כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

כל התיקונים של הטבע שלנו הם לא על ידי קו שמאל ולא על ידי קו ימין, אלא על ידי הקו של יעקב, הנקרא "הקו האמצעי", קו ג'. הקו האמצעי עובד כך, עליו לקבל כל הזמן רצון גדול יותר, ואז הוא זקוק לאור גדול יותר. בפרשה מסופר על יעקב שמוליד שנים עשר בנים, מאחר שכל פרצוף כלול מ-י-ה-ו-ה. אלה ארבע אותיות השֵׁם, חכמה ובינה, זעיר אנפין ונוקבא. ארבע כפול ג' קווים, הם שנים עשר בני יעקב, כלומר, חו"ב זו"ן, כל התכונות שיש בפרצוף. יעקב מסדר נכון את כל התכונות, שבהן נמצאת תכונת יוסף, הקו האמצעי, שאותו לא פשוט לבנות, כי עליו להיות מושתת על יסוד אחד, יוסף. התכונות האחרות צריכות להתכלל בו, וזה לא פשוט עד שזה קורה.
לאחר שאותן תכונות נכללות ביוסף, התוצאה היא שכל התכונות הקודמות מגיעות ליסוד. התכונות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, ותכונת יסוד שהיא התכונה העיקרית בכל מבנה בית יעקב.
לאחר שיעקב וכל התכונות נמצאים במצרים, שהיא כל האגו של האדם, הם גדלים על ידי האגו שגדל בהם, אז נולדים ליוסף אפרים ומנשה, הם כבר התוצאות מיוסף. הצאצאים של האדם הם המצבים הבאים שלו.
בהמשך הפרשה יעקב מברך את בניו של יוסף, אפרים ומנשה. דווקא אפרים הצעיר יותר, שנולד מאוחר יותר, והוא התחתון יותר, הוא זה שיהיה הגדול מביניהם, כי מדובר על ההשתלשלות מלמעלה למטה. לכן אפרים ומנשה התברכו בסדר הפוך. כאשר יעקב מברך אותם וגם את כל ילדיו, הוא קושר אותם יחד, ואז נפטר.
התכונה שנקראת "יעקב" היא נשמה במימדים של קטנוּת, יעקב הוא קטן. כשאדם עולה למדרגה עליונה יותר, זה נקרא שהמצב הקודם שלו מת, נפטר. יעקב נקבר במערת המכפלה. "מערת המכפלה", זו מלכות שמתחברת עם בינה. שתי תכונות, הרצון לקבל והרצון להשפיע מתחברות יחד, לכן זו "מכפלה", מלשון כפל, כי בינה ומלכות נמצאות יחד. כשמביאים גם את יעקב למערה, אפילו אנשי פרעה הולכים יחד איתו. כלומר, אנו נכנסים למצב הבא שהוא גדלוּת, כי כבר מתעוררים בנו הרצונות.
לאחר שיעקב נפטר, מתחילה במצרים תקופה חדשה, תקופה קשה, לקראת שבע שנות הרעב. כי האדם צריך לקבל תוספת אגו, תוספת רצון לקבל, כדי שמתוכו ובאמצעותו יוכל לעלות למצב הגדלוּת ולצאת ממצרים. כלומר, עוברת על האדם תקופה שבה הוא מגלה את כל האגו שיש בו, ולאחר מכן הוא מגיע לתיקון במעמד הר סיני. כמו שכתוב, "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". 3 לאחר שהאדם רכש את היצר הרע שלו במצרים, הוא יכול להגיע להר סיני כדי לקבל את התורה. כשהאדם מתקן את היצר הרע על ידי התורה, הוא מגיע לדרגת הבורא. בפרשה זו מסופר על האדם שקיבל את הרצון לקבל שלו בקטנוּת, בצורת יעקב, בזאת הוא סיים את מדרגת הקטנוּת בהתפתחותו וכעת עליו להיכנס למצב גדלוּת, זו מהות הפרשה. לכן "ויחי" הכוונה היא שדווקא עכשיו, למרות שהמדרגה הקודמת נעלמת, יעקב כביכול מת, הוא עובר למצב גדול יותר וחי בו, כי בגדלוּת הוא נקרא "ישראל". יש לנו בנשמה שתי מדרגות: דרגת קטנות, הנקראת "יעקב", ודרגת גדלות הנקראת "ישראל".

