כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "נוח"

(בראשית ו, ט – יא, ל״ב)

 

 

פרשת "נוח"

"וירח ה' את ריח הניחוח"

מושגים

 

 

 

בפרשת "נוח" מסופר על בני האדם החוטאים, ועל הבורא המביא מבול לעולם. "נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו", 1 לכן הוא זה שנבחר לשרוד את המבול, אבל הוא אינו שורד לבדו. הוא מצווֶה לבנות תיבה, להיכנס לתוכה יחד עם בני משפחתו ועם זוגות זוגות של בעלי חיים, ולשהות בה במשך ארבעים יום וארבעים לילה, עד שייפסק המבול. הבורא כורת ברית עם נוח ועם משפחתו, שהמבול לא ישוב עוד לעולם, וכאות לברית נקבעה הקשת בענן. 
בסיום הפרשה מסופר על "מגדל בבל", על האנשים שהחליטו לבנות מגדל שראשו מגיע השמיימה. הבורא החליט לבלבל אותם, לבלבל את שפתם, כך שלא ישמעו ולא יבינו איש את רעהו, ולאחר מכן פיזר אותם ברחבי הארץ.
פרשת "נוח" היא גדולה, "סמיכה", וכוללת בתוכה פרטים רבים. מתרחשים בה אירועים רבים, בהשוואה לפרשות אחרות שבהן כמעט ולא קורה דבר. כמו הפרשה הזו הנמצאת בתחילת התורה, כך גם תחילתה של הדרך הרוחנית, שהיא הזמן העיקרי להתפתחות האדם. את שלבי ההתפתחות הראשונים של דרך זו האדם עובר במהירות רבה, לעומת מה שצפוי לו בהמשך, בעת שיתחיל בתיקונים בפועל ויתקן את תכונותיו בקפדנות. אז הוא יקדיש לכך זמן רב יותר, המקרים שם הרבה יותר מפורטים, כפי שניווכח באירועים הבאים בתורה.
ההתפתחות שלנו מתרחשת כולה על פני הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, שאותו עלינו להפוך להשפעה. גם כיום אנחנו מצויים בתהליך שבו על כל האנושות להתחיל לעבוד עם האגו שלה בהתקשרות נכונה בין בני האדם. העבודה נגד האגו היא תמיד בעיה גדולה, שמתגלה כגלי הים הגדול, הנקרא "מלכות דאין סוף". האגו מתגלה בכל פעם יותר ויותר, ובתחילת הדרך האדם עדיין אינו יודע מה לעשות, והאפשרות היחידה שיש לו היא להסתתר בתיבה. זהו תיקון ולא סתם בריחה. האדם בונה לעצמו מעין בועה, את תכונת ההשפעה, שבה הוא מסתתר מפני כל התכונות האגואיסטיות הנוראות שלו וכך הוא מתקדם.
לאורך כל ההתגלות של האגו, בכל פרט ופרט, האדם נכנס דווקא ל"תיבה", שבה הוא מסדר את התיקונים שלו, כדי להתעלות מעל האגו שלו וכדי לא להשתמש בו. בתיבה האדם אינו בקשר עם העולם הסובב – שבו מתרחשים דברים נוראים – הרצונות האגואיסטיים שלו דופקים בעוצמה בדופן התיבה, רוצים לסחוב אותו לכל מיני מקומות, לכל הכיוונים, לתהומות הים, אך הוא מתרכז בתוך התיבה, ברצון שלו להיות רק בתכונת ההשפעה.
ארבעים יום וארבעים לילה, משך זמן השהייה בתיבה, הם ההבדל בין מלכות לבינה, שכן כל המלכות, כל הרצונות של האדם נכללים בבינה. האדם בודק עצמו באמצעות ה"עורב", אבל העורב אינו נותן לו תשובה. ה"יונה" לעומת זאת, מביאה לו תשובה, משום שהיא מצד הרחמים, מצד הימין, מצד השלום.
כאשר האדם מקבל את התשובה, שכל הרצונות שלו נמצאים בשליטתה של תכונת ההשפעה, זה הסימן לכך שהוא עבר את המבול. כל הרצונות והתכונות הפנימיים שלו, כל מה שנקרא "בני ביתו", כל המשפחה שכביכול נמצאת בתיבה, עברו את השלב הראשון בתיקון ומסוגלים כעת להמשיך הלאה בתיקונים. מטרת כל התהליך, כל הזרימה הזאת, היא שהאדם יתקן את הנשמה השבורה, האגואיסטית שלו, למצב שבו היא תהיה לחלוטין בהשתוות הצורה, בדבקות עם הבורא, בהשפעה טהורה.
כשהאדם יוצא לאוויר העולם – ליבשה, הבורא אומר לו שיכרות עימו הסכם – ברית, על כל מה שהוא עומד לעבור. הברית נועדה לפעמים הבאות, שבהן אולי יקרו אירועים דומים, כדי שידע שהוא יכול להשתמש בכוחות שהשתמש בהם בעבר.
