור זה המקלט שלו.

אנחנו כבר מבינים שבמלחמה הבאה שום דבר לא יעזור לנו, לא המקלט ואף לא המסֵכה. יש עלינו איום של אלפי טילים ורק נס יכול לעזור לנו. ״נס״, הכוונה לכוח גבוה קצת יותר מזה שאנחנו רגילים להשתמש בו, כוח החיבור. כלומר זה לא בשמים אלא בארץ, כאן. אם אנחנו בתוך הרצון שלנו, ״ארץ״ זה רצון, נוכל להתחבר בינינו, בכך נציל את המצב. בכל מקרה, אין לנו על מה לסמוך אלא רק על החיבור, כך כתוב הן בתורה והן בחכמת הקבלה. כיום זה כבר ברור לכולם פחות או יותר, מתוך מקרים שונים שאנחנו נתקלים בהם בצבא ובחיים.

 

הזמן העומד לרשותנו קצר.

יש לצאת מהר ולהסביר שוב ושוב בכל האמצעים, בכל הדרכים ובכל הערוצים שיש לנו. לעורר גם את יתר התנועות שבעם, שגם הן ידברו על חיבור, ושהמושג הזה ״אנחנו מתחברים יחד כאיש אחד בלב אחד, עם ישראל, כל ישראל חברים״, חייב להיות בעצם הדאגה הלאומית. אם נעשה זאת, נצליח לפני שיבואו עלינו כל המלחמות וכל הבעיות. כי כל הכוחות האלה, כל המקרים האלה, באים כדי שנתחבר, כדי שנביא את התיקון לעולם.

 

 

 

״וה' אמר אל אברם, אחרי היפרד לוט״

״הקב״ה לבדו שולט על ארץ ישראל. ובשעה שחטאו ישראל, והיו מקטרים בתוך

הארץ לא-לוהים אחרים, נדחתה, כביכול, השכינה ממקומה. כי היו מושכים

ומקטרים לא-לוהים אחרים, שיתקשרו בשכינה. ואז ניתנה להם השליטה. הקטורת

עושה קשר להתקשר. וע״כ ינקו מהשכינה וקיבלו ממנה השליטה. ואז שלטו שאר

האומות, ובטלו הנביאים. וכל אלו המדרגות העליונות לא שלטו בארץ״.

 

זוהר לעם, לך לך, 185

 

הכול תלוי ביחס שלנו להשגחה העליונה. היא באה בצורת האור, הטוב ומטיב לרעים ולטובים, לכולם יחד. רק מי שטוב, מקבל אותה באופן טוב, כמו האור הטוב, ואז הוא מרגיש שהוא נמצא בעולם שכולו טוב. מי שיש בו פגם, זה האגו שלו. כולנו נמצאים אחרי השבירה, אחרי החורבן, בשנאת חינם עוד מתקופת בית המקדש, ולכן אין בינינו חיבור. שורה בינינו שנאת חינם בִמקום יחס של ״ואהבת לרעך כמוך״, ולכן אנחנו מרגישים את השפעת המאור שמתקרב אלינו כרע. עלינו להפוך את עצמנו כדי להרגיש אותו כטוב, להיות במקום בשנאת חינם בחיבור.

 

נאמר שמישהו רוצה מאוד להתחבר אליי, אולם אני לא ממש רוצה להתחבר אליו. האם הוא ירגיש את האור הזה כטוב ואילו אני ארגיש מכות, או ששנינו נהיה באותה בעיה?

שניכם תהיו באותה בעיה, אך הוא באופן אישי מרוויח מכך שהוא הולך לקראתך ומעורר אותך להתחבר איתו.

 

הכיצד? הרי אם ייפלו טילים, הם ייפלו הן על הבית שלו והן על שלי, או שפתאום יקרה נס ורק על הבית שלו לא ייפול?