התורה לא מתארת את הסביבה, אלא את האדם ורצונותיו, היא מדברת על אדם אחד והתפתחותו, האם עלינו ללמוד מזה שגם את הסביבה האדם צריך לכלול בתוכו?
ודאי, אולם בתחילת הלימוד קשה לראות זאת. כי האדם פותח לעצמו בהדרגה את חוש ההשפעה, את החוש הרוחני, ומתחיל לראות שכל העולם נמצא בו. הפיסיקאים מתחילים להכיר בגישה הזו, אבל אדם רגיל שואל, "איך ייתכן שכל מה שאני רואה בחוץ נמצא בי?"
כמו שהאדם לא מאמין שכל מה שהוא רואה בעיניו הוא הפוך, ורק המוח הוא זה שהופך את התמונה. דברים כאלה אנו שוכחים מיד, כי הם אינם מועילים עבורנו, ומבלבלים אותנו.
חכמת הקבלה מסבירה לנו את השיטה שעל ידה נוכל לשנות את חיינו ולהגיע לחיים אחרים, להעלות את עצמנו למימד אחר של קיום. לא מדובר בסתם נתונים מעניינים שלפעמים דנים בהם או מזכירים אותם, אלא ביכולת לגלות עולם נוסף מלבד העולם שלנו. לא סתם לגלות איזו צורת חיים על פני כוכב כלשהו, אלא לגלות עולם נוסף, שהעולם שלנו ייפתח כמו וילון, ומאחוריו ייראה עולם נוסף.
אז נבין שמה שאנו רואים עכשיו, זה בסך הכול המסך שעליו מוקרנות הצורות בתלת מימד. פתאום ייפתח תפר במרכז התמונה, ונראה מה קורה מאחור. נראה את הכוחות שמפעילים ומעצבים לנו את התמונה. מקורות אור שונים המקרינים לנו את תמונת המציאות, שקודם לא חשבנו עליהם, כי לא ראינו ולא זיהינו אותם. איננו מבינים שאנו חיים בתוך "סרט". ובסרט הזה כביכול מוקרנות צורות על ידי קרן לייזר, כשהלייזר הוא האור, ואנחנו חיים ביניהן. אנו רואים את עצמנו ואת כל האחרים כחיים וקיימים. לא יכול להיות אחרת, האדם חש ומרגיש זאת, כי גם הוא עצמו כביכול קיים ובנוי מאותו חומר. לכן התמונה היא יחסית מאוד, כמו לא קיימת.
חכמת הקבלה מובילה אותנו לכך בהדרגה. היא מסבירה לנו כיצד לעבוד, לא עם מה שאנחנו רואים אלא עם הטבע, כי "א-להים" בגימטריה הוא "הטבע". מלמדים אותנו בהדרגה שלא נוכל להסתדר עם התמונה הזאת. הבורא מכניס אותנו לסרט גרוע יותר ויותר, כדי שנהיה מחוייבים לפתוח את הכוחות הנמצאים מאחורי הסרט, על מנת לנהל אותם לבד, בעצמנו. הבורא כביכול אומר "קח ממני את ניהול הסרט הזה, תקרין אותו לבד". זה מה שהבורא רוצה שנעשה. בכך שניקח ממנו את הניהול ונתחיל להשתתף בהקרנת הסרט הזה, נתחיל ללמוד אותו, להבין אותו, להרגיש אותו.
