כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "וירא"

(בראשית יח, א – כב, כ״ד)

 

 

פרשת "וירא"

"והאלוקים ניסה את אברהם"

מושגים

"והנה שלושה אנשים"

 

 

פרשת "וירא" פותחת בסיפור על שלושת המלאכים המגיעים אל אברהם ומספרים לשרה שייוולד לה בן. שרה צוחקת מכיוון שלא האמינה שיכול להיוולד לה בן, בזקנתה. ואכן, נולד לה בן שנקרא יצחק על שום צחוקה.
המלאכים ממשיכים בדרכם, במטרה להחריב את הערים סדום ועמורה, בשל החטאים הרבים שהתרחשו שם. לוט ומשפחתו מצליחים לברוח, אבל אשת לוט, שלא צייתה להוראות המלאכים, הסתובבה לאחור והפכה ל"נציב מלח". לוט ושתי בנותיו מגיעים למערה. בנותיו של לוט שהיו משוכנעות שהם האחרונים שנשארו בעולם מולידות לאביהם ילדים. 

בהמשך הפרשה, על פי בקשתה של שרה, אברהם מגרש את הגר וישמעאל למדבר. אברהם מצוּוֶה על ידי הבורא ל"עקדת יצחק", להעלות את בנו יחידו אשר אהב לעולה. ברגע האחרון מלאך עוצר את ההוצאה לפועל, ואיל שהסתבך בסבך הקרוב, מועלה לעולה.
 