איננו מבינים את המערכת העליונה, לשם כך יש ללמוד את כל חכמת הקבלה. כלומר את כל מערכת ההנהגה וההשגחה עלינו, מצד הטבע הכולל, הטבע או הא-לוהים, שהם אותו דבר.

 

מה ירוויח מישהו שרוצה להתחבר איתי, אולם אני איני רוצה להתחבר איתו?

הוא ירוויח בכך שהוא עשה את התיקון הפרטי שלו כרגע. על אף שהוא לא השפיע עליך מסיבות שונות, זה כבר לא בידו, הוא השתדל ועשה את שלו. הוא כבר נמצא בהכרעת הגורל לצד הטוב, ועכשיו זה תלוי רק בך.

 

״מהו ברכה וקללה, בעבודה״

״מהי ברכה שאני נותן? זה שאתם יכולים לשמוע את מצות ה', וזהו דווקא שזוכים

לכלים דהשפעה. והקללה, אם האדם רואה, שאין בידו לשמוע, אז עליו לדעת,

שהוא נמצא תחת הרשות של הס״א. ברכה נקראת השפעה. וקללה נקראת קבלה.״

הרב ברוך אשלג, ״מהו ברכה וקללה, בעבודה״, כתבי רב״ש ב', עמ' 1164

 

זה בדיוק כך. אם קבלה היא קללה והשפעה היא ברכה, אזי על ידי השפעה הדדית זה לזה אנחנו מגיעים לברכה. מה הכוונה ״לבקש ברכה״? האדם מכין את עצמו למצב שהכלים שלו, הרצונות, הם כולם בהשפעה הדדית, ביחס הדדי טוב, ועל ידי כך הוא מגלה את האור העליון כטוב.

אם נעיין במקורות שלנו בהיסטוריה, בתורה, או אם נחשוב באופן הגיוני, נראה שהמשבר הוא גלובלי, והוא נובע מכך שכל המערכות קשורות זו לזו. האדם קשור עם הטבע, עם הצומח ועם החי, כולנו קשורים זה לזה, ומכיוון שהקשר הזה שבור יש משבר.

אם נתחיל להתחבר בינינו באופן הדדי וטוב, זה ישפיע על כל יתר הדרגות הנמוכות יותר בעולם הדומם, הצומח והחי, ובכך נתקן את כל העולם. מחקרים רבים על הטבע מוצאים שהסיבה לכל הרע הוא האגו של האדם, הוא הגורם לכל הצרות. בפרט לנו, לעַם ישראל, עִם האנטישמיות המתגברת ועם כל הבעיות שעוד נכונו לנו, יש רק פתרון אחד, החיבור בינינו. לכן, עלינו להתחיל לפרסם זאת כבר עכשיו. עד גמר התיקון תהיה אותה בעיה, שפתרונה הוא החיבור בינינו, ובהצלחת החיבור נצליח בכול.

 

במערכת אינטגרלית נראה כי הרבה יותר קל לקלקל מאשר לבנות. שהרי, אם ״גלגל שיניים״ אחד לא עושה את עבודתו כל המערכת מושבתת.

נכון.

 

מה קורה במקרה כזה? המערכת מתקנת את ה״גלגל״ הזה או שכולם סובלים?

לא, אנחנו בונים את המערכת המקושרת הדדית בהדרגה. כמו מצמד עם המהלכים ברכב, מכניסים אותו לפעולה בהדרגה, לוחצים יותר, לוחצים פחות, והרכב מתקדם בהתאם. כך אנחנו נכנסים לחיבור בינינו, המצמד הוא כביכול מושג ה״חיבור״.

כך עלינו להתקדם, בהתאם לכמה שאנחנו מסוגלים במצב שלנו, במדרגה שלנו, להתחבר. כמו ילדים קטנים, שכל חודש או כל שנה, נותנים להם משחקים בהתאם למה שהם מסוגלים לבצע. לכן, לא נדרש מאיתנו לעשות כעת תיקון במערכת המקושרת לכל המציאות, הדומם, הצומח, החי והאדם שיהיו מקושרים יחד. זה עדיין נשגב מאיתנו. יש לפנינו מאה עשרים וחמש מדרגות עד שמגיעים לתיקון הכללי, הכולל בתוכנו את כל הטבע, עד שאנחנו מבינים ומרגישים כיצד הכול מסתדר בהרמוניה אחת. אבל בינתיים, עלינו להיכנס למידת החיבור הראשונה, זה בדיוק הזמן ואנחנו חייבים לבצע זאת.

