כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "בראשית"

(בראשית א, א – ו, ח)

 

 

פרשת "בראשית"

"במ"ה צבעים ומיני אורות נחלק העולם"

מושגים

 

 

 

פרשת "בראשית" היא הראשונה בפרשות התורה. הפרשה מתארת את בריאת העולם, בשישה ימים ברא הבורא את העולם וביום השביעי שבת ממלאכתו. היא מספרת על בריאת האדם, על ביאתו לגן עדן ועל בריאת האישה. כמו כן, על חטא עץ הדעת, על מעשה קין והבל, על השושלת שיצאה מקין עד למך, על תולדות עשרת הדורות מאדם ועד נוח ועל השחיתות באותו העולם, יחד עם התקווה בהולדת נוח.
פרשת "בראשית" היא הפרשה הגדולה ביותר בתורה, לפי מספר הסיפורים שבה, וגם העמוקה ביותר, משום שהיא מדברת על היסוד של מהותנו – על בריאת הנשמה.
הנשמה הכללית נבראה מהרצון לקבל, שהוא היסוד שלה, תוך קבלת השפעתן של שש התכונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד. התכונות הללו נכנסו לחומר, לרצון לקבל, ויצרו אותו בהתאמה לכוח העליון, לבורא. לכן, מה שנברא קרוי "אדם", מלשון "אֶדַּמֶּה", "אֶדַּמֶּה לעליון", 1 משום שהוא דומה לבורא, להשפעה העליונה, לאהבה העליונה, לאותו כוח עליון שהוליד אותו.
על אדם זה, שהוא אותו מבנה הנשמה שנמצא בהשתוות הצורה, כלומר שווה בצורתו לבורא ונמצא בדבקות עימו, נאמר שהוא נמצא בגן עדן. "גן"=רצון. "גן" הוא החלק הנברא, החומר של האדם – הרצון לקבל. "עדן" = דרגת ההשפעה, דרגת הבינה. אדם שהוא בדרגה של בינה, נמצא בגן עדן.
אין הכוונה לעולם שלנו, או ליקום המוכר לנו, אלא לנשמה הכללית שברא הבורא. הנשמה הכללית, כבר מלכתחילה, עוברת הכנה מיוחדת שהיא "חטא". זאת, משום שבצורה שבה נבראה היא דבוקה בכוח העליון. משמע, אין לה כל רשות משל עצמה, או תחושת קיום בכלל.
היא דומה לעוּבָּר הנמצא במי אימו, שכמו נמצא ולא נמצא, מתבטל כלפי אימו, וכל פעולה שלו היא בשליטת העליון ממנו.
כזהו גם מבנה הנשמה. אמנם הוא מצוי בגן עדן, אך אין המקום עצמו מאפשר לו עצמאות. עצמאות פירושה, שהאדם הנמצא מחוץ לשליטה של מישהו, מוכן לפעול מתוך שליטה עצמית. מבנה הנשמה הוא "הנברא", מלשון "בר" = חוץ. על מנת לאפשר למבנה הנשמה להיות באמת נברא, יש להוציא אותו החוצה, להרחיק אותו מהבורא, לעשותו הפוך מהבורא. האפשרות הזו מושגת על ידי החטא.
ההסבר לחטא: במבנה הנשמה קיימים שני כוחות, האחד נקרא "הבל", שרוצה להתקיים על ידי כך שהוא מעלה את ההבל, את האור החוזר, את ההשפעה. הכוח השני, ההפוך, נקרא "קין", שרוצה למשוך את כל התענוגים, את כל האורות, פנימה לתוך הנשמה. משום כך, "קין" – התכונה שנמצאת בתוך הנשמה, מושכת את התענוג, מושכת את האור לעצמה, לא למען הבורא, עד ש"הבל" – הרצון להשפיע, נעלם. על פעולה זו נאמר, קין הרג את הבל.
כלי הנשמה, המקבל אור שלא למען הבורא, מתרסק לחתיכות, לחלקים ולרצונות אגואיסטיים. כל רצון ורצון שכזה, הוא נשמה פרטית שבמהלך פעולות נוספות, מתעטפת בעטיפה הדומה לקליפה, בדיוק כפי שאנו נמצאים בתוך מבנה הגוף שלנו. בד בבד עם התהוותן של הנשמות השבורות, מתרחשות בהדרגה גם נפילות וירידות נוספות. הכוונה לנפילתן של המדרגות הרוחניות, עד למצב שבו אנו נמצאים כאן בעולם הזה, כשבכל אחד מאיתנו חלק מאותה נשמה אחת, כללית, גדולה שנבראה.
דווקא בשל היותנו מרוחקים זה מזה על ידי האגו שלנו, שרויים ברצון לקבל ולא ברצון לתת ולהשפיע, יש לנו כעת הזדמנות לתקן, משום שבעבר כבר היינו במצב כזה. כיום, אנו יכולים להתחיל לתקן את החורבן והחטא שנעשה אז. אמנם לא אנחנו עשינו זאת, אבל בתוכנו, בנשמות שלנו קיימת הכנה למצב, המאפשרת לנו את התיקון. המצב הזה נקרא "לחזור בתשובה", לחזור בדיוק למצב שהיינו בו בגן עדן.
עלינו להגיע לכך ממש בהקדם, משום שהעולם כולו כבר החל להתקדם לחיבור. ההתקדמות הזו היא המניעה אותנו לחזור לחיבור, לקשר בינינו, ולהשיג את עצמנו כנשמה אחת. כך, כשכולנו בהשפעה ובאהבה הדדית, נצליח לשוב לאותו מבנה, לאותו מצב שהיינו בו לפני החטא.
בכך, אנו משיגים את המצב שהיינו בו בגן עדן, ומתעלים שוב מעל המציאות של העולם הזה. המציאות הזו נעלמת משום שהיא קיימת בחורבן ובחטא בלבד, כשאנחנו שרויים ברצון לקבל עם כוונה לקבל. לעומת זאת ברצון על מנת להשפיע, המציאות הזו אינה מורגשת כלל, היא הופכת להיות רוחנית לחלוטין, ומחזירה אותנו למצב שהיינו בו בתחילת ההיווצרות שלנו.
 