באחת ההקדמות של בעל הסולם לספר הזוהר, הנקראת "מבוא לספר הזוהר", ישנו הסבר מיוחד על תפיסת המציאות. ההסבר מבאר: כיצד אנחנו תופסים את המציאות שאנו חיים בה, וכיצד המקום שבו אנו נמצאים מצטייר בתוכנו כתמונה של הרגשות שלנו, המגולמים כמוצק, כאוויר, כנוזל וכדומה. ספר הזוהר וחכמת הקבלה מסבירים, שכתוצאה מתפיסת המציאות שאיתה נולדנו, עם התכונות והחושים שלנו, אנו מגיבים על משהו שאינו ידוע, הנמצא מחוצה לנו, והופכים אותו לצבעים ולסוגים שונים של חומרים. אולם, עלינו להשיג חושים נוספים ולעלות לתפיסת מציאות עליונה שתהא מעל החושים שלנו, כך נגלה את העולם העליון.
ספר הזוהר מסביר לנו ב"שפת הענפים", בעולם המושגים שלנו, כיצד להשיג ולהתפעל מהצורה החדשה, שהיא עליונה יותר מהעולם שלנו. לעתים המושגים נראים לנו מציאותיים, כמו "נציב מלח", "מהפכת סדום ועמורה", "סיפור שלושת המלאכים" ועוד, מכיוון ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו". 1 עם זאת, עלינו להשתדל לראות את המושגים הללו, כיחסים בינינו, בתוכנו, בתוך הנשמה הכללית.
אירועי הפרשה אינם סיפור היסטורי בלבד, אלא מקורות העוסקים בקשר שבינינו. תפקידם של מקורות אלו הוא להדריך את האדם, הרוצה להתקדם ולהתעלות לתפיסת המציאות החדשה, כיצד לברר בתוכו את הרצונות, את התכונות, את הכוחות ואת הקשרים שביניהם. זאת, כדי לעצב מהם את תפיסת המציאות, הנקראת לדוגמה, פרשת "וירא".
עם כל פרשה ופרשה עלינו לעלות יותר ויותר, עד שנגיע לכניסה לארץ ישראל, כשכל הרצונות שלנו מכוונים על מנת להשפיע, בדבקות, כדי שנתחיל בעבודה האמיתית. התורה מגלה לנו את המאור המחזיר למוטב, כדי שנתקדם, מקבלת התורה עד הכניסה לארץ ישראל, למצב שבו נהיה מסוגלים לעבוד עם כל חומר הבריאה, עם כל הרצונות שלנו, באופן ישר ונכון. ארץ – מלשון רצון. ישראל = ישר א-ל.
שלושת המלאכים הם שלושה כוחות הנמצאים בנו: ימין, שמאל ואמצע, שבאמצעותם אנחנו מתקדמים. יש בנו את אברהם, שהוא קו ימין, שמצד אחד יש לו את קליפת ימין שהיא הגר וישמעאל, ומצד שני, יש לו את קליפת שמאל שהיא יצחק ועֵשֹו, שאיתם אנחנו משיגים את הקו האמצעי, שהוא יעקב, בסיום תהליך התיקון.
האדם ממיין בתוכו את כל כוחות הנפש שלו, מתוך התכונות המכוונות לנתינה ומתוך התכונות המכוונות לקבלה. כשבאמצע, ביניהם, מתקיים השילוב המאוזן של הכוחות: כוח החסד – ימין – אברהם, כוח הגבורה – שמאל – יצחק, וכוחות המלאכים הם: מיכאל מצד ימין וגבריאל מצד שמאל.
עלינו לברר את עומק הרצונות שלנו שאיתם אפשר לעבוד, משום שאיננו יכולים לעבוד עם כל הרצונות שבנו בכוונה על מנת להשפיע. אמנם כל מצווה ומצווה בדרך מכוונת ל"ואהבת לרעך כמוך", אבל עדיין על האדם למיין את כל הרצונות שלו, ולברר האם הוא מסוגל להגיע איתם לאהבת הזולת. אם אינו מסוגל לכך, הוא נמנע מלהשתמש בהם עד למצב הבא, שהוא טוב יותר.
לכן אברהם נאלץ לחתוך, מי לימין ומי לשמאל, כמו במקרה המריבה בין רועי מקנה לוט ובין רועי מקנהו, שם היה די ברור מי לימין ומי לשמאל. במצב "סדום" שוב ישנה התכללות, המחייבת בירור דומה.
מצד אחד יש להוציא משם את לוט, ומצד שני, יש להוציא את הרצון של לוט הנקרא "נקבה". זכר הוא כוח השפעה, ואילו נקבה היא כוח הקבלה. לכן, בעקבות הבירור, מאחר שאי אפשר לעבוד עם הרצון של לוט, אשת לוט הופכת להיות נציב מלח. אנחנו משתמשים במלח כדי להוסיף טעם לאוכל, כי בלעדיו טעמו טפל, אבל משתמשים בו רק בתנאי שהוא מת. מים הם מצב של חצי מת וחצי חי. מלח שהוא כמעט מינרל אחד, מתקבל מהאדמה כשהוא מת, הוא לא צומח ולא חי.
זו הדרך שבה האדם מברר עוד ועוד דרגות. בעקדת יצחק, אנו מבררים איך לעקוד את קו שמאל, איך למנוע ממנו מלהשתמש בכל עוצמת הכוחות שלו. אברהם שהוא כוח ימין, אוחז את קו שמאל, ומגביל אותו, כדי לא לאפשר את השימוש בו, על ידי כך שהוא חותך מעצמו את החלק הבהמי שבו, את החלק החי. החלק המדבר שבו נשאר, את כל היתר אפשר להעלות לעולה.
צורת בירור נוספת היא באמצעות גירוש של חלק הימין שאינו יכול להצטרף לשמאל, הבא לידי ביטוי בגירוש הגר וישמעאל. האדם מברר בעבודה פנימית, רצינית מאוד, עם אלו כוחות נשמה יעבוד ויתקדם מפרשה לפרשה, מדָרגה לדרגה.
בהשלכה לימינו, הרי שעניין סדום ועמורה דומה לגישה של אלו שכל כך מכבדים את העיקרון "שלי שלי ושלך שלך" 2. כלומר, יש דמוקרטיה וחופש הפרט, כל אחד ואחד עומד בפני עצמו, ובאופן ברור וחד משמעי לא נכנסים לקשר, שבו אני לך ואתה לי. אין יחס לבבי, עזרה או חיבור, בדיוק כמו בסדום ועמורה.
מלכתחילה נאמר לנו שאם אנחנו רוצים להתקדם, בדרך של תיקון הנשמה, עלינו לשנות את אופן היחסים בינינו. היחס צריך להיות מכוון לקראת חיבור. "שלי שלי ושלך שלך", היא מידת סדום. גם אם נראה לנו בעולמנו, שזהו יחס מכובד, כשאיש אינו מתערב בעסקי רעהו, עדיין היחס הזה נוגד את תכלית הבריאה. עלינו להיות "כאיש אחד בלב אחד", 3 להתחבר כולנו למערכת אחת. משום כך, כיום הטבע מציג לנו מערכת עגולה, אינטגרלית, שבה אנחנו, כולנו, קשורים זה לזה באופן מוחלט כנגד מידת סדום.
פרשת "וירא" מלמדת אותנו מה ביכולתנו להוציא מתכונת סדום, גם אם יעמדו בדרכנו אשת לוט, שתי בנותיה ולוט עצמו. אין גם חשיבות לכך שנצטרך להמשיך לתקן אותם בהקשר לחטאים שלהם במערה. אבל החשוב הוא, שכבר בתחילת התיקון שלנו אנחנו חייבים לצאת מ"שלי שלי ושלך שלך".
כיום העולם נמצא בדיוק באותו מצב. לכן, חובה עלינו להגיע להחלטה להרוס את היחס הקודם בינינו המבוסס על הכסף, על החיבור האגואיסטי של תן וקח. עלינו להרכיב מערכת בדומה למערכת האינטגרלית המתגלה כיום בעולם, שבה אנו תלויים זה בזה. התלות היא כמו במשפחה, שבה אין חשבון כספי, אלא חשבון לבבי, שבו אנחנו מתחילים להתקרב זה לזה ולהיות "כאיש אחד בלב אחד".
כיום מידת סדום, "שלי שלי שלך שלך", מאפיינת את קריסתם של הקומוניזם והקפיטליזם. אנו לא במצב של "תן כפי יכולתך וצרוך כפי צרכיך", 4 כמו שאמרו הקומוניסטים.
אנו נמצאים בתהליך שבו עלינו לצאת מסדום, לא להחריב אותה לגמרי, אלא להפוך אותה ולבנות מתוך ההבחנות הקודמות, משום שלא נברא דבר מיותר בעולם. אפילו מה שנראה לנו הגרוע ביותר יכול להפוך לטוב, בהתאם לשימוש שלנו בו. לדוגמה, הנחש עם הרעל הוא סמל הרפואה שלנו. מהארס אנחנו בעצם מייצרים הרבה תרופות. כתוב בספר הזוהר, כשהאיילה רוצה להוליד את הנשמה, בא הנחש ומכיש אותה, ורק אז היא יולדת. אי אפשר להוליד דבר, לא מדרגה חדשה ולא נשמה חדשה, בלי "הכשתו של הנחש".
כיום אנחנו נמצאים במצב מיוחד מאוד, בנקודת פיצול והיפוך שעלינו לעבור. כמו בלידה שיש בה היפוך, ממצב שראש העובר למעלה למצב שראשו למטה, שכך יוצאים מעולם לעולם. ההיפוך הזה מסמל את כל היחס לעולם, לבני האדם, הכול מתהפך. זהו המהפך של סדום ועמורה, שעלינו לעבור, ביחסים בינינו, מ"שלי שלי שלך שלך". אם נכיר ונבין בכך, מרצוננו, נעבור זאת בקלות, ואם לאו נעבור זאת בייסורים על ידי כוחות הטבע.
התורה מחייבת אותנו להתחיל עכשיו להתייחס לאחר לפי "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". 5 ואין לטעות בפירוש היחס הזה, ולהשוותו למידת סדום – "שלי שלי שלך שלך".
"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", אין הכוונה רק שלא תעשה לו רע, אלא גם שעליך להתקשר אליו, כך שלא תהיה מסוגל לגרום לו רע, למרות האגו שלך והרצון לקבל שלך. יחס כזה נקרא "חפץ חסד". אמנם עדיין איני מתייחס אליו באהבה, אבל כמו שהלל הזקן אמר לגוי, למי שרוצה להתקרב לאמת זה רק החלק הראשון – על רגל אחת. בשלב הבא, כמו שרבי עקיבא אומר, אנחנו מתייחסים ב"ואהבת לרעך כמוך" 6. אלו הם שני השלבים, שכעת עלינו למלא לפחות את השלב הראשון.
ברור אפוא שהעולם מתחיל את דרך התיקון מאין ברירה, כשהוא מרגיש את השבר, את המשבר ואת הבעיות הגדולות. אלו הם ימות המשיח, שבהם נולד עכשיו לנגד עינינו – העולם החדש.
 

