כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "ראה"

(דברים יא, כ״ו – טז, י״ז)

 

 

 

פרשת "ראה"

"וה' אמר אל אברם, אחרי היפרד לוט"

"כי מי אל מבלעדי ה' ומי צור מִבּלעדי אלקינו"

מושגים

 

 

פרשת "ראה" פותחת בדברי משה אל העם, בואו וראו את הברכה ואת הקללה, את מה שאני מצווה אתכם. אם העם ישמע למצוות הבורא תשרה עליו הברכה ואם לא, הקללה.

בהמשך משה סוקר בפני העם את ההכנות לכניסה לארץ ישראל, את החובות והאיסורים עם הכניסה לארץ ישראל, את עבודת הבורא דווקא בבית המקדש, ואת האיסור לשמוע לנביאי השקר המסיתים את העם מעבודת הבורא. כמו כן, מצוינים בפרשה חוקי הכשרות, מעשרות, שמיטה ושלושת הרגלים.

התורה מדברת רק על פנימיות הדברים. כתוב "ראה", והכוונה לקבלת אור החכמה – זו ראייה. מבין הראייה, השמיעה, הטעם, הריח והמישוש שברשותנו, ראייה היא ההשגה הגבוהה ביותר. כשהאדם רואה באמת אם מה שקורה הוא ברכה או קללה, הוא נמצא כבר לפני הכניסה לארץ ישראל.

 

ארץ ישראל –ארץ, משמעותה רצון. ישראל, משמעותו ישר א-ל, רצון מכוון כולו להשפעה, לערבות הדדית, לחיבור בין כולם, "כאיש אחד בלב אחד". כפי שקיבלנו את התנאי "ואהבת לרעך כמוך" ולהיות "כאיש אחד בלב אחד", במעמד הר סיני, כך אחרי ארבעים שנה, גומרים את התיקון ומוכנים להיכנס לארץ ישראל, שבה כל הרצונות מחוברים בהשפעה הדדית באמת, לכן היא נקראת ישר א-ל. הבורא, שהוא תכונת ההשפעה והאהבה השורה בעולם, מנהל את כל המציאות.

אחרי ארבעים שנות התיקון, ארבעים מדרגות מבינה למלכות וממלכות לבינה, עלינו להשיג כבר את התיקון הכללי על הרצון שלנו שכולו בהשפעה לזולת. זאת דרגת הבינה, דרגת החסד, דרגת אברהם. לאחר מכן יש את החוקים, כל תרי"ג המצוות. איך האדם מתקן את כל תרי"ג הרצונות שיהיו בעל מנת להשפיע לזולת כי "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה". כלל שכולל בתוכו את הכול.

אין לנו יותר מכך שום דבר. אנחנו צריכים לתקן את הרצון האגואיסטי שלנו בלבד, להפוך אותו להשפעה, לאהבה, לערבות הדדית, שהיא למעשה התנאי לקבלת התורה. התורה היא הוראה כיצד לתקן את עצמנו. המאור המחזיר למוטב הוא בעצם כוח התורה, כוח האור שמתקן אותנו. "בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין", כי "המאור שבה מחזירו למוטב". מי שמגלה את היצר הרע שבו, את הרצונות האגואיסטיים, התנועות, הרצונות ההפוכים, דחייה, שנאה, כמו הר סיני, מגיע לו לקבל את שיטת התיקון, שנקראת תורה או חכמת הקבלה, מפני ששָם מוסתר המאור, ולכן היא נקראת פנימיות התורה, תורת אמת.

כך מתקדמים לכניסה לארץ ישראל. מעכשיו והלאה עלינו לדעת, "לראות", איך מבדילים בין הרצונות המתוקנים שבנו ובין הרצונות הלא מתוקנים כלפי הזולת. האם הפכנו עכשיו באמת להיות לעם, ברצון הכללי שלנו, שהיה קודם ארץ כנען, אחר כך מצרים, אחר כך מדבָּר.