ה"ברית" מעידה שאיננו מסוגלים לתקן את עצמנו, ושאנו נאלצים להשתמש שוב באותם הכוחות מהעבר. לכן, איננו אוהבים את סימן הקשת בענן. נניח, לדוגמה, שאנחנו במצב של ריב בינינו, ונזכרים שפעם היינו חברים, אז למען אותם יחסים קודמים, אנחנו שוב חוזרים לחיות בשלום. כך, הקשת – הברית, אינה סימן טוב. היא דווקא מסמלת על כך שאנחנו עומדים בפני תקופות של חולשה, ונכונו לנו בעיות נוספות שבגללן נזדקק לה. כי בכל מקרה יהיה עלינו להתקדם איתה.
מהתקופה של נוח מתחילה התפתחות של תקופות חדשות. ישנם עשרה דורות שהם "עשר ספירות" מאדם עד נוח, ועשר ספירות או דורות מנוח עד אברהם. באדם מתקיימות תכונות רבות שגדלות ויוצאות, עד שהוא שוב מכיר בתכונות האגואיסטיות שלו. נדמה שהוא שוכח את אותן התכונות של ההשפעה שהיה שרוי בהן בתיבה. הוא אינו מסוגל עוד לכסות אותן בחסדים, בתכונת החסד ובאהבה לאחרים, ולהיות כמשפחה אחת, כמו שהיה נוח בתיבה – שכל העולם הוא כמשפחה אחת – כולם נמצאים תחת מטריית החסדים, תחת האהבה, בשיתוף ובערבות הדדית.
כעת, שוב מתגברים באדם הרצונות האגואיסטיים המובילים אותו ל"בבל", למצב שבו הוא רואה שהאגו שלו גדל עד השמים, והוא רוצה להשיג הכול, לשלוט בכול. האגואיסט הגדול ששולט בו בפנים הוא "נמרוד", המוכן לעשות הכול. הוא רוצה רק לדעת את ההווה ואת העתיד, ולא אכפת לו שהוא משתחווה לכל מיני פסלים. יש לו צורך לשלוט בחייו. הוא אינו רוצה להיות למעלה בתכונת ההשפעה, אלא רק בתכונת הקבלה הרגילה, כפי שאנו רואים גם בעולמנו כיום.
כל שאירע בתקופה זו היה צריך לקרות בגלל הכלל, "בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין", 2 כי "המאור שבה מחזירו למוטב". כלומר, אנחנו צריכים לגלות את הרע שבנו, ומגילוי הרע הזה נגלה את התרופה נגדו, משום שלא נרצה להישאר ברע. לכן אנחנו חייבים להשיג את האור המחזיר למוטב, את האור המיוחד שחכמת הקבלה מספרת לנו כיצד להשיג אותו, כדי שבעזרתו נתקן את עצמנו.
סיפורי התורה לפני תקופת נוח, כגון זה של קין והבל ואחרים, מתארים כולם את התגברות האגו באותה תקופה. אנחנו למדים על כך מספר הזוהר, המספר לנו על משמעותם האמיתית של סיפורי התורה. ספר הזוהר מספר לנו באופן גלוי על מה שנרמז בתורה, הוא מגלה לנו מה מסתתר מאחורי כל סיפור אנושי, ועל מה באמת התורה מדברת. לא מן הסתם חכמת הקבלה נקראת "חכמת אמת".
בתורה מסופר על הנשמה שלנו, על כך שאנחנו צריכים להוציא אותה מהמסתור. עלינו לגלות את הנשמה בכל דרגות העוביות שלה, בכל שלבי השבירה שלה ולתקן אותה. בתוך הנשמה המתוקנת, עלינו להרגיש את החיים הרוחניים שלנו, ולהישאר בהם, כמו שכתוב, "עולמך תראה בחייך". 3 עלינו לגלות את העולם הרוחני, את הבורא, את האני שנמצא בעולם הרוחני, כאן ועכשיו, כשאנחנו בעולם הזה. בכל מקרה נעזוב את העולם הזה וניפטר ממנו, לכן רצוי שניכנס כבר עכשיו לעולם הרוחני, לעולם "הבא", שבא לקראתנו.
אבל כדי להיכנס לעולם הבא, עלינו קודם לגלות את הנשמה השבורה שלנו. בתהליך הזה הנשמה הולכת וגדלה בקו שמאל. משמע, מתפתחים בה, בעשרת הדורות מאדם ועד נוח, רצונות גדולים של הרצון לקבל. בשלב שבו סיימנו עם קו שמאל, וזאת על פי החלטת הבורא, בא קו ימין ומתחיל לתקן את השמאל. קו שמאל הוא המלכות המקולקלת, השבורה, ואילו קו ימין הוא תכונות הבינה, תכונות ההשפעה, תכונות האהבה, הנתינה והחסדים.
לאחר מכן מגיעים עשרה דורות חדשים, עשר הספירות מנוח ועד אברהם, המיועדים לתקן את הדורות הקודמים שמאדם עד נוח. כלומר, עשר ספירות דאור ישר ועשר ספירות דאור חוזר. אברהם מגיע לאחר עשרים הדורות האלה ומקבל את תחילת הנשמה, ברמה שבה הוא מסוגל כבר להבין ולהכיר את כל התכלית. לכן הוא שובר את הפסלים ומתחיל להילחם נגד האגו הגדול שלו המתגלה לו כנמרוד, כבבל. כשנמרוד משמאלו ואברהם מימינו, האדם מתחיל להתקדם במאבק בתיקון הנשמה.
כל השמות והמקרים האלה, הם סך כל מה שקורה עם הנשמה של כל אחד ואחד מאיתנו. התורה מספרת על מה שכל אחד צריך לעבור, ואנחנו באמת מגלים בהדרגה כיצד אנו עוברים את השלבים האלו.