מצב סדום ועמורה, "שלי שלי שלך שלך", נראה כטוב יותר מהמצב כיום – אנשים לא גונבים איש מרעהו. האם אנחנו במצב גרוע מזה?
אנחנו נמצאים במצב הרבה יותר גרוע ממצב סדום ועמורה. האידיאולוגיה המערבית "שלי שלי שלך שלך", האומרת אל תתערב בעסקי אחרים, המדגישה שלכל אחד פרטיות וחופש משלו, היא זו שיצרה מצב גרוע זה. עלינו לעבור אותו ולהתקדם הלאה. ההתקדמות שלנו לעולם החדש, היא כורח המציאות, מחויבת מצד הטבע.

 

האם כדי להתקדם לעולם החדש עלינו להרגיש את האחר, את מה ששנוא עליו?
זו הסיבה לכך שעברנו את שלב המִדבָּר. כל ארבעים שנות המדבר הם השלבים שבהם אנחנו מתעלים מעל האגו שלנו, ומשתדלים לא להיות רַעים זה לזה. הדבר בא לידי ביטוי בכל העבירות של בני ישראל במדבר, כל חטא והתיקון שלו, שוב ושוב. בתהליך הזה, גילוי הרצונות הגדולים והמקולקלים, שבני ישראל מתעלים מעליהם – "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", הם ראשית לכול, שכך עלינו לנהוג ביחס לכל העולם. זו משימה קשה מאוד, משום שיש להתעלות מעל הרצונות שלנו, מעל הטבע שלנו.

מדוע אפוא הבורא דורש מאברהם לשחוט את בנו?
לשחוט הכוונה, לשחוט את כל הגישה שלו לחיים, שהיא ליהנות מהעולם. ליהנות פירושו, הנאה מניצול העולם.

ליהנות על חשבון הזולת?
אדם תמיד בודק את עצמו ביחס לזולת. את כל מה שיצטרך להרוס בו, ואת מה שיבנה כיחס חדש לגמרי כלפי הזולת.