אלה הם דרגות של הרצון המשותף שלנו, שבו עברנו שלבים שונים ביחס בינינו. עכשיו אנחנו נכנסים ליחס שנקרא ישר א-ל, שהוא אך ורק לקראת ההשפעה ההדדית. אנחנו הופכים להיות כשכינה, לכנסת ישראל. שכל הרצונות שלנו הם ישר א-ל, ישר להשפעה ולאהבה הדדית. אנחנו מגלים שם את תכונת ההשפעה הכללית הזאת שנקראת גילוי הבורא לנברא.

כמו שכתוב שהבורא מתגלה רק בארץ ישראל, רק ברצון שמכוון לפי השתוות הצורה. כאשר אנו נמצאים באהבה ובהשפעה זה לזה, אנו מגלים את הכוח הכללי הזה שבטבע, והוא מתגלה בנו. הכוח הכללי שמתגלה בנו נקרא כיבוש הארץ, משום שאנו כבר יכולים להיכנס לאגו שלנו עם תכונות ההשפעה ולהתחיל לכבוש את כל הרצונות שלנו, תחת שליטתן של ההשפעה ההדדית והאהבה ההדדית. אנחנו נלחמים בהדרגה בכל העמים, כלומר במחשבות וברצונות שלנו, שהם כנגד החיבור, כנגד הערבות ההדדית, כנגד האיחוד בינינו, ומבדילים אותם מהקדושה לאחר בירור.

זה הנושא המרכזי שבו דנה הפרשה. יש לנו סוגי רצונות: דומם, צומח, חי ומדבֵּר, שאותם אנחנו מתקנים מהקל לכבד. רשימת החוקים שלפנינו מורה לנו כיצד להבדיל ביניהם וכיצד לבצע בירורים ותיקונים; אלו הם חוקי הכשרות בדומם, בצומח ובחי, וכיצד לאבחן את היחס בין בני האדם.

ההכנה לכך נעשתה כבר על ידי אור החכמה. עשינו זאת במדבר, במצב שנקרא מדבָּר בנו, על ידי אור החסדים. עכשיו אנחנו מתקנים את עצמנו על ידי אור החכמה. כלומר, ממדרגת חפץ חסד, "אל תעשה לחברך, מה ששנוא עליך", נכנסים לארץ ישראל שם זו כבר מדרגת האהבה, "ואהבת לרעך כמוך". אלה הם שני השלבים שמובילים לתיקון.

אנחנו בודקים את כל הרצונות שלנו, אם לברכה הם או לקללה. אם אדם נמצא בהם באהבה עצמית, זאת קללה, שכן לא יצמח לו שום טוב מכך. אולם אם הוא מתקן אותם, אז קיימת ההבטחה, שהוא יהיה בהם תמיד בהשתוות הצורה, בקרבה לכוח העליון, לכוח הכללי, ושלא יאונה לו כל רע.

גם כיום, אם ברצוננו להתקיים כאן כעם ישראל בארץ ישראל, בביטחון, בשגשוג, בחלוקה הצודקת שכל העם מדבר עליה, ביכולתנו להשיג זאת רק בתיקון הרצון האגואיסטי שלנו, רק באהבה הדדית. אם נתחיל להתקשר, נרגיש מיד שיש בינינו כוח שמסדר את הדברים. בעולם אין מבינים איך לעשות זאת. לנו יש את התורה שלנו ואנחנו מסוגלים לעשות את החיבור הזה ולהיות דוגמה לכל העולם.

עלינו להבין זאת ולעשות את התיקונים האלו. אלה התיקונים של ג' שנות עורלה, שבע שנות שמיטה ויובל, דיני כשרות בדרגות שונות, נביאים, כוהנים. כל אלה מסבירים לנו כיצד לסדר את הדברים, כיצד להרוס את כל העבודה הזרה, את הפולחן שאנחנו רואים בכל מקום אצלנו, בתוכנו, כשאנחנו משתחווים למטרות שונות מלבד אהבת הזולת והקמת המקדש שלנו.

גם הבאת הקורבן שייכת למעשה התיקון. קורבן, מלשון קרוב, להתקרב לתכונת ההשפעה, לבורא. "קטורת", מלשון מקטיר, מקרב את האדם לקדושה, להשפעה, השפעה לזולת. יש להבין שעניין הקדושה והטומאה, הוא אהבת הזולת ולהפך.