האם מבול זה דבר רע? בימינו המילים צונאמי ומבול מבטאות פחד רב.
גם ברוחניות זה דבר רע. מבול פירושו מים זידונים, גבורות. מים הם אמנם חסדים, אבל כשהם חוברים לאגו ששולט עליהם, הם הופכים להיות למים מסוכנים.

גם בסיפור זה וגם בסיפור מגדל בבל, אנחנו לומדים שהבורא החליט לבלבל את האנשים – הבורא גורם לאנשים לחטוא ואז הוא כביכול מעניש אותם.
כמובן, שום דבר אינו קורה בלעדיו, "אין עוד מלבדו". מה שחשוב הוא כיצד האדם מגיב, מקבל ומשתתף במה שקורה לו. בכל פעם עלינו להיות השותפים שלו ולהבין את מעשיו. בדומה לאדם בוגר המשחק עם תינוק. הוא הרי רוצה שהתינוק יבין אותו וגם ישחק איתו, כמו שהוא משחק עימו. לכן ברור שכל התהליך הזה מגיע מצד הבורא. השאלה היא אם האדם יודע להגיב על כך נכון בכל רגע.

האם אנחנו מסוגלים להגיב כמו התינוק?
בהתבוננות בתינוק נוכל להבחין שהוא אינו נמצא במנוחה אף לא לרגע. הוא נמצא כל הזמן בהשגת העולם, בבדיקה ובלמידה ממנו. הילדות היא התקופה של בניית האדם, תקופת התיקונים שלו. ואילו לאחר גיל עשרים כולם מתחילים להזדקן ולדעוך.
התקופות שהאדם עובר – המים הזידונים, נוח ואברהם – אם וכאשר הוא עובר אותן, מעמידות אותו בחוסר שקט נורא. אבל בסופו של דבר כולם יצטרכו לעבור זאת. 
האדם עובר בתוכו את כל השלבים האלה כדי לתקן את הנשמה שבו. כל התורה, מבראשית ועד ישראל, כתובה עבור האדם, כדי שיעבור אותה בעבודה פנימית. כשהאדם מתקן את הנשמה, הוא בן עולם הבא.
 

מהי תיבת נוח ואיך נכנסים לתוכה? האם הסיפור מתאר לנו את תהליך לידתו של האדם אל תוך מצב חדש?
התיבה היא תכונת הבינה. מסבירים לנו כיצד נבנית הבינה, מהן התכונות שלה, כיצד מתחברות ביניהן הספירות ג"ר דבינה וז"ת דבינה. כלומר, שלוש הספירות הראשונות העליונות: כתר, חכמה ובינה. אחר כך ז' ספירות התחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. מסבירים לנו על שלושת חלקיה השונים של הבינה; החלק השייך לעליון, החלק השייך לבינה עצמה והחלק השייך לתחתונים. הבינה היא תכונה המקבלת מלמעלה, ובונה את עצמה כדי למסור למטה, בדומה לאימא המקבלת מאבא והופכת את שקיבלה למשהו שהוא טוב בעבור התינוק.
 