בפרשה זו אנחנו לומדים כיצד אנו עוברים ממצב קטנות למצב גדלות. במצב קטנות, עדיין אין לנו כל כך עצמאות, בדומה לבני יעקב שיצאו אחרי אברהם, יצחק ויעקב. לקראת היציאה ממצרים, כשמתחילים לרכוש מפרעה את האגו הגדול, אז אנו רואים כמה רע לנו באותה תמונה, ולכן אנו חייבים לברוח מהסרט הזה ולמצוא כוחות להמתיק אותו במשהו, אחרת "טוב מותי מחיי". 4
אנו מתחילים לגלות זאת כעת בזמננו, כך נגלה גם את הטבע שלנו ואת העולם כולו. כי כל האנושות נמצאת בשליטת הכוחות הרעים ובשנאה. אנו מתחילים לראות עד כמה הכוחות האלה שולטים בנו, עד כמה שולט ה"פרעה" שנמצא בנו.
בסופו של דבר נרגיש שאנו חייבים להיפטר מהרע, לצאת ממנו, לגלות מדוע ובשביל מה מוקרן לנו הסרט הזה וכיצד אנו יכולים להשתתף בו, אמנם בהתחלה זה יקרה בלית ברירה, אולם בלית ברירה נגיע למצב שבו אנו פורצים מעבר למסך הזה ומגלים את הכוחות שמעצבים לנו את העולם.

אדם שרע לו, בורח לדת או למסגרות אחרות, העיקר לא להתמודד. מהו בדיוק הרע שהאדם
מגלה? באיזה מובן רע לו?
נכון שהאדם בורח למסגרות שונות, אולם הבעיה היא שעוד מעט לא נוכל לפנות לשום מקום, אנו נמצאים לפני אסון אקולוגי. תמיד ברחנו ממדינה אחת למדינה אחרת, ממקום אחד לאחר, היה לנו לאן לברוח בעולם הזה, כדי למצוא מקום טוב יותר. אם המקום רע והתקופה רעה, אדם מקווה שלאחר מכן תהיה תקופה טובה יותר, אם לא עבורו, לפחות עבור ילדיו. ראינו זאת לאורך ההיסטוריה, מדור לדור, בזמן, תנועה ומקום.
כעת המצב שונה, כל האנושות נמצאת כיום בייאוש גדול ובלחצים גלובליים, כי העולם מתגלה כעולם גלובלי, כך שאי אפשר לברוח לאיזו "פינה". אין פינה, הכול נעשה עגול והטבע סוגר אותנו מכל הצדדים, באופן כזה שאין לנו לאן לברוח. הכול כביכול נעלם, כבר אין דת ולא מיסטיקה של העידן החדש ולא תקווה ממישהו, ממשהו או מהדור הבא.
האדם נמצא במצב שההרגשה הפנימית שלו מחייבת אותו לקפוץ למעלה, למצוא את הסיבה האמיתית בפנימיות שבטבע, מהו מקור החיים? מאין הכול בא ומדוע הכול קורה? אנו חייבים להשיג את שורש הבעיה, כי אם לא, לא נוכל לשרוד. אנשים רבים בעולם נמצאים ממש ברגע האמת, המשבר מתגלה כגלובלי ומתגלה הקשר הרע בין בני האדם.
בחכמת הקבלה כתוב על כך. כמו כן כתוב שרק דבר אחד יכול לעזור לנו, והוא לפתוח, לגלות את כוח הבורא, את הכוח העליון. לכן מגיע המשבר, כדי לעורר אותנו רק לקראת זה. אם אנו רוצים להגיע לגילוי הבורא, זה קל, יש לנו את כל ההכנות לכך. רק אם לא נברח ולא נשלה את עצמנו כאילו יש משהו נוסף ולא נבלבל את עצמנו.
אנו עלולים לברוח, לעצום עיניים ו"לטמון את ראשנו בחול", אבל אם לא נברח, אפשר "לקרוע" בקלות את המסך של העולם ולראות מה קורה מאחורי התמונה הזאת. שם נמצא העולם העליון עם הכוחות שמעצבים לאדם את תמונת העולם הזה. כשהאדם מגלה את העולם העליון, הוא מגלה את האור שנמצא מעבר למסך.