 

מהי ברכה וקללה בחיים, בדור שלנו כיום?

זה ממש לא משתנה במהלך הדורות. התורה היא נצחית, מזמן בריאת העולם, מבריאת כל המציאות, מעולם אין סוף, דרך כל העולמות עד השתלשלות המציאות של ימינו בעולם שלנו. בעולם שלנו עלינו לעבור דרך ההיסטוריה ולעלות חזרה לעולם אין סוף, לא עם הגופים הפיזיים, אלא במודעות, בהכרה שלנו.

התניית הפעולה היא אך ורק בתיקון הרצון שלנו, הרצון האגואיסטי שנברא כך מלכתחילה, כמו שכתוב, "בראתי יצר הרע". התיקון הוא להגיע לאהבת הזולת על ידי האור העליון, הכוח העליון. זאת בעצם כל הקדושה, כל עבודת הקודש, כל עבודת הקורבנות שמקרבת לזה, תמיד בידיעה היכן אנחנו עדיין לא מתוקנים.

 

כשאנחנו קוראים את התורה, אנחנו רואים שכל הזמן אנחנו טועים פעם אחר פעם, כמו במדבָּר ובמקומות אחרים. כמעט כל פרשה ופרשה חוזרת על כך שבני ישראל שוב ושוב נופלים. למעשה, אנחנו נופלים כדי לגלות את הרצונות שעדיין אינם מתוקנים ולהביא אותם לקדושה, לתיקון. באמצעות הרצונות המקולקלים, אנחנו מגיעים לתיקון, לחיבור בינינו. אז לְמה אנחנו נופלים עכשיו, בתקופה שלנו, לתוך מה נפלנו?

הדור הזה הוא דור מיוחד במינו מכל הזמנים. הגענו כיום למימוש כללי, לתיקון כללי של העולם, משום שכל העולם מגלה שהוא נמצא במצב מעורפל ולא מובן. כל המערכות שלנו אינן מתוקנות, איננו יכולים להסתדר בעולם הזה, מפני שאנחנו לא מותאמים לחוקי הטבע.

הטבע שמתגלה לפנינו עכשיו, מתגלה יותר ויותר מבפנים, טבע של השפעה, טבע של אהבת הזולת, עולם גלובלי. אף על פי התגלות המציאות הזו אנחנו עדיין מתייחסים אליה באופן אגואיסטי. לא מסתדרים איתה, לא רוצים להתחבר, לא רוצים להיות מחוברים, להיות קשורים לאחרים. אבל המציאות שמתגלה מחייבת אותנו. היא מתגלה מבפנים, מתוך רשת קשר בינינו של עולם גלובלי, אינטגרלי, ואיננו מותאמים אליה.

דווקא כשאנחנו מגלים שאיננו מסוגלים להסתדר בעולם, מתגלה חכמת הקבלה. בלעדיה אנו אבודים, משום שלא נבין מה קורה איתנו. חכמת הקבלה מסבירה לנו שאנחנו צריכים להגיע לערבות הדדית. שהיא בעצם החוק שניתן לנו עוד במעמד בהר סיני, שעלינו לקיים אותו. החוק הזה אומר שככל שאנו מרגישים את המציאות כמנוגדת לנו, ואיננו מסתדרים איתה, כך אנו וכל העולם חייבים בתיקונים.

התיקונים הם בחיבור, בהתקרבות להדדיות, בהידברות, בהתאמה לטבע, שאותו נרגיש כטוב, כעוזר, כתומך, ולא כמתנגד או מאיים, כמו שאנחנו מרגישים כיום מכל צד. אף על פי שכל המערכות שלנו נמצאות כיום בקריסה עד כדי סכנה, מערכת הכלכלה והמערכת הפיננסית מורגשות בנו, כי בהן תלויות כל מערכות החיים שלנו, בעיקר האוכל שלו אנו זקוקים כדי לחיות.

