כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "לך לך"

(בראשית יב, א' – י"ז, כ"ז)

 

 

פרשת "לך לך"

"לך לך לתקן את עצמך"

מושגים

המסר המרכזי של הפרשה

 

 

פרשת "לך לך" פותחת באברהם המצוּוֶה ללכת לארץ כנען: "לך לך". כשאברהם מגיע לארץ כנען, הרעב מאלץ אותו לרדת למצרים. עבדי פרעה לוקחים את שׂרי אשתו. בבית פרעה, אברהם מציג אותה כאחותו מחשש לחייו. הבורא מעניש את פרעה בנגעים ובמחלות, והוא נאלץ להחזיר את שׂרי לאברהם.
כשאברהם חוזר לארץ כנען מתגלעת מריבה, בין רועי מקנה לוט ובין רועי מקנה אברהם, שבעקבותיה דרכיהם נפרדות. נערכת מלחמה בין ארבעה מלכים משליטי בבל ובין חמישה מלכים מארץ כנען, שבה לוט נשבה ואברהם יוצא להצילו.
הבורא כורת ברית עם אברהם, "ברית בין הבתרים", ההבטחה להמשך זרעו על הארץ. שׂרי לא מצליחה ללדת, ומציעה לאברהם לקחת את שפחתה הגר, ממנה נולד לו בן ששמו ישמעאל. 
אברהם כורת עם הבורא את "ברית המילה", ומצווֶה למול את עצמו ואת כל בני ביתו, ולשנות את שמו מאברם לאברהם, ואת שם אשתו משׂרי לשרה. בסוף הפרשה הבורא מבטיח ששרה תלד בן שייקרא יצחק.
כל סיפורי הפרשה שלפנינו מתרחשים בתוך האדם, בפנימיותו. בתפיסה הנכונה של המציאות אין למעשה את העולם הזה, אין את ההיסטוריה והגיאוגרפיה, או את סיפור הפרשה.
כל אלה הם התרחשויות בתוכנו. חכמת הקבלה מסבירה כי תפיסת המציאות היא עניין עמוק מאוד, השייך לפסיכולוגיה הפנימית שלנו, לחושים ולמבנה הגופני שלנו.
התורה מספרת את האמת על אופן התפתחותנו, וכל בני האדם המתוארים והאירועים שקורים אינם אלא כוחות הנפש שלנו. אברהם, למשל, הוא אותה נטייה באדם שרוצה להתפתח לכיוון הרוחני, שרוצה להתקרב ולגלות את הבורא. סיפור אברהם בבבל אינו אלא הגילוי שיש כוח אחד המנהל את העולם והרצון לגלות אותו. כל אחד המרגיש בחייו רצון לגלות מי מנהל את גורלו ולמה, או מהי מטרת חייו, ושואל: "מה טעם בחיי", נמצא באותה נקודה התחלתית כמו אברהם, וכוח אברהם פועל בו.
מתוך כך שאברהם חושב מה עליו לעשות, הוא מרגיש שהוא חייב להתקדם למצב הבא. הוא ממש מרגיש את כוח הטבע שדוחף אותו קדימה ואומר לו, "לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ, אשר אראך". 1 לאן? להיכן שאראה לך, היכן שתמצא את האיזון ותוכל לממש את עצמך.
הרמב"ם ומקובלים נוספים כותבים, שבדרך זו אברהם עובר לארץ כנען עם כל בני ביתו ועם עוד אלפי האנשים שיצאו יחד איתו מבבל, שאותם הוא מארגן כבית אברהם. כשאברהם מגיע לארץ כנען, הוא מגיע לרצון חדש, לרצון הנקרא "כנען". "ארץ" – מלשון רצון. אברהם מגלה שהרצון הזה אינו מניע אותו די הצורך בהתקדמות. הוא מרגיש "רעב", ואינו יודע מה יחַייה ויקיים אותו בנקודה הזו של ארץ כנען.
מכיוון, שארץ כנען היא ארץ של השפעה, והוא עדיין אינו נמצא במצב שבו הוא יכול להגיע להשפעה, נוצר מצב המחייב אותו להיות קשור לרצון לקבל, מה שמוריד אותו למצרים. במצרים מתגלה רצון חדש, רצון גדול. האדם חש שחייבים להתרחש בו עוד אי אילו צעדים עם האגו ההולך וגובר, משום שהאגו איתו יצא ממצב "בבל" אינו מספיק לו. כאשר האגו גדל, הוא תובע מהאדם את המילוי שלו. אולם האדם מפחד שאם יעבוד עם האגו, עם הכוונות להשפיע הנקראות "אברהם", לא יוכל להחזיק את עצמו, ובכך יקלקל את הכוונה.