 

אנו נמצאים בזמנים קריטיים מאוד. אפשר לפנות עִם המסר של החיבור עוד לפני שנקלע למצב חמור יותר, אבל לא בטוח שיהיה מי שיקשיב. ואם תפרוץ מלחמה אנשים תהיה דאגה גדולה ואנשים יהיו עסוקים בחדשות, גם אז לא תהיה מסוגלוּת לשמוע את המסר. עם זאת, בשעת מלחמה, ארגונים נוספים יגידו, ״על כולם לחזור בתשובה, להתחבר, להתאחד״. מה העיתוי הנכון לפנות לעם, ומה צריך להיות המסר כדי שאנשים יוכלו לשמוע אותו?

קודם כול אין צורך להפחיד אנשים. אלא יש להסביר באופן רציונלי עד כמה שאפשר, שה״קללה״ הזאת שבאה עלינו היא, כמו שכתוב בפרשה הזאת, מהבורא. ״הנה אני נותן לך קללה וברכה״, טוב ורע, ותבחר בטוב. מדובר בכוח העליון. אנחנו נמצאים בתוך הטבע ויש כוח עליון שמארגן ומסדר את הכול ומוביל אותנו בהתפתחות שלנו למטרה מיוחדת, הכוח הזה נקרא ״בורא״, ״בוא וראה״. ״בורא״ הכוונה שהוא בורא את הכול, וכשמגיעים לסוף התיקון רואים אותו, ״ראה נתתי לפנייך״.

 

זה קשור לשֵם של הפרשה?

כן. אנחנו מתחילים מהכוח העליון, ״אני ראשון ואני אחרון״, וגם מסיימים איתו. המטרה שלנו היא להגיע לזה. כיום, בעולם שלנו, אנחנו נכנסים למערכת לא רציונלית. אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות כאן. רבים מהאנשים בתחושה כי החיים על פני כדור הארץ הולכים ומסתיימים.

לכן נראה שהפנייה שלנו והפעולות שלנו יתקבלו, כי לאנושות אין ברירה. הכול תלוי במספר המכות ועד כמה הם יסבלו, שהרי רק כך יסכימו לקבל את החיבור, כתנאי להצלה.

עלינו לתלות הכול בהפצה רחבה לעת חירום. עלינו להתחבר יחד להצלחת המשימה, כך שכל העם ישמע, יתחבר וירגיש שבחיבור אנחנו מתגברים על כל הצרות והבעיות, על כל כוחות הרשע. ועם החיבור הזה אנחנו רוצים להמשיך הלאה, לא רק בעת מלחמה אלא בכלל. כך לתקן את כל המשבר, לתקן את כל המצב הרע ולהפוך אותו לטוב, מקללה לברכה. לא רק אצלנו אלא בכל העולם.

אנחנו כבר מבינים שכך אנחנו נותנים לכוח העליון, לבורא, להתגלות. בסופו של דבר מגיעים למצב שבו ״כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם״ 9.

 

לדבריך, לא תהיה מנוחה, יהיו כל הזמן סיבות להתחבר עוד ועוד. המוקד הזה לא ישתנה.

אנחנו נקבל את ההרהורים האלה, הגירויים האלה, כדבר הטוב, כי הם עוזרים לנו להתחבר יותר ולגלות יותר את הכוח העליון ולהיות איתו יחד בדבקות. להכיר את כל המציאות, לחיות במצב שאיננו תלויים במה שקורה כל רגע ומכל הכיוונים. זו הזדמנות.