 

האם יש עיקרון פנימי שאפשר לקחת מפרשת השבוע וליישם אותו בברור הפנימי שלנו? האם יש טעם להמשיך ללמוד את ההיסטוריה שאנו קוראים עליה בתורה?
כשאנו קוראים בתורה איננו לומדים היסטוריה. אנו לומדים את החומש, את התורה בצורה אחרת. למשל ספר קוהלת מתחיל בפסוק "הבל הבלים הכול הבל", 5 נהוג לראות במשפט זה אמירה שלילית, אבל הבל זה האור החוזר, ואת הכול משיגים דווקא על ידי האור החוזר. כלומר, ההבל הוא סימן טוב, כי על ידי יציאתו מהאדם, מהפה של הפרצוף הרוחני, הוא מגלה את הא-לוהות. באמת "הכול הבל", כי לפי גודל האור החוזר שלו, האדם מגלה את הרוחניות.
אנו רואים עד כמה הפשט הפוך מהפנימיות, מהאמת. כך זה בכל דבר, אם ניגש לפירוש האמיתי של הדברים. נראה שאין רע בעולם, שכל הכוחות הרעים הם "עזר כנגדו". 6 כפי שכתוב על פרעה ש"הקריב את בני ישראל לאבינו שבשמים". 7 הוא ליווה את בני ישראל בעצמו עד שהם יצאו ממצרים והכול הסתדר. מוזר מאוד לגלות פתאום שהדברים האלה כתובים כך וכיצד הם מסתדרים. איזו טובה גדולה עשה לנו פרעה בכך שקירב אותנו לבורא, דווקא פרעה ולא אף אחד אחר. לא כוחות כמו יעקב ואברהם, אלא פרעה הרשע הגמור, שאמר על עצמו, "ה' הצדיק, ואני ועמי הרשעים". 8
עלינו להבין שכל אלה הם כוחות הבריאה המצויים מתחת לכוח העליון "אין עוד מלבדו", 9 כשהכוחות האלה מגיעים, על יד השמאל יש את קליפת שמאל ואם על יד הימין יש את קליפת ימין, אז כל הכוחות נמצאים באופן כזה שאין רעים ואין טובים. כפי שכתוב "בראתי יצר הרע", 10 אולם בלי אותו רע האדם אינו יכול להפוך לטוב ולהרוויח את כל גובה הבורא. כי התורה ניתנה כדי להיות תבלין ליצר הרע, "בראתי לו תורה תבלין", היא בסך הכול תוספת קטנה ליצר הרע.
לכן אם נסתכל נכון על כל התמונה, הראייה תהיה אחרת לגמרי, בוגרת, כזו שלא מאפשרת לנו לברוח. קיימים כוחות, כולם נתונים לנו לעבודה, ואיתם אנו יכולים להגיע לגובה אינסופי. מלבד זאת, אין לנו מה לחפש. הכול ניתן והתורה היא כהוראה, מביאה לנו את האור ואז הכל בסדר.

דיברנו על הקשר הרע בין בני האדם, ואמרנו שמאוד פשוט "לקרוע" את המסך, לראות את התמונה האמיתית, לתקן את עצמנו. מהו בדיוק התיקון? ומהו הקשר בין שני הדברים האלה?
התיקון הוא בכך שהאדם רוכש את תכונת ההשפעה כמו הבורא. במידה הזאת הוא יוצא מהרגשת העולם הזה ומתחיל לראות דרכו בצורה שקופה גם את העולם הרוחני, במידה שבה הוא רוכש את כוח ההשפעה בנוסף לכוח הקבלה שיש בו. הבורא חילק את נשמת אדם הראשון למיליארדי חלקים, כך שאם האדם רוצה לרכוש את כוח ההשפעה, עליו להתחיל להתקשר לאחרים. האדם קיים בעולם ומגלה פתאום את העולם הגדול, יש המוני אנשים, והוא מוכן להשתמש בהם אם אפשר, הוא אינו מתחשב בהם, דוחה אותם, ומוכן לנצל אותם לטובתו, ואם לא, עדיף שלא יהיו או ייעלמו. האדם צריך אותם רק לטובת עצמו.