מה משמעותה של הבריאה ומה היה לפניה?
הבריאה מתייחסת לבריאת העולם והאדם. בריאת העולם קדמה לבריאת האדם בחמישה ימים. האדם נברא ביום השישי, ואילו בריאת העולם התחילה ביום הראשון. התכונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח והוד הן חמשת הימים, והיום השישי, הנקרא "יסוד", הוא שאוסף את כל התכונות הללו, קושר את כולן יחד ונעשה יסוד לבריאת האדם.
בחכמת הקבלה אנו לומדים על פעולות רבות שקדמו לבריאת העולם, אלא שאיננו מייחסים אותן לעולם שלנו: "יש מיש" ו"יש מאין", אלה שני הכוחות הפועלים ומייצרים את כל המצבים: ד' בחינות דאור ישר, העולמות, אדם קדמון ואצילות. רק בעולם האצילות מדובר על בריאת העולם ובריאת האדם.

מהי "בראשית"?
בחכמת הקבלה המילה בראשית אינה מורה על הפעולה הראשונית ביותר בבריאה. בראשית, על שום שתחילת הבריאה היא משמים וארץ, כלומר, משתי תכונות מנוגדות. שמים הם תכונת ההשפעה, וארץ היא תכונת הקבלה. משתי תכונות אלו נמשכים כל שאר המצבים של הנבראים.
 