לכן, האדם לא מוכן לעבוד עם האגו, עם ההפרעה שגדלה בו, והרצון הקטן שלו אומר, "זאת אחותי ולא אשתי". הוא מוכן להתנזר לגמרי מכל הרצון, הנקרא "שרה", ולהיות רק בכוונה להשפיע, הנקראת "אברהם".
בגלל האגו שגדל בו, האדם אינו מרגיש מילוי, אלא להיפך, הוא מרגיש יותר ויותר חסרונות וריקנות, ו"פרעה", אותו מצב שנטבע באדם, שואל, "מה יש לי מזה?" נדמה שהמצב הזה גרוע יותר ממה שהיה קודם. לכן, פרעה אומר לאברהם, "קח בחזרה את הרצון הנקרא "שרה", איני יכול להסתדר איתו, אני רוצה להישאר בגשמיות כפי שהנני", מפני שהרצון הזה, "שרה", נמשך מהרוחניות.
אלה הם שני חלקים שבאדם הנמצאים כל הזמן במאבק. פעם חלק אחד – "אברהם" גדל ונופל, ופעם החלק האחר – "פרעה" גדל נופל, בדומה לצעדי ימין ושמאל, ואין זה חשוב איך נכנה אותם, כי במדרגות שונות יש להם שמות אחרים.
כשאברהם ובני ביתו חוזרים לארץ כנען מתעוררת בעיה בין רועי מקנה לוט ובין רועי מקנה אברהם. המילה "לוט" – משמעה קללה. מתעוררת השאלה: באיזה כיוון ללכת – האם בכוונה על מנת לקבל, או בכוונה על מנת להשפיע. האדם נמצא שוב במבוכה ואינו יודע מה עליו לעשות. זהו הריב על המקום ועל הבארות. למרות כל זאת, האדם בוחר להבדיל בין שני הכוחות האלה; בין לקבל ללהשפיע.
מכאן אנו למדים שבמהלך ההתפתחות שלנו ישנם אירועים רבים שבהם עלינו להתבונן פנימה באגו שלנו, ולראות כיצד הוא עולה בנו. אבל אל לנו להסכים עם כיוון הרע, גם לא להרוס אותו, אלא להתנזר ממנו כמו שאברהם התנזר מלוט, מי שלאחר זמן גם מציל אותו מסדום.
אלו השינויים ההדדיים המתרחשים בתוך פנימיותו של האדם. האדם משתמש גם בכלים הרעים וגם בכלים הטובים, גם בתכונות הטובות וגם בתכונות הרעות, ובכל מיני המחשבות שלהן הוא זקוק, כי מכך הוא למד.
כשאברהם מסיים את המריבה עם רועי מקנה לוט, הוא נכנס למלחמה עם ארבעת המלכים שנמצאים בארץ. אנו רואים שוב ושוב, שהאדם, בהתפתחותו הפנימית, נמצא כל העת במאבקים פנימיים. אף על פי שהמלכים, הכוחות הגדולים, הרצונות הגדולים שלו, אינם מאפשרים לו להיכנס לארץ כנען, וסובבים את ארץ כנען, הוא רוצה להגיע למדרגה רוחנית מסוימת, שבה יתחיל להרגיש את הבורא, את הכוח הכללי שבטבע, את הנצחיות, את השלמות שבטבע, אולם אינו מסוגל לכך, משום שהמלכויות האלו, המלכים, עדיין עוצרים בעדו.
בעקבות המלחמה הזאת, הבורא מתגלה לאברהם ואומר לו שהוא כורת איתו ברית, והארץ הזאת תהיה באמת, לאותה תכונת אברהם, שגדלה ומתפתחת על פני תכונת פרעה, על פני המלחמות ועל פני לוט. התכונה הזאת עכשיו חזקה וגדולה דיה, מיוצבת היטב עד כי אפשר להיכנס איתה לארץ כנען. זוהי התכונה המאפשרת לאדם להגיע למטרת הבריאה, לגילוי ולדבקות בבורא.
על מנת להגיע בפועל למדרגה הבאה, למגע עם הבורא, האדם זקוק לכוח שיוליד את המדרגה הבאה. האדם עצמו הוא שמוליד את המצבים החדשים, אלא שהרצון לקבל שהוא "שרה", עדיין אינו יכול להיות כוח המוליד תחת תכונת אברהם. תכונת אברהם עדיין חלשה, בַכוונה להשפיע, ואינה מסוגלת להוליד מהרצון לקבל שרה, אבל היא יכולה לעשות זאת עם קו ימין, כוח הימין, אולם רק עם חלק ממנו הנקרא הגר. התולדה מכך היא ישמעאל – כוח השייך לימין של הבינה, הנקרא "קליפת ימין".
בסופו של דבר, בעקבות הברית והתיקונים הרבים, אברהם מגיע למצב שבו הוא יכול לעבוד גם עם הרצון לקבל הכללי, הנקרא שרה, בכוונה להשפיע, ואז שרה מולידה בן. מכאן השמחה הרבה שבפרשה.