פתאום האדם מרגיש שאם הוא רוצה להגיע להשפעה, לדרגת הבורא, להידמות לו, עליו להתחבר לכל אלה שנמצאים מחוץ לו, גם אם אינו סובל אותם או אפילו שונא ולא רוצה אותם בכלל. אולם אם הוא מתחבר אליהם כנגד רצונו, בזאת הוא קונה את כוח ההשפעה, את כוח הבורא, שקודם לא ידע מהו בדיוק. כלומר, כעת הוא מתחיל לראות את הסביבה כגורם לכל הטוב. כך שאם הוא מצליח להתחבר עם אחרים, להתייחס אליהם כמו אל עצמו, באותה מידה הוא מתקרב לבורא, כי הוא רוכש את תכונת ההשפעה. לכן כתוב, "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה". 11 כלומר, זהו חוק המציאות.
אז האדם מבין מדוע במקום שיעמוד מול הבורא, עומדים לפניו עוד כמה מיליארדים, שאיתם עליו להסתדר ולהתחבר. ללא חיבור איתם, לא יגיע לבורא. הוא מגלה את הבורא דווקא במידה שהוא מתחבר איתם במרכזו של כל החיבור. כמו שכתוב, "בתוך עמי אנוכי יושבת", 12 בתוך החיבור בלבד. הבורא לא נמצא מאחורי העננים, או מאחורי מסכים, או מאחורי משהו אחר, אלא בחיבור בין כולנו. כך שאין לנו ברירה, אנו חייבים להגיע להתחברות ושם לגלות אותו.
לכן אנחנו לומדים בצוותא, מחוברים, משתדלים להתחבר יחד ולחפש את צורת החיבור הפנימית, שבה נגלה את הבורא. אנו רואים מה קרה בין בני יעקב, כשהם שנאו את יוסף, מכיוון שיוסף אמר לכולם להתאחד, להתחבר. יוסף, ה"יסוד", הוא זה שמחבר את כל התכונות הקודמות, את כל בני יעקב, את כל התכונות שיש במציאות לחיבור אחד, וממנו עוברים לתיקון הבא.
 

יש בפרשה דינמיקה מעניינת בין כל רצונות המצרים ובין יעקב וכל בניו. לאחר שיעקב נפטר, הם מתאבלים עליו, חונטים אותו ומרשים ליוסף לצאת למסע לארץ ישראל לקבור אותו, יש הרבה מאוד הכרת תודה, מה המשמעות של הדברים?
כל זה קורה מפני שהאגו שלנו, הרצון לקבל שלנו, "מצרים", לא מסוגל להחיות את עצמו בלי הרצון להשפיע. אנו זקוקים לאור העליון, אבל האור העליון לא מגיע אלינו, אלא רק בתנאי שיש בנו ניצוצי השפעה. כשהאדם מתחיל לשלב את תכונות הקבלה עם תכונות ההשפעה, פתאום הוא מתחיל לראות עד כמה הוא פורח גם בתכונות הקבלה שלו.
לכן כל עניין מצרים, מה שנקרא "שבע שנות השובע", אלה לא שבע שנים, אלא הרבה יותר מכך, אנו אומרים שבע, כמספר הספירות של זעיר אנפין, שנות השובע הן כל עוד יעקב נמצא במצרים. כל עוד הקו האמצעי, שיודע לשלב נכון בין ימין לשמאל, בין קבלה והשפעה, נמצא בפועל, אז הוא נותן אור ושפע לכל. השילוב הנקרא "יעקב" היה מכובד מאוד בעיני האדם, אולם צריך להמשיך לגדול. זה לא מספיק, כי השילוב הוא לטובת מצרים, לטובת האגו, כדי להגדיל את האגו, שיהיה גדול יותר ויותר. לכן לאחר שיעקב, שהוא קטן, מגדיל את האגו למימדים גדולים על ידי השילוב בין ימין ושמאל, הוא מסיים את תפקידו ואחריו מגיע משה, עד שמגיעים לישראל.