מה הפירוש של להיות בבינה?
להיות בבינה פירושו, להיות אדם שמקבל את ההארה העליונה. הכול בא מהשפעת האור העליון בלבד, ואין אנו יכולים למצוא זאת בעצמנו או בתוכנו. האדם שמקבל את ההארה הזאת מבפנים מרגיש שהוא שורה בתוך כוח מיוחד, שהאגו לא יכול לפגוע בו ולהסיט אותו. האדם מוגן שם לחלוטין, נמצא כמו בבועה, בתיבה. זו עדיין אינה השגה, הוא נמצא בתוך התיבה כמו תינוק הנמצא ברחם אימו, ולאחר מכן הוא פותח אותה ונולד.
לאחר שהאדם נולד הוא שוב מגלה כי האגו שלו גדל מאוד, זו כבר תקופת בבל. במצב של "בבל" גדל בו "נמרוד" ולצידו גדל בהדרגה גם "אברהם". בתחילה אברהם נמצא בשליטת נמרוד, אבל כשהוא רואה שהאגו שלו פועל לרעתו והוא חייב לצאת ממנו, אברהם יוצא משליטת נמרוד והוא משתדל להשליט את תכונת החסד שלו על האגו שלו. אמנם לעת עתה הוא אינו מסוגל לעשות זאת, אבל מאחר שהוא חייב להתנתק הוא בורח, ונוטה לכיוון ארץ כנען.

מה המשמעות של מגדל בבל – אז וכיום?
מגדל בבל זה האגו שמתגלה באדם, שלא נותן לו לחיות וחונק אותו. מצד אחד – נמרוד, הרוצה לגדול עד השמים, ומצד אחר – אברהם, הרואה שזה בלתי אפשרי.
ואז "וָיַחְלוֹקוּ" ביניהם. רוב התכונות הולכות עם האגו, עם נמרוד. התכונות שיכולות "להיחתך מהעוגה" הזאת של מגדל בבל, ולהיתקן על ידי אברהם, אלו הן תכונות אברהם, שאותן האדם מתחיל לתקן. התכונות האלו מצטרפות למעבר לארץ כנען, בתיקון חלקי של הנשמה.
כיום לאחר כמעט ארבעת אלפים שנה, אנחנו נפגשים שוב יחד – אותם "בני אברהם" ואותם "בני נמרוד", ליצירת קשר משותף. שוב בנינו את בבל, את מגדל בבל, את כל האימפריה הפיננסית הכלכלית עולמית וכולי. מצד אחד הכול נופל ומתמוטט ומצד אחר, אנחנו כ"בני אברהם", מבקשים לעשות משהו, לתקן, כשלעת עתה אין איש שומע. כיום, כבר לא נותרה כל ברירה, משום שאנו נמצאים לאחר כל התהליך, כפי שספר הזוהר מספר עליו – עלינו לסיים את התיקון, ועל בבל, האגו, להיות עכשיו בשליטתו של אברהם.
כיום, כל המעצמות לא חושבות כלל על שינוי האדם, אלא רק על שינוי המערכות הכלכליות, הפיננסיות, שימלאו יותר ויותר את האגו. הן לא חושבות מעבר לכך, הן גם לא חושבות בדומה למה שהיה בתקופת נוח, להיכנס לבועה של השפעה הדדית ולא לנגוע באגו. הן לא חושבות להפסיק את המלחמות ואת התחרויות, שכן כל מעייניהן הם כיצד להרוויח זו מזו וכיוצא בזה.
אף אחת מהן עדיין אינה מוכנה לשמוע על כך. זאת, משום שהמערכת הפיננסית היא העתקה מקשרי האגו שלנו, לכן היו בה משברים רבים בדרך, ואין לנו אלא ללמוד ממנה רבות.
המשבר הנוכחי הוא המשבר האחרון, משום שהוא מתאר לנו את כל מערכת הקשרים האגואיסטיים בינינו, העומדת בפני שבירה שלאחריה יגיע התיקון. מסר האיחוד יכול לעבור על ידי הפצה, כשאנשים רבים ידברו על המשבר וסיבתו. יכול להיות שהתקופה הזאת תסתיים בטוב, אבל יכול להיות גם שהיא תידרדר למלחמה. הדבר תלוי בעבודתם של מי שנמצאים בצד אברהם.

אנחנו אפוא ה"תוספת" של מגדל בבל?
אנחנו שייכים לקבוצת אברהם, הקבוצה שעזבה את בבל ועברה איתו לארץ כנען. האחרים, האגואיסטים, שייכים לקבוצה שיצאה מנמרוד ובבל. אנחנו, בכל מקרה, חייבים לעבור את התקופה הזאת של גילוי הרע האחרון, שהיא מלחמת גוג ומגוג, ולאחריה נגיע לתיקון הסופי של הנשמה הכללית.

האם בלבול השפות מציין את הקריסה של המערכת הפיננסית?
בלבול השפות נמצא כאן מאז ועד היום, מפני שהאגו האחד הגדול התרסק לחלקים רבים, לכל הנטיות שלו, וכל חלק נוטה ומושך לעצמו. הדוגמה החיצונית לכך היא בלבול השפות.