בבל זהו סוג של רצון, ואז נאמר לאברהם, "לך לך לארץ כנען". מה פירוש לעבור מרצון לרצון? מה מורגש שם בארץ כנען?
אנחנו נמצאים תמיד בתהליך של שינוי, רק שאיננו מודעים לכך. התורה מדברת על המצבים שאנחנו עוברים מתוך ידיעה והבנה, בהחלטה שאנו רוצים באמת לשנות את הרצונות שלנו.
הרצון הוא כל החומר שלנו. אנחנו נעים מרצון לרצון, מארץ לארץ, כמו שאומרים: "משנה מקום משנה מזל". "מקום", הכוונה לרצון הפנימי שממנו אנו משקיפים על העולם. הרצון הוא הכול – היסוד ממנו אנו יוצאים לכל פעולה.
כל שם או מילה שמוזכרים, מציינים למעשה את הרצון. בחכמת הקבלה מדברים על עביות המסך והרשימות הקובעות את מצב הנשמה. כך גם כאן, מדברים על אותם שינויים שאנו עוברים, רק שהשפָה היא אחרת.
"לך לך" פירושו, שהאדם תמיד צריך להרגיש שתחילת דרכו היא יסוד, ודווקא כשהוא עובר ממצב למצב – הוא מתקדם. הוא חייב לבצע את הפקודות האלה, לעבור ממצב למצב, עד שהוא מגיע לגמר התיקון שלו. לכן, "לך לך" היא הפעולה שהבורא מצפה מאיתנו לבצע.
מכאן שנוכל לנקוט צעדים, רק אם נבין שכל שינוי יכול להתרחש באמצעות החיבור בלבד. כל ההבדל בין המדרגות הרוחניות הוא שהאדם הולך ונעשה יותר ויותר מחובר, ומחבר את כל היוצרות שבו להשגת המטרה. אין דבר הנברא כך סתם, האדם צריך את כל כוחות הנפש הללו: את פרעה, את לוט, את מקנה אברהם, את מקנה לוט, את המלכים שנמצאים בארץ, את בלעם, את בלק, את המן, את הרשעים והצדיקים. בסופו של דבר, התורה מלמדת אותנו איך אנחנו מחברים את כל כוחות הנפש האלה שלנו, ומגיעים להיות אדם שלם.

מהי ארץ כנען? מה משמעותה בתוך הרצון?
כנען היא ארץ הקודמת לארץ ישראל. היא אחת המדרגות – הדרגה הקודמת לארץ ישראל.
 

האם אחרי שמתעוררת הנקודה שבלב, האדם כבר בדרך לרוחניות?
כן. לאחר שמתעוררת באדם הנקודה שבלב הוא אינו מסוגל להיות ב"בבל". הוא חייב לעבור את "בבל" כדי לעלות לדרגת "ארץ כנען". הוא מתקדם עם אלה שמצטרפים אליו – עם אותם רצונות שהוא כן יכול לעבוד איתם – ועולה לדרגה אחרת, שבה הוא כבר חושב בכיוון של השפעה וחסד, בכיוון שמסמל לנו "אברהם".