חכמת הקבלה מגלה לנו דווקא את הדרך הקצרה, הטובה והקלה. עלינו רק להקשיב, ופתאום החיים יתנהלו באופן טוב יותר. אם ניכנס לתוך זה, נתחיל לראות עד כמה יש אור לפנינו שבעקבותיו נלך ונפסע בבטחה ובהנאה מהחיים.

בייחוד אנחנו בארץ ישראל, ולא רק כל העולם. לנו יש שיטה, אם נתחבר בינינו, נהווה מוקד לכל העולם. כל המאורעות האחרים נועדו דווקא כדי לגלות בנו את הבעיה, שאותה אנחנו חייבים לפתור כדי להינצל. נצטרך באמת לתקן את עצמנו בחיבור, להיות ממש כעם ישראל, מחוברים יחד, משוחררים מכל הצרות ולהיות "אור לגויים".

 

בזמנים כאלה, לאנשים רבים באמת אכפת, הם מזדהים עם המחאה. למשל, יהיו מוכנים אולי לתרום משהו ולעזור.

אבל זה לא יעזור.

 

להגיד לאדם לאהוב את כולם, האם זה מנוגד לטבע האדם?

אפילו שכולם יצאו עכשיו לרחובות, ויתחילו להיפטר מכל הרע שיש ביניהם, יהיו טובים זה לזה, בזה שיתנו זה לזה, הבעיה היא החיבור בִפְנים, החיבור הפנימי, חיבור הלבבות.

לעת עתה עלינו להתחיל באופן חיצוני. עלינו להבין שלצאת מכל הבעיות ובאמת להגיע לעַם ישראל, בארץ ישראל, בשגשוג, בביטחון, בכל טוּב, נוכל רק בתנאי שנתחבר.

להתחבר זה להיות בערבות הדדית. זה בעצם התנאי שהתחייבנו לו בקבלת התורה בהר סיני, ואליו דוחף אותנו הטבע כי הוא חוק המערכת האינטגרלית הכללית שמתגלה לנו כיום.

את החוק הזה אנחנו יכולים ללמוד גם מן המדע שאומר שאין לנו ברירה, אם אנחנו קשורים כך יחד, אנחנו חייבים כך לסדר את כל המערכות. בייחוד אצלנו, ואחר כך בכל העולם. משום כך לא תהיה כל תועלת בחלוקת הדברים סתם כך, או בחשיבה שאפשר יהיה להצליח על ידי ועדה כזו או אחרת, בהעלאת מס או תשלומי כספים כאלו או אחרים. גם אם נחלק את ה"עוגה" הכללית בינינו, בכל זאת לא נצליח. כי חוק הטבע הוא נגדנו. הוא זה שקובע שצריך להיות מחוברים "כאיש אחד בלב אחד".

 

כיצד עושים זאת?

עלינו ללמוד כיצד לעשות זאת. אנחנו לומדים ומשתדלים איכשהו לעשות ורואים שזה אפשרי, ודווקא בקלות. רק שיש כאן מעין מחסום פסיכולוגי שעלינו לרְצות לדלג עליו, ואז זה יקרה ובקלות. עלינו רק לסובב "מתג" קטן. כמו ילד קטן שלוחץ על איזה כפתור ומפעיל איזו מכונה ענקית, כך אנחנו.

זה יקרה מיד, רק אם נפנים שזה הפתרון לכל הבעיות. אם לא נעשה כן, נקבל עוד ועוד מכות ומתוכן נלמד, בכל זאת, מה לעשות. אבל זאת דרך ארוכה ומכאיבה מאוד.

 

בכל בעולם יש בעיות, ובעיות קשות.

כן. וכל העולם בסופו של דבר יפנה אלינו.

 

עם אצבע מאשימה אלינו?

כן. כי הם מרגישים בתת ההכרה וגם אומרים שאנחנו אשמים בכל הצרות שבעולם. הם ידרשו מאיתנו פתרונות בפועל. אז לפני שזה יקרה, עלינו לפרסם את חכמת הקבלה לכל העולם, להראות להם, זה נקרא להיות "אור לגויים".