מדוע אפוא התורה אינה מספרת לנו את כל הסיפור מתחילתו אלא רק מהאמצע?
התורה מספרת לנו רק על מה ששייך לנו, על מה ששייך לתיקון שלנו, כדי לא להלאות אותנו. אין טעם שנלמד מה שאינו שייך לנו, משום שאיננו מרגישים, איננו מבינים ואיננו נמצאים באותן הרמות ובאותן התכונות שמסופר עליהן. המכלול הוא רב כל כך שלא נוכל להכיל אותו, להבין אותו או להביעו במילים.
מכל המבנה העצום הזה של הבריאה, שאין אנו יודעים את כולו, אנחנו למדים רק מתוך מה שהמקובלים מספרים לנו, חלק צר, קטן בלבד, רק את מה שאנחנו צריכים על מנת לארגן עצמנו לעת עתה. בדיוק כשם שאנו פותחים את העולם לתינוק או לילד קטן, בהתאם לכמות שהוא יכול להכיל ולהשתמש בה לטובת עצמו, עד שהוא נעשה רחב יותר ויותר.

האם המושג "נשמת אדם הראשון" הוא בעצם הרצון לקבל?
נשמת האדם היא הרצון לקבל שנמצא כבר בתיקון של השפעה, ואף על פי שהטבע שלו, שהחומר שלו הוא רצון לקבל, רצון ליהנות, ישנו מעל חומר זה – תיקון שהאדם עושה לטובת הזולת.

בטבע, במציאות שלנו, ישנם שני חומרים, שני כוחות: הרצון לקבל והרצון להשפיע, מהם אפוא כל השאר – הים, העולם, האישה?
ישנם שני כוחות בלבד. כל השאר הן דרגות של אותם שני כוחות; אופן החיבור ועוצמת החיבור ביניהם. הדרגות מתייחסות לדומם, לצומח, לחי ולמדבֵּר. גם בעולם שלנו יש שני כוחות בלבד, כוח חיובי וכוח שלילי, אלקטרון ופרוטון, כשהיתר הם חלקים שמלווים אותם, ומהתרכובת שלהם נוצרים חומרים רבים. החומרים הללו הופכים לא רק למוצק, לדומם, אלא גם לצומח. בצומח מתחיל להתהוות מבנה פנימי של ספיגה ופליטה, חילופי חומרים ועוד. בדרגת החי כבר נוצר מבנה שמרגיש את עצמו כקיים, הנע וגדל על ידי הרצון לקבל המתגלה בו. בשלב הבא מתפתח המדבֵּר – מבנה האדם שהוא מיוחד מאוד בכל הסיפור. הכול הוא בעצם התפתחות של פרוטונים ואלקטרונים.

במצב הראשוני, לפני "שבירת הכלים", כשנוצר אדם – מדוע מוזכרת האישה ומה חלקה?
הרצון לקבל שבנשמה נקרא "אישה", ואילו הרצון להשפיע שבנשמה נקרא "גבר", מלשון "התגברות", כי הוא מתגבר על הרצון לקבל.

מה המשמעות של סיפור בראשית, ומה מטרתו?
אפשר להתייחס לסיפור בראשית לא כפשוטו, גבר ואישה שחטאו, או נחש ותפוח שעל העץ וכדומה, אלא על פי התכונות של רצון לתת ורצון לקבל. אפשר ללמד כך גם את הילדים, "אם תיתן לו קצת, גם הוא ייתן לך", וכן הלאה. אנחנו יכולים גם לשייך זאת לדרגות מוסר, לחינוך, כך שהם יוכלו להבין טוב יותר את הדברים הכתובים בתורה.
כל תכונות ההשפעה והקבלה שאנחנו קוראים עליהן בפרשה הם היסודות שלנו. במצב ההתחלתי, הנשמה שלנו היא נשמה אחת, רצון לקבל שכולו מלא באור, שכולו נמצא בהתאמה לאור, ברצון להשפיע, ולכן הוא בדרגת גן עדן – בדרגת הא-לוהים. אין לזה כל שייכות לעולם שלנו, לחומר שאנחנו מרגישים, לכל מה שאנחנו רואים כאן ועכשיו. כל אותן תכונות הן הכוחות של המימד העליון, שממנו הנשמה הזו נופלת אמנם באיכותה, אבל לא למקומות גשמיים.
כל הנפילות של הנשמה שהתרחשו, הן הכנה למצב שלנו. מאותו מצב מושלם, שבו הנשמה נשברת ומקבלת את הרצון לקבל, את האגו המתחיל לגדול בטבעיות יותר ויותר, מתפתחים היקום שלנו ואנחנו על פני כדור הארץ, עד עצם היום הזה. עד כה, דומה שהתפתחנו רק במימד אחד ושמרגע זה, מזמננו, מדורנו, אנחנו כבר מתחילים לעלות בהתפתחות הנפשית שלנו, באופן איכותי.
כיום, אנחנו מגלים את הרע בחיינו, וכן שההתפתחות שלנו היא ללא מוצא, שאין בה שום תועלת. כיום, אנחנו לומדים את התורה, לא רק על פי מה שהיה, אלא מכוונים מתוך מה שהיה אל הנקודה שאליה אנחנו צריכים להגיע. עלינו לעלות שוב לאותה רמה, לאותה קומה, לאותו מצב, לאותן תכונות שבהן היינו קודם לכן בגן עדן. זו בעצם המטרה שלנו.
לכן כיום בעולם אנחנו מרגישים את המשבר ואת הקלקולים הגדולים. אלה הם הכוחות שמגלים לנו עד כמה מצבנו אינו טוב, ושעלינו לתקן את עצמנו ולהתעלות. הפרשה הזו, פרשת "בראשית", שופכת אור על כל החיים שלנו, לכל העולם ולכל התהליך שאנחנו עוברים. 

 

מה ההבדל בין תקופתנו ובין תקופתו של נוח? גם בתקופת נוח הייתה שחיתות, שבגללה בעצם הגיע המבול.
כן, אבל בתקופתו העולם לא היה עגול ומחובר. נכון הוא שתמיד היינו אגואיסטים, רצינו להצליח ולהרוויח, כל אחד לעצמו, אלא שאז התקיימנו במערכת טבע שלא לחצה עלינו, ויכולנו לעשות איתה מה שרצינו. על פי חכמת הקבלה, התקדמנו באמצעות האגו שלנו יפה וטוב, בבניית חברה וכדומה, עד שהגענו פתאום לסוף הדרך – עובדה שטרם הפנמנו.
הכול נגמר, לא רק המשאבים. אנחנו מרגישים היום קשורים, כביכול ארוגים ברשת זה לזה, בעל כורחנו. נדמה שמשהו עוצר בעדנו על פני כדור הארץ. איננו יכולים לעשות מה שאנו רוצים, וגם לא מסוגלים לכך. איננו יכולים לעשות דבר עם החוקים והֶהרְגלים הקודמים, שעל פיהם נהגנו קודם לכן בחברה שלנו. לכן מתגלה המשבר במשפחה, בתרבות, בחינוך, במדע, ואפילו בכלכלה.
איננו מסוגלים לנהל עוד את העולם. תמיד ניהלנו את העולם על פי האגו שלנו, ולא עוד. העולם סוגר עלינו ומחייב אותנו להיות מותאמים זה לזה. לאט לאט מתגלה המצב כפי שהיה בגן עדן, שבו היינו כולנו קשורים בהדדיות זה לזה, ב"ערבות הדדית". היינו קשורים היטב "כאיש אחד בלב אחד", כמשפחה אחת, כנשמה אחת. אנו מחויבים כעת להגיע לכך, אבל איננו בנויים לזה, משום שאנו שבורים.
בסיפור קין והבל אין דוגמה לדברים טובים. מרגע שמתגלים באדם כוחות מנוגדים, הוא מגיע לכדי חטא. עלינו לחזור עכשיו, למצב שהיה לפני החטא. כיום, כל המצבים שאנחנו עוברים מחייבים אותנו לזה. לא נוכל לברוח מכך. החיים ילחצו עלינו עד כדי חיפוש פתרון. הפתרון יהיה דווקא בכך, שנצטרך להתאים את עצמנו למצב האינסופי שהיה קודם, כשהיינו כולנו מחוברים כאחד.